# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/66/8/

ובשביל זה עשה המן עץ גבה חמשים אמה לתלות את מרדכי להפילו משם, כי רצה לפגם בשרש העשירות הקדושה, שהוא בחינת הגדלת השם והנפש של ישראל, שכלם משרשים בשמות השבטים שיש בהם חמשים אותיות, ועל־כן אלו החמשים אותיות של שנים־עשר שבטי יה היו חקוקים על אבני החשן והאפוד - שהם בחינת עשירות כי היו אבנים יקרות מאד, והכהן גדול נשא אותם על לבו, ועליהם היו חקוקים שמות בני ישראל, שהם שרש הנפשות והשמות של כל ישראל, שכלם משרשים באלו החמשים אותיות שחקוקים על האבנים טובות האלה שהם בחינת עשירות, כי השם והנפש שרשו בעשירות כנ"ל, ועל־כן היו על לב הכהן גדול בחשן המשפט להמשיך בחינת אש המשפט כנ"ל, להכניע הרע הרוצה להתאחז באלו הנפשות ובלב המקרבם (כמו שכתוב שם בסימן נט), וכמו שכתוב (שמות כח, ל): "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו" וכו'. וכן מביא שם אדמו"ר ז"ל מענין החשן משפט לענין אש המשפט הנ"ל, כמו שמבאר בענין רבועא שהוא בחינת משפט, כמו שכתוב (שמות לט, ט): "רבוע היה כפול" שנאמר בחשן המשפט, הינו כנ"ל. והמן הרשע בקש להשליך מרדכי משם, אבל מרדכי בעצם צעקתו ותפלתו המשיך בחינת אש המשפט הנ"ל, עד שחתה גחלים על ראשו של המן, והשיב לו גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על אותו העץ דיקא, כי כל הכנעתו היתה על־ידי חמשים אותיות הנ"ל, שהם בחינת שם דקדשה של ישראל, בחינת עשירות דקדשה שזכה מרדכי אליהם בקדשה, ועל־ידי־זה הפיל המן משם דיקא ותלו אותו ואת בניו על העץ, ונחזר כל העשירות אל הקדשה כנ"ל, ועל־כן 'חמשים' הוא בחינת שעור התחלת העשירות, כמו שכתוב במשנה (פאה ח, ט): 'מי שיש לו חמשים זוז ונושא ונותן בהם - לא יטל מן הצדקה', כי שרש העשירות נמשך מחמשים אותיות הנ"ל שיש בשמות השבטים, שכל אחד מישראל נשרש שמו ונפשו שם שמשם כל העשירות, וכנ"ל: