# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/797/66/9/

וזה בחינת ארבע פרשיות ופסח, כי ארבע פרשיות כלם הכנה לפסח, כי עקר בחינת פסח הוא לתקן העשירות - להעלותו מהגלות מהסטרא־אחרא, מהטמאה - אל הקדשה, להוציא העשירות מהעכו"ם והרשעים - ולהכניסו לישראל הצדיקים והכשרים העובדים את השם־יתברך עם כל העשירות, להגדיל שמם ונפשם על־ידי־זה כדי להגדיל שם ה' המשתף בשם ישראל כדי שיתאוו נפשות רבות להכלל בשם הקדש וכו'. וזה בחינת קרבן פסח שבא מן הצאן, שהוא בחינת עשירות, בחינת "עשתרות צאנך" - 'שמעשירות את בעליהן' וכו' (חלין פד:), ועל־כן היו המצרים עובדים לצאן, כי עקר נפילת העשירות הוא במצרים, ששם כל העשירות דסטרא־אחרא, כמו שכתוב (ישעיה לא, א־ג): "הוי הירדים מצרים לעזרה וכו', ומצרים אדם ולא אל", וכמו שרמז אדמו"ר ז"ל בהמעשה של הבעל תפלה (ספורי מעשיות, יב), שמדבר ביותר מתאות ממון שהיו עושים מהממון עבודה־זרה וכו', שהכל מרמז בקפיטל זה, עין שם. כי מצרים מלאה גלולים ועבודה־זרה שהוא תאות ממון - שכל העבודה־זרה תחובים שם (כמו שמבאר בסימן כג), ומחמת זה היו עובדים לצאן, שהוא בחינת עשירות כנ"ל.

ובשביל זה גלו ישראל למצרים - כדי לברר העשירות משם, כי בעשירות בכסף וזהב שם נפלו כל הניצוצות שהם גונין עלאין (כמו שמבאר בהתורה 'הסתרה' בסימן נו), ועקר נפילת הניצוצות היה מחטא אדם־הראשון שחטא באכילת עץ הדעת, ונטרד מגן־עדן, ונגזר עליו מיתה ויגיעת מרירת הפרנסה, כמו שכתוב (בראשית ג, יט): "בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה" וכו', שזהו בחינת נפילת העשירות שנפל למקום שנפל, שמחמת זה הפרנסה במרירות גדול, ובשביל זה היה עקר גלות מצרים כנ"ל. ועל־כן היתה עקר ההבטחה לאברהם אבינו (בראשית טו, יד): "ואחרי כן יצאו ברכש גדול" - ברכש גדול דיקא, כי זה עקר תקון שנעשה על־ידי הגלות, מה שבררו והוציאו העשירות מהסטרא־אחרא מטמאת מצרים אל הקדשה, וכנ"ל.

אבל בעוונותינו הרבים לא זכו ישראל לעמד בטובתם והתגרה בהם הבעל־דבר, עד שעשו את העגל על־ידי רבוי כסף וזהב, כמו שכתוב (דברים א, א): "ודי זהב" וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ברכות לב.) וחזרו ופגמו בעשירות, כי עקר הסטרא־אחרא כרוכה שם בענין תאות ממון, ששם כל הניצוצות דקדשה וכנ"ל, ועל־ידי־זה באו כל הגליות, חרבן בית ראשון ושני, וחזר ונפל העשירות להסטרא־אחרא וישראל נזונין מתמצית, כמובא - שזה עקר הגלות (זהר תרומה קנב:).

וזה בחינת (שיר־השירים א, יא): תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף שנסמך לפסוק (יב): עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו - כי תורי זהב וכו' זה בחינת עצם העשירות שזכו ביציאת מצרים וקריעת־ים־סוף, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, על־כן נסמך לזה עד שהמלך במסבו וכו', שזהו ענין חטא העגל כמו שפרש רש"י שם, הינו שישראל קובלים על עצמם ומתודים שלא עמדו בטובתן שזכו לברר ולהוציא העשירות אל הקדשה, ו עד שהמלך במסבו נכשלו ועשו את העגל על־ידי רבוי הממון שהוא עבודה־זרה של תאות ממון כנ"ל, שעל־ידי זה נמשך גלותנו הארך הזה. אבל השם־יתברך הקדים רפואה למכה וחמל עלינו ונתן לנו הימים טובים הקדושים שהתחלתם פסח, שבו נמשך בכל שנה בחינת תקון תאות ממון (כמו שכתב אדמו"ר ז"ל בלקוטי תנינא סימן א). ועל־כן קרבן פסח בא מן הצאן, שהוא בחינת תקון תאות ממון ועשירות שהוא בחינת צאן כנ"ל, כי הקרבנות הם בחינת בטול העבודה־זרה, כידוע (פרי־עץ־חיים, עולם העשיה, פרק ג):