# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/878/61/2/

וזה שהזהר אהרן אחרי מות בניו לבל יבא בכל עת אל הקדש (ויקרא טז, ב), שלא יכנס לפנים כי אם על־ידי עבודות יום־הכפורים, שאז הוא תקון הברית, וכל העבודות של הקרבנות כלם בשביל זה, דהינו להכניע רוח הבהמיות שהוא פגם הברית [כמו שכתוב בזהר הקדוש (תזריע מט:) "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין" וכו' (תהלים לב, ט), עין שם]. וגם שיהיה נשוי, כמו שכתוב שם (ויקרא טז, ו): "וכפר בעדו ובעד ביתו", אז הוא ראוי לכנס אל הקדש פנימה לזכות לדעת גדול, להמשיך משם לבנונית מחילה וסליחה כנ"ל. וזה שכתוב "בזאת יבא אהרן" כנ"ל, הינו בחינת תקון הברית, שהוא בחינת (בראשית יז, י): "זאת בריתי אשר תשמרו", וכמובא. ועל־כן אנו קורין ביום־הכפורים כל פרשת עריות, כי אז הוא בחינת תקון הברית: