# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/878/61/5/

וזה שאנו אומרים ביום־הכפורים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' - בקול רם, מחמת שאין אז אחיזה לחיצונים, כמובא. וכל זה על־ידי בחינת תקון הברית שנעשה אז, כי כתב רבנו ז"ל במאמר "בקרב עלי מרעים" סימן לו, ששני הפסוקים אלו, שמע וברוך־שם, מסגלים להכניע תאוה הכללית הנ"ל. כי על ידם נכללין במלכות דקדשה שעומדת על בחינת שנים־עשר, שהם בחינת י"ב תבות שיש בשני פסוקים אלו הנ"ל, עין שם.

וזה שמצינו, ש'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' תקנו יעקב אבינו, עליו השלום, בעת שחשש, שמא יש, חס ושלום, שמץ פסול בבניו, וכיון שפתחו כלם ואמרו: "שמע ישראל" וראה שכלם מקבלים עליהם על מלכות שמים, שזה בחינת תקון הברית - ומטתו שלמה משנים־עשר שבטי־יה על־כן פתח ואמר: "ברוך שם" וכו', כי עתה נשלם מלכות דקדשה על־ידי המטה שלמה של שנים־עשר שבטי־יה שכלם צדיקים, כנ"ל.

והנה נמצא ששני פסוקים אלו הם כלי מלחמתנו להכניע תאוה הנ"ל, ועל־כן אנו אומרים: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בלחש בכל השנה, כדי שלא להתגרות בהחיצונים שיש להם אחיזה אז, ועל־כן אנו מסתירין הדבר ואומרים בלחש: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', כי עקר אחיזתם בבחינת המלכות, אבל בבחינת אחדותו יתברך אין להם אחיזה כלל, ועל־כן אומרים "שמע ישראל" בקול רם, כי 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', שהוא בחינת מלכות, הוא בחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי לשון תרגום שעל ידה מכניעין תאוה הכללית (כמו שכתב רבנו, וכמובא לעיל כמה פעמים).

כי מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה (תקוני־זהר יז.), ותורה שבעל־פה הוא בחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי לשון תרגום (כמו שכתוב לעיל בהלכות חל המועד, הלכה א'). ועל־כן נתתקן התלמוד בלשון תרגום, כי התלמוד הוא עקר תורה־שבעל־פה, ועל־כן לא כתבו משה בתורה כדי להסתיר הדבר מהם, רק נמסר לישראל בעל פה שיאמרו בקריאת־שמע: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בבחינת תורה של על פה כנ"ל, ומחמת ששם עקר אחיזתם, דהינו בבחינת מלכות, בבחינת התרגום כנ"ל, על־כן אנו מסתירין ואומרים בלחש הפסוק: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' כדי שלא יתגרו בנו, כי שם עקר המלחמה בבחינת התרגום (כמובא לעיל). כי התרגום הוא בחינת נגה, בחינת עץ הדעת טוב ורע (כנ"ל, עין שם).

וכנגד זה מצינו גם־כן בשנים־עשר שבטי־יה שנתחלקו גם־כן לשני חלקים כנגד שני הפסוקים הנ"ל 'שמע וברוך שם', שהפסוק הראשון "שמע" כלו קדש. ואין שם שום אחיזה כלל, אבל בפסוק השני - שם המלחמה ושם אחיזתם כנ"ל, וכמו כן נחלקו השבטים בשעת ברכות וקללות ששה עלו לברך וששה עלו לקלל, כי המברכים כנגד ששה תבות שבפסוק "שמע ישראל" שהוא כלו ברוך וקדוש, ואין שם אחיזה והזכרת קללה כלל. אבל ששה המקללים הם כנגד פסוק 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', ששם יש בחינת תרגום, בחינת עץ הדעת כנ"ל ששם אחיזתם כנ"ל, על־כן יש שם הזכרת קללות - שצריך לקללם ולהכניעם לבטל הרע שבתרגום ולהעלות הטוב להשלים לשון־הקדש, שהוא בחינת שמירת־הברית, שעל־ידי־זה נשלם המטה שלמה של שנים־עשר שבטי־יה, שהם בחינת שני הפסוקים הנ"ל כנ"ל, כי ברכות וקללות תלוי בשמירת הברית, כמו שכתוב (דברים ל, טו): "ראה נתתי לפניך היום ברכה" וכו' - 'לפניך' דיקא, (כמו שכתב רבנו שם במאמר "בקרב" הנ"ל, עין שם). ועל־כן ביום כפור שאז הוא בחינת תקון הברית בשלמות כנ"ל, ועל־כן אין להם אחיזה, על־כן אומרים אז 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם, שזה בחינת שלמות תקון הברית כנ"ל, כי אין יראים מהם, כנ"ל, וגם הרמת הקול מורה על תקון הדעת, תקון הברית (כמו שמובא לעיל בהלכות נשיאת כפים), כי ביום־הכפורים הוא בחינת שלמות לשון־הקדש, כי אז הוא גמר נתינת התורה, שהוא בחינת שלמות לשון־הקדש (כמובא לעיל):