# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/878/62/

על־פי המאמר "תקעו בחדש שופר" לקוטי תנינא בסימן ה, עין שם כל המאמר.

ועין מה שמובא בהשיחות שלאחר הספורי מעשיות, ואיתא שם, שלפי הימים הנוראים ראוי שיהיה האתרוג נאה, הינו כפי הבכיה שמרבין לבכות בימים נוראים - כן זוכין לאתרוג נאה, כי אמרי אינשי שכל נער יש לו אשה נאה וכו' (עין שם היטב). ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער, כמו שאיתא בתקונים (תקון יא, כו:) "והנה נער בכה" מיד "ותחמל עליו", על־כן על־ידי הבכיה של ימים נוראים, כל מה שמרבין לבכות יותר - נכנסין יותר בבחינה זו, בבחינת "נער בכה", ועל־ידי־זה זוכין לאתרוג נאה שהוא בחינת (שיר־השירים ד, ז): "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" וכו', עין שם.

כי זה שאומרים העולם וכו', כי עקר השכל הוא מהמח, והמח שואב ממח שבעצמות שהוא נשקה על־ידי לחות ושמנונית הגוף וכו', ועל־כן מי שהוא נער ואין שכלו בשלמות ונשאר מחו כנוס בעצמות וכו', ועל־כן בת זוגו שנלקחה מן העצמות וכו', על־כן היא נאה, כי נמשך אליה רבוי המח שבעצמותיו, כי משם נלקחה, כמו שכתוב (בראשית ב, כא): "ויקח אחת מצלעתיו" וכו' כי עקר היפי היא מהמח, כמו שכתוב (קהלת ח, א): "חכמת אדם תאיר פניו" וכו', עין שם. ובקדשה זה בחינת שנמשכין שרשי הדעת אל האתרוג, ועין בכונות סוד אתרוג ולולב, עין שם: