# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/878/62/4/

וזה בחינת תקון המשפט שמבאר שם במאמר הנ"ל, שהוא על־ידי שמשליכין כל החכמות, עין שם, שזה בחינת "נער בכה" וכו' כנ"ל, כי מקדם מבאר שם במאמר הנ"ל, שתקון המשפט הוא על־ידי שנזהרין לגרש טפת עשו וישמעאל מן המח - שלא יבלבל את המח ויקלקל את המשפט, חס ושלום, וכו', עין שם. ובאמת כלו חד, כי כשמעלה את הלחות ושמנונית הגוף מבחינת "החתים בשרו" לבחינת חותם דקדשה שהוא המחין, אזי יכול להעלות גם בחינת טפת עשו וישמעאל, וטפת עשו וישמעאל הם בחינת זהמת הנחש, בחינת פגם "עץ הדעת טוב ורע", שמשם נמשך התערובות טפת עשו וישמעאל, כידוע.

ועקר פגם טפת עשו וישמעאל, בחינת פגם עץ הדעת - היא בחינת רבוי החכמות, מה שרוצין להטות אחר חכמתו ודעתו כמו אומין דעלמא, שהם עשו וישמעאל שהולכים אחר חכמתן ודעתם המשבשת. והם חכמים בעיניהם, ומחמת זה סרו מאחרי השם־יתברך, אבל אנחנו עם קדוש מזהרים להשליך את חכמתנו ולבטל דעתנו נגדו יתברך ונגד הצדיקים האמתיים שבכל דור ודור, ועקר עבודתנו הוא, שכל מה שזוכים לחכמה יתרה - לראות להשתדל לעבד את השם־יתברך ביותר בעבדות יותר בתמימות ובפשיטות. ועקר החכמה הוא להשליך החכמות, דהינו לבטל דעתו נגדו יתברך ונגד צדיקי אמת, וכנ"ל. וזה בחינת תקון המשפט, שעקרו על־ידי שמסלקין ומשליכין את החכמות, ועל־ידי־זה בעצמן מבטלין ומגרשין טפת עשו וישמעאל, שהם רוצים לסבב את המח ברבוי חכמות בטלות, עד שיוכל לטעות על־ידי חכמתו, חס ושלום, להטות לגמרי מדרכי ה', כמו שמצינו רבים שנטו על־ידי חכמתם מהשם־יתברך, ונפלו לשאול תחתיות על־ידי שהעמידו על חכמתם, [כמבאר בדברי רבנו מזה כמה פעמים], וזה בחינת טפת עשו וישמעאל, בחינת "עץ הדעת טוב ורע" - שמבל בל את המח בחכמות של שקר וטעות, עד שיוכל להטות לגמרי, חס ושלום, מהשם־יתברך.

אבל כשנזהרין שבכל פעם שזוכים לאיזה חכמה והכרה בו יתברך - להשתדל לעשות עבדות ומעשים טובים ביותר, ומשליכין כל החכמות ועושין עבדות בפשיטות גמור, בזה מכניעין טפת עשו וישמעאל, ואין להם כח לבלבל את האדם בחכמות של שטות להטותו מדרכי השם־יתברך, מאחר שאינו סומך על חכמתו כלל, אדרבה, כל מה שנתחכם יותר הוא משליך החכמות יותר וסומך רק על אמונה לבד, ועושה מעשים טובים בפשיטות בתמימות כנ"ל. נמצא, שבחינת "נער בכה", דהינו שמשליכין את החכמות ומסתכלין רק על מעשים טובים אם מעשיו כראוי, ומחמת זה בוכה על שפגם במעשיו נגדו יתברך - זה בחינת תקון המשפט, בחינת הכנעת ובטול טפת עשו וישמעאל וכו' כנ"ל, כי מבאר שם, שטפת עשו וישמעאל בהכרח להוציאו לחוץ לבלי להעלותו אל המח, חס ושלום, כי מבלבל את המח, כנ"ל.

ועל־כן על־ידי שמשליך את החכמות ומסתכל על מעשים טובים ועל־ידי־זה זוכה לבכיה, בחינת "נער בכה", על־ידי־זה מוציא טפת עשו וישמעאל על־ידי הדמעות, כי הדמעות הם ממותרי המרה שחרה, שהוא טחול אמא דערב רב, שהם עשו וישמעאל, כידוע (תקוני־זהר, תקון כא, נב.) (וכמבאר זה בדברי רבנו ז"ל בסימן לו). נמצא, כשבו כה - הוא מגרש על־ידי הדמעות, בחינת טפת עשו וישמעאל, שזה עקר תקון המח בחינת תקון המשפט, ועין היטב במאמר הנ"ל מתחלתו לסופו, והבן היטב: