# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/964/61/1/

וזה בחינת שבועות שנקרא 'עצרת' - כנישו ואספה (תרגום ויקרא כג, לו), הינו בחינת שלוקח ומאסף הנפשות, שעל־ידי־זה נעשה בחינת שבועות, דהינו קבלת התורה כנ"ל. וזה בחינת פסח שקודם לשבועות, שהוא הכנה לקבלת התורה בשבועות, כי פסח הוא בחינת אברהם איש החסד (טור סימן תיז), שזה בחינת רוח נדיבה, בחינת צדקה, שעל ידה משברין תאות ממון וזוכין לקבלת התורה כנ"ל. וזה בחינת מצה שאוכלין בפסח, כי מצה היא בחינת צדקה, [כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, במאמר 'שאלו את רבי יוסי בן קיסמא' (סימן נז), ובמקום אחר (סימן רא)]. ועל־כן זכו אז לרכוש גדול, דהינו עשירות דקדשה שזוכין על־ידי שבירת תאות ממון, בחינת (דברים לג, יח): "שמח זבלון", כמבאר שם במאמר הנ"ל, ובמאמר 'צוית צדק עדותיך' (סימן כג) - שעקר עשירות תלוי בשבירת תאות ממון, בבחינת 'איזה עשיר השמח בחלקו' (אבות ד, א).