# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/964/61/3/

וזה שכתוב (שמות יט, א): "בחדש השלישי וכו', ויחן שם ישראל נגד ההר" - בלב שלם באחדות (מכילתא שם), כי קדם היו מפזרים ומפרדים, כי עדין לא נתאספו יחד כל הנפשות, אבל עכשיו בסוף ימי הספירה - נתקבצין כלם יחד כל הנפשות, ובשביל זה נקרא שבועות - 'עצרת' כנ"ל, ואז מלקטין כל הנפשות יחד בשבועות, בבחינת "אריתי מורי עם בשמי" כנ"ל, שזה בחינת עמר שעורים ושתי הלחם של חטים שהם מאכל אדם, הינו בחינת "מרת נפש", שהיא בחינת בהמיות, תאוות כנ"ל, זה בחינת עמר שעורים להעלות אותם גם־כן כנ"ל. "עם בשמי" זה בחינת שתי הלחם, שהם בחינת נפשות טובות, שהם נקראין אדם בעלי דעה ושכל, ועל־ידי־זה מקבלין התורה בשבועות כנ"ל ואזי נמשך השגחה שלמה כנ"ל.

וזהו שנעורין כל הלילה בשבועות (זהר אמור צז:), כדי לזכות להמשיך קבלת התורה, שהיא בחינת השגחה שלמה כנ"ל, שהיא נמשכת מבחינת 'עינא דלא נאים' (עין פקוחה שלא נמה), ועל־כן אינם ישנים כל הלילה. גם נדוד השנה זה בחינת שבירת תאות ממון, שהיא חשך, עצבות, סטרא דמותא. כי אפלו עשירות דקדשה - משא ומתן באמונה היא גם־כן בחינת שנה כמובא בדברי רבנו ז"ל (סימן לה), אך אותו השנה היא טובה כדי לחדש מחו, כמו שמבאר שם, אבל כשנופלין לתאות ממון, חס ושלום - צריכין לנדד שנה, הינו לשבר תאות ממון, ועל־כן קבלת התורה שהיא תלוי בשבירת תאות ממון, על־כן נעורין מקדם כל הלילה - לשבר השנה שהיא בחינת ממון כנ"ל. וזה בעצמו מרמז על ההשגחה שלמה בחינת 'עינא פקיחא דלא נאים' כנ"ל, כי זה תלוי בזה, דהינו ההשגחה תלויה בשבירת תאות ממון שהיא בחינת שנה, כנ"ל.