# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/964/61/4/

וזה שאוכלין אחר־כך בבקר מאכלי חלב (ארח חיים, סימן תצד, סעיף ג), שזה בחינת (שיר השירים ה, יב): "עיניו כיונים רוחצות בחלב". ואיתא באדרא (זהר נשא קכט:), זה בחינת שעיני ההשגחה מקבלין מעינא פקיחא דלא נאים, עין שם. ועל־כן אחר שנעורין, שזה בחינת עינא פקיחא וכו', אז אוכלין מאכלי חלב בבחינת "עיניו וכו' רחצות בחלב" כנ"ל. וכל זה על־ידי בחינת קבלת התורה, שהיא בחינת השגחה שלמה כנ"ל, כי זהו גם־כן בחינת ההפרש שבין השגחתו יתברך על ישראל לבין ההשגחה שעליהם [הינו על העכו"ם], כי ההשגחה שעליהם, היא בבחינת שנה, כמו מי שמביט על דבר השנאוי ונמאס בעיניו - שאינו יכול לסבלו, שאזי תכף ומיד סותם עיניו, וטרם שחוזר הדבר להצטיר בעיניו - הוא סותמם ואזי אין הדבר נצטיר בעיניו, כי אין רוצה שיצטיר בעיניו דבר שנאוי, כמו־כן ממש בחינת השגחתו עליהם, שהוא בחצי הראות, שאינם חוזרים ונצטירין בעיניו יתברך, כביכול, (כמבאר שם, עין שם), שזה בחינת (ישעיה לג, טו): "ועצם עיניו מראות ברע", בחינת שנה, בחינת עינים סגורות, כי אינו משגיח עליהם רק בהעברה בעלמא ותכף ומיד סותמם, כביכול, כי הביט אל עמל לא תוכל (חבקוק א, יג). אבל השגחתו עלינו היא בחינת השגחה שלמה, בחינת עינא פקיחא וכו', שתמיד עיניו פקוחות לטובה עלינו בבחינת השגחה של ארץ־ישראל, שנאמר בה (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה" וכו'. תמיד' דיקא, בחינת עינא פקיחא כנ"ל, ומחמת זה שמסתכל היטב בנו - אנו מצטירין בעיניו, כביכול, בבחינת השגחה שלמה, כנ"ל.

וזה שנאמר במתן תורה (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה'" וכו' - 'הראת' דיקא לשון נפעל, דהינו שאתה נתראית בתוך עיניו יתברך, בבחינת השגחה שלמה על־ידי קבלת התורה כנ"ל. וזה בחינת אריתי מורי עם בשמי וכו', שתיתי ייני עם חלבי, שעל־ידי אריתי מורי וכו', דהינו בחינת "ולקח נפשות" וכו', ועל־ידי־זה שתיתי ייני עם חלבי - הינו קבלת התורה שנקראת יין וחלב, כמו שכתוב (ישעיה נה, א): "ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב", 'בלוא כסף ובלוא מחיר' דיקא, 'ואשר אין לו כסף' דיקא, כי על־ידי שבירת תאות כסף וזהב זוכין לתורה, שהיא בחינת יין וחלב כנ"ל.