# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/964/61/6/

וזה שנמשלה התורה ליין וחלב, כי עקר התורה - על־ידי ברור הנפשות, שמבררין אותן מתוך המקומות שנתפזרו שם. וזהו בעצמו בחינת יין וחלב, בחינת (בכורות ו:): 'דם נעכר ונעשה חלב', בחינת ברורין, שזהו בעצמו בחינת ברור הנפשות, כידוע. וזהו גם־כן בחינת יין, כי בהיין יש גם־כן שתי בחינות, 'זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש' (יומא עו:). וצריך לזכך את הדמים כדי לזכות שיהיה היין בבחינת 'זכה נעשה ראש', שהוא בחינת זכוך הדמים בבחינת (משלי כג, לא): "אל תרא יין כי יתאדם" - 'שאחריתו דם' (סנהדרין ט.), כי פגם היין הוא על־ידי בחינת פגם הדמים, וכשמזכך הדמים אזי היין בבחינת 'זכה נעשה ראש', בחינת לבנונית המחין, בחינת 'דם נעכר ונעשה חלב'. נמצא, שזכוך היין לטוב הוא גם־כן בחינת 'דם נעכר ונעשה חלב' (וכמובן כל זה במאמר 'האי מאן דאזיל למינסב' סימן כט וכו', עין שם). ועל־כן התורה נמשלה ליין וחלב, שהם בחינת ברורי הנפשות, בבחינת 'דם נעכר' וכו', שמזה נעשה תורה כנ"ל. וזהו "אריתי מורי עם בשמי", הינו לקוטי וברורי הנפשות כנ"ל. "שתיתי ייני עם חלבי", הינו התורה שנמשלה ליין וחלב, שהם הם ברורי הנפשות בבחינת דם נעכר וכו', ואזי נעשה מהם תורה, כנ"ל.

וזה שכתוב: "אל תרא יין כי יתאדם", הינו שפגם היין בבחינת דם, בחינת "כי יתאדם" - שאחריתו דם, הוא בחינת "אל תרא", בחינת פגם ההשגחה, כי כשהיין נתברר בבחינת 'זכה נעשה ראש', בבחינת 'דם נעכר ונעשה חלב', שזהו בחינת יינה וחלבה של תורה, כנ"ל, אזי הוא בבחינת (משלי כב, ט): "טוב־עין", בחינת עיני ההשגחה שנמשכין על־ידי בחינת יין וחלב, דהינו על־ידי התורה, שזהו בחינת (שיר־השירים ה, יב): "עיניו וכו' רחצות בחלב" (לעיל אות ד). וזהו בחינת טוב־עין הוא יברך, בחינת (ברכות נא.): 'כוס יין של ברכה - צריך שיתן עיניו בו', בחינת עיני השגחה שנמשכין על־ידי יין טוב שבקדשה, בחינת (שמואל־א' טז, יב): "אדמוני עם יפה עינים" הנאמר בדוד, שהוא בחינת כוס של ברכה (עין פסחים קיט:; ועין זהר עקב רעג:), אבל פגם היין, בבחינת דם כנ"ל - הוא הפך מזה, בחינת "אל תרא יין" וכו', 'אל תרא' דיקא כנ"ל. וזהו "כי יתן בכוס עינו" (משלי כג, לא) - 'בכיס' כתיב (במדבר־רבה י, ב; ועין מהרש"א יומא עה. דבור המתחיל: 'כל העולם'), הינו תאות עשירות שהוא פגם הדמים, פגם היין, כי עקר הברור הוא מתוך תאות ממון כנ"ל, כי תאות ממון הוא בחינת דם נדות, בחינת (יחזקאל ז, יט): "וזהבם לנדה", כמו שכתב רבנו ז"ל (סימנים כג, כט). וזהו, "כי יתן בכוס עינו" - 'בכיס' כתיב, כי הם בחינה אחת, שעל־ידי תאות ממון, שהוא בחינת פגם הדמים, על־ידי־זה נפגם היין כנ"ל, ועל־ידי־זה נפגם העינים בחינת פגם ההשגחה כנ"ל. וזהו בחינת 'נתן עיניו בממון' - שבעד הממון נותן עיניו, דהינו שפוגם בעינים, בחינת עיני ההשגחה על־ידי תאות ממון כנ"ל, כי ההשגחה נמשכת על־ידי שבירת תאות ממון, כנ"ל.