# אות כד

> מקור: https://rabenu.app/books/prpravt-lchkmh/498/167/431/

עיין לקמן בסימן ס"ח עיקר שלימות הצדיק וכו', ושם מדבר גם כן מבנים ותלמידים וכו' ושייך גם כן למאמר הנ"ל וקודם שגילה הענין שבסימן ס"ח הנ"ל אז דיבר שהיו כמה גדולים שכל אחד עשה ותיקן מה שתיקן ואחר כך נפסק וכוונתו לענין ההארה שהאירו דעתם בתלמידיהם וקרבו כמה אנשים להשם יתברך אבל אחר כך נפסק הארתם, אבל צריכין לעשות דבר שלא יהיה נפסק לעולם, שאלו אנשים יעשו אנשים אחרים ויקרבו אותם להשם יתברך והם יעשו עוד אנשים וכן לעולם וכן נשמע מפיו הקדוש מכבר גם כן, שהמקורבים שלו בהכרח שיאירו בחבריהם ותלמידיהם, וכל אחד מוכרח שיעשה איזה פעולה ויאיר בחבירו וחבירו בחבירו, כי יש ענפים להאילן ומאותן ענפים יוצאים עוד ענפים וכן להלן יותר וכו' וכו', וכבר מבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין סימן מה) מה שאמר שהאש שלו תוקד לעולם ולא תכבה, (ואמר בזה הלשון מיין פאייריל וועט שוין טליען ביז משיח וועט קומען) והתחלת השיחה שבסימן ס"ח הנ"ל התחיל, ממה שהוכיח לאיש אחד שיחזיק בלימודו וכו' המבואר במקום אחר ואחר כך ענה ואמר הלא גם אנכי לומד גם כן והלימוד שלי הוא חידוש וענה ואמר אני יכול ללמוד, אני יכול להראות ללמדן הגדול שבגדולים שעדיין אינו יכול ללמוד כלל ואינו יודע כלל וכן להיפך אני יכול להראות להקטנים במעלה שגם הם קרובים להשם יתברך ולהתורה וכו', ונכנס משיחה זאת לתוך שיחה הנ"ל, וגילה כל הענין הנאמר שם מענין בן ותלמיד מה שדרי מעלה שואלים דייקא איה מקום כבודו ולהיפוך דרי מטה אומרים מלא כל הארץ כבודו וכו' וכל הענין שם ואחר כך בשבת חנוכה הנ"ל נכלל כל זאת גם כן במאמר הנ"ל, עיין בספר חיי מוהר"ן: