# אות יב

> מקור: https://rabenu.app/books/prpravt-lchkmh/498/168/419/

ואחר כך בראש השנה שחל אז ביום שבת קודש וביום א', אמר אז מאמר תקעו תוכחה הנ"ל בלילה שאחר יום א' של ראש השנה דהיינו מוצאי שבת קודש, ואמרו במסירת נפש בפועל ממש, כי ביום א' של ראש השנה הנ"ל התגבר עליו החולאת שלו מאד מאד ויצאו ממנו דמים הרבה מפיו כמו קילוח מים ממש ונתמלאו כמה כלים מדמו והיו לו אז הקאות הרבה וכו', ותוקף ההתגברות החולאת אז היה בלי שיעור שכמעט שנגוע ונסתלק ונמשך כך עד כמה שעות בלילה וכמה מאות אנשים שנתקבצו אליו ז"ל על ראש השנה הזה לבד מאנשי העיר הרבה מאד, וכלם היו עומדים ומצפים ומייחלים שיכנוס רבינו ז"ל אליהם לומר תורה, ולא היה שום אופן לזה מחמת התגברות החולאת שלו ואחר כך שלח רבינו ז"ל לקרוא להר"ר נתן ז"ל שיכנוס אליו, ודיבר עמו מזה ושאל אותו מה לעשות, כי אי אפשר לו כעת לומר תורה, אך שיש לו רחמנות גדול מאד על אנשי הקיבוץ שנתקבצו אליו קיבוץ גדול כל כך ובטירחות ויגיעות כאלה וכולם עומדים ומשתוקקים מאד מאד לשמוע דברי תורה מפיו הקדושה, והבין הר"ר נתן ז"ל שרצונו של רבינו ז"ל הוא שיחזק אותו בענין זה שיכנוס אל בית הקיבוץ ויאמר לפניהם תורה, והתחיל לחזק אותו בענין זה וכו', ענה רבינו ז"ל ואמר אם כן אמסור נפשי, והרים ידיו כמדבר ואומר הריני מוכן ומזומן למסור נפשי בשביל זה לומר תורה, וציוה להעמיד הכסא שלו סמוך לפתח, כי אולי יהיה ההכרח להוציאו באמצע חס ושלום ואחר כך נכנס בחלישות גדול מאד וישב על כסאו בשתיקה קצת כדרכו ואחר כך אמר תורה נפלאה הנ"ל בקול נמוך, וכשהתחיל לומר לא היה אפשר לו לדבר כמעט אפילו דיבור אחד מעוצם חלישותו, אך השם יתברך היה בעזרו וגמר כל המאמר הנ"ל בשלימות, רק סיום הפירוש על הפסוק תקעו וכו' לא אמר אז עד אחר יום כפור וכו', ואחר אמירת התורה התגבר עליו החולאת שלו ביותר וכו' כמבואר כל זאת באריכות בס' חיי מוהר"ן ובספר חיי נתן (ימי מוהרנ"ת)