# אות ט

> מקור: https://rabenu.app/books/prpravt-lchkmh/498/760/416/

שם אות ז', אדני משה כלאם וכו' נראה לעניות דעתי כי רומז רבינו ז"ל, כי אז פגמו ישראל בכל הג' מדות הנ"ל כמו שכתוב (במדבר י"א) מי יאכילנו בשר בחינת תאוות אכילה, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, חנם דייקא בלא ממון כפשוטו, כי הזמין להם השם יתברך דגים בכדיהם כמו שאמרו רז"ל ובזה מיושב כפשוטו מה שהקשה רש"י והלא מקנה רב היה להם וכו', כי לא רצו לאכול מהמקנה מחמת תאוות ממון כי חסו על ממונם, ורצו לאכול בשר בחנם דייקא בלא חסרון ממון על ידי זה ובזה מדוקדק לשון מי יאכילנו דייקא, כי הלוקח וקונה מחבירו מאכל אין שייך לומר על זה לשון מאכילו, מאחר שאוכל משלו ומאכיל שייך באם מאכיל אותו בחנם כמו המאכילך מן וכו', וכמו שפירשו המפרשים ז"ל על משנת (דמאי פ"ג א) מאכילין את העניים דמאי עיין שם נמצא מבואר בזה שפגמו גם בתאוות ממון, ורבותינו ז"ל דרשו ביומא דף עה אין חנם אלא עריות וכן (במדבר י"א) וישמע את העם בוכה למשפחותיו וכו' זה בחינת שפגמו בתאוות משגל וזה שאמרו רז"ל במדרש איכה הובא בילקוט פרשת בהעלותך, שתי בכיות בכו ישראל כאן בוכה למשפחותיו ובמרגלים, וגרם להם שתי בכיות קול ברמה נשמע וכו' ועל נהרות בבל וכו' גם בכינו וכו', כי ג' מדות אלו הם מחריבי ירושלים כנ"ל וזה שאמר לו השם יתברך (במדבר י"א) אספה לי שבעים איש ודרשו רז"ל (מובא בילקוט שמעוני שם) כנגד שבעים ימים טובים של ישראל, ז' ימי הפסח, ח' ימי החג, ראש השנה, יום הכפורים, עצרת, נ"ב שבתות היינו שרצה השם יתברך להמשיך אז תיקון לאלו המדות שתיקונם על ידי הרגלים, וראש השנה ויום הכפורים גם כן שייכים לענין זה כמבואר קצת במאמר זה בסופו, וכמובן בהמעשה שעל המאמר הנ"ל, ושבת היא תחלה למקראי קודש, ואי אפשר להאריך עוד בזה כאן אך אף על פי כן מחמת פגם אלו המדות מרמזת התורה הקדושה שנפגם אז הנבואה, ועל כן לא יכלו הזקנים לקבל נבואה בעצמם רק באמצעות משה רבינו ע"ה, כמו שכתוב (שם) ויאצל מן הרוח אשר עליו וכו', וזה שכתוב ויתנבאו ולא יספו ופירש"י לא נתנבאו אלא אותו יום לבדו (וגם לפירוש התרגום ומתנבאין ולא פסקין יש לומר בהיפוך, שרומז הפסוק שזה מחמת שקבלו מנבואת משה, אבל אם היו בעצמם מקבלין הנבואה היה הדבר רק לפי שעה ולא היו יכולים לעמוד בנבואתם מחמת התגברות הפגמים הנ"ל אך שיטת רוב המפרשים והמדרשים ז"ל הוא כפשוטו שלא הוסיפו להתנבאות עוד והוא מחמת הנ"ל) וזה שכתוב (שם) וישארו שני אנשים וכו' ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים וכו' ויתנבאו במחנה, היינו שנבואתם היה רק מבחינת כתובים שהוא בחינת רוח הקודש ולא בחינת נבואה (וכן מבואר להדיא פירוש זה בדברי הר' חיים ויטאל ז"ל בפירוש אחר התיקונים), ואז אמר יהושע אדוני משה כלאם וכו', כי המלאך הנ"ל הוא בחינת השכינה כמבואר בסוף המאמר, והוא עצמו בחינת הכתובים כאשר יבואר לקמן, ועל כן הטל עליהם וכו', ואז אמר משה מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, היינו מי יתן שיתתקנו המדות הנ"ל אצל כל ישראל ואז יזכו ליראה ולהשפעת הנבואה עד שיהיו כולם נביאים, ויקבלו הנבואה מרוח ה' בעצמו ולא באמצעות שום אדם