# אות ג

> מקור: https://rabenu.app/books/prpravt-lchkmh/695/193/410/

שם אות ז', כי כל אחד מישראל יודע שיש אלקים בכלל וכו' היינו כנ"ל כי הדעת הוא למעלה מהמדות ועל כן אין שם אחיזה להרע כל כך ועל כן יודע שיש אלקים, וגם יודע שמלא כל הארץ כבודו היינו שאפילו בתוך הימי רע בעצמן יש שם גם כן אלקותו יתברך ואותיות התורה שהם בחינת ימי טוב אך הרשעים הם ברשות לבם, היינו שהימי רע שהם המדות רעות שבלב מתגברין כל כך, עד שאין הלב יכול לקבל אור הדעת הזה ואינו מרגיש אותו כראוי, ועל כן כשמקשר את לבו לדעתו וכופה את לבו להדעת הזה שהוא בעצמו יודע ולבו ברשותו, אזי מקבלין המדות שבלבו בחינת אור האהבה שבדעת, ורואה ומשיג אור הגנוז לפי בחינתו וכו' ועיין נפלאות על פי מאמר זה הנ"ל בהל' סוכה הל"ג פורים הל"ד, ובהל' הלואה הל"ה: