# אות ד

> מקור: https://rabenu.app/books/prpravt-lchkmh/695/217/411/

שם אות ח', חמץ וכו' הוא בחינת תענית בחינת (שמות י"ב) כל מחמצת לא תאכלו לא תאכלו זה בחינת תענית הנ"ל לקרב הדברים אל השכל קצת נראה לעניות דעתי, כי מבואר בכתבי האריז"ל כי חמץ מרמז על בחינת מוחין דקטנות שיש שם אחיזה להחיצונים (ועיין משנת חסידים), ומבואר בכתבי האריז"ל בשער תיקוני העוונות כי ביום התענית ניזונין ממוחין דקטנות לבדן וכו' עיין שם נמצא מבואר כי החמץ שמרמז על בחינת מוחין דקטנות הוא בבחינת מוחין דקטנות, ועל כן נאמר בו בפסח כל מחמצת לא תאכלו כדי שלא יתן מקום להחיצונים להתאחז בו אז כמבואר בכוונות, ואז צריכין לאכול מצה שמרמז על מוחין גדולים מוחין דאבא, שזה בחינת הארה הגדולה שמאיר בשבת, שעל כן נקרא שבת בשם קדש כמו שכתוב (שמות ל"א) ושמרתם את השבת כי קדש הוא, ויום טוב נקרא רק מקרא קדש כמבואר בכוונות יום טוב ובכוונת של שבת, בפרט הסעודה שבשבת בבוקר שעליו נאמר (ישעיה נ"ח) אז תתענג על ה' על ה' דייקא, והוא בבחינת מוחין דאבא כמבואר בכתבי האריז"ל, שזה גם כן בחינת סוד אכילת מצה בליל פסח כמבואר בכוונות פסח וזה שכתב רבינו ז"ל מצה היא בחינת עונג שבת היינו כנ"ל וזה שכתוב לעיל באות ז' כי אכילת שבת קודש הוא וכו', היינו בחינת קודש הנ"ל הנאמר בשבת, ואז נכנע הכבד גם כן ונתבטל כוחו וכו' נמצא שמה שנכנע הכבד שהוא בחינת אדום לפני המוח, על ידי תענית שאז ניזונין ממוחין דקטנות שמשם בעצמו יונקין החיצונים לפעמים חס ושלום, ועל ידי התענית נכנעין לפני המוח כנ"ל זה בחינת חמץ כנ"ל, שזה בחינת (ישעיה ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים, וההכנעה שנכנע הכבד וכל האויבים והחיצונים על ידי עונג שבת שהוא בחינת מוחין גדולים מוחין דאבא זה בחינת מצה וזה (עיין טעמי המצוות לר"מ הבבלי) אין בין חמץ למצה אלא משהו נוטריקון והיה מעשה הצדקה שלום, היינו שעיקר ההבדל ניכר על ידי השלום שנתרבה על ידי הצדקה, שעל ידי נתינת הצדקה של התענית בחינת (ברכות ו:) אגרא דתעניתא צדקתא נמשך ונתרבה גם כן השלום, רק שאין לו בחינת פה ודיבור עדיין, ועל ידי עונג שבת אז כשנותנין גם כן צדקה נמשך ונתרבה השלום שיש לו פה וכו' כמבואר בפנים ועיין בלקוטי הלכות הלכות פסח הלכה ו':