# אות יב

> מקור: https://rabenu.app/books/prpravt-lchkmh/695/220/419/

שם, ואלה לחרפות היינו בחינת (תהלים ס"ט) חרפה שברה לבי בחינת שכחה וכו' נראה לעניות דעתי שאפשר שרבינו ז"ל רימז בזה לבאר מה שכתוב לעיל שהשם יתברך שומר את הצדיק הרב האמת שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון רק יהיו נשכחין ממנו, וזה על ידי שהשם יתברך מעמיד על הצדיק הזה חולקים שמחרפין ומבזין אותו ואזי כשהצדיק מגלה לימודו וחידושי תורתו הנפלאים, שעל ידי זה הוא מעורר בני אדם מהשינה, וכן על ידי שיחותיו וסיפורי מעשיותיו הנפלאים, שכל זה הוא בבחינת (דניאל י"ב) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אז אלה לחיי עולם, היינו התלמידים הגונים נתעוררין על ידי זה לחיי עולם, היינו לעבוד השם יתברך בחיות ושכל נפלא, ונפתח להם הדיבור שהוא בחינת (בראשית ב) לנפש חיה לרוח ממללא ואלה לחרפות וכו', היינו בחינת חרפה שברה לבי בחינת שבירת הלוחות בחינת שכחה וכו' כי התלמידים שאינם הגונים כששומעין החרפות והבזיונות שאלו החולקים על הצדיק מבזים ומחרפים אותו ודוברים עליו עתק, אזי נשבר לבם בבחינת חרפה שברה לבי ונשכח מהם הכל, ובאמת זהו לטובת הצדיק בכדי שלא יהיו דבריו נכתבין בלב התלמידים שאינם הגונים שהוא בחינת עור בהמה טמאה ועיין בלקוטי הלכות, הלכות תפלת המנחה הלכה ו אות י"א מבואר גם כן מענין זה ויותר נראה דרוצה לומר כפשוטו, כי אף על פי שגם הם נתעוררים לפי שעה אבל אחר כך נשכח מהם, וזה להם לחרפה גדולה בבחינת (דניאל י"ב) לחרפות ולדראון עולם: