# אות ג

> מקור: https://rabenu.app/books/prpravt-lchkmh/695/221/410/

שם אות ב', כי הסמיכה וכו' והכתב הם מבחינה אחת וכו' ועל כן כשסומכין את הראוי לסמיכה שעל ידי זה ממשיכין עליו את הרוח חכמה משרשו על ידי הסמיכה, על ידי זה מביא הארה וכח בכתב ידינו שהוא גם כן מבחינה זאת, כי ממשיך אותיות מחכימות בשרשן על ידי היד כותבת אבל כשמסמיכין רבי שאינו הגון, על ידי זה נחלש כתב ידינו ונותנין תוקף לכתב שלהם וכו' רוצה לומר כי אז נסתלק אור החכמה בשרשה מעל ידי הסמיכה, בכדי שלא יומשך הארתה למקום שאינו ראוי לזה בבחינת (ישעיה מ"ב) וכבודי לאחר לא אתן המבואר בלקוטי תנינא סימן י"ב במאמר ואיה השה לעולה כי מי שאינו ראוי לסמיכה מחמת שפגם באמונת חכמים שעל ידי זה נידון ביגיעת בשר בבחינת מותרות וטינופות, ואיך אפשר שיומשך לשם אור החכמה העליונה כביכול חס ושלום, כי אף על פי שבאמת גם אלו המקומות מקבלין חיות מהקדושה אבל הוא בהעלם ובסוד גדול ואסור להרהר בזה כלל כמובן במאמר ואיה השה לעולה הנ"ל ועל כן כשמסמיכין את מי שאינו הגון לזה, אזי נסתלק ונתעלם אור החכמה מעל ידי הסמיכה, וממילא אינו מאיר בשלימות גם בידי הכתיבה, ועל ידי זה נחלש כתב ידינו רק על ידי זה שסמך את זה שאינו הגון, כי הוא בחינת מותרות ורצה להמשיך עליו אור החכמה, על ידי זה נותן כח ותוקף לכתב שלהם: