# הקדמה

> מקור: https://rabenu.app/books/seferhamidot/154/

בזה הספר מבארים כל המדות והנהגות על סדר אלף־בית, ונחלק לשני חלקים, והם מכנים אצלנו בשם אלף־בית ישן ואלף־בית חדש. החלק הראשון הם לקוטים נפלאים, אשר לקט רבנו הטהור והקדוש בימי ילדותו, כל אשר השיגה יד חכמתו הגדולה להבין דבר מתוך דבר, ואסף מכל ספרי קדש, כל אשר מצא בהם, מה שנוגע למוסר ולהנהגות ומדות ישרות, וכתבם אצלו לזכרון. הן מה שמצא מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, איזה מעלה של מדה טובה או להפך גנות מדה רעה, הכל כאשר לכל היה מאסף על־יד והעתיקם אצלו על סדר אלף־בית אצל כל מדה ומדה, למען יהיה לו לזכרון לראות בעיניו מעלת כל מדה ומדה והפוכה, למען לכת בדרך טובים וארחות צדיקים לשמר. ונוסף לזה, השיגה חכמתו הרמה דברים רבים יקרים ונפלאים, אשר אינם מבארים בפרוש בדברי חכמינו זכרונם לברכה, אך ברב עצם השגתו הבין דבר מתוך דבר והשיג חדושים יקרים בעניני המדות מתוך הפסוקים ומתוך דברי רבותינו זכרונם לברכה, אשר אינם מבארים בדבריהם בפרוש, כי אם ברמז למשכיל כמותו.

והכל אסף וקבץ ביחד על סדר אלף־בית, וברבות הימים נמצא אצלו חבור שלם על כל המדות, וצוה להעתיק הכל, ומפיו יקרא אלי, ואני כותב על הספר, למען לא ימוש ספר הזה מפינו להגות בו תמיד, למען נחדל ממדות רעות. כי כל אחד בראותו מסדר עצם גנות מדה רעה וגדל הפסדה והפגם הנורא המגיע על־ידה, יחוס על נפשו ויאזר מתניו לעמד כנגדה, ויבקש ממי שהרחמים שלו למלט נפשו מני שחת להצילו מאותן המדות רעות או תאוות רעות וכיוצא בהן, וכן להפך במדות טובות.

גם משכיל על דבר ימצא טוב, עצות נכונות איך להזהר מאיזה מדה, על־ידי שיהיה נשמר מהמדה הסמוכה אליה, כי הם שכנים זו לזו וכל אחת שומרת חברתה, כמבאר בסמוך בהקדמה ששמעתי מפיו הקדוש. ומעלת ספר זה אין מן הצרך לבאר לכל בעל אמת, החפץ באמת ומתגעגע לאחז בדרכי ישר בודאי ימצא בו מרגוע לנפשו. אשרי שיאחז בו, אז טוב לו בזה ובבא, כי כל הספר הזה מיסד על פסוקי תנ"ך ועל דברי חכמינו זכרונם לברכה, כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת.

החלק השני הוא גם־כן כעין החלק הראשון בצלמו ותבניתו, אין ביניהם הבדל, כי הוא גם־כן באור מעלת מדות טובות וגנות מדות רעות וכיוצא בזה.

אולם ההפרש ביניהם, כי הענינים המבארים בחלק הראשון על כל מדה ומדה הם דברים המבארים בספרים בפרוש או על־כל־פנים ברמז, ומשכיל על דבר, והרוצה להעמיק עיונו להבין דבר מתוך דבר, יוכל להבין ולהשיג מהיכן הוציא הרב ענין זה, מאיזה פסוק או מאיזה מאמר חכמינו זכרונם לברכה. כי כל הדברים המבארים באלף־בית הישן, לא נפלאת היא ולא רחוקה היא מהמעין לבוא עד תכונתו, להבין ולהשיג מהיכן הענין נובע. אם אמנם, לולא הרב אשר האיר עינינו בדברים אלו, לא היה בא על לב המעין להוציא דברים אלו מתוך הספרי־קדש, אך אחר אשר כבר גלה לעינינו דברים אלו, יוכל המשכיל, אשר לבו שלם בספרי קדש, בספרי תנ"ך ואגדות רבותינו זכרונם לברכה, ושאר מפרשים, להבין ולהשיג מקור הדברים.

אולם הענינים המבארים בחלק השני הם עניני השגות גבוהות ונוראות, אשר השיג המחבר, זכר צדיק לברכה בימי גדלותו, וכל הדברים האלה גבהו משכל האנושי ונעלמו מעין כל, כי כל ענין וענין יש בו טעם נפלא ונורא מאד ונסמך על איזה מקרא או מאמר חכמינו זכרונם לברכה, ברמז נפלא ונעלה מאד כדרכו הנפלא כאשר יראה הרואה בעיניו, כי יש כמה וכמה ענינים המבארים כאן בלי שום טעם וראיה, ובתוך החבור הגדול של דרושים מבאר שם ענין שלם ודרוש נפלא ונורא על ענין זה באריכות גדול, וזה תמצא בכמה מקומות. כמו כן ילמד סתום מן המפרש, כי גם במקום אשר לא באר הענין בפרוש, גם שם השיגה ידו הגדולה השגה שלמה על זה, אך לא רצה לבאר כל הענין מטעם הכמוס אתו.

כי כל הדברים האלה, כלם הם דברים עליונים וממקום קדוש יתהלכו, ממקור עליון ונורא מאד מאד, ואין בהם דבר אשר לא יהיה בו דרוש נפלא ונורא על מה אדני הענין הטבעו, טעמו של דבר וענינו וסמיכות נפלא ועמק ונסתר מאד מתוך תורה שבכתב או שבעל־פה, ולא עלינו להרבות בעצם שבח דברים אלו, כי כל המוסיף גורע. כי לא נעלם מעינינו שפלות ערכנו וגדלת אדוננו הרב הקדוש בוצינא עלאה, זכר צדיק לברכה, ועצם העלמו והסתרתו מעיני העולם, אי לזאת עלינו לשום לפינו מחסום, הס כי לא להזכיר, לבלי לספר בעצם שבחו הקדוש לא דבר ולא חצי דבר, והמשכיל כעת ידם, אל אלקים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע. אשרי המחכה ויגיע לימים אשר יש בהם חפץ, בעת אשר תצמח קרן ישראל אמת מארץ תצמח וכו' שפת אמת תכון לעד. כוננת לא כתיב אלא תכון. סמא דמלתא, משתוקא, כל חד לפום דמשער בלבה יבין וישכיל עד היכן הדברים מגיעים.

אולם באנו בדברים האלה להעיר לב המעינים להודיעם מהות הספר ומעשהו, וחל עלינו להודיע לגלות אזני אנשי שלומנו אשר כבוד רבנו אור הנעלם, זכר צדיק וקדוש לברכה, הזהיר מאד לעסק בזה הספר, ושלא ימוש מפינו כי הוא חיינו. וכתבו בעצמו בכרך קטן מאד ואמר שכונתו - כדי שיוכל כל אחד לשאתו אצלו תמיד, כי המדות הם יסוד כל התורה כלה - ובזה יזכה נער את ארחו לשמר ככל הכתוב בזה הספר, אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל. כי זה עקר עבודת האדם כל ימי חלדו; לברח ממדות רעות ומתאוות רעות ולאחז במדות טובות והנהגות ישרות, המבארים בזה הספר.

אשרי איש שישמע לדברים האלה לקים ככל הכתוב בו. לעולם לא ימוט, וענתה בו צדקתו ביום מחר כי יבוא על שכרו, במדה שאדם מודד – בה מודדים לו. אשרי הבוחר בחיים – ישלם ה' פעלו, אם ללצים הוא יליץ, לא יעשר ולא יקום חילו, אוי לנפשו, כי גמול ידיו יעשה לו, ולא יטה לארץ מנלם, טוב לפני האלקים ימלט ממנו. מה רב טוב הצפון למולו, בשמחתו לא יתערב זר, נפש עמל עמלה לו, תשתפך נפשנו אל ה' לשום חלקנו עמו, להסתופף בצלו, ולא יאשמו כל החוסים בו, עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה למחכה לו (ישעיהו סד, ג).

דברי המעתיק הנאנח והנדכה על הסתלקות פאר ראשנו, גאון עזנו, מחמד עינינו, מה נדבר; המקום ינחם אותנו בקרוב; הקטן נתן בן אדוני אבי מורנו הרב נפתלי הירץ, נרו יאיר, מנעמראב רבתי. חתן הרב הגאון המפרסם הצדיק, מורנו הרב דוד צבי זכר צדיק לברכה, אב־בית־דין דקהלת מאהלוב.

◇ ◇ ◇

והנה כבר נדפס פעם אחת זה הספר הקדוש, ואידי דחביבא קפצו עליהו זביני ולא נשאר מהם עד אחד, כי רבו העם המתאוים לספר זה. לאשר בכרך קטן כזה כלולים כל המדות וכמה דברים ועצות בדרכים ישרים לעבודת הבורא, אין דבר בעולם נמנע ממך שלא ידבר ממנו בספר הזה, כאשר יראה הקורא בעיניו, ויסודתו בהררי קדש על פסוקי תורה נביאים וכתובים, ודברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ומדרשים ובזהר הקדוש ושאר ספרי־הקדש, על־כן אמרנו להדפיסם שנית בכמה תקונים והוספות חדשות ונפלאות.

וזאת לדעת, כי זה הספר העתקתי אות באות מפיו הקדוש, כי אצלו, זכרונו לברכה, היו כתובים על דפין קטנים כל הדברים האלה ויותר מזה אפלו כפלים, ומחמת שלא היה רצונו למסר להעולם להעתיק כל דבריו, שהיו כתובים אצלו בדרכים כאלה, על־כן לא רצה למסר לי כתביו כהויתן להעתיקם, רק טרח בעצמו ובכבודו וקרא לפני בפיו הקדוש מלה במלה מתוך כתביו הנ"ל, ומפיו יקרא אלי, ואני כותב על הספר. ונשמע מפיו שאמר, שעל אות רפואה לבד היו אצלו כמה וכמה בויגין כתובים, כמדמה שאמר מאתים בויגין, אך לא רצה למסרם להעולם.

וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש, שספר לפני, זמן רב קדם שמסר לי להעתיק זה הספר האלף־בית, שיש אצלו כתבים כאלו על כל המדות ושאר ענינים, והם דברי הספר הזה. ואז אמר לי, שהשיג כל הרפואות שבעולם בתוך גבולי ארץ־ישראל שבספר יהושע, כי שמות כל הערים הכתובים שם אצל כל גבול וגבול הם צרופי שמות של כל הרפואות שבעולם, איך הם נקראים בכל הלשונות. כי ארץ־ישראל היא קומה שלמה, וחלוקת ארץ־ישראל היא כפי קומת אדם, הינו שחלק וגבול זה הוא בחינת ראש, וחלק וגבול זה הוא בחינת יד ימין, וכיוצא בזה כל השנים־עשר גבולים של ארץ־ישראל, שנתחלקה לשבטים, שכלם הם כפי חלקי קומת אדם, כמובא מזה בספרים. ואמר שאצל כל גבול של ארץ־ישראל כתובים שם הרפואות השיכים לאותו האיבר שמכון כנגד זה הגבול כנ"ל.

כל זה שמעתי מפיו הקדוש כבר, והבנתי מדבריו הקדושים, שכל זה השיג בימי ילדותו ממש, אבל לא זכינו לקבל ממנו כי־אם דברי הספר הזה, אשר ראה והביט והיה מפלס הדברים במאזני שכלו הקדוש, מה שצריך למסר להעולם, שהם הדברים האלה שמסר להעתיקם כנ"ל, ומה שצריכין להעלים מהעולם שהטעינם שרפה (כמבאר במקום אחר).

והנה אצלו, זכרונו לברכה, היו כתובים כל הדברים האלה שבספר הזה עם ציון המקומות, שהוציא מהם השגות אלו. אבל כשהעתקתים מפיו הקדוש, לא נתן לי להעתיק כי־אם אלו הדברים לבד כהויתן, ולא הודיע מקומם איה. אבל מכתלי דבוריו הקדושים הבנתי, שיכול כל אדם למצא איזה מראה מקום ורמז לאלו הדברים, מהיכן הם נובעים; מאיזה מקרא או מאמר רבותינו זכרונם לברכה, וקצתם הם מאמרים מפרשים בדברי רבותינו, זכרונם לברכה, כאשר יראה הרואה בעיניו. וכבר יגעו ומצאו כמה אנשים דברים הרבה מספר הזה, היכן הם רמוזים.

וכעת, בעת עסקנו להדפיסו שנית, העולה על רוחי היה לבלי להעתיק מאלו הרמזים והמראה מקומות לא דבר ולא חצי דבר מכמה טעמים, וגם מחמת שעדין לא יצאנו ידי חובותינו למצא רמזי כל הדברים, על־כן היה בדעתי לבלתי להציג שום דבר מהם. אך אחרי שובי נחמתי, כי אטו מאן דלא יכול למעבד כלא מצוה וכו' וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, על־כן נמלכתי להציג כמה רמזים אצל כמה דברים, אשר כבר מצאה ידי ויד בני־גילי למצא רמז המראה מקום, היכא רמיזא מלתא דנא באוריתא דבכתב או בעל־פה, ומעט מזער ששמעתי מפיו הקדוש בעצמו, כאשר יבאר במקומו. כי יש דברים הרבה הכתובים כאן בקצור, ובאמת גלה על ענין זה תורה ארכה בבאור נפלא ונורא כדרכו הנפלא מאד. והמעין באמת, יבין מאליו כי אחרי כל אלה, אפלו במקום שמצאנו הרמז הוא רק רמז ואסמכתא בעלמא, אבל גוף עצם הענין באיזה דרך השיגו נעלם מעינינו, כי כל דבריו הם דברי אלקים חיים, שהשיג כל דבר ודבר במקום שהשיג, וקרא אסמכתא בעלמא הוא, כי ליכא מלתא דלא רמיזא באוריתא, ועל־כן אי לאו דדלא חספא והסיר מסוה העורון, החופף על עינינו וגלה השגות הללו לא אשכחינן מרגניתא, כי אין בכחנו לדון וללמד בעצמנו דברים כאלה מפסוקים ודברי רבותינו, זכרונם לברכה, כי־אם מי שזוכה לקדש עצמו באמת עד שיזכה להשיג השגות מלמעלה, והחכם יבין מדעתו כל זה.

גם תקנתי עכשו הסדר של הדברים הקדושים האלה. כי ספר האלף־בית הראשון נדפס שלא בפני ועות המדפיס, שהדפיס האלף־בית השני בפני־עצמו וחלקו לגמרי מן הראשון, ולא כן אנכי עמדי, כי האף אמנם חלוקים הם בכמה חלוקים כאשר מבאר למעלה, אך אף־על־פי־כן אין להרחיקם זה מזה כי מאחר ששניהם כאחד טובים ושניהם מדברים ממהות המדות, מעלתם ופחיתותם וכו', בודאי ראוי להציג ביחד כל הדברים המדברים ממדה אחת, כגון אות א' אמת, טוב אשר יפה שיהיו מחברים יחד כל הדברים המדברים ממעלת האמת וגנות השקר, אף־על־פי שההשגות של האלף־בית השני שגבו ועצמו מאד מאד מן הראשון כנ"ל, אף־על־פי־כן פנימיות כונתם אחד, ושניהם לדבר אחד נתכונו, לגלות גנות השקר ומעלת האמת, כדי שנתחזק בכל כחנו לבלי לדבר שקר, רק אמת בשם ה'. ובשביל זה גלה לנו כל התועלות המגיעים על־ידי האמת, ולהפך כל ההפסדים הבאים על־ידי השקר, ובאיזה דרך זוכין לאמת וכיוצא בזה. הן כל הדברים האלה, אם מקור חצבם ממקום שנובעים המה משנים זה מזה כי גבוה על גבוה שומר וכו', עם כל זה כלם שבים למקום אחד, כדי שנזכה לאמת.

על־כן אמרתי להציג הכל כסדר, וכל הדברים יחדו יהיו תמים בסדר אחד על־פי אלף־בית. רק נטיתי קו בין הדברים של האלף־בית הראשון ובין ההשגות של האלף־בית השני, והצגתי האלף־בית השני באותיות קטנות, למען ידע הקורא להבדיל בינו ובין האלף־בית הראשון. כי כבר גליתי, ששמעתי מפיו הקדוש, שדבריו האחרונים שבאלף־בית השני גברו וגבהו מאד מאד מהראשונים, על־כן גבול שמתי ביניהם להבחין ולידע. והשם הטוב ינחנו בדרך הישר והאמת, ונזכה ללמד וללמד, לשמר ולעשות ולקים את כל הדברים האלה הכתובים כאן, ולהבין ולהשכיל את כל דרכי העצות המבארים כאן אצל כל מדה ומדה, אז נצליח את דרכנו ואז נשכיל.

גם זאת לדעת, שכמה דברים נמצאו כפולים בהאלף־בית השני. והטעם, כי דע אחי, שספר השני מסר לנו רבנו זכרונו לברכה בכתיבת ידו הקדושה ואצלו לא היו כתובים הדברים על סדר האלף־בית, רק כפי סדר ההשגות, כפי מה שהשיג כל דבר ודבר במקומו וזמנו, וצוה עלינו להעתיק הדברים ולסדרם כל דבר ודבר למדה השיכה לזה על־פי סדר האלף־בית, וגם פקד עלינו בפרוש, שכל השיך לשנים או לשלשה דברים, שנרשם אותו שתים או שלש פעמים אצל כל מדה ומדה, וכן עשינו, כגון למשל באות ל' למוד (סימן ד): מי שלמודו בתורה וכו', שאכילתו וכו', על־ידי זה שונאיו נדונין וכו', זה הענין שיך ללמוד וגם שיך למריבה, וכן לאות א' אכילה, על־כן נרשם בכל אלו המקומות, ומזה תקיש על השאר. כי כונתו הקדושה היתה כדי שיקל על המעין החפץ לקדש עצמו למצא מבקשו בנקל, שאם ירצה לידע הסגלה והענין של איזה מדה, שיוכל בנקל למצא על־פי סדר האלף־בית באיזה ענין שיעלה על דעתו, כגון במשל הנ"ל, לפעמים האדם רוצה לחפש למצא ענין למוד ולפעמים ירצה למצא מענין קדשת האכילה וכו', ועל־כן טוב שיהיה נרשם בשני המקומות כדי שיוכל למצא מבקשו בנקל במקום שירצה, וכן בשאר המדות, ומחמת זה הדברים כפולים בכמה מקומות. והשם יתברך ינחנו בדרך אמת, וכאשר זכינו לסדר אותם כן נזכה לעשותם, עד ישובו ישראל לנויהם כיונים אל ארבותיהם במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.