# נג.

> מקור: https://rabenu.app/books/seferhamidot/199/695/53/

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּי סִפּוּקוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עֵינוֹ רָעָה בָּעֲנִיִּים, שֶׁבָּאִים וּפוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם, שֶׁיִּתֵּן לָהֶם, גַּם מִי שֶׁנּוֹתֵן עַל מַחֲצִית שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וּמְבִיאִים לוֹ מַחֲצִיתוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁהֵם מַרְוִיחִין וְיֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָתָם וְדֵי סִפּוּקָם, הוּא מֵצֵר עַל זֶה, כִּי עֵינוֹ רָעָה, עָלָיו נִתְקַיֵּם הַנְּבוּאָה, הַנִּכְתָּב אַחַר פָּסוּק: "בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ" (אִיּוֹב כ, כב) עַד "זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע" (שָׁם, כט).