# פרשה א

> מקור: https://rabenu.app/books/shir-hashirim-rabbah/parsha-1/

א שיר השירים, זה שאמר הכתוב על ידי שלמה (משלי כב, כט): חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשכים. חזית איש מהיר במלאכתו, זה יוסף, דכתיב ביה (בראשית לט, יא): ויבא הביתה לעשות מלאכתו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר יום נבול וזבול היה, יום טיאטרון היה. ורבי נחמיה אומר יום טיאטרון של נילוס היה, והלכו כלם לראות והוא נכנס למלאכתו לחשב חשבונותיו של רבו. רבי פנחס אומר בשם רבי שמואל בר אבא כל שהוא משמש את רבו כראוי הוא יוצא לחרות, מנין אנו למדין מיוסף, על ידי ששמש את רבו כהגן יצא לחרות, לפיכך לפני מלכים יתיצב, זה פרעה, שנאמר (בראשית מא, יד): וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור. בל יתיצב לפני חשכים, זה פוטיפר, שהחשיך הקדוש ברוך הוא את עיניו וסרסו

דבר אחר, חזית איש מהיר וגו', זה משה רבנו במלאכת המשכן, לפיכך לפני מלכים יתיצב, זה פרעה, שנאמר (שמות ח, טז): השכם בבקר והתיצב לפני פרעה. בל יתיצב לפני חשכים, זה יתרו.

אמר רבי נחמיה עשית קדש חל, אלא לפני מלכים יתיצב, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות לד, כח): ויהי שם עם ה' ארבעים יום. בל יתיצב לפני חשכים, זה פרעה, שנאמר (שמות י, כב): ויהי חשך אפלה וגו'

דבר אחר, חזית איש מהיר במלאכתו וגו', אלו הצדיקים שהם עוסקין במלאכתו של הקדוש ברוך הוא, לפיכך לפני מלכים יתיצב, שמתיצבים בתורה, שנאמר (משלי ח, טו): בי מלכים ימלכו. בל יתיצב לפני חשכים, אלו הרשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): והיה במחשך מעשיהם, וכתיב (תהלים לה, ו): יהי דרכם חשך וחלקלקת

דבר אחר, חזית איש מהיר במלאכתו, זה רבי חנינא, אמרו פעם אחת ראה אנשי עירו מעלים עולות ושלמים, אמר כלם מעלים שלמים לירושלים ואני איני מעלה כלום, מה אעשה, מיד יצא למדברה של עירו בחורבה של עירו, ומצא שם אבן אחת, יצא וסדקה וסתתה וכרכמה, אמר הרי עלי להעלותה לירושלים, בקש לשכר לו פועלים, אמר להם מעלים לי אתם את האבן הזאת לירושלים, אמרו לו, תן לנו שכרנו מאה זהובים ואנו מעלים לך את אבנך לירושלים. אמר להם, וכי מנין לי מאה זהובים או חמשים לתת לכם, ולא מצא לשעה, מיד הלכו להם. מיד זמן לו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמרו לו רבי תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך עמנו, ונתן ידו עמהם ונמצאו עומדין בירושלים, בקש לתן להם שכרם ולא מצאן. בא המעשה ללשכת הגזית, אמרו לו דומה רבנו שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים, מיד נתן לחכמים אותו השכר שהשכיר עם המלאכים

דבר אחר, חזית איש מהיר במלאכתו, זה שלמה בן דוד. לפני מלכים יתיצב, שהיה זריז בבנין בית המקדש, הדא הוא דכתיב (מלכים א ו, לח): ויבנהו שבע שנים, וכתוב אחד אומר (מלכים א ז, א): ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה, נמצא מיפה ומרבה בנין בית שלמה מבנין בית המקדש, אלא כך אמרו, בבנין ביתו נתעצל, בבנין בית המקדש היה זריז ולא נתעצל. הונא בשם רב יוסף, הכל מסיעין את המלך, כל שכן הכל מסיעים בשביל כבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ואפלו רוחות, ואפלו שדים, ואפלו מלאכי השרת. יצחק בריה דרב יהודה בר יחזקאל אמר, כתיב (מלכים א ח, יג): בנה בניתי בית זבל לך, בנין בנה בניתי. רבי ברכיה אמר, הבית אשר היו בונים, אין כתיב כאן, אלא (מלכים א ו, ז): והבית בהבנתו, מאליו היה נבנה, שנאמר (מלכים א ו, ז): אבן שלמה מסע נבנה. בנוי אין כתיב כאן, אלא נבנה, מלמד שהיתה האבן נושאת את עצמה ונתנה על גבי הדימוס.

אמר רב אל תתמה על זה, מה כתיב להלן (דניאל ו, יח): והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא, וכי אבנים יש בבבל, אלא מארץ ישראל פרחה לה לשעה ובאת וישבה לה על פי הבור. רב הונא בשם רב יוסף אמר מלאך ירד בדמות ארי של אבן וישב על פי הבור, הדא הוא דכתיב (דניאל ו, יח): אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא, ואל תתמה אם בכבוד אותו צדיק כתיב: והיתית אבן חדה, בכבודו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. לפני מלכים יתיצב, לפני מלכי תורה יתיצב. בל יתיצב לפני חשכים, אלו חבורה של רשעים.

אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שנמנו וגמרו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, בקשו לצרף שלמה עמהם, יצתה בת קול ואמרה (תהלים קה, טו): אל תגעו במשיחי.

אמר רבי יהודה בר סימון ולא עוד אלא שנתיחס ראש לשלשלת יוחסין, שנאמר (מלכים א יד, כא): ורחבעם בן שלמה.

אמר רבי יודן בר סימון ולא עוד אלא ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים הללו: משלי; שיר השירים; וקהלת

הדא הוא דכתיב (תהלים מה, יז): תחת אבתיך יהיו בניך, את מוצא צדיק מוליד צדיק, רשע מוליד רשע, צדיק מוליד רשע, רשע מוליד צדיק, וכלהון יש להם מקרא, ויש להם משל, ויש להם מליצה. צדיק מוליד צדיק, יש לו מקרא, ויש לו משל, מקרא דכתיב: תחת אבתיך יהיו בניך. משל, סרכא דאקים תאניתא. רשע מוליד רשע, יש לו מקרא, ויש לו משל, ויש לו מליצה, מקרא דכתיב (במדבר לב, יד): והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים, משל (שמואל א כד, יג): כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע. מליצה מנין, מה ילדת חפושיתא קרוצי בישי מנה. צדיק מוליד רשע, יש לו מקרא (איוב לא, מ): תחת חטה יצא חוח, משל, מולידין דלית כותהון, מרבין דלא דמין להון. רשע מוליד צדיק, יש לו מקרא (ישעיה נה, יג): תחת הנעצוץ יעלה ברוש, משל, מן סניא נפק ורדא, אבל שלמה מלך בן מלך, חכם בן חכם, צדיק בן צדיק, אווגיטוס בן אווגיטוס, את מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, דוד מלך ארבעים שנה, וזה מלך ארבעים שנה. דוד מלך על ישראל ויהודה, ובנו מלך על ישראל ויהודה. אביו בנה את היסודות, והוא בנה את העליונות. אביו מלך מסוף העולם ועד סופו, וזה מלך מסוף העולם ועד סופו. דוד כתב ספרים, ושלמה כתב ספרים. דוד אמר שירים, ושלמה אמר שירים. דוד אמר הבלים, ושלמה אמר הבלים. דוד אמר דברים, ושלמה אמר דברים. דוד אמר משלים, ושלמה אמר משלים. דוד קלס באז, ושלמה קלס באז. דוד בנה מזבח, ושלמה בנה מזבח. דוד הקריב קרבן, ושלמה הקריב קרבן. דוד העלה את הארון, ושלמה העלה את הארון. דוד מלך ארבעים שנה, שנאמר (מלכים א ב, יא): והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה, ושלמה מלך ארבעים שנה, שנאמר (דברי הימים ב ט, ל): וימלך שלמה בירושלים על כל ישראל ארבעים שנה. דוד מלך על ישראל ויהודה, שנאמר (דברי הימים א כח, ד): ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי וגו', ושלמה מלך על ישראל ויהודה, שנאמר (מלכים א ד, כ): יהודה וישראל רבים וגו'. דוד בנה את היסודות, שנאמר (דברי הימים א כח, ב): ויקם דויד המלך על רגליו וגו', ושלמה בנה את העליונות, שנאמר (מלכים א ח, יג): בנה בניתי בית זבל לך. דוד אמר דברים, שנאמר (שמואל ב כג, א): ואלה דברי דוד האחרנים וגו', ושלמה אמר דברים, שנאמר (קהלת א, א): דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. דוד אמר הבלים, שנאמר (תהלים לט, ו): אך כל הבל כל אדם נצב סלה, ושלמה אמר הבלים, שנאמר (קהלת א, ב): הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. דוד אמר משלים, שנאמר (שמואל א כד, יג): כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וגו', ושלמה אמר משלים, שנאמר (משלי א, א): משלי שלמה בן דוד מלך ישראל. דוד כתב ספרים, דתהלים נכתב על שמו, ושלמה כתב ספרים, משלי, קהלת, שיר השירים. דוד קלס באז, שנאמר (תהלים קכו, ב): אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים וגו', ושלמה קלס באז, שנאמר (מלכים א ח, יב): אז אמר שלמה ה' אמר וגו'. דוד העלה את הארון, שנאמר (דברי הימים א טו, כה): ויהי דויד וזקני ישראל וגו', ושלמה העלה את הארון, שנאמר (מלכים א ח, א): אז יקהל שלמה את זקני ישראל וגו'. דוד אמר שירים, שנאמר (שמואל ב כב, א): וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וגו', ושלמה אמר שירים, שנאמר: שיר השירים אשר לשלמה. רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גוברין בשם רבי יהושע בן לוי אמר, הואיל ואת מקישו, מקישו מכל צד, מה אביו נמחל לו על כל עונותיו, שנאמר (שמואל ב יב, יג): גם ה' העביר חטאתך לא תמות, אף זה כיוצא בו, ולא עוד אלא ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים: משלי, וקהלת, ושיר השירים

דבר אחר, שיר השירים, זהו שאמר הכתוב (משלי טז, כג): לב חכם ישכיל פיהו, לבו של חכם מלא חכמה, מי ישכיל עליו ומי מחכים עליו, פיהו, פומיה מחכים עלוי, פומיה מורה עלוי. (משלי טז, כג): ועל שפתיו יסיף לקח, מתוך שהוא מוציא דברי תורה מלבו מוסיף על לקחה של תורה, משלו משל למה הדבר דומה, לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות ומקפת צמיד פתיל והיא נתונה בזוית אחת ואין אדם יודע מה בתוכה, בא אחד ופנה אותה וידעו הכל מה בתוכה. כך לבו של שלמה היה מלא חכמה ולא היה יודע אדם מה בתוכה, כיון ששרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים, ידעו הכל חכמתו. ועל שפתיו יסיף לקח, לקח שהוסיף על דברי תורה, עילהו, שנאמר (קהלת א, יג): ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, מהו ולתור, להעשות תיר בחכמה, הדא הוא דכתיב (במדבר יג, ב): ויתרו את ארץ כנען, מאן דקרא טבוואות ניזיל לגביה, מאן דתני טבוואות ניזיל לגביה, שנאמר: לתור בחכמה.

דבר אחר, לדרוש ולתור, לתור ולהותיר, הדין פייטנא כד עביד אלפא ביתא זמנין מיחסל לה וזמנין דלית מיחסל לה, ברם שלמה עבד אלפי ביתא וחמשא אתין יתרין עליו, דכתיב (מלכים א ה, יב): ויהי שירו חמשה ואלף, ויהי שירו של אלף חמשה. ולא על דברי תורה בלבד היה תייר שלמה, אלא (קהלת א, יג): על כל אשר נעשה תחת השמש, כגון היאך ממתיקין את החרדל, היאך ממתיקין את התורמסין. אמר לו הקדוש ברוך הוא אחר דברי תורה איללת, חייך שאין אני מקפח שכרך, הריני משרה עליך רוח הקדש, מיד שרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים הללו: משלי, קהלת, ושיר השירים

דבר אחר, שיר השירים, זהו שאמר הכתוב (קהלת יב, ט): ויתר שהיה קהלת חכם, אלו אדם אחר אמרן היית צריך לכוף אזניך ולשמע הדברים האלה, ויותר שאמרן שלמה. ואלו מדעתו אמרן, היית צריך לכוף אזניך ולשמעם, ויותר שאמרן ברוח הקדש, ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה, ואזן דברי תורה, וחקר דברי תורה, עשה אזנים לתורה. ואת מוצא שעד שלא עמד שלמה לא היתה דוגמא. רב נחמן [אמר תרתין], רב נחמן אמר לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה, וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח, בא פקח אחד ונטל הפקעת ותלאה דרך הפתח, היו הכל נכנסים ויוצאין דרך הפקעת. כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה. רב נחמן [אמר לישנא חורי], לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להכנס בה, ובא פקח אחד ונטל את המגל וכסח, התחילו הכל נכנסין דרך הכסוח ויוצאין, כך שלמה.

אמר רבי יוסי לקפה גדולה מלאה פרות ולא היה לה אזן, ולא היתה יכולה להטלטל, ובא פקח אחד ועשה לה אזנים והתחילה להטלטל על ידי אזנים. כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה.

אמר רבי שילא לקיתון גדול שהוא מלא רותחין ולא היה לו אזן להטלטל, ובא אחד ועשה לו אזן והתחיל להטלטל על ידי אזנו.

אמר רבי חנינא לבאר עמקה מלאה מים והיו מימיה צוננין ומתוקים וטובים, ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אדם אחד וספק לה חבל בחבל, משיחא במשיחא, ודלה ממנה, ושתה, התחילו הכל דולין ושותין. כך מדבר לדבר, ממשל למשל, עמד שלמה על סודה של תורה, דכתיב (משלי א, א): משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, על ידי משלותיו של שלמה עמד על דברי תורה. ורבנן אמרין אל יהי המשל הזה קל בעיניך, שעל ידי המשל הזה אדם יכול לעמד בדברי תורה, משל למלך שאבד זהוב מביתו או מרגלית טובה, לא על ידי פתילה כאיסר הוא מוצא אותה, כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל אדם עומד על דברי תורה. תדע לך שהוא כן, שהרי שלמה על ידי המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה.

אמר רבי יודן ללמדך שכל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים זוכה שתשרה רוח הקדש עליו, וממי אתה למד, משלמה, שעל ידי שאמר דברי תורה ברבים, זכה ששרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים: משלי, קהלת, ושיר השירים

רבי פנחס בן יאיר פתח (משלי ב, ד): אם תבקשנה ככסף וגו', אם אתה מחפש אחר דברי תורה כמטמונים הללו, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרך. משל לאדם אם מאבד סלע או כילרין בתוך ביתו, הוא מדליק כמה נרות, כמה פתילות, עד שיעמד עליהם, והרי דברים קל וחמר, ומה אלו שהם חיי שעה של עולם הזה אדם מדליק כמה נרות וכמה פתילות עד שיעמד עליהם וימצאם, דברי תורה שהם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, אין אתה צריך לחפש אחריהם כמטמונים הללו, הוי: אם תבקשנה ככסף וגו'.

אמר רבי אלעזר מימי לא קדמני אדם לבית המדרש, ולא הנחתי שם אדם ויצאתי, פעם אחת השכמתי ומצאתי הזבלים ותבנים, ואמרתי: אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה', אנחנו לא נזבלים ולא נתבנים, אפלו כתבנים אפלו כזבלים, מכאן תנינא היה רבי פנחס בן יאיר אומר, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדשה, קדשה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים, תחית המתים מביאה לידי אליהו הנביא זכור לטוב. זריזות מביאה לידי נקיות, שנאמר (ויקרא טז, כ): וכלה מכפר את הקדש. נקיות לידי טהרה, שנאמר (ויקרא יב, ח): וכפר עליה הכהן וטהרה. טהרה לידי קדשה, שנאמר (ויקרא טז, יט): וטהרו וקדשו. קדשה לידי ענוה, שנאמר (ישעיה נז, טו): כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. ענוה לידי יראת חטא, שנאמר (משלי כב, ד): עקב ענוה יראת ה'. יראת חטא לידי חסידות, שנאמר (תהלים פט, כ): אז דברת בחזון לחסידיך. חסידות לידי רוח הקדש, שנאמר: אז דברת בחזון לחסידיך. רוח הקדש לידי תחית המתים, שנאמר (יחזקאל לז, יד): ונתתי רוחי בכם וחייתם. תחית המתים לידי אליהו הנביא זכור לטוב, שנאמר (מלאכי ג, כג): הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא.

אמר רבי מתנא, מה שעשת חכמה עטרה לראשה עשת ענוה סנדל לעקבה. מה שעשת חכמה עטרה לראשה, שנאמר (תהלים קיא, י): ראשית חכמה יראת ה', עשת ענוה סנדל לעקבה, שנאמר (משלי כב, ד): עקב ענוה יראת ה'. תחית המתים על ידי אליהו הנביא זכור לטוב, הדא הוא דכתיב (משלי ב, ה): אז תבין יראת ה' ודעת [קדושים] [אלהים תמצא], זו רוח הקדש. רבי סימון בשם רבי שמעון בן חלפתא, לבליוטוס שהיה גדל בביתו של מלך, אמר ליה המלך שאל מה אתן לך, אמר הבליוטוס אם שואל אני כסף וזהב הוא נותן לי, אבנים טובות ומרגליות, הוא נותן לי, אמר הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל. כך (מלכים א ג, ה): בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך, אמר שלמה אם אשאל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות הוא נותן לי, אלא הרי אני שואל את החכמה, והכל בכלל, הדא הוא דכתיב (מלכים א ג, ט): ונתת לעבדך לב שמע. אמר לו הקדוש ברוך הוא שלמה חכמה שאלת לך, ולא שאלת עשר ונכסים ונפש אויביך, חייך החכמה והמדע נתון לך, ועל ידי כך עשר ונכסים אתן לך, מיד (מלכים א ג, טו): ויקץ שלמה והנה חלום, אמר רבי יצחק חלום היה עומד על כנו, חמור נוהק והוא יודע מה נוהק, צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי, מיד (מלכים א ג, טו): ויבוא ירושלים ויעמד לפני ארון ברית ה' ויעל עלות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו, אמר רבי אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה.

אמר רבי יודן ללמדך שכל מי שמלמד תורה ברבים זוכה ששורה עליו רוח הקדש, שכך עשה שלמה שלמד ושרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים: משלי, וקהלת, ושיר השירים

דבר אחר, שיר השירים, רבי איבו ורבי יהודה, רבי איבו אמר שיר חד, השירים תרין, הא תלתא. ורבי יהודה בר סימון אמר שיר השירים כלה חד, ואלין תרתין אחרניאתא מה את עבד לון, שיר המעלות לשלמה, וחד מזמור שיר חנכת הבית לדוד, סברין מימר דוד אמרן, ואת תולה בדוד, שנאמר (שיר השירים ד, ד): כמגדל דויד צוארך, אלא מה שיר השירים שלמה אמרה ותלה אותה בדוד. כשתמצא אומר כל מעשיו של אותו האיש משלשין היו, שלש מעלות עלה שלמה, במעלה הראשונה כתיב (מלכים א ה, ד): כי הוא רדה בכל עבר הנהר. במעלה שניה, שנאמר (מלכים א ה, א): ושלמה היה מושל. במעלה שלישית, שנאמר (דברי הימים א כט, כג): וישב שלמה על כסא ה' למלך.

אמר רבי יצחק וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה', אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, וכתיב (דניאל ז, י): נהר די נור נגד ונפק וגו', וכתיב (דניאל ז, ט): כרסיה שביבין די נור, ואת אמרת וישב שלמה על כסא ה', אלא מה כסאו של הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו, אף כסאו של שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו. מה כסא ה' דן בלא עדים והתראה, אף כסא שלמה דן בלא עדים והתראה, ואי זה הוא, זה דינין של זונות, הדא הוא דכתיב (מלכים א ג, טז): אז תבאנה שתים נשים, מי היו, רב אמר רוחות היו, ורבנן אמרין יבמות היו. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה. שלש ירידות ירד שלמה, ירידה ראשונה, מאחר שהיה מלך גדול מסוף העולם ועד סופו, נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ישראל, הדא הוא דכתיב (משלי א, א): משלי שלמה בן דוד מלך ישראל. ירידה שניה, מאחר שהיה מלך על ישראל, נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ירושלים, הדא הוא דכתיב (קהלת א, יב): אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. ירידה השלישית, מאחר שהיה מלך על ירושלים, נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ביתו, שנאמר (שיר השירים ג, ז): הנה מטתו שלשלמה, (שיר השירים ג, ח): כלם אחזי חרב, ואפלו על מטתו לא היה מלך, שהיה מפחד מן הרוחות. שלשה עולמות ראה, רבי יודן ורבי חוניא, רבי יודן אמר, מלך, הדיוט, ומלך. חכם, טפש, וחכם. עשיר, עני, ועשיר. מה טעם (קהלת ז, טו): את הכל ראיתי בימי הבלי, לית בר נש מתני אונקי דידיה אלא בשעת רוחיה. רבי חוניא אמר, הדיוט, מלך, והדיוט. טפש, חכם, וטפש. עני, עשיר, ועני. מה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל, הייתי הוינא כד הוינא, ברם כען לית אנא. שלש, עברות עבר, הרבה לו סוסים, הרבה לו נשים, הרבה לו כסף וזהב, שנאמר (דברי הימים ב ט, כז): ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים, ולא היו נגנבות.

אמר רבי יוסי בר חנינא אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות. תני רבי שמעון בן יוחאי אפלו משקלות שהיו בימי שלמה, של זהב היו, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ט, כ): אין כסף נחשב בימי שלמה. הרבה לו נשים, שנאמר (מלכים א יא, א): והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה וגו' מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם וגו', רבי יהושע בן לוי אמר על שם (דברים ז, ג): לא תתחתן בם, רבי שמעון בן יוחאי אומר לאהבה, אהבה ממש לזנות. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כתיב (נחמיה יג, כו): גם אותו החטיאו הנשים הנכריות, מלמד שהיה בועלן כשהן נדות ולא היו מודיעות אותו. רבי יוסי בן חלפתא אומר לאהבה, להאהיבן לאהבן ולקרבן ולגירן ולהכניסן תחת כנפי השכינה, נמצאת אומר רבי יהושע בן לוי, ורבי שמעון בן יוחאי, ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרו דבר אחד, רבי יוסי בן חלפתא פליג אתלתיהון. שלשה שטנים נזדוגו לו, הדא הוא דכתיב (מלכים א יא, יד): ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדמי, וכתיב (מלכים א יא, כג): ויקם אלהים לו שטן את רזון בן אלידע, וכתיב (מלכים א יא, כה): ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה. הרבה לו סוסים, שנאמר (מלכים א י, כט): ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה. שלש משלות אמר (משלי א, א): משלי שלמה בן דוד מלך ישראל. (משלי י, ט): משלי שלמה בן חכם ישמח אב, (משלי כה, א): גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. שלשה הבלים אמר (קהלת א, ב): הבל הבלים אמר קהלת וגו', הבל חד, והבלים תרין, הא תלתא. שלשה שירים אמר: שיר חד, השירים תרין, הא תלתא. שלשה שמות נקראו לו: ידידיה, שלמה, קהלת. רבי יהושע בן לוי אמר הנהו תלתא, אגור, יקה, למואל, איתיאל, הא שבעה.

אמר רבי שמואל בר נחמן ועקר אותנטיה שלהן, ידידיה, קהלת, שלמה. מודה רבי שמואל בר נחמן באלו ארבעה שנתוספו לו ונתכנה בהן, הן צריכין להדרש: אגור, שאגור דברי תורה. בן יקה, בן שהקיאה לשעה, כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו, כך למד שלמה תורה בשעתה ושכחה בשעתה. למואל, שנם לאל בכל לבו, אמר יכול אני להרבות ולא לחטוא. לאיתיאל, לאיתיאל ואכל, איתיאל, אתי אל ואכל. שלשה ספרים כתב: משלי, וקהלת, שיר השירים. אי זה מהן כתב תחלה, רבי חיא רבה ורבי יונתן, רבי חיא רבה אמר משלי כתב תחלה, ואחר כך שיר השירים, ואחר כך קהלת, ומיתי לה מהאי קרא (מלכים א ה, יב): וידבר שלשת אלפים משל, משל זה ספר משלי, ויהי שירו חמשה ואלף, זה שיר השירים, וקהלת בסוף אמר. מתנייתא דרבי חיא רבה פליגא על הדין שמעתא, מתניתא אמרה שלשתן כתב כאחת, ושמעתא אמרה כל חד וחד בפני עצמו. תני רבי חיא רבה רק לעת זקנת שלמה שרתה עליו רוח הקדש ואמר שלשה ספרים: משלי, וקהלת, ושיר השירים. רבי יונתן אמר שיר השירים כתב תחלה, ואחר כך משלי, ואחר כך קהלת, ומיתי לה רבי יונתן מדרך ארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים. רבי ינאי חמוי דרבי אמי אמר הכל מודים שקהלת בסוף אמרה

רבי אלעזר בר אבינה משום רבי אחא ורבנין, רבי אלעזר אמר: וידבר שלשת אלפים משל, על כל דבר ודבר. ויהי שירו חמשה ואלף, אלף וחמשה טעמים על כל דבר ודבר. ורבנין אמרין: וידבר שלשת אלפים משל, על כל פסוק ופסוק. ויהי שירו חמשה ואלף, אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל. ויהי משלו, אין כתיב כאן, אלא ויהי שירו חמשה ואלף, שירו של משל, טעמיה דמלתא טעמיה דמלתא.

אמר רבי שמואל בר נחמן, חזרנו על כל ספר משלי ולא מצינו שכתב בו אלא תשע מאות וחמשה עשר פסוקים, ואת אומר שלשת אלפים משל, אלא שאין לך כל פסוק ופסוק שאין בו שנים ושלשה טעמים, כגון (משלי כה, יב): נזם זהב וחלי כתם, (משלי יא, כב): נזם זהב באף חזיר; (משלי כה, ו): אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדלים אל תעמד, אין צריך לומר תשב, תשב אין צריך לומר שלא תדבר. תנינן אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם אחד מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כלו כדאי כיום שנתנה בו שיר השירים, למה, שכל הכתובים קדש וזה קדש קדשים, ועל מה נחלקו על קהלת, אמר רבי יוחנן בר רבי יהושע בן חמיו של רבי עקיבא כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו, רבי אלעזר בן עזריה עבד לה מתלא, לאחד שהוליך סאה של חטים אצל הנחתום, אמר לו הוצא לי ממנה קמח. סלת, הוצא לי ממנה קלוסקיא קמח וסלת אחת. כך כל חכמתיה דשלמה לא סלת אלא שיר השירים לישראל, שיר השירים, המשבח שבשירים, המעלה שבשירים, המסלסל שבשירים. נאמר שירים ונשבח למי שעשאנו שירים בעולם, האיך מה דאת אמר (עמוס ח, ג): והילילו שירות היכל, שבחות דהיכלא.

דבר אחר, שיר השירים, המשבח שבשירים המעלה שבשירים, המסלסל שבשירים, נאמר שירים למי שעשאנו שיורים לעולם, האיך מה דאת אמר (דברים לב, יב): ה' בדד ינחנו, רבי יוחנן בשם רבי אחא בשם רבי שמעון בר אבא נאמר שירים ושבח למי שעתיד להשרות עלינו רוח הקדש, נאמר לפניו שירים הרבה, בכל השירים או הוא מקלסן, או הן מקלסין אותו, בשירת משה הן מקלסין אותו, ואומר (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו, ובשירת משה הוא מקלסן (דברים לב, יג): ירכיבהו על במתי ארץ. ברם הכא הן מקלסין אותו והוא מקלסן, הוא מקלסן (שיר השירים א, טו): הנך יפה רעיתי, והן מקלסין אותו (שיר השירים א, טו): הנך יפה דודי אף נעים. רבי שמעון בשם רבי חנין דצפרין אמר שיר כפול. רבי סימון אמר כפול ומכפל. רבי לוי אמר, כנגד שנות אבות ועשרת הדברות נאמרה מנין שיר, שיר חמש מאות ועשר, ואי תימר דאית בהון יתיר, צא מהן שני רעבון שאין עולין מן המנין.

דבר אחר, רבי יודן ורבי לוי בשם רבי יוחנן, כל מקום שנאמר במגלה זו במלך שלמה, במלך שלמה הכתוב מדבר, במלך סתם, בהקדוש ברוך הוא הכתוב מדבר. ורבנין אמרין כל מקום שנאמר במלך שלמה, במלך שהשלום שלו הכתוב מדבר, במלך סתם בכנסת ישראל הכתוב מדבר. א ב ישקני מנשיקות פיהו, היכן נאמרה, רבי חיננא בר פפא אמר בים נאמרה, היאך מה דאת אמר (שיר השירים א, ט): לססתי ברכבי פרעה. רבי יודא ברבי סימון אמר בסיני נאמרה, שנאמר: שיר השירים, שיר שאמרו אותו השירים השוררים, שנאמר (תהלים סח, כו): קדמו שרים אחר נגנים. תני משום רבי נתן הקדוש ברוך הוא בכבוד גדלתו אמרה, שנאמר: שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו. רבן גמליאל אומר מלאכי השרת אמרוהו, שיר השירים, שיר שאמרוהו שרים של מעלה. רבי יוחנן אמר בסיני נאמרה, שנאמר: ישקני מנשיקות פיהו. רבי מאיר אומר באהל מועד נאמרה, ומיתי לה מן הדא קריא (שיר השירים ד, טז): עורי צפון ובואי תימן. עורי צפון, זו העולה הנשחטת בצפון. ובואי תימן, אלו שלמים שנשחטין בדרום. הפיחי גני, זה אהל מועד. יזלו בשמיו, זה קטרת הסמים. יבא דודי לגנו, זו השכינה. ויאכל פרי מגדיו, אלו הקרבנות. רבנין אמרין בבית עולמים, ומיתין לה רבנין אף אינון מהאי קרא; עורי צפון, זו העולה הנשחטת בצפון. ובואי תימן, השלמים שנשחטים בדרום. הפיחי גני, זה בית העולמים, יזלו בשמיו, זו קטרת הסמים. יבא דודי, זו השכינה. ויאכל פרי מגדיו, אלו הקרבנות. ורבנין אמרי כלהון חרי, כלה בבית העולמים נאמרה אמר רבי אחא אפריון ודבתריה, ורבנין עבדין יתהון פתיחה (במדבר ז, א): לויהי ביום כלות משה, על דעתיה דרבי חיננא בר פפא דאמר בים נאמרה, ישרי עלינו רוח הקדש ונאמר לפניו שירות הרבה. ועל דעתיה דרבן גמליאל דאמר מלאכי השרת אמרוהו, יתן לנו מנשיקות שנשק לבניו. על דעתיה דרבי מאיר דאמר באהל מועד נאמרה, יוריד לנו האש ויקבל קרבנותיו. על דעתיה דרבי יוחנן דאמר בסיני נאמרה, יוציא לנו נשיקות מתוך פיהו, הדא הוא דכתיב: ישקני מנשיקות פיהו. ב דבר אחר, ישקני מנשיקות פיהו, אמר רבי יוחנן מלאך היה מוציא הדבור מלפני הקדוש ברוך הוא על כל דבור ודבור, ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבל אתה עליך את הדבור הזה, כך וכך דינין יש בו, כך וכך ענשין יש בו, כך וכך גזרות יש בו, וכך מצוות, וכך קלים וחמורים יש בו, כך וכך מתן שכר יש בו, והיה אומר לו ישראל, הן, וחוזר ואומר לו מקבל את אלהותו של הקדוש ברוך הוא, והוא אומר לו, הן והן, מיד היה נושקו על פיו, הדא הוא דכתיב (דברים ד, לה): אתה הראת לדעת, על ידי שליח. ורבנין אמרין, הדבור עצמו היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך, כך וכך מצוות יש בי, וכך דינין יש בי, כך וכך ענשין יש בי, כך וכך גזרות יש בי, כך וכך מצוות יש בי, כך וכך קלין וחמורין יש בי, כך וכך מתן שכר יש בי, והוא אומר, הן והן, מיד הדבור נושקו על פיו לאדקולאין בן הדימה ולמדו התורה, הדא הוא דכתיב דכתיב (דברים ד, ט): פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, דברים שראו עיניך, איך היה הדבור מדבר עמך, דבר אחר, פן תשכח את הדברים, שני דבורים שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא, רבי יהושע בן לוי אמר טעמון דרבנין אחר כל הדברות כתיב (שמות כ, טז): דבר אתה עמנו ונשמעה, מה עבד לה רבי יהושע בן לוי פליג שאין מקדם ומאחר בתורה, או אינו מדבר דבר אתה עמנו ונשמעה אלא לאחר שנים ושלשה דברות, רבי עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי תפיסו שיטתיה, אמרי כתיב (דברים לג, ד): תורה צוה לנו משה, כל התורה כלה שש מאות ושלש עשרה מצוות הוי, בגימטריא תורה עולה שש מאות ואחת עשרה מצוות, דבר עמנו משה, ברם אנכי ולא יהיה לך לא שמענו מפי משה אלא מפי הקדוש ברוך הוא, הוי: ישקני מנשיקות פיהו. וכיצד היה הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא, רבי שמעון בן יוחאי ורבנן, רבי שמעון בן יוחאי אומר מלמד שהיה הדבור יוצא מימינו של הקדוש ברוך הוא לשמאלן של ישראל, וחוזר ועוקף את מחנה ישראל שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לשמאלו של הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, לקים מה שנאמר (תהלים כט, ז): קול ה' חצב להבות אש. ורבנין אמרין וכי יש שמאל למעלה והלא כתיב (שמות טו, ו): ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה', אלא הדבור היה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא מימינו לימינן של ישראל, וחוזר ועוקף את מחנה ישראל שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לימינו של הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: קול ה' חצב להבות אש.

אמר רבי ברכיה שנה לי רבי חלבו, הדבור עצמו היה נחקק מאליו, וכשהוא נחקק הולך קולו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: קול ה' חצב להבות אש. אמרתי לרבי חלבו והא כתיב (שמות לא, יח): כתבים באצבע אלהים, אמר לי חנוקה סברת לחנקני, אמרית ליה ומהו דין דכתיב: לחת אבן כתבים באצבע אלהים, אמר לי כתלמיד שהוא כותב ורבו מישב על ידו. רבי יהושע בן לוי ורבנין, רבי יהושע אומר שני דברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא, אנכי ולא יהיה לך, הדא הוא דכתיב: ישקני מנשיקות פיהו, ולא כל הנשיקות. ורבנין אמרין כל הדברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי טעמון דרבנין דכתיב: ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי פליג שאין מקדם ומאחר בתורה, או אינו מדבר דבר אתה עמנו ונשמעה אלא אחר שנים ושלשה דברות, רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי תפשי שיטתיה, אמרי כתיב (דברים לג, ד): תורה צוה לנו משה, כל התורה כלה שש מאות ושלש עשרה מצוות הוי, תורה בגימטריה עולה כמנין תרי"א מצוות דבר עמנו משה, ברם אנכי ולא יהיה לך, לא דבר עמנו משה אלא מפי הקדוש ברוך הוא שמענום. ג רבי יוחנן פתר קריה בישראל בשעה שעלו להר סיני, למלך שמבקש לקח לו אשה בת טובים ובת גנוסים, שלח אצלה שליח, דבר לה, אמרה איני כדאית לשפחתו אלא רצוני לשמע מפיו, כיון שחזר אותו השליח אל המלך היו פניו שוחקות ושיחותיו אינן נשמעות למלך, המלך שהיה פקח אמר זה פניו שוחקות, דומה שקבלה עליה ושיחותיו אינן נשמעות לי, דומה שאמרה רצוני לשמע מפיו. כך ישראל היא בת טובים, השליח זה משה, המלך זה הקדוש ברוך הוא, בשעה ההיא (שמות יט, ח): וישב משה את דברי העם אל ה', ומה תלמוד לומר (שמות יט, ט): ויגד משה את דברי העם אל ה', אלא על ידי שנאמר (שמות יט, ט): הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה', אמר ליה כך תבעו, אמר ליה ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי, רבי פנחס בשם רבי לוי אמר מתלא אמר דנכית ליה חיויא חבלא מדחיל ליה, כך אמר משה, אתמול על ידי שאמרתי לו (שמות ד, א): והן לא יאמינו לי, נטלתי את שלי מתחת ידיהם, עכשיו מה אני עושה להם, תני רבי שמעון בן יוחאי, כך תבעו, אמרו, רצוננו לראות כבוד מלכנו. רבי פנחס בשם רבי לוי גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שעתידים ישראל להמיר כבודו באחר, שנאמר (תהלים קו, כ): וימירו את כבודם, שא יהו אומרים אלו הראנו את כבודו ואת גדלו, היינו מאמינים לו, ועכשו שלא הראנו כבודו ואת גדלו, אין אנו מאמינים לו, לקים מה שנאמר (תהלים קמג, ב): ואל תבוא במשפט את עבדך. ד רבי יודן בשם רבי יודא בר רבי סימון ורבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר בשעה ששמעו ישראל (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, נתקע תלמוד תורה בלבם, והיו למדים ולא היו משכחין, באו אצל משה ואמרו: משה רבנו, תעשה את פרוזביון שליח בינותינו, שנאמר (שמות כ, טז): דבר אתה עמנו ונשמעה (דברים ה, כב): ועתה למה נמות, ומה הנייה יש באבדה שלנו, חזרו להיות למדים ושוכחים, אמרו: מה משה בשר ודם עובר, אף תלמודו עובר, מיד חזרו באו להם אל משה, אמרו לו: משה רבנו לואי יגלה לנו פעם שניה, לואי ישקני מנשיקות פיהו, לואי יתקע תלמוד תורה בלבנו כמות שהיה. אמר להם: אין זו עכשיו אבל לעתיד לבוא הוא, שנאמר (ירמיה לא, לב): ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, רבי נחמיה אמר בשעה ששמעו ישראל (שמות כ, ג): לא יהיה לך, נעקר מלבם יצר הרע, באו אצל משה אמרו לו: משה רבנו תעשה את פרוזביון שליח בינותנו, שנאמר: דבר אתה עמנו ונשמעה, ועתה למה נמות, ומה הנייה יש באבדה שלנו, מיד חזר יצר הרע למקומו, חזרו על משה ואמרו לו: משה רבנו לואי יגלה לנו פעם שני, הלואי ישקני מנשיקות פיהו. אמר להם אין זו עכשו אבל לעתיד לבוא הוא, דכתיב (יחזקאל לו, כו): והסירתי את לב האבן מבשרכם. ה רבי עזריה ואמרי לה רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא ורבנן, רבי אלעזר אומר משל למלך שהיה לו מרתף של יין, בא אחד אורח ראשון, מזג לו את הכוס ונתן לו, ובא השני ומזג לו את הכוס ונתן לו, כיון שבא בנו של מלך, נתן לו המרתף כלו. כך אדם הראשון נצטוה על שבע מצוות, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, טז): ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל, ויצו, זו עבודת כוכבים, האיך מה דאת אמר (הושע ה, יא): כי הואיל הלך אחרי צו. ה', זו קללת השם, שנאמר (ויקרא כד, טז): ונקב שם ה' מות יומת. אלהים, אלו הדינים, שנאמר (שמות כב, ח): עד האלהים יבא דבר שניהם. על האדם, זו שפיכות דמים, דכתיב (בראשית ט, ו): שפך דם האדם. לאמר, זו גלוי עריות, דכתיב (ירמיה ג, א): לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו. מכל עץ הגן, זה הגזל, דכתיב (בראשית ג, יא): המן העץ אשר צויתיך. נח נתוסף לו אבר מן החי, דכתיב (בראשית ט, ד): אך בשר בנפשו דמו. אברהם, נצטוה על המילה. יצחק, חנכה לשמונה ימים. יעקב, על גיד הנשה, שנאמר (בראשית לב, לב): על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. יהודה על היבמה, שנאמר (בראשית לח, ח): ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה. ישראל אכל מצוות עשה ומצוות לא תעשה. רבי יוסי ברבי חנינא ורבנין אמרין למלך שהיה מחלק אפסיניות ללגיונותיו על ידי דכסין ואיפרכין ואיסטרטלין, כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד. רבי יצחק אומר למלך שהיה אוכל איפסטלין, כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד. רבנן אמרי למלך שהיה אוכל חתיכות, כיון שבא בנו נתן לו מיד ליד. ויש אומרים שמנעה מפיו ונתן לו, שנאמר (משלי ב, ו): כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. רבי אבהו ואמרי לה רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי נחמיה אמר שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה, זה אומר בית אב של הלכה וזה אומר בית אב של הלכה, אמר הקדוש ברוך הוא שוקיותהון על ידי. רבי יהודה אמר אפלו הבל היוצא מפיו, כמה דתימא (איוב לה, טז): ואיוב הבל יפצה פיהו. אמר הקדוש ברוך הוא משוקיותהון עלי. ורבנן אמרין עתידין נפשיהון של אלו לנטל בנשיקה.

אמר רבי עזריה מצאנו שנפשו של אהרן לא נטלה אלא בנשיקה, הדא הוא דכתיב (במדבר לג, לח): ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם. ונפשו של משה מנין, שנאמר (דברים לד, ה): וימת שם משה עבד ה' על פי ה'. מרים מנין, דכתיב (במדבר כ, א): ותמת שם מרים, מה שם שנאמר להלן על פי ה', אף כאן כן, אלא שגנאי לפרשו. ושאר כל הצדיקים מנין, שנאמר: ישקני מנשיקות פיהו, אם עסקת בדברי תורה ששפתיך מנשקות, סוף שהכל מנשקין לך על פיך.

דבר אחר, ישקני מנשיקות, יזינני, יטהרני, ידבקני, ישקני, יזינני, מדכתיב (דברי הימים א יב, ב): נשקי קשת מימינים ומשמאלים, אמר רבי שמעון בר נחמן משלו דברי תורה כזין, מה הזין הזה מתקים לבעליו בשעת מלחמה, כך דברי תורה מתקימת עם מי שעמל בהן כל צרכן. רבי חנא בר אחא מייתי לה מהכא (תהלים קמט, ו): רוממות אל וגו', מה החרב שהיא אוכלת משני צדדים, כך תורה נותנת חיים בעולם הזה וחיים לעולם הבא. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר התורה שנאמרה בפה אחת נאמרה בפיות הרבה. רבי נחמיה אמר שתי תורות נאמרו, אחד בפה ואחד בכתב. ורבנין אמרין שהן גוזרין על העליונים ועושין, על התחתונים ועושין. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר טעמון דרבנן דכתיב (דברי הימים א כד, ה): כי היו שרי קדש ושרי האלהים, שרי קדש אלו מלאכי השרת, (ישעיה מג, כח): ואחלל שרי קדש. שרי האלהים, אלו ישראל, דכתיב בהון (תהלים פב, ו): אני אמרתי אלהים אתם, שהן גוזרין על העליונים ועושין, על התחתונים ועושין, כשהן עושין בטהרה.

דבר אחר, ישקני מנשיקות פיהו, יטהרני כאדם שהוא משיק שני גבין זה אל זה והוא מדביקן, כמה דתימא (ישעיה לג, ד): כמשק גבים שקק בו.

דבר אחר, ישקני מנשיקות פיהו. ישקני, ידביקני, האיך מה דאת אמר (יחזקאל ג, יג): וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה.

דבר אחר, ישקני, יוציא לי קול נשיקות מתוך פיהו. א ב כי טובים דדיך מיין, תמן תנינן שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע שהיו מהלכין בדרך, מפני מה אסרו את גבינת הגוים, אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת נבלה. אמר לו והלא קיבת העולה חמורה מקיבת נבלה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה, ומה שורפה חיה, גמיע לה, ואמר רבי שמעון בן לקיש עשו אותה כשותה בכוס מזהם, לא נהנה ולא מועל. אמר לו אם כן למה לא אסרוה בהניה, והשיאו לדבר אחר, אמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או דודיך מיין. אמר לו אין הדבר כך שהרי חברו בא למד עליו כן, לריח שמניך טובים. ולמה לא גלה לו, אמר רבי יונתן מפני שבקרוב אסרוה, ורבי ישמעאל היה קטן. רבי שמעון בן חלפתא ורבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן, כתיב (משלי כז, כו): כבשים ללבושך, כבשים כתיב, בשעה שתלמידיך קטנים, תהיה מכבש לפניהם דברי תורה, הגדילו ונעשו תלמידי חכמים, תהי מגלה להם סתרי תורה. תני רבי שמעון בן יוחאי (שמות כא, א): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מה שימה זו אינה נגלית לכל אדם, כך הן דברי תורה. רבי הונא בעי ורבי חמא בר עוקבא מקשי אם להפליגו היה מבקש היה לו להפליגו מחמשה הכרעות שבתורה, ואלו הן (בראשית ד, ז): שאת, (בראשית מט, ז): ארור, (שמות יז, ט): מחר, (שמות כה, לד): משקדים, (דברים לא, טז): וקם. הלא אם תטיב שאת, או שאת אם לא תטיב.

אמר רבי תנחומא אית לי חורי (בראשית לד, ז): ובני יעקב באו מן השדה כשמעם, או כשמעם באו מן השדה.

אמר רבי יצחק כתיב (דברים ד, יד): ואתי צוה ה', יש דברים שאמר לי ביני לבין עצמי, ויש דברים שאמר לי לומר לבני, אמר רבי אילא יש דברים שמשיקין אותן על פה, כיצד, כתוב אחד אומר (תהלים קיט, יא): בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, וכתוב אחד אומר (תהלים קיט, יג): בשפתי ספרתי כל משפטי פיך, באי זה צד יתקימו שני כתובים הללו, אלא כל זמן שהיה עירא היאירי רבו של דוד קים, בלבי צפנתי אמרתך, כיון שנסתלק בשפתי ספרתי. ב דבר אחר, כי טובים דדיך מיין, דברי תורה דומין זה לזה, דודין זה לזה, קרובין זה לזה, האיך מה דאת אמר (ויקרא כה, מט): או דדו או בן דדו. (ויקרא יא, לו): אך מעין ובור מקוה מים שמכשירין, שנאמר (ויקרא יא, לח): וכי יתן מים על זרע. שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן, חביבין דברי סופרים כדברי תורה, מה טעם וחכך כיין הטוב. חבריא בשם רבי יוחנן, חביבין דברי סופרים מדברי תורה, שנאמר: כי טובים דדיך מיין. האומר אין תפלין לעבור על דברי תורה, פטור. ה' טוטפות, להוסיף על דברי סופרים, חיב. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יהודה בן פזי שמע ליה מן הדא, אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הליסטין. את חמי אם לא קרא היה עובר על מצות עשה בלבד, עכשו שקרא נתחיב בנפשו, הוי חביבין דברי סופרים מדברי תורה. רבי חנינא בריה דרבי אדא בשם רבי תנחום בר אחא אמר, וחמורים מדברי תורה ונבואה, כתיב (מיכה ב, ו): אל תטפו יטיפון, משל למלך ששלח פלמנטרין שלו למדינה, על אחד מהן כתב, אם מראה לכם חותמי וסימנטרין שלי האמינו לו, ואם לאו אל תאמינו לו. ועל אחד מהם כתב אפלו אינו מראה לכם חותמי וסימנטרין שלי, האמינו לו. כך בדברי נבואה, כתיב (דברים יג, ב): כי יקום בקרבך נביא בדברי סופרים כתיב (דברים יז, יא): על פי התורה אשר יורוך, אשר תורך התורה אין כתיב כאן, אלא אשר יורוך, ועל המשפט אשר תאמר, אין כתיב כאן, אלא אשר יאמרו לך. לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, על הימין שהוא ימין ועל השמאל שהוא שמאל, שמע להם, ואפלו שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל ועל השמאל שהוא ימין. ג דבר אחר, כי טובים דדיך מיין, נמשלו דברי תורה במים, ביין, בשמן, בדבש וחלב. במים (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים, מה מים מסוף העולם ועד סופו, דכתיב (תהלים קלו, ו): לרקע הארץ על המים, כך תורה מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (איוב יא, ט): ארכה מארץ מדה. מה מים חיים לעולם, שנאמר (שיר השירים ד, טו): מעין גנים באר מים חיים, כך תורה חיים לעולם, שנאמר (משלי ד, כב): כי חיים הם למצאיהם, וכתיב (ישעיה נה, א): לכו שברו ואכלו. מה מים מן השמים, שנאמר (ירמיה י, יג): לקול תתו המון מים בשמים, כך תורה מן השמים, שנאמר (שמות כ, יט): כי מן השמים דברתי עמכם. מה המים בקולי קולות, שנאמר (תהלים כט, ג): קול ה' על המים, כך תורה בקולי קולות, שנאמר (שמות יט, טז): ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים. מה המים משיבין הנפש, שנאמר (שופטים טו, יט): ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי וגו', כך תורה, שנאמר (תהלים יט, ח): תורת ה' תמימה משיבת נפש. מה המים מטהרים את האדם מטמאה, שנאמר (יחזקאל לו, כה): וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, כך תורה מטהרת הטמא מטמאתו, שנאמר (תהלים יב, ז): אמרות ה' אמרות טהרות. ומה המים מטהרים הגוף, שנאמר (ויקרא יד, ט): ורחץ את בשרו במים, כך תורה מטהרת הגוף, שנאמר (תהלים קיט, קמ): צרופה אמרתך מאד. ומה מים מכסים ערותו של ים, שנאמר (ישעיה יא, ט): כמים לים מכסים, כך תורה מכסה ערותן של ישראל, שנאמר (משלי י, יב): ועל כל פשעים תכסה אהבה. ומה מים יורדין טפין טפין ונעשות נחלים נחלים, כך תורה אדם לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שנעשה כנחל נובע. מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו, כך תורה אם אין אדם עיף בה, אינה ערבה בגופו. ומה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו, ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו. ומה מים אין מתקימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס. ומה מים אין אדם גדול מתביש לומר לקטן השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתביש לומר לקטן למדני פרק אחד, דבר אחד, או פסוק אחד, ואפלו אות אחת. ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה, אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן, סוף שהוא מתבלע.

אמר רבי חנינא דקיסרין, מה המים נמשכין לגנות ופרדסים ולבתי כסאות ומרחצאות, יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר (הושע יד, י): כי ישרים דרכי ה'.

אמר רבי חמא בר עוקבא, מה המים מגדלין את הצמחים, כך דברי תורה מגדלין את כל מי שהוא עמל בהן כל צרכן. אי מה המים מבאישים ומחמיצים בקנקן אף דברי תורה כן, תלמוד לומר יין, מה יין כל זמן שהוא מתישן בקנקן משתבח, כך דברי תורה, כל זמן שהם מתישנין בגופו של אדם הן משתבחין בגדלה. אי מה המים אינן נכרין בגוף אף דברי תורה כן, תלמוד לומר יין, מה היין נכר בגוף, כך דברי תורה נכרין בגוף ומרמזין ומראין באצבע ואומר זה הוא תלמיד חכם. אי מה המים אין משמחין את הלב יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר יין, מה יין משמח את הלב, דכתיב (תהלים קד, טו): ויין ישמח לבב אנוש, כך דברי תורה משמחין הלב, שנאמר (תהלים יט, ט): פקודי ה' ישרים משמחי לב. אי מה היין פעמים שהוא רע לראש ולגוף, יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר שמן, מה שמן מעדן הראש והגוף, כך דברי תורה מעדנים הראש והגוף, שנאמר (תהלים קיט, קה): נר לרגלי דברך. אי מה השמן מר מתחלתו ומתוק בסופו, יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר דבש וחלב, מה הם מתוקין אף דברי תורה מתוקין, שנאמר (תהלים יט, יא): ומתוקים מדבש, אי מה דבש יש בו קצרים, יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר חלב, מה חלב נקי אף דברי תורה נקיים, דכתיב (איוב כח, יז): לא יערכנה זהב וזכוכית. אי מה חלב תפל, יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר דבש וחלב, מה דבש וחלב כשמערבים זה בזה אין מזיקין הגוף, כך דברי תורה, שנאמר (משלי ג, ח): רפאות תהי לשרך, (משלי ד, כב): כי חיים הם למצאיהם.

דבר אחר, כי טובים דדיך, אלו האבות. מיין, אלו הנשיאים.

דבר אחר, כי טובים דדיך, אלו הקרבנות. מיין, אלו הנסכים.

אמר רבי חנינא אלו היה יודע משה מה הקרבנות חביבין בשעה שבאו ישראל לאותו מעשה, היה מקריב כל קרבנות שבתורה, אלא רץ לו לזכות אבות, שנאמר (שמות לב, יג): זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך.

דבר אחר, כי טובים דדיך אלו ישראל. מיין, אלו אמות העולם, י' עשרה, י' עשרה, נ' חמשים, שבעים אמות. ללמדך שחביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל האמות. א ג לריח שמניך טובים, רבי ינאי בריה דרבי שמעון, כל השירים שאמרו לפניך האבות, ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, כאדם שמריק מכלי לכלי חברו. כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, מאתים וארבעים ושמונה מצוות עשה ושלש מאות וששים וחמש מצוות לא תעשה. רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסין, ושמים וארץ מגלות, וכל בני האדם לבלרים, אין מספיקין לכתוב [דברי תורה שלמדתי], ואני לא חסרתיה אלא כאדם שמטביל זכרותו כמכחול בים. רבי יהושע אומר אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסין, ושמים וארץ יריעות, וכל בני אדם לבלרין, אין מספיקין לכתוב דברי תורה שלמדתי, ולא חסרתיה רק כאדם שמטביל זכרותו כמכחול בים. רבי עקיבא אומר אני אין בי כח לומר כמו שאמרו רבותי, אלא רבותי חסרוה, ואני לא חסרתיה, אלא כמריח באתרוג, המריח נהנה, והאתרוג לא חסר, וכממלא מאמת המים, וכמדליק מנר לנר. פעם אחת שהה רבי עקיבא לבוא לבית המדרש, בא וישב לו מבחוץ, נשאלה שאלה זו הלכה, אמרו הלכה מבחוץ, חזרה ונשאלה שאלה, אמרו תורה מבחוץ, חזרה ונשאלה שאלה, אמרו עקיבא מבחוץ פנו לו מקום, בא וישב לו לפני רגליו של רבי אליעזר, ובית מדרשו של רבי אליעזר היה עשוי כמין ריס, ואבן אחת היתה שם והיתה מיחדת לו לישיבה, פעם אחת נכנס רבי יהושע התחיל מנשק אותה האבן, ואמר האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית. ב דבר אחר, לריח שמניך טובים, רבי אחא בשם רבי תנחום ברבי חיא, שני שמנים הם, שמן כהנה ושמן מלכות. ורבנן אמרין שתי תורות הן, תורה שבכתב ושבעל פה.

אמר רבי יודן שמן תורק שמך שמן מתגדל על כל מי שהוא עוסק בשמנה של תורה, היא דעתיה דרבי יודן, דאמר (ישעיה י, כז): וחבל על מפני שמן, חבל עלו של סנחריב מפני חזקיהו וסיעתו, שהיו עוסקין בשמנה של תורה.

דבר אחר, שמן תורק שמך, מה השמן הזה מר מתחלתו וסופו מתוק, כך (איוב ח, ז): והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. מה השמן הזה אין משתבח אלא על ידי כתישה, כך ישראל אין עושין תשובה אלא על ידי יסורין. מה השמן הזה אין מתערב בשאר משקין, כך ישראל אין מתערבים באמות העולם, דכתיב (דברים ז, ג): ולא תתחתן בם. מה השמן הזה כוס מלא אינו מזרזיף כשאר כל המשקים, כך דברי תורה אין מזרזפים בדברי ליצנות. מה השמן הזה כוס מלא שמן בידך ונפל לתוכו טפה של מים ויצאת כנגדה טפה של שמן, כך אם נכנס דבר של תורה ללב יצא כנגדו דבר של ליצנות, נכנס ללב דבר של ליצנות, יצא כנגדו דבר של תורה. מה השמן הזה מביא אורה לעולם, כך ישראל אורה לעולם, שנאמר (ישעיה ס, ג): והלכו גוים לאורך. מה השמן הזה עליון על כל המשקין, כך הם ישראל עליונים על כל האמות, שנאמר (דברים כח, א): ונתנך ה' אלהיך עליון. מה השמן אין לו בת קול, כך ישראל אין להם בת קול בעולם הזה, אבל לעולם הבא כתיב (ישעיה כט, ד): ושפלת מארץ תדברי. ג רבי יוחנן פתר קרייא באברהם אבינו, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית יב, א): לך לך מארצך וממולדתך, למה היה דומה, לצלוחית של פוליטון שהיתה מנחת בזוית אחת ולא היה ריחה נודף, בא אחד וטלטלה ממקומה והיה ריחה נודף, אף כן אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, אברהם הרבה מעשים טובים יש לך, הרבה מצוות יש לך, טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל בעולמי, לך לך, מה כתיב בתריה (בראשית יב, א): ואעשך לגוי גדול. על כן עלמות אהבוך, אמר לו הקדוש ברוך הוא הא לך עלמות הרבה, דכתיב (בראשית יב, ה): ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן, והלא אם מתכנשים כל העולם לבראת יתוש אחד אינן יכולים לבראתו, אלא אלו הגרים שגירו אברהם ושרה, לכך נאמר: ואת הנפש אשר עשו בחרן.

אמר רבי חוניא אברהם היה מגיר אנשים, ושרה הנשים, ומה תלמוד לומר: אשר עשו בחרן, מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לביתו ומאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומגירן ומכניסן תחת כנפי השכינה, הא למדת שכל המכניס בריה אחת לתוך כנפי השכינה מעלין עליו כאלו הוא בראו ויצרו וריקמו.

אמר רבי ברכיה אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, ממה שאתה מביא אורה לעולם, שמך מתגדל בעולם, ומה היא האורה, גאלה, שבשעה שאתה מביא לנו אורה, הרבה גרים באים ומתגירים ונוספים עלינו, כגון יתרו ורחב, יתרו שמע ואתא, רחב שמעה ואתיא, אמר רבי חנינא בשעה שעשה הקדוש ברוך הוא נס לחנניה מישאל ועזריה, הרבה גרים נתגירו, דכתיב (ישעיה כט, כג): כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי, מה כתיב בתריה: וידעו תעי רוח בינה.

דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, על שנתת לנו בזת מצרים, ובזת הים, ובזת סיחון ועוג, ובזת שלשים ואחד מלכים, אנו אוהבים אותך.

דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, על שהעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה, אהבוך.

דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, בעלמות ובזריזות.

דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, אלו בעלי תשובה.

דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, זו כת השלישית, שנאמר (זכריה יג, ט): והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצרף וגו'.

דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, אלו הגרים, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג, ב): ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים וגו'.

דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, זה דורו של שמד, שנאמר (תהלים מד, כג): כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה.

דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, אלו ישראל, שנאמר (דברים ז, ח): כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבעה וגו'.

דבר אחר, על כן עלמות אהבוך, על שהעלמת מהם מתן שכרן של צדיקים, דאמר רבי ברכיה ורבי חלבו, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבוא, מה טעם (תהלים מח, יד): שיתו לבכם לחילה, לחולה כתיב, צדיקים מכאן וצדיקים מכאן והקדוש ברוך הוא באמצעם, והם חלים לפניו בעלמות, ומרמזין אלו לאלו באצבע ואומרים (תהלים מח, טו): כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על-מות, בשני עולמות ינהגנו, בעולם הזה ובעולם הבא.

דבר אחר, הוא ינהגנו על-מות, בעלימות ובזריזות.

דבר אחר, על-מות, כאילין עולימתא, כמה דאת אמר (תהלים סח, כו): בתוך עלמות תופפות.

דבר אחר, על-מות, תרגם עקילס אתנסיא, עולם שאין בו מות, ומרמזין אלו לאלו באצבע ואומרים: כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על-מות, בשני עולמות ינהגנו, בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה דכתיב (דברים טו, ו): כי ה' אלהיך ברכך, ובעולם הבא דכתיב (ישעיה נח, יא): ונחך ה' תמיד. א ד משכני אחריך נרוצה, אמר רבי מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא אלעיקי אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה, ואני נותנה לכם. אמרו לפניו רבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו. אמר להם אבותיכם צריכין ערבים, למה הדבר דומה לאחד שהלך ללוות מן המלך, אמר לו הבא לי ערב ואני מלוה אותך, הלך והביא לו ערב אחד, אמר לו ערבך צריך ערב, הלך והביא לו ערב שני, ואמר לו ערבך צריך ערב, כיון שהביא לו ערב שלישי אמר תדע כי מפני זה אני מלוה לך. כך בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה אמר להם אני נותן לכם תורתי הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם, אמרו אבותינו עורבים אותנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא אבותיכם יש לי עליהם, אברהם יש לי עליו, שאמר (בראשית טו, ח): במה אדע. יצחק יש לי עליו, שהיה אוהב לעשו ואני שנאתיו, שנאמר (מלאכי א, ג): ואת עשו שנאתי. יעקב שאמר (ישעיה מ, כז): נסתרה דרכי מה'. אלא הביאו לי ערבים טובים, ואני נותנה לכם. אמרו לפניו רבונו של עולם נביאינו ערבין לנו. אמר להם יש לי עליהם, שנאמר (ירמיה ב, ח): והרעים פשעו בי וגו', וכתיב (יחזקאל יג, ד): כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו, אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו הרי בנינו עורבים אותנו. אמר הקדוש ברוך הוא הא ודאי ערבים טובים, על ידיהם אתננה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים ח, ג): מפי עוללים וינקים יסדת עז, ואין עז אלא תורה, שנאמר (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן. בשעה שהוה נתבע ואין לו לשלם, מי נתפש לא הערב, הוי מה שנאמר (הושע ד, ו): ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני.

אמר רבי אחא גם אני כביכול אף אני בשכחה, מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המברך, לא היונקים, הוי מרפיון התורה שבכם נתפשו בניכם, שנאמר (ירמיה ב, ל): לשוא הכיתי את בניכם, כביכול גם אני בשכחה, מי יאמר ברכו את ה' המברך לפני. לפיכך צריך אדם להכניס בנו לתורה ולחנכו בלמוד, שיאריך ימים בעולם, שנאמר (משלי ט, יא): כי בי ירבו ימיך. ב רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבנן. רבי יוחנן אמר ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה, אחריך נרוצה, לארעא טבתא דאיתקריאת משכנותא. ורבי יהושע בן לוי אמר, ממה שנתת לנו ארעא טבתא רבתא דאיתקריאת משכנותא, אחריך נרוצה. ורבנן אמרין ממה שהשרית שכינתך בתוכנו, כדכתיב (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש, אחריך נרוצה. ורבנן אמרין חורי, על שסלקת שכינתך מתוכנו, אחריך נרוצה. תדע לך שהוא כן, שכל צרות שבאו עליהן במעשה העגל לא נתאבלו, כיון שאמר להם משה (שמות לג, ג): כי לא אעלה בקרבך, מיד וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו. תני רבי שמעון בן יוחאי זין שנתן להם לישראל בחורב ושם המפרש היה חקוק עליו, וכשחטאו במעשה העגל נטל מהם, כיצד נטל מהם, רבי איבו ורבנן, רבי איבו אמר מאליו היה נקלף, ורבנן אמרי מלאך היה יורד ומקלפו, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם כלום האשה מתקשטת אלא לבעלה, אמר רבי יהושע בן לוי להוטים היו ישראל אחרי שכינה, כמה דאת אמר: יבא דודי לגנו, לגנונו. ג רבי יודן ורבי עזריה. רבי יודן אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם על שנהגת עם שכנותי במדת הדין, ועמי במדת רחמים, אחריך נרוצה. דאמר רבי ברכיה בשם רבי אלעזר נעשה בעשרת השבטים מה שא נעשה בדור המבול, בדור המבול כתיב (בראשית ו, ה): רק רע כל היום, ובעשרת השבטים כתיב (מיכה ב, א): הוי חשבי און ופעלי רע על משכבותם, הרי זה בלילה, בבקר מנין, באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם, אותם לא נותר מהם פלטה, ומאלו נותר פלטה, באיזה זכות, רבי יצחק פתר להו לשבח, רבי אמר בזכות (יחזקאל יד, כב): והנה נותרה בה פלטה המוציאים אין כתיב כאן אלא המוצאים, בזכות הצדיקים והצדיקות הנביאים והנביאות שיעמדו ממנו.

אמר רבי חנינא נאמר בכרכי הים מה שא נאמר בדור המבול (צפניה ב, ה): הוי ישבי חבל הים גוי כרתים, גוי שחיב כרת, ובזכות מי נצל, בזכות ירא שמים אחד שמעמידין בכל שנה ושנה. רבי לוי פתר ליה לשבח, הוי ישבי חבל הים גוי כרתים, גוי שכרת ברית, כמה דאת אמר (נחמיה ט, ח): וכרות עמו הברית. רבי יהושע בר נחמיה משום רבי אחא אמר נאמר בשבט יהודה ובנימין מה שא נאמר בסדומיים, דבסדומיים כתיב (בראשית יח, כ): וחטאתם כי כבדה מאד, אבל בשבט יהודה ובנימין כתיב (יחזקאל ט, ט): ויאמר אלי עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד. רבי תנחומא אמר כתוב חורי אית לן (איכה ד, ו): ויגדל עון בת עמי וגו', אמר רבי תנחומא לא חלתה יד ליד, אותן לא פשטו ידיהן למצוות, אבל אלו פשטו ידיהם למצוות, (איכה ד, ו): ידי נשים רחמניות, כל כך למה, שיהיו לברות למו על שבר בת עמי. ד אמר רבי עזריה, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם ממה שנתת לי בזת שכנותי אחריך נרוצה, שנאמר (שמות ג, כב): ושאלה אשה משכנתה, בזת מצרים, ובזת סיחון ועוג, ובזת שלשים ואחד מלכים, אחריך נרוצה.

דבר אחר, משכני אחריך נרוצה, ממה שגרית בי שכני הרעים, אמר רבי אבון למלך שכעס על מטרונה וגרה בה שכנים רעים, והתחילה צווחת אדוני המלך הושיעני. כך ישראל (שופטים י, יב): וצידונים ועמלק [ומעון לחצו אתכם] ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם.

דבר אחר, משכני אחריך נרוצה, מסכינני אחריך נרוצה.

דבר אחר ממסכיני אחריך נרוצה, כההיא דאמר רבי אחא, צריך יהודאה לחרובא עביד תתובא, כההיא דאמר רבי עקיבא, יאיא היא מסכנותא לברתיה דיעקב, כערקא סומקא בקדלא דסוסיא חיורא.

דבר אחר, משכני אחריך נרוצה, משכינני אחריך נרוצה, ממשכוני שנטלת ממני אחריך נרוצה, ממשכון גדול שנטלת ממני אחריך נרוצה, דאמר רבי מנחמא בשם רבי יוחנן, כתיב (נחמיה א, ז): חבל חבלנו לך, זה חרבן ראשון וחרבן שני שלא נתמשכנו אלא על ידינו. רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי אלעאי, כתיב (שמות טו, כב): ויסע משה את ישראל, הסיען מחטאו של ים, אמרו לו משה רבנו להיכן אתה מוליכנו, אמר להם לאילים, ומאילים לאלוש, ומאלוש למרה, וממרה לרפידים, ומרפידים לסיני, אמרין לכל הן דאת אזיל ומוביל לן אנן עמך, משל לאחד שהלך ונשא אשה מן הכפר, אמר לה קומי ואתית עמי, אמרה ליה מן הכא להן, אמר לה מן הכא לטבריא, ומתמן לבורסקי, ומבורסקי לשוקא עלאה, ומתמן לשוקא ארעייתא, אמרה ליה לכל הן דאת אזיל ונסיב לי אנא אתיא עמך, כך אמרו ישראל (תהלים סג, ט): דבקה נפשי אחריך.

אמר רבי יוסי בר איקא והרי מקרא מכריז ואומר: משכני אחריך נרוצה, אם למקרא, למקרא. אם למשנה, למשנה. אם לתלמוד, לתלמוד. אם לתוספתא, לתוספתא. אם לאגדתא, לאגדתא. א ד הביאני המלך חדריו, תמן תנינן ארבעה נכנסו לפרדס, בן עזאי, ובן זומא, אלישע בן אבויה ורבי עקיבא. בן עזאי, הציץ ונפגע, ועליו נאמר (משלי כה, טז): דבש מצאת אכל דיך. בן זומא, הציץ ומת, ועליו נאמר (תהלים קטז, טו): יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אלישע בן אבויה קצץ בנטיעות, כיצד קצץ בנטיעות, בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות שמצליחין בתורה, היה אומר עליהון מליא ומסתתמין, ועליו נאמר (קהלת ה, ה): אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואמר, לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ועליו נאמר: הביאני המלך חדריו. ב רבי ינאי אמר, לא היתה התורה צריכה להדרש אלא מהחדש הזה לכם, ומפני מה גלה הקדוש ברוך הוא לישראל מה ביום ראשון ומה ביום שני עד יום ששי, בזכות שאמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיד גלה להם. רבי ברכיה אמר כתיב (דברים ד, יג): ויגד לכם את בריתו, ויגד לכם את ספר בראשית שהוא תחלת בריתו של עולם. אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים, אלו עשרת הדברות, עשרה למקרא ועשרה לתלמוד, וכי מנין יבוא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן, ומנין יבוא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה, אלא הדא הוא דכתיב: הביאני המלך חדריו. א ד נגילה ונשמחה בך, בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל, גילה, שישה, שמחה, רנה, פצחה, צהלה, עלצה, עלזה, חדוה, תרועה. גילה (זכריה ט, ט): גילי מאד בת ציון. שישה (ישעיה סא, י): שוש אשיש בה'. שמחה (ישעיה סו, י): שמחו את ירושלים. רנה (זכריה ב, יד): רני ושמחי בת ציון. פצחה (ישעיה נד, א): פצחי רנה וצהלי. צהלה (ישעיה יב, ו): צהלי ורני. עלצה (שמואל א ב, א): עלץ לבי בה'. עלזה (תהלים כח, ז): ויעלז לבי ומשירי אהודנו. חדוה, שנאמר (עזרא ו, טז): ועבדו בני ישראל [וגו']. תרועה (תהלים צח, ד): הריעו לה' כל הארץ, וכתיב (תהלים מז, ב): הריעו לאלהים בקול רנה. ואית דמפקין תרועה ומעילין דיצה, האיך מה דאת אמר (איוב מא, יד): ולפניו תדוץ דאבה, מקרטעא כהדא חפיתא. ב דבר אחר, נגילה ונשמחה בך, תמן תנינן, נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי לבטל, אמר רבי אידי מעשה באשה אחת בצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה, אתון גבי רבי שמעון בן יוחאי בעין למשתבקא דין מדין, אמר להון חייכון כשם שנזדוגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה ושכרתו יותר מדאי, כיון שנתישבה דעתו עליו אמר לה בתי ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, וטלי אותו ולכי לבית אביך, מה עשתה היא, לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם, שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא. בחצי הלילה ננער משנתיה כיון דפג חמריה, אמר לה בתי היכן אני נתון, אמרה ליה בבית אבא, אמר לה מה לי לבית אביך, אמרה ליה ולא כך אמרת לי בערב, כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך. אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך. הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי ועמד והתפלל עליהם ונפקדו, ללמדך מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות אף צדיקים פוקדים עקרות, והרי דברים קל וחמר, ומה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו אין לי חפץ בעולם טוב ממך נפקדו, ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום ואומרים אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה, על אחת כמה וכמה, הוי נגילה ונשמחה בך. למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים, ובאו ואמרו לה באו בניך, אמרה מה איכפת לי, תשמחנה כלותי. כיון שבאו חתניה, אמרו לה באו חתניך, אמרה, מה איכפת לי תשמחנה בנותי. אמרו לה בא המלך בעליך, אמרה, האי חדותא שלמה, חדו על חדו. כך לעתיד לבוא באין הנביאים ואומרים לירושלים (ישעיה ס, ד): בניך מרחוק יבאו, והיא אומרת להם מה איכפת לי, (ישעיה ס, ד): ובנתיך על צד תאמנה, אמרה מה איכפת לי, כיון שאמרו לה (זכריה ט, ט): הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע, אמרה הא חדותא שלמה, דכתיב (זכריה ט, ט): גילי מאד בת ציון, וכתיב (זכריה ב, יד): רני ושמחי בת ציון, באותה שעה היא אומרת (ישעיה סא, י): שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי. ג דבר אחר, נגילה ונשמחה בך, רבי אבין פתח (תהלים קיח, כד): זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, אמר רבי אבין אין אנו יודעין במה לשמח, אם ביום אם בהקדוש ברוך הוא, בא שלמה ופרש נגילה ונשמחה בך, בהקדוש ברוך הוא, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך.

אמר רבי יצחק בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורה, בי"ת שנים, כ"ף עשרים, הרי בך. א נזכירה דדיך מיין, מיינה של תורה, כגון הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג.

דבר אחר, נזכירה דדיך מיין מיין של אבות, מה פעל לפניך אדם הראשון, מי פעל לפניך כאברהם, מי פעל לפניך כיצחק, מי פעל לפניך כיעקב. א מישרים אהבוך, מה ישירין רחמיך, מה תקיפין אינון רחמיך.

אמר רבי איבו מישרות גדולות פעלו אבותינו לפניך כל שפעלו.

אמר רבי חנין (בראשית כב, טז): כי יען אשר עשית את הדבר הזה, נסיון עשירי היה, ואת קורא אותן דבר, הא אלו לא קבל עליו הדבר הזה היה מפסיד ומאבד כל הראשונים, הוי מישרים אהבוך. א ה שחורה אני ונאוה, שחורה אני במעשי, ונאוה במעשה אבותי. שחורה אני ונאוה, אמרה כנסת ישראל, שחורה אני בפני עצמי, ונאוה בפני קוני, דכתיב (עמוס ט, ז): הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל, כבני כשיים אתם בפניכם, אבל אתם לי כבני ישראל נאם ה'.

דבר אחר, שחורה אני במצרים, ונאוה אני במצרים. שחורה אני במצרים (יחזקאל כ, ח): וימרו בי ולא אבו לשמע אלי, ונאוה אני במצרים, בדם הפסח ובדם המילה, דכתיב (יחזקאל טז, ו): ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי, זה דם הפסח, ואמר לך בדמיך חיי, זה דם המילה.

דבר אחר, שחורה אני בים, שנאמר (תהלים קו, ז): וימרו על ים בים סוף. ונאוה אני בים, שנאמר (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו. שחורה אני במרה, שנאמר (שמות טו, כד): וינו העם על משה לאמר מה נשתה. ונאוה אני במרה, שנאמר (שמות טו, כה): ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים. שחורה אני ברפידים, שנאמר (שמות יז, ז): ויקרא שם המקום מסה ומריבה, ונאוה אני ברפידים, שנאמר (שמות יז, טו): ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. שחורה אני בחורב, שנאמר (תהלים קו, יט): יעשו עגל בחרב. ונאוה אני בחורב, שנאמר (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שחורה אני במדבר, שנאמר (תהלים עח, מ): כמה ימרוהו במדבר. ונאוה אני במדבר בהקמת המשכן, שנאמר (במדבר ט, טו): וביום הקים את המשכן. שחורה אני במרגלים, שנאמר (במדבר יג, לב): ויציאו דבת הארץ. ונאוה אני ביהושע וכלב, שנאמר (במדבר לב, יב): בלתי כלב בן יפנה הקנזי. שחורה אני בשטים, שנאמר (במדבר כה, א): וישב ישראל בשטים. ונאוה אני בשטים, שנאמר (תהלים קו, ל): ויעמד פינחס ויפלל. שחורה אני בעכן, שנאמר (יהושע ז, א): וימעלו בני ישראל מעל בחרם. ונאוה אני ביהושע, שנאמר (יהושע ז, יט): ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד. שחורה אני במלכי ישראל. ונאוה אני במלכי יהודה. אם בשחורים שהיו שלי כך אני נאוה, בנביאים שלי על אחת כמה וכמה. ב שחורה אני, מדבר באחאב, שנאמר (מלכים א כא, כז): ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו [וישם שק על בשרו ויצום] [וישכב בשק ויהלך אט]. כמה נתענה, רבי יהושע בן לוי אמר שלש שעות, אם היה למוד לאכול סעודתו בשלש שעות אוכל בשש, ואם היה אוכל בשש אוכל בתשע. (מלכים א כא, כז): וישכב בשק ויהלך אט, רבי יהושע בן לוי אמר שהלך יחף, ביהורם מה כתיב (מלכים ב ו, ל): וירא העם והנה השק על בשרו מבית. רבי לוי בר חיתא אמר בה תלת שטין, שחורה אני כל ימות השבוע, ונאוה אני בשבת. שחורה אני כל ימות השנה, ונאוה אני ביום הכפורים. שחורה אני בעשרת השבטים, ונאוה אני בשבט יהודה ובנימין. שחורה אני בעולם הזה, ונאוה אני לעולם הבא. ג ה בנות ירושלים. רבנן אמרי אל תקרי בנות ירושלים, אלא בונות ירושלים, זו סנהדרי גדולה של ישראל שיושבין ומבינין אותו בכל שאלה ומשפט.

דבר אחר, בנות ירושלים, אמר רבי יוחנן עתידה ירושלים להעשות מטרופולין לכל המדינות, ולהמשיך כנהר אליה לכבודה. כמה דאת אמר (יהושע טו, מז): אשדוד בנותיה וחצריה עזה בנותיה וחצריה עד [לשע] [לשעת] היא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן כתיב (יחזקאל טז, סא): ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך, מהו לבנות, לכופרנין. ולא מבריתך, לא מן פרניך אלא מן פרנין דידי. רבי ביבי משום רבי ראובן אמר (ישעיה נד, א): רני עקרה, הא רנה עקרותא היא, אלא רני עקרה שא ילדה בנים לגיהנם. רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו נוטלת עשור נכסים מאביה ויוצאה, כך ירשו ישראל ארץ שבעה עממים, שהוא עשור שבעים אמות, ועל ידי שירשו ישראל כנקבה, אמרו שירה בלשון נקבה, שנאמר (שמות טו, א): אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש כזכר היורש לכל נכסי אביו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מח, ז): מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד, (יחזקאל מח, א ב): דן אחד, אשר אחד, וכלהון כך, והן אומרין בלשון זכר, שנאמר (תהלים צו, א): שירו לה' שיר חדש, שירה חדשה אין כתיב, אלא שיר חדש. רבי ברכיה ורבי יהושע בן לוי, למה נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו טוענת ופורקת, טוענת ופורקת, וחוזרת ופורקת, ושוב אינה טוענת, כך ישראל משתעבדין ונגאלין, משתעבדין ונגאלין, וחוזרין ונגאלין ושוב אין משתעבדין לעולם. בעולם הזה על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת, הן אומרים שירה לפניו בלשון נקבה, אבל לעולם הבא על ידי שצרתן אין צרת יולדת, הן אומרים שירה בלשון זכר, הדא הוא דכתיב (ישעיה כו, א): ביום ההוא יושר השיר הזה. א ה כאהלי קדר, מה אהלי קדר אף על פי שנראין מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטין, והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות, כך תלמידי חכמים, אף על פי שנראין כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל בפנים יש בהם תורה, מקרא, משנה, מדרשות, הלכות, תלמוד, תוספתות ואגדות. אי מה אהלי קדר אין צריכין תכבוסת, יכול אף ישראל כך, תלמוד לומר כיריעות שלמה, מה יריעות שלמה זו מתלכלכת ומתכבסת וחוזרת ומתלכלכת ומתכבסת, כך ישראל אף על פי שמתלכלכין בעונות כל ימות השנה, יום הכפורים בא ומכפר עליהם, שנאמר (ויקרא טז, ל): כי ביום הזה יכפר עליכם, וכתיב (ישעיה א, יח): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אי מה אהלי קדר מטלטלין ממקום למקום, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר כיריעות שלמה, כיריעותיו של מי שהשלום שלו, מי שאמר והיה העולם, שמשעה שמתחן עוד לא זזו ממקומן. תני רבי אליעזר בן יעקב (ישעיה לג, כ): אהל בל יצען, בל יצא ובל ינוע. מה אהלי קדר אין עליה על כל בריה, כך ישראל לעתיד לבוא אין עליהם על כל בריה. תני רבי חיא (ויקרא כו, יג): ואולך אתכם קוממיות, בקומה זקופה שאינן יראין מכל בריה. רבי יודן אמר כיוסף, מה יוסף נמכר לאהלי קדר, שנאמר (בראשית לז, כח): וימכרו את יוסף לישמעאלים, וחזר וקנה את קוניו, שנאמר (בראשית מז, כ): ויקן יוסף את כל אדמת מצרים, כך ישראל (ישעיה יד, ב): והיו שבים לשביהם, א ו אל תראוני שאני שחרחרת, רבי סימון פתח (משלי ל, י): אל תלשן עבד אל אדנו, נקראו ישראל עבדים, שנאמר (ויקרא כה, נה): כי לי בני ישראל עבדים, ונקראו הנביאים עבדים, שנאמר (עמוס ג, ז): כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, כך אמרה כנסת ישראל לנביאים, אל תראוני בשחרחרותי, אין לך שמח בבני יותר ממשה, ועל ידי שאמר (במדבר כ, י): שמעו נא המרים, נגזר עליו שלא יכנס לארץ.

דבר אחר, אין לך שמח בבני יותר מישעיהו, ועל ידי שאמר (ישעיה ו, ה): ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ישעיה בנפשך את רשאי לומר (ישעיה ו, ה): כי איש טמא שפתים אנכי, ניחא, שמא ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, אתמהא. תא חמי מה כתיב תמן: ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה, אמר רב שמואל, רצפה, רוץ פה, רצוץ פה, למי שאמר דילטוריא על בני. ודכותיה כתיב באליהו, שנאמר (מלכים א יט, יד): ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי [ישראל] [צבאות] כי עזבו בריתך בני ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא, בריתי, שמא בריתך. את מזבחתיך הרסו, אמר לו, מזבחותי, שמא מזבחותיך. ואת נביאיך הרגו בחרב, אמר לו נביאי, ואת מה איכפת לך, אמר לו ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה. תא חמי מה כתיב תמן ויבט והנה מראשתיו עגת רצפים, מה הוא רצפים, אמר רבי שמואל בר נחמן, רוץ פה, רצוץ פיות בכל מי שאמר דילטוריא על בני. רבי יוחנן מייתי לה מן הדא (ישעיה יז, א): משא דמשק הנה דמשק וגו' עזבות ערי ערער, מה זה עומד בדמשק ומזכיר ערוער, והלא ערוער בתחום ארץ מואב, אלא שלש מאות ששים וחמשה בתי עבודות כוכבים היו בדמשק כמנין ימות החמה, והיו עובדים כל אחד ואחד יומו, והיה להם יום אחד שהיו על כלן באותו היום ועובדין אותם, וכלם עשו ישראל הגמוניא ועבדו אותם, שנאמר (שופטים י, ו): ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו', ובאותה שעה שאמר אליהו על ישראל לשון הרע, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אליהו, עד שאתה מקטרג את אלו בוא וקטרג את אלו, הדא הוא דכתיב (מלכים א יט, טו): לך שוב לדרכך מדברה דמשק. רבי אבהו וריש לקיש הוו עללין לחדא מדינתא דקיסרין, אמר ליה רבי אבהו לרבי שמעון בן לקיש, מהו כן עלינן למדינתא דחירופיא וגידופיא, נחת ליה ריש לקיש מן חמריה וספא חלא ויהב בפומיה, אמר ליה מהו כן, אמר לו אין הקדוש ברוך הוא רוצה במי שאומר דילטוריא על ישראל. ב ששזפתני השמש, אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי חיא רבה, כתיב (ירמיה ב, יג): כי שתים רעות עשה עמי, הא וותרו למאד, אלא מלמד שעשו אחת שקשה כשתים, שהן משתחוין לעבודת כוכבים ופורעין עצמן כנגד בית המקדש, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח, טז): ויבא אתי אל חצר בית ה' הפנימית, האיך מה דאת אמר (ויקרא כב, כה): משחתם בהם מום בם.

דבר אחר, ששזפתני השמש, על שעשיתי מרימות של סוסים לשמש, דכתיב (מלכים ב כג, יא): וישבת את הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבא בית ה'. ג רבי יצחק פתר קריה במלחמת מדין, את מוצא בשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה, והיה אחד מהן מפחם פניה, ואחד מפרק נזמיה, והיא אומרת להם אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא שאתם עושים לנו כן, והיו ישראל אומרים להם לא דיכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם, הדא הוא דכתיב (במדבר כה, ד): ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, רבי איבו אמר באיזה חטא (תהלים קו, כח): ויצמדו לבעל פעור. ואמר רבי יצחק מעשה בקרתנית אחת שהיה לה שפחה כושית שירדה למאת מן העין היא וחברתה, אמרה לחברתה חברתי למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה, אמרה לה למה בשביל שראה ידיה מפחמות, אמרה לה אי שוטה שבעולם ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר את אומרת מפני שראה ידיה מפחמות שעה אחת רוצה לגרשה, את שכלך מפחמת ושחורה ממעי אמך כל ימיך על אחת כמה וכמה. כך לפי שאמות העולם מונין לישראל ואומרים אמה זו המירו כבודם, שנאמר (תהלים קו, כ): וימירו את כבודם, אומרים להם ישראל, ומה אם אנו לשעה כך נתחיבנו, אתם על אחת כמה וכמה. ועוד ישראל אומרים לאמות העולם, נאמר לכם למה אנו דומין, לבן מלכים שיצא למדברה של עיר וקפחתו החמה על ראשו, ונתכרכמו פניו, נכנס למדינה, במעט מים ומעט מרחץ מן המרחציות נתלבן גופו וחזר ליפיו כמו שהיה, כך אנו אם שמשה של עבודת כוכבים שזפתנו, אבל אתם שזופים ממעי אמכם, עד שאתם במעי אמכם עבדתם עבודת כוכבים, כיצד בזמן שהאשה מתעברת נכנסת לבית עבודת כוכבים שלה וכורעת ומשתחות לעבודת כוכבים היא ובנה. ד בני אמי נחרו בי, רבי מאיר ורבי יוסי. רבי מאיר אומר בני אמי, בני אמתי, אלו הן דתן ואבירם, נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדין חרון אף עלי. שמני נטרה את הכרמים, על שהיה עושה דין בין בנותיו של יתרו לא היה לו לעשות דין ביני ובין אחי אשר במצרים, הוי: כרמי שלי לא נטרתי. רבי יוסי אומר, בני אמי נחרו בי, בני אמתי, אלו המרגלים. נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדין חרון אף עלי. שמני נטרה את הכרמים, על שנתעכבתי במדבר ארבעים ושתים מסעות לא היה לי לכנס לארץ ישראל, הוי: כרמי שלי לא נטרתי.

דבר אחר, בני אמי נחרו בי, בני אמתי, זה ירבעם בן נבט. נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדין חרון אף עלי. שמני נטרה את הכרמים, משמירת שני עגליו של ירבעם. כרמי שלי לא נטרתי, לא הייתי משמר משמרת כהנה ולויה, הוי: כרמי שלי לא נטרתי.

אמר רבי לוי יום שנתחתן שלמה לבת פרעה נכה, ירד מיכאל השר הגדול מן השמים ונעץ קנה גדול בים ועלה לחלוחית מכן ומכן ועשו אותו מקום כחרש, והוא היה מקומה של רומי. יום שהעמיד ירבעם בן נבט שני עגלי זהב, נבנו שני צריפין ברומי, והוו בנין להון ואינון נפלין בנין להון ונפלין, הוה תמן גברא סב ושמיה אבא קולון אמר לון אי לית אתון מטין מיא מנהר פרת וגבלין בהדא טינא ובנין להון לית אינון קימין, אמרו ליה מאן עביד כן, אמר לון אנא, עבד גרמיה שפיי דחמר, הוה עליל לקריא ונפיק לקריא, עלל למדינה ונפיק למדינה, עד זמן דאתא לתמן, כיון דמטא לתמן אזל ואמטי מיא מן פרת וגבלון בטינא ובנון יתהון וקמון, מן ההיא ענתה הוון אמרין כל מדינה ומדינה דלית אבא קולון לא תיתקרי מדינה, והוו קריין ליה רומי בבלון. יום שנסתלק אליהו זכור לטוב, נצב באדום מלך, הדא הוא דכתיב (מלכים א כב, מח): ומלך אין באדום נצב מלך.

דבר אחר, בני אמי נחרו בי, בני אמתי, זה אחאב. נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדין חרון אף עלי. שמני נטרה את הכרמים, מפטם ומאכיל לצדקיהו בן כנענה וחבריו, ונביא אחד של אמת היה לי, זה מכיהו, ופקיד הכי ואמר (מלכים א כב, כז): והאכלהו לחם לחץ ומים לחץ עד באי בשלום, הוי: כרמי שלי לא נטרתי.

דבר אחר, בני אמי, אמתי, זו איזבל. נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדין חרון אף עלי, שמני נטרה את הכרמים, מאכלת ומפטמת לנביאי הבעל והאשרה, ואליהו הנביא זכור לטוב שהיה נביא האמת, שלחה ואמרה לו (מלכים א יט, ב): כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם, הוי: כרמי שלי לא נטרתי.

דבר אחר, בני אמי, זה צדקיהו המלך. נחרו בי, נתגרו בי, מלאו הדין חרון אף עלי. שמני נטרה את הכרמים, שהיה מפטם לפשחור בן מלכיה וחבריו. ונביא אחד של אמת היה לי, זה ירמיהו, וכתב בו (ירמיה לז, כא): ונתן לו ככר לחם ליום מחוץ האפים, מהו מחוץ האפים, אמר רבי יצחק זו פת קיבר, שנמכרת חוץ לפלטיא שהיא שחורה מסבים של שעורים, הוי: כרמי שלי לא נטרתי, על שכרמי שלי לא נטרתי. ה רבי חיא בשם רבי יוחנן, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם על שלא שמרתי חלה אחת כתקנה בארץ ישראל, הריני משמרת שתי חלות בסוריא, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת. רבי אבא בשם רבי יוחנן אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא על שלא שמרתי יום טוב אחד כתקונו בארץ ישראל, הריני משמרת שני ימים טובים של גליות בחוצה לארץ, סבורה הייתי שאקבל שכר על שניהם, ואיני מקבלת שכר אלא על אחד. רבי יוחנן הוה קרי עליהון (יחזקאל כ, כה): וגם אני נתתי להם חקים לא טובים. א ז הגידה לי שאהבה נפשי, רבי יהודה בר רבי סימון פתר קריה במשה, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג, י): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר לו, רבונו של עולם (שמות ד, יג): בי אדני, כל הדברים האלו יכולין להעשות, מה אני יכול לעמוד בכל האכלוסין הללו, כמה חיות יש בהן, כמה מעברות יש בהן, כמה תינוקות יש בהן, כמה מיני אנונס התקנת להם לחיות שבהן, כמה מיני רכוכין התקנת למעברות שבהן, כמה מיני קליות ואגוזים התקנת לתינוקות שבהן. איכן פרושו של דבר כאן, הגידה לי שאהבה נפשי, אמה שאהבה נפשי, אמה שנתתי נפשי עליה, איכה תרעה בימות החמה, איכה תרביץ בצהרים בימות הגשמים. שלמה אהיה כעטיה, רבי חלבו בשם רבי הונא אמר שלא אהיה כאבל הזה שהוא עוטה על שפמו ובוכה, היאך מה דאת אמר (ויקרא יג, מה): ועל שפם יעטה.

דבר אחר, שלמה אהיה כעטיה, שא אהיה כרועה זה שנכנסו זאבים בתוך עדרו ובקעוהו, ועטה את בגדו ויצא, האיך מה דאת אמר (ירמיה מג, יב): ועטה את ארץ מצרים. על עדרי חבריך, כשאני הולך אצל חבריך, וישאלוני על עדריהן, מה אני משיבן. ב רבי ברכיה פתר לה בקריה הדין (במדבר כז, טז): יפקד ה' אלהי הרוחות, יפקד ה', אמר לפניו רבונו של עולם, הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך, היכן פרושו של דבר כן, הגידה לי שאהבה נפשי, אמה שאהבה נפשי, אמה שנתתי נפשי עליה, איכה תרעה, בימי מלכיות. איכה תרביץ בצהרים, בשעבוד מלכיות. שלמה אהיה כעטיה, רבי עזריה אמר שלמה, שא אעשה למה בעיני חבריך על עדריהן, חלול שמים בדבר, בניך בצרה ועדרי חבריך ברוחה.

אמר רבי יודן בר סימון שלא יהו אמות העולם אומרים טעת מדת הדין, היה יודע שמבקש לשחטן במדבר, ושחטן במדבר, האיך מה דאת אמר (במדבר יד, יז): וישחטם במדבר. ורבנן אמרין שלא יראו בניך שצרתן צרה ויטו מאחריך וידבקו בעדרי חבריך, האיך מה דאת אמר (תהלים צד, כ): היחברך כסא הוות. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה אתה אומר לי איכה תרעה איכה תרביץ, חייך אם לא ידעת סופך שיש לך לידע, שנאמר (שיר השירים א, ח): אם לא תדעי לך היפה בנשים.

דבר אחר, אם לא תדעי לך היפה בנשים, היפה שבנביאים, המעלה שבנביאים.

אמר רבי יוסי בר ירמיה, למה נמשלו הנביאים בנשים, לומר לך, מה אשה זו אינה מתבישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אין מתבישים לתבוע צרכיהן של ישראל מן אביהם שבשמים. ג צאי לך בעקבי הצאן, רבי אליעזר ורבי עקיבא ורבנן. רבי אליעזר אומר מחררה שנטלו ישראל בידם ממצרים אכלו ממנה שלשים ואחד ימים, דאמר רבי שילא ששים ושתים סעודות את יודע שהיו לישראל מחררה זו, מה אני עושה להם בסוף בעקב, הדא הוא דכתיב (תהלים עב, טז): יהי פסת בר בארץ. רבי עקיבא אומר ממה שהקפתי אותם בענני כבוד, האיך מה דאת אמר (שמות יג, כא): וה' הלך לפניהם יומם לא ימיש עמוד הענן יומם, את יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב, הדא הוא דכתיב (ישעיה ד, ו): וסכה תהיה לצל יומם. ורבנן אמרי ממה שהאכלתים במדבר שמתוק מדבש וחלב, את יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב, שנאמר (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.

דבר אחר, צאי לך בעקבי הצאן, אמר לו סוף כל הצאן לצאת ואתה יוצא באחרונה, ולא שנתעצל משה, אלא שהיו ישראל עסוקין בבזה ומשה עסוק במצות יוסף, היאך מה דאת אמר (שמות יג, יט): ויקח משה את עצמות יוסף עמו.

דבר אחר, צאי לך בעקבי הצאן, אמר לו סוף כל הדור למות, ואת תהוי כותיהון, מהיכן היה לו הדבר הזה, רבי שמואל בר נחמן אמר מהסנה, דאמר רבי שמואל בר נחמן כל שבעת ימי הסנה היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים, שנאמר (שמות ד, י): ויאמר משה אל ה' בי ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך, הרי ששה ימים ויומא דהוה קאים בגויה הרי שבעה ימים, ובסוף אמר להקדוש ברוך הוא (שמות ד, יג): שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני צוררה לך בכנפיך, ומתי פרע לו הקדוש ברוך הוא, רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי לוי, חד אמר כל שבעת ימי המלואים היה משמש בכהנה גדולה, סבור שהיא שלו, ובסוף נאמר לו אינה שלך של אהרן אחיך הוא, שנאמר (ויקרא ט, א): ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן, רבי חלבו אמר, כל שבעת ימי אדר היה משה מפיס ומתחנן לפני הקדוש ברוך הוא שיכנס לארץ, ולבסוף אמר לו (דברים ג, כז): כי לא תעבר את הירדן הזה. ורעי את גדיתיך, אמר לו גדיים נכנסים, תישים אין נכנסין. על משכנות הרעים, אמר לו הקדוש ברוך הוא אמר לך עד מתי אתה קים על עמי ותרעה בם, על משכנות הרעים, על הקוצין, זה על ארעהון של רעים וקשים שהיו בה סיחון ועוג. א ט לססתי ברכבי פרעה, דרש רבי פפיס (איוב כג, יג): והוא באחד ומי ישיבנו, דן יחידי לכל באי עולם ואין להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם. אמר לו רבי עקיבא דיך פפיס שלא להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם, לפי שהכל באמת והכל בדין, שכן כתיב (ישעיה ו, א): ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא.

אמר רבי סימון כסא שמפריש בין מיתה לחיים, (מלכים א כב, יט): וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, וכי יש שמאל למעלה, והלא הכל ימין, שנאמר (שמות טו, ו): ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, ומה תלמוד לומר מימינו ומשמאלו, אלא אלו מימינים ואלו משמאילים, אלו מכריעין לכף זכות ואלו מכריעין לכף חובה. רבי יוחנן בשם רבי אחא מייתי לה מן הדא (דניאל י, א): ואמת הדבר וצבא גדול, אמת הדבר כשנעשה צבא גדול, דכתיב (ירמיה י, י): וה' אלהים אמת, מהו אמת, אמר רבי איבון שהוא אלהים חיים ומלך עולם.

אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו, ובנין אב שבכלן (מלכים א כב, כג): וה' דבר עליך רעה, זה בנין אב שבכלן, ומה מקים רבי אלעזר הדין קריה דרבי פפיס והוא באחד ומי ישיבנו, אלא הוא חותם יחידי לכל באי עולם ואין בריה חותמת עמו, ומהו חותמו של הקדוש ברוך הוא, רבי ביבי בשם רבי ראובן אמר, אמת, שנאמר (דניאל י, כא): אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, אם אמת למה רשום, ואם רשום למה אמת, אלא עד שלא נחתם הדין רשום, משנחתם גזר דין, אמת.

אמר ריש לקיש ולמה הוא אמת, אל"ף בראש האותיות, מ"ם באמצע, תי"ו בסופן, לומר (ישעיה מד, ו): אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, אני ראשון, שא קבלתי מלכותי מאחר, ואני אחרון, שאיני מוסרה לאחר שאינו בעולם. ומבלעדי אין אלהים, שאין לי שני. ב דרש רבי פפיס (בראשית ג, כב): הן האדם היה כאחד ממנו וגו', כיחידו של עולם, אמר לו רבי עקיבא דיך פפיס, אמר לו מה את מקים היה כאחד ממנו, אמר לו כאחד ממלאכי השרת. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מלמד שנתן לפניו הקדוש ברוך הוא שני דרכים דרך החיים ודרך המות, וברר לו דרך המות והניח לו דרך החיים. ג דרש רבי פפיס (תהלים קו, כ): וימירו את כבודם בתבנית שור, שומע אני בשור של מעלן, תלמוד לומר: אכל עשב, אמר לו רבי עקיבא דיך פפיס, אמר לו ומה אתה מקים וימירו את כבודם בתבנית שור, בשור של שאר ימות השנה, תלמוד לומר: אכל עשב, אין לך מנול ומשקץ כשור בשעה שאוכל עשב. רבי יודן בשם רבי אחא אומר חרטמי מצרים עשו להם כשפים והיה נראה כמרטט לפניהם, האיך מה דאת אמר (ירמיה מט, כד): רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה. ד דרש רבי פפיס לססתי ברכבי פרעה, לססתי כתיב, אמר הקדוש ברוך הוא כשם שששתי על המצריים לאבדן בים, כך ששתי לאבד שונאיהם של ישראל, ומי גרם להם להנצל, מימינם ומשמאלם, בזכות התורה שעתידין לקבל מימינו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים לג, ב): מימינו אש דת למו. ומשמאלם, זו מזוזה.

דבר אחר, מימינם, זו קריאת שמע. ומשמאלם, זו תפלה. אמר לו רבי עקיבא דיך פפיס כל מקום שנאמר שישה כתיב בשי"ן וכאן בסמ"ך. אמר ליה ומה את מקים לססתי ברכבי פרעה, אלא רכב פרעה על סוס זכר וכביכול נגלה הקדוש ברוך הוא על סוס זכר, הדא הוא דכתיב (תהלים יח, יא): וירכב על כרוב ויעף, אמר פרעה מה הסוס זכר הזה הורג בעליו במלחמה אלא הריני רוכב על סוסה נקבה, הדא הוא דכתיב: לססתי ברכבי פרעה, חזר ורכב פרעה על סוס אדום על סוס לבן או בשחור, כביכול נגלה הקדוש ברוך הוא על סוס אדום לבן שחור, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג, טו): דרכת בים סוסיך, סוסון פגיין, יצא פרעה הרשע בשריון וכובע, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (ישעיה נט, יז): וילבש צדקה כשרין. הביא נפט, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (תהלים יח, יג): עביו עברו ברד וגחלי אש. הביא אבני בליסטרות, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (שמות ט, כג): וה' נתן קלת וברד. חרבות ורמחים, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (תהלים יח, טו): וברקים רב. הביא חצים, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (תהלים יח, טו): וישלח חציו.

אמר רבי לוי וישלח חציו ויפיצם, שהיו החצים מפזרים אותם, וברקים רב ויהמם, מלמד שהיו מערבבין אותם, ערבבן, הממן, נטל סגניות שלהם ולא היו יודעים מה הם עושים, יצא פרעה קטפרקטוס, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (ישעיה מב, יג): ה' כגבור יצא. הרעים קולו, כביכול הקדוש ברוך הוא כן, שנאמר (שמואל ב כב, יד): ירעם מן שמים ה'. לבלב בקולו, כביכול (שמואל ב כב, יד): ועליון יתן קולו. יצא פרעה בזעם, כביכול (חבקוק ג, יב): בזעם תצעד ארץ. בקשת, כביכול (חבקוק ג, ט): עריה תעור קשתך. בצנה ומגן, כביכול (תהלים לה, ב): החזק מגן וצנה. בברק חנית, כביכול (חבקוק ג, יא): לנגה ברק חניתך. רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן כיון שכלה פרעה כל כלי זין שלו התחיל הקדוש ברוך הוא מתגאה עליו, אמר לו רשע יש לך רוח, יש לך כרוב, יש לך כנפים. מהיכן הטיסן הקדוש ברוך הוא, אמר רבי יודן מבין גלגלי המרכבה שמטן הקדוש ברוך הוא והטיסן על הים.

אמר רבי חנינא בר פפא בשר ודם שהוא רוכב על טוענו על דבר שיש בו ממש, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן טוען את רכובו ורוכב על דבר שאין בו ממש, הדא הוא דכתיב (תהלים יח, יא): וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח, כתוב אחד אומר וידא, וכתוב אחר אומר (שמואל ב כב, יא): וירא על כנפי רוח, באיזה צד יתקימו שני כתובים, אמר רבי אחא מכאן שהיה לו להקדוש ברוך הוא עולמות ויצא להראות בהן. ה דמיתיך רעיתי, אמר רבי אליעזר לבת מלכים שנשבית, והיה אביה עומד לפדותה, והיתה מרמזת לשבאים ואומרת להם לכם אני, ושלכם אני, ואחריכם אני. אמר לה אביה, מה את סבורה שאין בי כח לפדותך, דומה דמיתיך, דומי בשתיקה. כך בשעה שהיו ישראל חונים על הים (שמות יד, ט): וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על הים, והיו ישראל רומזים למצריים מפחדם ואומרים להם, אנו שלכם, ולכם אנו, ואחריכם אנו הולכים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, מה אתם סבורים שאין בי כח לפדותכם, דומו דמיתיך, שתקתיך, הדא הוא דכתיב (שמות יד, ט): ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. ו דבר אחר, דמיתיך רעיתי, רבנן אמרי לפי שנדמו ישראל לסוסים נקבות ומצריים הרשעים זכרים מזהמים, והיו רצים אחריהם עד ששוקעים בים.

אמר רבי סימון חס ושלום לא נדמו ישראל לסוסים נקבות, אלא גלי הים נדמו לסוסים נקבות, ומצריים לסוסים זכרים מזהמים, ורצו אחריהם עד ששקעום בים, והיה המצרי אומר לסוסו אתמול הייתי מושכך לנילוס ולא היית בא אחרי ועכשו אתה משקעני בים. והיה הסוס אומר לרוכבו (שמות טו, א): רמה בים, ראה מה בים, איפתיסיס נעשית לכם בים. תני רבי ישמעאל (שמות יד, כז): וינער ה' את מצרים בתוך הים, מלמד שהסוס היה זורק רוכבו למעלה, והוא יורד למטה, והסוס למעלה ממנו, אמר רבי לוי כזה שמנער בקדרה, תחתון עולה למעלה ועליון יורד למטה. רעיתי, מהו רעיתי, אמר רבי יונתן מפרנסתי הן שירעו אותי בשני תמידין בכל יום, הדא הוא דכתיב (במדבר כח, ד): את הכבש אחד תעשה בבקר, דאמר רבי יהודה בר סימון שני תמידין היו ישראל מקריבין בכל יום, אחד בשחרית ואחד בין הערבים, של שחר היה קרב על עברות שנעשו בלילה, ושל בין הערבים היה קרב על עברות שנעשו ביום, ולא היה אדם לן בירושלים ובידו עוון, שנאמר (ישעיה א, כא): צדק ילין בה.

דבר אחר, דמיתיך רעיתי, רבנן אמרי רעייתא דעולמי, שקבלו תורתי, שאלו לא קבלוה הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו, דאמר רבי חנינא בשם רבי אחא, כתיב (תהלים עה, ד): נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה, אלולי שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, היה העולם מתמגמג וחוזר לתהו ובהו, ומי בסס העולם אנכי תכנתי עמודיה סלה, בזכות (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך תכנתי עמודיה סלה. א י נאוו לחייך, מה לחיים הללו לא נבראו אלא לדבור, כך משה ואהרן לא נבראו אלא לדבור. בתרים, בשתי תורות, שבכתב ושבעל פה.

דבר אחר, בתרים, בתורות הרבה, הדא הוא דכתיב (ויקרא ו, ב): זאת תורת העלה, (ויקרא ו, ז): זאת תורת המנחה, (ויקרא ו, יח): זאת תורת החטאת, (ויקרא ז, א): זאת תורת האשם, (ויקרא ז, יא): זאת תורת זבח השלמים, (במדבר יט, יד): זאת התורה אדם כי ימות באהל.

דבר אחר, בתרים, בשני תארים, בשני אחים, זה משה ואהרן שתארן טובה זה על זה, זה שמח בגדלתו של זה, וזה שמח בגדלתו של זה.

אמר רבי פנחס כתיב (שמות ד, טו): ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים, לתרגמן. ואתה תהיה לו לאלהים, וכי עבודת כוכבים נעשה משה לאהרן, דאת אמרת ואתה תהיה לו לאלהים, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה כשם שמוראי עליך כך יהיה מוראך על אחיך, והוא לא עשה כן, אלא (שמות ד, כט ל): וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים, הקיש כתפו לכתפו, שעדין היה שמח זה בגדלתו של זה, וזה בגדלתו של זה, ומנין שהיה אהרן שמח בגדלת משה, שנאמר (שמות ד, יד): וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו. תני רבי שמעון בן יוחאי לב ששמח בגדלת משה אחיו ילבש אורים ותמים, הדא הוא דכתיב (שמות כח, ל): ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן. ומנין שהיה משה שמח בגדלת אהרן, שנאמר (תהלים קלג, ב): כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן.

אמר רבי אחא וכי שני זקנים היו לאהרן, דכתיב: על הזקן זקן אהרן, אלא כיון שהיה רואה משה שמן המשחה יורד על זקנו של אהרן, היה דומה עליו כאלו יורד על זקנו של משה, והיה שמח, לכך נאמר: על הזקן זקן אהרן. ב צוארך בחרוזים, אלו שבעים סנהדרין, שהיו חורזים אחריהם בלוניא של מרגליות.

דבר אחר, נאוו לחייך בתרים, אלו סופרים, ומשנים, מלמדי תינוקות באמונה. צוארך בחרוזים, אלו התינוקות.

דבר אחר, נאוו לחייך בתרים, אלו הרבנין. צוארך בחרוזים, אלו התלמידים שחוזרין צואריהם לשמע דברי תורה מפיהם, כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו.

דבר אחר, נאוו לחייך בתרים, בשעה שמיללין ההלכה אלו עם אלו, כגון רבי אבא בר מימי וחבריו. צוארך בחרוזים, בשעה שהיו חורזים בדברי תורה, ומדברי תורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, והאש מתלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני. וכי עקר נתינתן מהר סיני לא באש היו נתנין, שנאמר (דברים ד, יא): וההר בער באש עד לב השמים. בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו, אזלון ואמרון לרבי עקיבא, רבי בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, הלך אצלו ואמר לו שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך. אמר לו הן. אמר לו, שמא בחדרי מרכבה היית עסוק, אמר לו לאו, אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיו ערבים כעקר נתינתן, וכן עקר נתינתן מסיני לא באש היו נתנין, הדא הוא דכתיב (דברים ד, יא): וההר בער באש. רבי אבהו היה יושב ודורש ואש מלהטת סביבותיו, אמר שמא איני חורז בדברי תורה כתקנן, דאמר רבי לוי אית דידע למחרוז ולא ידע למקדח, ואית דידע למקדח ולא ידע למחרוז, ברם אנא הוינא חרוזא ואנא הוינא קדוחא. ג דבר אחר, נאוו לחייך בתרים, בשעה שקורין בדברי תורה בתוריהן, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג, הדא דאת אמר (אסתר ב, יב): ובהגיע תר נערה ונערה. צוארך בחרוזים, רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא אמר אלו פרשותיה של תורה, שהן חרוזות זו בזו, ומושכות זו בזו, ומדלגות זו מזו, ודומות זו לזו, וקרובות זו לזו.

אמר רבי מנחמא כגון הדין דכתיב (במדבר כו, נג): לאלה תחלק הארץ בנחלה, מה כתיב תמן (במדבר כז, א): ותקרבנה בנות צלפחד, (במדבר כז, ז): כן בנות צלפחד דברת, וכתיב בתריה (במדבר כז, יב): עלה אל הר העברים הזה הר נבו, וכי מה ענין לזה, כיון דאתפלגת ארעא, באו בנות צלפחד לטל חלקן אצל משה, ונסתלק משה מדינן, הדא הוא דכתיב (במדבר כז, ה): ויקרב משה את משפטן, אמר לו הקדוש ברוך הוא מדינן את מסתלק ומלפני אין את מסתלק, עלה אל הר העברים הזה. אמר לפניו רבונו של עולם הואיל ואתה מסלקני מן העולם, הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד לישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, על בני אתה צריך צווי (ישעיה מה, יא): ועל פעל ידי אתה מצוני, עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי, הדא הוא דכתיב (במדבר כח, ב): צו את בני ישראל ואמרת אלהם, משל למה הדבר דומה לאשתו של מלך שהיתה מסתלקת מן העולם, אמרה לו חי אדוני המלך אני מפקדת אותך על בני, אמר לה עד שאת מצוה אותי על בני צוה בני עלי, כך בשעה שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד עליהם. א יא תורי זהב נעשה לך. תורי זהב נעשה לך, זו בזת הים. עם נקדות הכסף, זו בזת מצרים. כשם שהפרש בין כסף לזהב, כך יש שבח ממון הים מבזת מצרים, שנאמר (יחזקאל טז, ז): ותבאי בעדי עדיים, בעדי, זו בזת מצרים. עדיים, זו בזת הים.

דבר אחר, תורי זהב נעשה לך, זו התורה שלמד אלקולאין בדעתו של הקדוש ברוך הוא. עם נקדות הכסף, רבי אבא בר כהנא אמר, אלו האותיות. רבי אחא אמר אלו התבות.

דבר אחר, תורי זהב נעשה לך, זה הכתב. עם נקדות הכסף, זה הסרגל.

דבר אחר, תורי זהב, זה המשכן, הדא הוא דכתיב (שמות כו, כט): ואת הקרשים תצפה זהב. עם נקדות הכסף, היאך מה דאת אמר (שמות כז, י): ווי העמדים וחשקיהם כסף. רבי ברכיה פתר קריה בארון, תורי זהב, זה הארון, דכתיב (שמות כה, יא): וצפית אתו זהב טהור. עם נקדות הכסף, אלו שני העמודים העומדים לפנים, שהיו של כסף כמין אצטוין. וכיצד נעשה הארון, רבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש. רבי חנינא אמר שלש תבות עשאו, שתים של זהב ואחת של עץ, נתן של עץ על של זהב, ושל זהב על של עץ, וחפה שפתיו העליונות בזהב. ריש לקיש אמר תבה אחת עשאו וחפהו מבפנים ומבחוץ, דכתיב (שמות כה, יא): מבית ומחוץ תצפנו, ומה מקים רבי חנינא קריה דריש לקיש, אמר רבי פנחס שחפה בין נסר לנסר. יהודה ברבי אומר, נאוו לחייך בתרים, זו התורה. צוארך בחרוזים, אלו הנביאים. תורי זהב, אלו הכתובים. עם נקדות הכסף, זה שיר השירים, מלה חתומה ומלה מסימה. א יב עד שהמלך במסבו, רבי מאיר ורבי יהודה, רבי מאיר אומר עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו, ברקיע, נתנו ישראל ריח רע, ואמרו לעגל (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל. אמר ליה רבי יהודה דיך מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח, שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל, ומהו עד שהמלך במסבו, עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו, ברקיע, נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני, ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. היא דעתיה דרבי מאיר למימר סירי נתן ריחו, אלא מסכתא עלתה בידם מן הגולה ושנו בה, שקפץ להם מעשה העגל והקדים להם מעשה המשכן. רבי אליעזר ורבי עקיבא ורבי ברכיה. רבי אליעזר אומר, עד שהמלך במסבו, עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו, ברקיע, כבר הר סיני מתמר באור, שנאמר (דברים ד, יא): וההר בער באש. רבי עקיבא אומר עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו, ברקיע, כבר (שמות כד, טז): וישכן כבוד ה' על הר סיני. רבי ברכיה אומר, עד שמשה במסבו, ברקיע, שנקרא מלך, שנאמר (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם, כבר (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. רבי אליעזר בן יעקב ורבנן. רבי אליעזר אומר, עד שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו, ברקיע, כבר ירד מיכאל השר הגדול מן השמים והציל את אברהם אבינו מכבשן האש. ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא ירד והצילו, שנאמר (בראשית טו, ז): אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. ואימתי ירד מיכאל, בימי חנניה מישאל ועזריה.

אמר רבי טביומי, עד שיעקב אבינו מסב במטתו, נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו (בראשית מח, כא): והיה אלהים עמכם, אמר להם עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם.

אמר רב נחמן כתיב (בראשית מו, א): ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, להיכן הלך, הלך לקץ ארזים שנטע אברהם אבינו בבאר שבע, שנאמר (בראשית כא, לג): ויטע אשל בבאר שבע.

אמר רבי לוי, כתיב (שמות כו, כח): והבריח התיכן בתוך הקרשים, הבריח שלשים ושתים אמה היה, ומהיכן היתה נמצאת בידם לשעה, מלמד שהיו מצנעים עמהם מימות יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב (שמות לה, כד): וכל איש אשר נמצא אתו עצי שטים, אשר נמצא עצי שטים, אין כתיב כאן, אלא אשר נמצא אתו, מתחלה.

אמר רבי לוי בר חיא במגדלא דצבעיא קצצום והורידום עמם למצרים, ולא נמצא בהם קשר ופקע אעין דשטים הוו במגדלא והוו נוהגים בהם באסור מפני קדשת הארון, אתון ושאלון לרב חנניה חברין דרבנן, ואמר לון אל תשנו ממנהג אבותיכם. ב רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: עד שהמלך במסבו, עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו, ברקיע, כבר הקדים, שנאמר (שמות יט, טז): ויהי ביום השלישי בהית הבקר. למלך שגזר ליום פלוני אני נכנס למדינה, וישנו להם בני המדינה כל הלילה, וכשבא המלך ומצאם ישנים העמיד עליהם בקלאנין, בוקינס ושופר, והיה השר של אותה מדינה מעוררן ומוציאן לאפנתי של מלך, והיה המלך מהלך לפניהם עד שהגיע לפלטין שלו, כך הקדוש ברוך הוא הקדים, דכתיב: ויהי ביום השלישי בהית הבקר, וכתיב (שמות יט, יא): כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם, ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששנה של עצרת ערבה, והלילה קצרה.

אמר רבי יודן אפלו פורטענא לא עקץ בם, בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים, התחיל מעמיד עליהם בקלאנין, הדא הוא דכתיב: ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים, והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (שמות יט, יז): ויוצא משה את העם לקראת האלהים, והיה הקדוש ברוך הוא מהלך לפניהם עד שהגיע להר סיני, דכתיב (שמות יט, יח): והר סיני עשן כלו, אמר רבי יצחק זה הוא שמקנתרן על ידי ישעיהו, שנאמר (ישעיה נ, ב): מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות. ג אמר רבי יודן, עד שחזקיהו וסיעתו אוכלין פסחיהם בירושלים, כבר הקדים הקדוש ברוך הוא בלילה ההוא, שנאמר (מלכים ב יט, לה): ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.

אמר רבי אבהו עד שמשה וישראל מסבין ואוכלין פסחיהם במצרים, כבר הקדים הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות יב, כט): ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים, היא דעתיה דרבי אבהו למימר סיריי נתן ריחו, מלמד שהיה ריחו של אותו הדם קשה, והופיע להם הקדוש ברוך הוא ריח טוב מבשומי גן עדן, והיתה נפשם קוהא לאכל, אמרו לו משה רבנו תן לנו מה נאכל, אמר להם משה כך אמר לי הקדוש ברוך הוא (שמות יב, מג): כל בן נכר לא יאכל בו, עמדו והפרישו הנכרים שביניהם, והיתה נפשם קוהא לאכל, אמרו לו משה רבנו תן לנו מה נאכל, אמר להם כך אמר לי הקדוש ברוך הוא (שמות יב, מד): וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו, עמדו ומלו את עבדיהם, והיתה נפשם קוהא לאכל, אמרו לו תן לנו מה נאכל, אמר להם כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, סינטומוס (שמות יב, מח): כל ערל לא יאכל בו, מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומהל עצמו. מי מלן, רבי ברכיה אמר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה. ויש אומרים יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה היה משקה, הדא הוא דכתיב (יהושע ה, ב): בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את בני ישראל שנית, ולמה שנית, מכאן שמלן בראשונה, מיד (יהושע ה, ג): ויעש לו יהושע חרבות צרים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות, מהו אל גבעת הערלות, אמר רבי מכאן שעשו אותה גבעה בערלה. א יג צרור המר דודי לי, מהו צרור המר, רבי עזריה בשם רבי יהודה פתר קריה באברהם אבינו, מה המור הזה ראש לכל מיני בשמים, כך אברהם ראש לכל הצדיקים. מה המור הזה אין ריחו מפיח אלא באור, כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהשלך לכבשן האש. ומה המור הזה כל מי שלקטו ידיו מתמרמרות, כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורים. בין שדי ילין, שהוא מתאם בין שכינה למלאך, שנאמר (בראשית יח, ב): וירא וירץ לקראתם. וירא בשכינה, וירץ במלאך. א יד אשכל הכפר, זה יצחק, שנכפת על המזבח כאשכול. הכפר, שמכפר עונותיהם של ישראל. בכרמי עין גדי, זה אבינו יעקב, שנכנס בכרום פניו מתפחד בהכלמו אצל אביו, ולבש בגדי גדי עזים, ונטל הברכות שהן עין עולם. רבי חוניא בשם רבי אחא אין לה חביב לאשה הזאת יותר מצרור הבשם איכן היא מלינה אותו בין שדיה. ואמר רבי חוניא בשם ריש לקיש, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם הצרתה למצרים בבכוריהם, המרתה להם בנפשותיהם, ולי בין שדי ילין, הא כיצד, היה מצרי אומר לישראל הטמן לי הבכור הזה בין בניך, והיה נוטלו ומטמינו, והמלאך נכנס ונוגפו, ולי בין שדי ילין. ב רבי ברכיה אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, בשעה שאתה מצר לי, ממר לי, דודי לי, את נעשה דודי, ורואה אי זה הוא אדם גדול שיש בי שיכול לומר למדת הדין די, ואת נוטלו וממשכנו בעדי, הדא הוא דכתיב: אשכל הכפר, מהו אשכל, איש שהכל בו, מקרא, משנה, תלמוד, תוספתות ואגדות. הכפר, שמכפר עונותיהם של ישראל. בכרמי עין גדי, אלו אבות העולם שנמשכו אחריך כגדיים, ונטלו הברכות שהן עין עולם. ג רבי יוחנן פתר קריה בקטרת בית אבטינס, צרור המר, זה אחד מאחד עשר סממנין שנותנין בה. רבי הונא אמר לה (שמות ל, לד): ויאמר ה' אל משה קח לך סמים, הרי שתים. נטף ושחלת וחלבנה, הרי חמשה. סמים, אי תימר דאינון תרין והלא כבר נאמר סמים, בד בבד יהיה, תן חמשה כנגד חמשה, הרי עשרה. ולבנה זכה, הרי אחד עשר. מכן בדקו חכמים ומצאו שאין יפה לקטרת אלא אחד עשר סממנים הללו בלבד. בין שדי ילין, שהיתה מצמצמת בין שני בדי הארון. אשכל הכפר, שמכפרת עוונות של ישראל.

אמר רבי יצחק אשכל, שהיתה מתמרת ועולה עד הקורות ואחר כך פוסה ויורדת כאשכול. הכפר, המכפרת עונותיהם של ישראל. ואמר רבי יצחק כתיב (ויקרא טז, יג): וכסה ענן הקטרת, הכסוי הזה אין אנו יודעין מהו, עד שבא דוד ופרשו (תהלים פה, ג): נשאת עון עמך כסית. בכרמי עין גדי, בזכות התנאים שהתניתי לאברהם אביכם בין הבתרים, שנאמר (בראשית טו, יח): ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, מדבר הכתוב באברהם, שנאמר (בראשית טו, א): אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה, רבי לוי בשם רבי חמא אמר הרהורי דברים היו שם, מי הרהר אברהם הרהר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם כרת ברית עם נח שאין את מכלה זרעו מן העולם, ועמדתי אני וסגלתי מעשים טובים לפניך ודחתה בריתי לבריתו, שמא יעמד אדם אחר ויסגל מצוות ומעשים טובים יותר ממני, וידחה בריתו לבריתי, אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית טו, א): אל תירא אנכי מגן לך, מנח לא העמדתי מגנים וצדיקים, וממך אני מעמיד מגנים וצדיקים, ולא עוד אלא שבניך באים לידי עברות ומעשים רעים אני רואה איזה הוא אדם גדול שבהן שיכול לומר למדת הדין די, ואני נוטלו וממשכנו בעדם, שנאמר: אשכל, איש שהכל בו, מקרא ומשנה, תלמוד, תוספתות ואגדות. הכפר, שמכפר עונותיהם של ישראל. בכרמי עין גדי, אני נוטלו וממשכנו בעדם.

דבר אחר, אשכל, בן גזירה אמר, זה הקדוש ברוך הוא, איש שהכל בו. הכפר, שכפר באמות העולם והודה בהן בישראל. ואימתי כפר באמות העולם, הוי אומר במלחמת יהושפט, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב כ, א): ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים על יהושפט למלחמה, את מוצא ישראל באים מכחו של אברהם, ועמון ומואב באים מכחו של לוט, אלו עושין מלחמה עם אלו ונפלו אלו ביד אלו, ויהושפט עזרו אלהיו ונצח, הוי שכפר באמות העולם, ואם יאמר לך אדם שאין הכתוב מדבר ביהושפט, אמר לו נאמר כאן: עין גדי, ונאמר להלן (דברי הימים ב כ, ב): בחצצון תמר היא עין גדי, מה עין גדי שנאמר להלן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר, אף כאן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר.

אמר רבי לוי בר זכריה, מה אם בעולם הזה שכתוב בהקדוש ברוך הוא (דברים ד, כד): כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא הוא, כפר באמות העולם והודה בישראל, לעתיד לבוא שנמשל כטל, שנאמר (הושע יד, ו): אהיה כטל לישראל, על אחת כמה וכמה. א טו הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במצוות, הנך יפה בגמילות חסדים. הנך יפה במצוות עשה. הנך יפה במצוות לא תעשה. הנך יפה במצוות הבית, בחלוק תרומה ומעשרות. הנך יפה במצוות השדה, בלקט שכחה ופאה, ומעשר עני וההפקר, הנך יפה בכלאים, הנך יפה בסדין בציצית, הנך יפה בנטיעה, הנך יפה בערלה, הנך יפה בנטע רבעי הנך יפה במילה, הנך יפה בפריעה, הנך יפה בתפלה, הנך יפה בקריאת שמע, הנך יפה במזוזה, הנך יפה בתפלין, הנך יפה בסכה, הנך יפה בלולב ואתרוג, הנך יפה בתשובה, הנך יפה במעשים טובים, הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא. ב עיניך יונים, עיניך הן סנהדרין, שהם עינים לעדה, הדא הוא דכתיב (במדבר טו, כד): והיה אם מעיני העדה, רמ"ח אברים יש באדם, וכלם אינן הולכים וחוזרים אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם. יונים, מה היונה הזאת תמה, כך ישראל נאים בהלוכן, כשהן עולין לפעמי רגלים. מה יונה זאת מצינת, כך ישראל מצינין, בתגלחת, במילה, בציצית. מה יונה זו צנועה, כך ישראל צנועים. מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה, כך ישראל, שנאמר (תהלים מד, כג): כי עליך הרגנו כל היום. מה יונה זו מכפרת על העונות, כך ישראל מכפרים על האמות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג, כנגד שבעים אמות שלא יצדה העולם מהם, הדא הוא דכתיב (תהלים קט, ד): תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה, עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקדוש ברוך הוא, לא המירוהו באחר. מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת את קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה, כך הן שלש שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו. מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה, אין מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה. מה יונה זו מחדשת בכל חדש וחדש גרן, כך ישראל מחדשין בכל חדש תורה ומעשים טובים. מה יונה זו שוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה, כך ישראל, הדא הוא דכתיב (הושע יא, יא): יחרדו כצפור ממצרים, זה דור המדבר. וכיונה מארץ אשור, אלו עשרת השבטים. אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה'. רבי אומר יש מין יונה שמאכילים אותה, וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה. כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגירים באותה שעה, כגון יתרו, הוא שמע ואתא, רחב שמעה ואתיא, אף בחנניא מישאל ועזריה, הרבה גרים נתגירו באותה שעה, מה טעם (ישעיה כט, כג): כי בראותו ילדיו, מה כתיב בתריה (ישעיה כט, כד): וידעו תעי רוח. ג רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הצבור, בקש לעוררן, אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו, אמר ליה מאן הות כן, אמר ליה זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות טו, א): אז ישיר משה ובני ישראל, (במדבר א, נד): ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה, (דברים לד, י): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ד עיניך יונים, כיונים דוגמא דידך דמיא להדא יונה, מה יונה זו הביאה אורה לעולם, אף את מביאה אורה לעולם, שנאמר (ישעיה ס, ג): והלכו גוים לאורך. ואימתי הביאה יונה אורה לעולם, בימי נח, הדא הוא דכתיב (בראשית ח, יא): ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה, מהו טרף בפיה, קטיל, כמה דתימר (בראשית לז, לג): טרף טרף יוסף.

אמר רבי ברכיה אלולי קטל יתיה, אילן רב הוה מתעביד. ומהיכן הביאה אותו, רבי לוי אמר משמטוטי ארץ ישראל הביאתו, הדא היא הא דאמרין בריתא, ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא, הוא שנאמר על ידי יחזקאל (יחזקאל כב, כד): בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם.

אמר רבי יוחנן אפלו אצטרבלין של רחים נמחו במים. רבי טריי אמר שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאתו. אמר ליה רבי איבו, אלו מגן עדן הביאה אותו, לא היה לה להביא דבר מעלה, כגון קנמון ובלסמון, אלא רמז רמזה לנח ואמרה לו, מרי נח, מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא, ולא מתוק מתחת ידיך. א טז הנך יפה דודי אף נעים, רבי אבהו ורבי חנינא. רבי אבהו אמר הוא קלסה בלשון כפול, והיא קלסתו בלשון פשוט, הוא קלסה בלשון כפול, הנך יפה רעיתי הנך יפה, שאם בקש לו לעשות אמה אחרת, שהוא יכול. היא קלסתו בלשון פשוט, הנך יפה דודי אף נעים. אמר ליה רבי חנינא אף היא קלסתו בלשון כפול, שנאמר: הנך יפה דודי אף נעים. אמרה לו, רבונו של עולם, אף שאת מביא עלי, נעים הוא, למה, שאת מחזירני ומביאני לידי מוטב. ב אף ערשנו רעננה, זה בית המקדש, האיך מה דאת אמר (מלכים ב יא, ב): ואת מנקתו בחדר המטות, מהו בחדר המטות, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן. רבי אלעזר אמר בתאים. ורבי שמואל בר נחמן אמר בעליות, ולא פליגי, מאן דאמר בתאים, בימות הגשמים, מאן דאמר בעליות, בימות החמה.

דבר אחר, אף ערשנו רעננה, רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון, למלך שיצא לו למדבר, והביאו לו מטה קצרה, התחיל מצטער בעצמו ומדחק באיבריו, כיון שנכנס למדינה, הביאו לו מטה ארכה, התחיל פושט עצמו ומותח אבריו. כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון, משנבנה בית המקדש (מלכים א ח, ח): ויארכו הבדים. ג דבר אחר, אף ערשנו רעננה, מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך עד שלא נבנה בית המקדש היתה השכינה מטלטלת ממקום למקום, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ז, ו): ואהיה מתהלך באהל ובמשכן. משנבנה בית המקדש (תהלים קלב, יד): זאת מנוחתי עדי עד.

דבר אחר, אף ערשנו רעננה, מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך ישראל עד שלא נבנה בית המקדש, היו מטלטלין ממקום למקום, ויסעו ויחנו, משנבנה בית המקדש (מלכים א ה, ה): וישב יהודה וישראל לבטח.

דבר אחר, אף ערשנו רעננה, מה מטה זו אינה אלא לפריה ורביה, כך עד שלא נבנה בית המקדש (דברי הימים א כא, ב): לכו ספרו את ישראל, משנבנה (מלכים א ד, כ): יהודה וישראל רבים.

דבר אחר, אף ערשנו רעננה, מה מטה זו אינה אלא לפריה ורביה, כך עד שלא נבנה בית המקדש (עזרא ב, סד): כל הקהל כאחד ארבע רבוא, משנבנה בית המקדש פרו ורבו, דאמר רבי יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עירות היו,, והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים, וכדין, אפלו את מצנעה יתהון ששים רבוא דקני, לא מטחנא להון ולא נסב יתהון.

אמר רבי חנינא, קפצה להם ארץ ישראל. א יז קרות בתינו ארזים, רבי מנחמא בשם רבי ברכיה, אבנים שישן עליהם יעקב אבינו נעשו תחתיו כמטה וכפלומה, ומה הרטבה הרטיב מהן, קרות בתינו ארזים.

דבר אחר, קרות בתינו ארזים, אלו הצדיקים והצדיקות, הנביאים והנביאות שעמדו ממנו. ב רהיטנו ברותים, אמר רבי יוחנן, אין אדם נהנה מן הברות הזה, למה, שהיא נכפפת, היא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן (הושע יד, ט): אני כברוש רענן, אני הוא שכפפתי לעקר יצרה של עבודת כוכבים, (הושע יד, ט): אפרים מה לי עוד, מה לי וליצרה של עבודת כוכבים. אני עניתי, אני עניתי לו, ואשורנו, לא אשורנו, לא אמרנו לך שירה, אלא הוי אומר אני הוא שכפפתי לעקר יצרה של עבודת כוכבים.

דבר אחר, רהיטנו ברותים, מקום שהכהנים רהוטים, בברותים, היאך מה דאת אמר (מלכים א ו, טו): ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים.

אמר רבי יוחנן למדה תורה דרך ארץ, שיהא אדם מקרה בארזים ומרהיט בברותים, שנאמר: קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים.