# פרשה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/shir-hashirim-rabbah/parsha-2/

א אני חבצלת השרון, אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, אני שחבבני הקדוש ברוך הוא משבעים אמות. חבצלת השרון, שעשיתי לו צל על ידי בצלאל, דכתיב (שמות לז, א): ויעש בצלאל את הארן. השרון, שאמרתי לפניו שירה על ידי משה, דכתיב (שמות טו, א): אז ישיר משה ובני ישראל.

דבר אחר, אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתי מעשים טובים כשושנה, ואמרתי לפניו את השירה, שנאמר (ישעיה ל, כט): השיר יהיה לכם כליל התקדש חג.

דבר אחר, אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלו של ים, ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה, והראיתיו באצבע מנון עבורי, שנאמר (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו.

דבר אחר, אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלו של סיני, ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה בידי ולבי, ואמרתי לפניו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר, אני חבצלת השרון, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה ורמוסה בצלן של מלכיות, למחר כשיגאלני הקדוש ברוך הוא מצלן של מלכיות, אני מרטבת כשושנה, ואומרת לו שיר חדש, שנאמר (תהלים צח, א): שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו

רבי ברכיה אמר, הפסוק הזה המדבר אמרו, אמר המדבר, אני מדבר וחביב אני, שכל טובות שבעולם חבויין בי, שנאמר (ישעיה מא, יט): אתן במדבר ארז שטה, נתנם לי הקדוש ברוך הוא שיהו שמורים בי, וכשהקדוש ברוך הוא מבקשם ממני אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון, ואני מרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה, שנאמר (ישעיה לה, א): יששום מדבר וציה. משום רבנן אמרו הארץ אמרה אותו, אמרה אני היא וחביבה אני, שכל מתי העולם חבויין בי, שנאמר (ישעיה כו, יט): יחיו מתיך נבלתי יקומון, לכשיבקשם הקדוש ברוך הוא ממני אחזירם לו וארטיב מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו, שנאמר (ישעיה כד, טז): מכנף הארץ זמרת שמענו

רבי יודן ורבי אליעזר. רבי יודן אמר, אני חבצלת, לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, הגדילה קורא אותה שושנה, חבצלת, ולמה נקראת חבצלת, שחבויה בצלה.

אמר רבי אליעזר, משל את הצדיקים במשבח שבמינים, ובמשבח שבאותו המין. המשבח שבמינים, כשושנה, ובמשבח שבאותו המין, שושנת העמקים, ולא כשושנת ההר שנוחה להכמש, אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת. משל את הרשעים במגנה שבמינים ובמגנה שבאותו המין, מגנה שבמינים (תהלים פג, יד): כקש לפני רוח, אם תאמר כמץ שבבקעה, כבר יש בו לחלוח, אלא (ישעיה יז, יג): ורדף כמץ הרים לפני רוח. רבי אבא בר כהנא אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, אני היא וחביבה אני, שנתונה בעמקי הצרות, וכשידלני הקדוש ברוך הוא מהצרות, אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו, הדא הוא דכתיב (ישעיה כו, טז): ה' בצר פקדוך.

אמר רבי אחא, אמרה כנסת ישראל, בשעה שאת מעמיק עיניך בי, אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה, הדא הוא דכתיב (תהלים קל, א): שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. רבנן אמרין כנסת ישראל אמרתהו, אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, שאני נתונה בעמקי גיהנם, וכשיגאלני הקדוש ברוך הוא ממעמקיה, הדא הוא דכתיב (תהלים מ, ג): ויעלני מבור שאון, אני מרטיבה מעשים טובים ואומרת לפניו שירה, הדא הוא דכתיב (תהלים מ, ד): ויתן בפי שיר חדש. אתיא דרבנן כההיא דאמר רבי אלעזר המודעי, עתידים שרי אמות העולם לעתיד לבוא שיבואו לקטרג את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרים רבונו של עולם אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים, אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין, והקדוש ברוך הוא משיב להם ואומר אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנם, הדא הוא דכתיב (מיכה ד, ה): כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו.

אמר רבי ראובן אלו לא היה הדבר כתוב אי אפשר לאמרו, כביכול (ישעיה סו, טז): כי באש ה' נשפט, ה' שופט, אין כתיב כאן אלא נשפט, הוא שאמר דוד ברוח הקדש (תהלים כג, ד): גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי.

דבר אחר, שבטך אלו היסורין, ומשענתך זו תורה, המה ינחמני וגו', יכול בלא יסורין, תלמוד לומר: אך, יכול בעולם הזה, תלמוד לומר: אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לארך ימים. א ב כשושנה בין החוחים, רבי יצחק פתר קריה ברבקה, שנאמר (בראשית כה, כ): ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי וגו', אם ללמד שהיא מפדן ארם מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי, אלא אביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה רמאין, והצדקת הזאת יצאה מבינותם, למה היא דומה כשושנה בין החוחים. רבי פנחס בשם רבי סימון אמר כתיב (בראשית כח, ה): וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי, וכלל כלם לרמיות. ב רבי אליעזר פתר קריה בגאלת מצרים, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט, כך גאלתן של ישראל היתה קשה לפני הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (דברים ד, לד): או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. רבי יהושע בשם רבי חנן אמר גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם, אמר רבי שמואל בר נחמן אלולי שאסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה, לא היו ישראל נגאלין לעולם, הדא הוא דכתיב (שמות ו, ו): לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים, ואין לכן אלא שבועה, היאך מה דאת אמר (שמואל א ג, יד): ולכן נשבעתי לבית עלי.

אמר רבי ברכיה (תהלים עז, טז): גאלת בזרוע עמך, בטרוניא.

אמר רבי יודן מלבוא לקחת לו גוי, ועד מוראים גדלים, שבעים ושתים אותיות הן, ואם יאמר לך אדם שבעים וחמש אמר לו צא מהן גוי השני שאינו מן המנין.

אמר רבי אבין בשמו גאלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא שבעים ושנים שמות הן. ג רבי עזריה בשם רבי יהודה אמר רבי סימון, משל למלך שהיה לו פרדס וירדו ונטעו שורה של תאנים ושורה של גפנים ושורה של רמונים ושורה של תפוחים, ומסרו לאריס והלך לו. לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה, ומצא מלא חוחין ודרדרים, הביא קצצים לקצצו, וראה בו שושנה אחת של ורד ונטלה והריח בה ושבת נפשו עליו, אמר המלך בשביל שושנה זו ינצל הפרדס. כך העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, לאחר עשרים וששה דורות הציץ הקדוש ברוך הוא בעולמו לראות מה שעשה, ומצאו מים במים, דור אנוש נמחה מן המים, דור המבול נמחה מן המים, דור הפלגה, במים, הביא קצצים לקצצו, שנאמר (תהלים כט, י): ה' למבול ישב, וראה שושנה של ורד, אלו ישראל, ונטלה והריח בה, בשעה שסדרו ישראל עשרת הדברות, ושבת נפשו עליו, בשעה שאמרו ישראל (שמות כד, ז): נעשה ונשמע, אמר הקדוש ברוך הוא בשביל שושנה זו ינצל הפרדס, בזכות התורה ולומדיה, ינצל העולם

רבי חנן דצפורי פתר קריה בגמילות חסדים, בנהג שבעולם עשרה אנשים נכנסין לבית האבל ואין אחד מהם יכול לפתוח פיו לברך ברכת אבלים, ובא אחד ופתח פיו וברך ברכת אבלים, למה הוא דומה לשושנה בין החוחים. ועוד בנהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין לבית המשתה, ואין אחד מהם יכול לפתוח פיו לברך ברכת חתנים, ובא אחד ופתח פיו וברך ברכת חתנים, למה הוא דומה ביניהם, כשושנה בין החוחים. בנהג שבעולם, עשרה בני אדם נכנסין לבית הכנסת ואין אחד מהן יכול לפרס על שמע ולעבר לפני התבה, ואחד מהן פורס על שמע ועובר לפני התבה, למה הוא דומה, כשושנה בין החוחים. רבי אלעזר אזל לחד אתר, אמרי ליה פרוס את שמע, אמר לון לינא חכם עבר לפני התבה, אמרין דין הוא רבי אלעזר, דין הוא דמתגלגלין ביה, על מגן צווחין ליה רבן. נתכרכמו פניו והלך לו אצל רבי עקיבא רבו, אמר לו למה פניך חולניות, תני ליה עובדא. אמר ליה צבי רבי דיילף, אמר ליה אין ואלפיה, לבתר יומין אזל לההוא אתר אמרי ליה פרוס לן את שמע, פרס לון, עבור לפני התבה, ועבר. אמרין אתחסם רבי אלעזר, וקרון ליה רבי אלעזר חסמא. רבי יונה הוה מליף לתלמידוי ברכת חתנים וברכת אבלים, כי היכי דיהוון גוברין בכל מלה

רבי הונא פתר קריה במלכיות, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה, אף על פי כן לבה מכון למעלה, כך ישראל אף על פי שהן נגבין ארנוניות בורסגניות, לבם מכון כלפי אביהם שבשמים, שנאמר (תהלים כה, טו): עיני תמיד אל ה'. רבי איבו פתר קריה בגאלת מחר, מה השושנה הזו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט, מהו עושה מביא אור ושורף חוצה לה ואחר כך לוקטה, כך (איכה א, יז): צוה ה' ליעקב סביביו צריו, כגון חלמיש לנוה, יריחו לנוערן, סוסיתן לטבריה, קסטרא לחיפה, לוד לאונו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ה, ה): זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה, למחר כשיגיע הקץ מה הקדוש ברוך הוא עושה, מביא האור ושורף חוצה לה, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג, יב): והיו עמים משרפות שיד, מה כתיב תמן (דברים לב, יב): ה' בדד ינחנו

אמר רבי אבון מה שושנה זו שרב יוצא עליה והיא כמושה, יצא טל היא מפרחת, כך כל זמן שצלו של עשו קים כביכול נראין כמושין בעולם הזה, עבר צלו של עשו, ישראל מרטיבין והולכין, הדא הוא דכתיב (הושע יד, ו): אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, מה השושנה הזו אינה בטלה לעולם אלא גב ריחה, כך ישראל אינן בטלין אלא גב מצוות ומעשים טובים. מה שושנה זו אינה אלא לריח, כך לא נבראו הצדיקים אלא לגאלתן של ישראל. מה שושנה זו עולה לשלחן מלכים תחלה וסוף, כך ישראל, הן הן לעולם הזה, הן הן לעולם הבא. מה שושנה זו נכרת בין העשבים, כך ישראל נכרין בין אמות העולם, שנאמר (ישעיה סא, ט): כל ראיהם יכירום. מה שושנה זו מתקנת לשבתות וימים טובים, כך ישראל מתקנים לגאלה של מחר.

אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך אמר להם לישראל, בני, כשהייתם במצרים הייתם דומין לשושנה בין החוחים, עכשיו שאתם נכנסין לארץ כנען היו דומין לשושנה בין החוחים, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשה אלו וכמעשה אלו, הדא הוא דכתיב (ויקרא יח, ג): כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וגו'. א ג כתפוח בעצי היער, רבי הונא ורבי אחא בשם רבי יוסי בן זמרא, מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב, ולמה כן, לפי שאין לו צל לישב בצלו, כך ברחו אמות העולם משבת בצל הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר: בצלו חמדתי וישבתי, חמדתי אותו וישבתי, אני הוא שחמדתי אותו ולא האמות. רבי אחא ברבי זעירא אמר תרתי, אמר חדא התפוח הזה מוציא נצו קודם לעליו, כך ישראל שבמצרים הקדימו אמנה לשמועה, הדא הוא דכתיב (שמות ד, לא): ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'. ב רבי אחא ברבי זעירא אמר חורי, מה תפוח זה נצו קודם לעליו, כך ישראל בסיני הקדימו עשיה לשמיעה, שנאמר (שמות כד, ז): נעשה ונשמע. רבי עזריה אמר תרתי, מה התפוח זה אינו גומר פרותיו אלא בסיון, כך לא נתנו ישראל ריח טוב אלא בסיון. רבי עזריה אמר חורי, מה התפוח זה משעה שמוציא נצו ועד שגומר פרותיו חמישים יום, כך משעה שיצאו ישראל ממצרים ועד שקבלו את התורה חמישים יום. ואימתי קבלו אותה (שמות יט, א): בחדש השלישי לצאת בני ישראל. רבי יהודה ברבי סימון אמר תרתי, מה תפוח זה את נותן בו איסר ואת מריח בו כמה ריחות, כך אמר להם משה לישראל, אם מבקשין אתם להגאל בדבר קל אתם נגאלין. לאחד שלקה ברגליו וחזר על כל הרופאים להתרפאות ולא נתרפא ובא אחד ואמר לו אם אתה מבקש להתרפאות בדבר קל אתה מתרפא, טפל לך גללי בהמה. כך אמר משה לישראל, אם אתם מבקשים להגאל בדבר קל אתם נגאלין, (שמות יב, כב): ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם, אמרו לו משה רבינו הדא מיסרתא דאזובא בכמה היא טבא בארבעא מיני או בחמשא מיני, אמר לון אפלו בחד והיא גרמה לכון לירש בזת מצרים ובזת הים ובזת סיחון ועוג, ובזת שלשים ואחד מלכים, לולב שהוא עומד על אדם בכמה דמים ויש בו כמה מצוות, על אחת כמה וכמה, לפיכך משה מזהיר לישראל (ויקרא כג, מ): ולקחתם לכם ביום הראשון. ג רבי יהודה בר סימון אמר חורי, משל למלך שהיתה לו אבן טובה ומרגליות, בא בנו ואמר לו תנה לי, אמר לו לך היא ושלך היא, ולך אני נותנה. כך ישראל אמרו לפני הקדוש ברוך הוא (שמות טו, ב): עזי וזמרת יה, אמר להם הקדוש ברוך הוא לכם היא, ושלכם היא, ולכם אני נותנה. ואין עז אלא תורה (תהלים כט, יא): ה' עז לעמו יתן.

אמר רבי לוי שלש קוויות טובות קוו ישראל על הים, קוו לתורה, קוו לדגלים, קוו למשכן. קוו לתורה, דכתיב: בצלו חמדתי וישבתי. קוו לדגלים, דכתיב: חמדתי. קוו למשכן, דכתיב: וישבתי. האיך מה דאת אמר (שמואל ב ז, ו): כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את בני ישראל ממצרים, כההיא דאמר רבי מנחמן (שמות טו, כב): ויצאו אל מדבר שור, מלמד שנתנבאו על עצמן שעתידין להעשות מחנות מחנות דגלים דגלים, שורות שורות כמטעת של כרם. ופריו מתוק לחכי, אמר רבי יצחק אלו שנים עשר חדש שעשו ישראל לפני הר סיני מתמתקים בדברי תורה, מה טעם, ופריו מתוק לחכי, לחכי היה מתוק, אבל לחך אמות העולם היה מר כלענה. ד מאהל מועד (ויקרא א, א): אמר רבי אלעזר אף על פי שנתנה התורה מסיני, לא נענשו ישראל עליה עד שנתפרשה להם באהל מועד, לדיוטגמא שהיא כתובה ומחתמת ונכנסה למדינה ולא נתחיבו עליה בני המדינה עד שנתפרשה להם במדינה, כך אף על פי שהתורה נתנה בהר סיני לא נענשו עליה עד שנתפרש להם באהל מועד, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, ד): עד שהביאתיו אל בית אמי, זה הר סיני. ואל חדר הורתי, זה אהל מועד, שמשם נתחיבו ישראל על ההוראה. ה אמר רבי יהושע בן לוי אלו היו האמות יודעים מה היה אהל מועד יפה להם, באהליות וקסטריות היו מקיפין אותו, שעד שלא עמד אהל מועד היו שומעים קול הדבור ונתרזין מתוך פניקטיהון, הדא הוא דכתיב (דברים ה, כג): כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים, אמר רבי סימון דיפרוספין היה הדבור יוצא, סם חיים לישראל, וסם המות לאמות העולם. סם חיים לישראל (דברים ד, לג): כאשר שמעת אתה ויחי, שמעת וחיית. וסם המות לאמות העולם, שמעו ומתו, לפיכך הוא אומר (שיר השירים ח, ה): תחת התפוח עוררתיך. מאהל מועד, תני רבי חיא שמשם היה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל.

אמר רבי יצחק, עד שלא עמד אהל מועד, היתה נבואה מצויה באמות העולם, משעמד אהל מועד, פסקה נבואה מהם, משם (שיר השירים ג, ד): אחזתיו ולא ארפנו. ואם תאמר והלא בלעם בן בעור נתנבא, אמר, לטובתן של ישראל נתנבא, שנאמר (במדבר כד, ה): מה טבו אהליך יעקב, (במדבר כג, כא): לא הביט און ביעקב, (במדבר כג, כג): כי לא נחש ביעקב, (במדבר כג, י): מי מנה עפר יעקב, (במדבר כד, יז): דרך כוכב מיעקב, (במדבר כד, יט): וירד מיעקב. א ד הביאני אל בית היין, רבי מאיר ורבי יהודה. רבי מאיר אומר אמרה כנסת ישראל השלט בי יצר הרע כיין, ואמרתי לעגל (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל, הדין חמרא כד עלל בבר נש הוה מערבב ליה. אמר לו רבי יהודה דיך מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח, שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל, ומהו, הביאני אל בית היין, אמרה כנסת ישראל, הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין, זה סיני, ונתן לי שם דגלי תורה ומצוות ומעשים טובים, ובאהבה גדולה קבלתי אותם. רבי אבא בשם רבי יצחק אמר, אמרה כנסת ישראל, הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין, זה סיני, ונתן לי משם התורה שנדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, מנין ודגלו, ומאהבה גדולה קבלתיה, שנאמר: ודגלו עלי אהבה. רבי יונה אמר, שני חברים שעוסקין בדבר הלכה זה אומר בית אב של הלכה, וזה אינו אומר בית אב של הלכה, אמר הקדוש ברוך הוא ודגלו עלי אהבה.

אמר רבי אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון ואהבת ואיבת, אמר הקדוש ברוך הוא ודלוגו עלי אהבה.

אמר רבי יששכר תינוק שקורא למשה משה, לאהרן אהרן, לעפרן עפרן, אמר הקדוש ברוך הוא וליגלוגו עלי אהבה.

אמר רבי חוניא לשעבר אדם מראה איקונין באצבעו והיה נזוק, ועכשיו אדם מניח ידו על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק, ולא עוד אלא, שאמר הקדוש ברוך הוא וגודלו עלי אהבה. ורבנן אמרי, אפלו התינוק מדלג על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק, ולא עוד אלא אמר הקדוש ברוך הוא ודלוגו עלי אהבה.

אמר רבי ברכיה אפלו אותן הדגולין שדגל יעקב באביו, היאך מה דאת אמר (בראשית כז, טז): ואת ערת גדיי העזים הלבישה על ידיו, אמר הקדוש ברוך הוא בהן אני משרה שכינתי, הדא הוא דכתיב (שמות כו, ז): ועשית יריעת עזים, ולא עוד אלא שאמר הקדוש ברוך הוא: ודגלו עלי אהבה, ודגולו עלי אהבה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, אמרה כנסת ישראל הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין זה סיני, ושם ראיתי מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו, וראו עיני טקסים של מעלה ואהבתי אותם, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה, הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים יחנו בדגלים, הדא הוא דכתיב (במדבר ב, ב): איש על דגלו באתת. א ה סמכוני באשישות, בשתי אשות, באש של מעלה ובאש של מטה.

דבר אחר, סמכוני באשישות, בשתי אשות, תורה בכתב ותורה בפה.

דבר אחר, סמכוני באשישות, באשות הרבה, באשו של אברהם, ושל מוריה, ושל סנה, ובאשו של אליהו, ושל חנניה מישאל ועזריה.

דבר אחר, סמכוני באשישות, אלו ההלכות המאוששות. רפדוני בתפוחים, אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים. כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם כל חלאים שאתה מביא עלי, בשביל לאהבני לך.

דבר אחר, כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם כל חלאים שאמות העולם מביאין עלי בשביל שאני אוהבת אותך.

דבר אחר, כי חולת אהבה אני, אף על פי שאני חולה, אהובה אני לו. תני עד שלא יחלה אדם, אוכל מה שמוצא, כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים.

אמר רבי יצחק לשעבר היתה התורה כלל, והיו מבקשין לשמע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמע דבר מקרא ודבר אגדה.

אמר רבי לוי לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמע דבר משנה והלכה ותלמוד; ועכשיו שאין הפרוטה מצויה, וביותר שהן חולים מן השעבוד, אין מבקשין לשמע אלא דברי ברכות ונחמות. ב תני רבי שמעון בן יוחאי בשעה שיצאו ישראל ממצרים, למה היו דומין, לבן מלך שעמד מחליו, אמר לו פדגוגו ילך בנך לאיסכולי, אמר לו המלך עדין לא בא בני בזיוו, שנשתנה מחליו, אלא יתעדן ויתענג בני כשלשה חדשים במאכל ובמשתה, ואחר כך ילך לאיסכולי. כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין משעבוד טיט ולבנים, אמרו לו מלאכי השרת הרי השעה תן להם את התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא, עדין לא בא זיותן של בני משעבוד טיט ולבנים, אלא יתעדנו בני עד שלשה חדשים בבאר ומן ושלו, ואחר כך אתן להם התורה, ואימתי (שמות יט, א): בחדש השלישי. ג בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא, ואלו הן: רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי אליעזר בן יעקב, שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבוא וילמד, וכל מי שאינו למד יבוא וילמוד. נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון, כיון שהגיע זמנם להפטר, אמרו מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם, חלקו כבוד לרבי יהודה שהיה בן עיר, ולא שהיה גדול מהם בתורה אלא מקומו של אדם הוא מכבדו. נכנס רבי יהודה ודרש (שמות לג, ז): ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה, נאמר כאן הרחק, ונאמר להלן (יהושע ג, ד): אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במדה, מה רחוק שנאמר כאן אלפים אמה, אף הרחק האמור להלן אלפים אמה, והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא מבקש ה', מכאן למדנו שכל מי שמקבל פני חברים כאלו מקבל פני שכינה, ואתם אחינו רבותינו גדולי התורה מי שנצטער בכם עשרה מיל או עשרים או שלשים או ארבעים כדי לשמע דברי תורה על אחת כמה וכמה שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרכם בזה ובבא. נכנס רבי נחמיה ודרש (דברים כג, ד): לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', תני שתי אמות גדולות פרשו מלבוא בקהל ה', למה (דברים כג, ה): על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, וכי צריכין היו ישראל באותה שעה, והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה הבאר עולה להם והמן יורד להם והשלו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותם, ועמוד ענן נוסע לפניהם, ואת אמר: אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, ואמר רבי אלעזר דרך ארץ הוא שהבא מן הדרך מקדמין לו במאכל ומשתה, בוא וראה מה פרע להם הקדוש ברוך הוא לאלו שתי אמות, כתיב בתורה: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', ואתם בני אושא שקדמתם רבותינו במאכלכם ומשקיכם ומטותיכם, הקדוש ברוך הוא יפרע לכם שכר טוב. נכנס רבי מאיר ודרש (מלכים א יג, יא): ונביא אחד זקן ישב בבית אל, ואיזה זה, זה אמציה כהן בית אל, אמר לו רבי יוסי מאיר פתפותי ביצים יש כאן, איזה זה, זה יונתן בן גרשם בן משה, הדא הוא דכתיב (שופטים יח, ל): ויהונתן בן גרשם בן מנשה, נון תלויה במנשה, זכה, בן משה, ואם לאו, בן מנשה. חבריא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן אמרין ליה כמר לעבודת כוכבים והאריך כל אותן השנים, אמר לו הן, על ידי שהיתה עינו צרה בעבודת כוכבים, כיצד, הוה בר נש אתי למסגד ליה והוה אמר ליה בר כמה שנין את, הוה אמר ליה בר ארבעין שנין או חמשין או שתין או שבעין או בר כמה הוה, והוה אמר ליה בר כמה שנין את בר ארבעין שנין או חמשין או שתין או שבעין או תמנין שנין והדה עבודה זרה לית היא עבידא אלא מחמשה או תרתי עשרה שנין, ואת בעי משבוק אלהך ומסגיד ליה, דא פחיתא, והוא מתבהית ואזיל ליה, אתא חד בר פחין ואמר ליה כן, אמר ליה ומה את יתיב הכא ועבד בה, אמר ליה אנא נסיב אגרי ומסמי עיניה. כיון ששמע בו דוד שלח ואייתיתיה ואמר לו את הוא בן בנו של אותו צדיק ואת עובד עבודת כוכבים, אמר לו כך אני מקבל מבית אבי אבא מכר עצמך לעבודה זרה ולא תצטרך לבריות, אמר לו חס ושלום לא הוא כן, אלא מכר עצמך לעבודה שהיא זרה ממך ולא תצטרך לבריות. כיון שראה דוד שהממון חביב עליו עמד ומנה אותו קומסין תסברין, אמרו כיון שמת דוד חזר לסורו, הדא הוא דכתיב (מלכים א יג, יח): ויאמר לו גם אני נביא כמוך וגו' כחש לו, מהו כחש לו, שקר לו, ומה שקר לו, האכילהו לחם כזבים, וכתיב (מלכים א יג, כ): ויהי הם ישבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו, והלא דברים קל וחמר ומה אם זה שכחש בו והאכילהו לחם כזבים זכה ששרתה עליו רוח הקדש, אתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו במאכל אמת ומשתה ומטה, על אחת כמה וכמה שישלם לכם הקדוש ברוך הוא שכר טוב. נכנס רבי יוסי ודרש (שמואל ב ו, יא): וישב ארון ה' בית עבד אדם הגתי וגו' (שמואל ב ו, יא): ויגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עבד אדם ואת כל אשר לו, באיזו זכות בעבור ארון האלהים, ובמה ברכו, בבנים, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א כו, ה): עמיאל הששי יששכר השביעי, וכן הוא אומר (דברי הימים א כו, ח): כל אלה מבני עבד אדם המה ובניהם. אמרו שמונה בנים היו לו ושמונה כלות היו לו וכל חדא מנהון הות ילדת תרין בכל ירחא, הא כיצד, טמאה שבעה, וטהורה שבעה, והיא יולדת. טמאה שבעה, וטהורה שבעה, והיא יולדת. שתא עשר בכל ירח. תלתא ירחין הא ארבעין ותמניא, ושתא דידיה, הא חמשין וארבעה, ותמניתהון הא שתין ותרתין, הלא הוא דכתיב (דברי הימים א כו, ה): ששים ושנים לעבד אדם. חבריא בעון קומי רבי יוחנן אמרו ליה מהו דין דכתיב (דברי הימים א כו, ה): פעלתי השמיני, אמר להם על ידי שפעל פעלה גדולה בתורה. ומה פעל בתורה, שהיה מדליק לפני הארון נר אחד שחרית ונר אחד בין הערבים. והרי דברים קל וחמר, ומה ארון האלהים שאינו אוכל ושותה ומדבר אלא שהיו בו שני לוחות אבנים והדליק בו נר אחד זכה להתברך בכבודו, ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה. נכנס רבי שמעון בן יוחאי ודרש (מלכים ב ד, ח): ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם, אמר לו רבי יהודה ברבי סימון על ידי שכתב ותחזק בו לאכל לחם זכתה להחיות את בנה, רבי יודן בשם רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי אמרו גדולה היא הפרנסה שגורמת לתחית המתים לבוא שלא בעונתה, צרפית על ידי שהאכילה את אליהו זכתה להחיות את בנה, שונמית על ידי שהאכילה את אלישע זכתה להחיות את בנה, אמר רבי יהודה ברבי אלעאי אפלו נרות אפלו פתילות היה אליהו מעביר ממקום למקום כדי שלא יטריח לכל בריה, רבי יהודה ברבי סימון אמר וכי משלה אכל והלא היא והוא משלו אכלו, דכתיב (מלכים א יז, טו): ותאכל היא והוא, הוא והיא כתיב, אלא על ידי שקבלה אותו בסבר פנים יפות ושמשתו, זכתה להחיות את בנה, ואתם בני אושא גומלי החסד על אחת כמה וכמה. נכנס רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ודרש (שמואל א טו, ו): ויאמר שאול אל הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אספך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים, וכי עם כל ישראל עשה יתרו חסד, והלא לא עשה אלא עם משה בלבד, אמר רבי אלעזר יתרו ודאי עשה חסד עם משה, הדא הוא דכתיב (שמות ב, כ): קראן לו ויאכל לחם, אמר רבי סימון אין הוא כן אלא בשכרו האכילו, דכתיב (שמות ב, כ): וגם דלה דלה לנו, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אמר דלה לנו ולאבותינו. רבי נחמיה אמר דלה לנו ולרועים. ורבנן אמרי דלה לנו בזכות אבותינו, דלה לרועים בשביל להטיל שלום ביניהם,, ואת אמרת עם כל ישראל עשה חסד, אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין לו כאלו עשה עם כל ישראל, ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה. נכנס רבי אליעזר בן יעקב ודרש (דברים כז, ט): וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם, וכי היום קבלו התורה והלא כבר ארבעים שנה שקבלו את התורה, ואת אמרת היום הזה, אלא מלמד כיון ששנה להם משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות, העלה להם הכתוב כאלו קבלוה היום מהר סיני, לכך נאמר: היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך, ואתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו בסבר פנים יפות על אחת כמה וכמה. א ו שמאלו תחת לראשי, אלו לוחות הראשונים. וימינו תחבקני, אלו לוחות השניים.

דבר אחר, שמאלו תחת לראשי, זו ציצית. וימינו תחבקני, אלו תפלין.

דבר אחר, שמאלו תחת לראשי, זו קריאת שמע. וימינו תחבקני, זו תפלה.

דבר אחר, שמאלו תחת לראשי, זו סכה. וימינו תחבקני, זה ענן שכינה לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס, יט): לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך, מי מאיר לך (ישעיה ס, יט): והיה לך ה' לאור עולם.

דבר אחר, שמאלו תחת לראשי, זו מזוזה. תני רבי שמעון בן יוחאי (דברים ו, ט): וכתבתם על מזזות ביתך, ביאתך מן השוק לביתך.

אמר רבי יוחנן כתיב (שמות כו, לה): ושמת את השלחן מחוץ לפרכת וגו', ואינו כן אין אדם מניח את המנורה משמאל כדי שלא תהא מעכבת הימין, אין אדם מניח את השמאל תחת הראש ומחבק בימין, אמר רבי אחא רבי יוחנן מייתי לה מן הדא קריה (דברים י, כב): לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו, אי זהו דבוק שמאלו תחת לראשי. א ז השבעתי אתכם בנות ירושלים, במה השביען, רבי אליעזר אומר השביען בשמים ובארץ, בצבאות, בצבא של מעלה ובצבא של מטה, בשתי צבאות, הוי אומר בצבאות או באילות השדה, זו חית השדה, האיך מה דאת אמר (איוב ה, כג): כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך. רבי חנינא בר פפא ורבי יהודה ברבי סימון. רבי חנינא אמר השביען באבות ובאמהות, בצבאות אלו אבות שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם. או באילות השדה, אלו השבטים, האיך מה דאת אמר (בראשית מט, כא): נפתלי אילה שלחה. רבי יהודה ברבי סימון אמר השביען במילה, בצבאות, בצבא שיש בה אות. או באילות השדה, ששופכין דמם כדם צבי ואיל. ורבנן אמרי השביען בדורו של שמד, בצבאות, שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהן. או באילות השדה, ששופכין דמן על קדשת שמי כדם הצבי ודם האיל, הדא הוא דכתיב (תהלים מד, כג): כי עליך הרגנו כל היום.

אמר רבי חיא בר אבא אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדשת שמו של הקדוש ברוך הוא, אני נותן, ובלבד שיהרגוני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבל. ומה היו עושים בדורו של שמד, היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באש ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין נפשותם מהם ומביאין קרומיות של קנים ונותנין אותן תחת צפרנן ומשיאין נפשותיהם מהם, הוא שאמר דוד (תהלים כה, א): אליך ה' נפשי אשא, אשיא כתיב, שהיו משיאין נפשם על קדשת שמו של הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי אושעיא אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, המתינו לי ואני עושה אתכם כצבא של מעלה. רבי יודן בשם רבי מאיר אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אם תשמרו שבועתי אעשה אתכם כצבא של מעלה, ואם לאו אעשה אתכם כצבא של מטה. רבי יוסי בר חנינא אמר שתי שבועות יש כאן, אחת לישראל ואחת לאמות העולם, נשבע לישראל שלא ימרדו על המלכיות, ונשבע למלכיות שלא יקשו על על ישראל, שאם מקשים על על ישראל הן גורמין לקץ לבוא שלא בעונתו.

אמר רבי לוי כתיב (ישעיה לב, א): הן לצדק ימלך מלך, אין הקדוש ברוך הוא מעמיד מלך חנף על אמתו עד שגובה דיקי שלה וגומרה תחלה. רבי אבהו בשם רבי תנחום אמר מה שוטרי ישראל אומרין לפרעה הדא הוא דכתיב (שמות ה, טז): תבן אין נתן לעבדיך וגו' וחטאת עמך, את חטי על עמך ואת חטי על אמתך ואת גורם לעצמך שתסתלק המלכות ממך ותנתן לאמה אחרת. רבי חלבו אומר ארבע שבועות יש כאן, השביע לישראל שלא ימרדו על המלכיות, ושא ידחקו על הקץ, ושא יגלו מסטירין שלהם לאמות העולם, ושא יעלו חומה מן הגולה. אם כן למה מלך המשיח בא, לקבץ גליותיהן של ישראל. רבי אוניא אמר ארבע שבועות השביען כנגד ארבעה דורות שדחקו על הקץ ונכשלו, ואלו הן: אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים, הדא הוא דכתיב (תהלים עח, ט): בני אפרים נושקי רומי קשת. ויש אומרים אחד בימי עמרם, ואחד בדורו של שמד, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים, שנאמר; בני אפרים נושקי רומי קשת, והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה כשדבר הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו בין הבתרים ומשנולד יצחק התחיל, מה עשו נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה, מפני מה, שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו, על שעברו על הקץ ועברו על השבועה. אם תעירו ואם תעוררו, רבי יודן ורבי ברכיה. רבי יודן אמר אהבה שאהב יצחק את עשו, שנאמר (בראשית כה, כח): ויאהב יצחק את עשו, מהו עד שתחפץ, עד שנעשה חפצו של זקן. רבי ברכיה אמר אהבה שאהב הקדוש ברוך הוא לישראל, שנאמר (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה', מהו עד שתחפץ, מלכות של מעלן, לכשתחפץ מדת הדין מאליה, אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב, לכך נאמר: עד שתחפץ. א ח קול דודי הנה זה בא, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר: קול דודי הנה זה בא, זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל, בחדש זה אתם נגאלין, אמרו לו משה רבנו, היאך אנו נגאלין, והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית טו, יג): ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, ועדין אין בידנו אלא מאתים ועשר שנה, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאלתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים, אין הרים וגבעות האמורין כאן אלא קצים ועבורין, מדלג על החשבונות ועל הקצים ועבורין, ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר (שמות יב, ב): החדש הזה לכם ראש חדשים. רבי נחמיה אמר: קול דודי הנה זה בא, זה משה, בשעה שאמר לישראל, בחדש הזה אתם נגאלין, אמרו לו משה רבנו היאך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים, אמר להם הואיל וחפץ בגאלתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם ובמעשיהם, כגון עמרם ובית דינו. ב מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, אין הרים אלא בתי דינים, היאך מה דאת אמר (שופטים יא, לז): ואלכה וירדתי על ההרים. ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים. רבנן אמרי: קול דודי הנה זה בא, זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל, בחדש הזה אתם נגאלין, אמרו לו משה רבנו היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטנפת מעבודת כוכבים שלנו, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאלתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם, אלא מדלג על ההרים, ואין הרים אלא עבודת כוכבים, היאך מה דאת אמר (הושע ד, יג): על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו. ובחדש הזה אתם נגאלים, שנאמר: החדש הזה לכם. רבי יודן ורבי חוניא. רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי חוניא בשם רבי אליעזר בן יעקב אומר: קול דודי הנה זה בא, זה מלך המשיח, בשעה שהוא אומר לישראל, בחדש הזה אתם נגאלין, אומרים לו היאך אנו נגאלין ולא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אמות, והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם, אחד מכם גולה לברבריה, ואחד מכם גולה לסמטריה, דומה כמו שגליתם כלכם, ולא עוד אלא שהמלכות הזאת מכתבת טירוניא מכל העולם, מכל אמה ואמה, כותי אחד או ברברי אחד בא ומשעבד בכם, כגון ששעבדתם בהם כל אמתם, וכאלו נשתעבדתם בשבעים אמות, ובחדש הזה אתם נגאלין, הדא הוא דכתיב: החדש הזה לכם ראש חדשים. א ט דומה דודי לצבי, אמר רבי יצחק אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אתה אומר לנו דיו דיו [פרוש דיאו דיאו] דיאו את לגבן תחלה, דומה דודי לצבי, מה צבי זה מדלג מהר להר, ומבקעה לבקעה, מאילן לאילן, ומסכה לסכה, ומגדר לגדר, כך הקדוש ברוך הוא קפץ ממצרים לים, ומים לסיני, ומסיני לעתיד. במצרים ראו אותו, שנאמר (שמות יב, יב): ועברתי בארץ מצרים. בים ראו אותו, שנאמר (שמות יד לא): וירא ישראל את היד הגדלה וגו' (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו. בסיני ראו אותו, דכתיב (דברים ה, ד): פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר. וכתיב (דברים לג, ב): ה' מסיני בא. או לעפר האילים, רבי יוסי בר חנינא אמר לאורזליהון דאיילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו, אחר כתלנו של סיני, הדא הוא דכתיב (שמות יט, יא): כי ביום השלישי ירד ה'. משגיח מן החנות (שמות יט, כ): וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר. מציץ מן החרכים (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים. ענה דודי ואמר לי, מה אמר לי (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. ב דבר אחר, דומה דודי לצבי, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם את אמרת לי דיו דיו, דיאו דיאו את לגבן תחלה. דומה דודי לצבי, מה צבי זה מדלג מהר להר, מבקעה לבקעה, מאילן לאילן ומסכה לסכה, מגדר לגדר, כך הקדוש ברוך הוא מקפץ מבית הכנסת זה לבית הכנסת זה, מבית מדרש זה לבית מדרש זה, כל כך למה, כדי לברך ישראל, ובאיזו זכות בזכותו של אברהם, הדא הוא דכתיב (בראשית יח, א): וירא אליו ה' באלני ממרא. רבי ברכיה בשם רבי לוי יושב, ישב כתיב, בא אברהם לעמד אמר לו הקדוש ברוך הוא שב אברהם, את סימן לבניך, מה את יושב ואני עומד, כך יהיו בניך בשעה שיכנסו לבית הכנסת ובית המדרש וקורין קריאת שמע, הם יושבין וכבודי עומד ביניהם, מה טעמא (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר אלהים עומד אין כתיב, אלא נצב, מהו נצב, איטימוס, האיך מה דאת אמר (שמות לד, ב): ונצבת לי שם על ראש ההר, וכתיב (ישעיה סה, כד): והיה טרם יקראו וגו'. רבי שמואל משום רבי חנינא כל קלוס וקלוס שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא יושב ביניהם, הדא הוא דכתיב (תהלים כב, ד): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. או לעפר האילים, רבי יוסי ברבי חנינא אמר לאורזליהון דאיילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו, אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החנות, מבין כתפיהם של כהנים. מציץ מן החרכים, מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי, מה אמר לי (במדבר ו, כד): יברכך ה' וישמרך. ג דבר אחר, דומה דודי לצבי, אמרה כנסת ישראל להקדוש ברוך הוא, את אמר לן דיו דיו, את דיאו דיאו לגבן תחלה. דומה דודי לצבי, מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה. וכמה נכסה מהם, רבי תנחומא אמר שלשה חדשים, הדא הוא דכתיב (שמות ה, כ): ויפגעו את משה ואת אהרן, יהודה ברבי אמר לקירסין, כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן, וכמה נכסה מהן, ארבעים וחמשה ימים, הדא הוא דכתיב (דניאל יב, יא): ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים, וכתיב (דניאל יב, יב): אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, אילין יתיריא מאן אינון, רבי יוחנן בן קצרתה בשם רבי יונה אמר אלו ארבעים וחמשה יום שהוא נכסה מהם, ואותן הימים ישראל קוטפים מלוחים ושרשי רתם ואוכלין, הדא הוא דכתיב (איוב ל, ד): הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם, ולאיכן הוא מוליכן, מאן דאמר למדבר יהודה, ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג. מאן דאמר למדבר יהודה, הדא הוא דכתיב (הושע יב, י): עד אושיבך באהלים כימי מועד. ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג, מדכתיב (הושע ב, טז יז): הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה, ונתתי לה את כרמיה. וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין, הוא חיה, וכל שאין מאמין לו והולך לאמות העולם, בסוף הן הורגין אותו.

אמר רבי יצחק בר מריון לסוף ארבעים וחמשה ימים נגלה להם ומוריד להם את המן, ואין כל חדש תחת השמש (קהלת א, ט). ד דבר אחר, או לעפר האילים, לאורזליהון דאיילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו, אחר כתל מערבי של בית המקדש, למה שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם, ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקדוש ברוך הוא. משגיח מן החנות, זו זכות אבות. מציץ מן החרכים, זו זכות אמהות. ה י ענה דודי ואמר לי, מה אמר לי: החדש הזה לכם ראש חדשים.

דבר אחר, ענה דודי ואמר לי, רבי עזריה אמר, לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי משה, ואמר לי על ידי אהרן, ומה אמר לי: קומי לך רעיתי יפתי, קומי לך, זרוזי גרמיך.

דבר אחר, קומי לך, בתו של אברהם, דכתיב ביה (בראשית יב, א): לך לך מארצך וממולדתך. רעיתי יפתי, בתו של יצחק, שריעה אותי ויפה אותי על גבי המזבח. ולכי לך, בתו של יעקב ששמע לאביו ולאמו, שנאמר (בראשית כח, ז): וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. א יא כי הנה הסתו עבר, אלו ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים. הגשם חלף הלך לו, אלו מאתים ועשר שנים, ולא הוא הגשם ולא הוא הסתו.

אמר רבי תנחומא עקר טרחותא מטרא הוא, כך עקר שעבודן של ישראל במצרים שמונים ושש שנים היו משעה שנולדה מרים [פרושה, שלכך נקרא שמה מרים, על שום שנאמר (שמות א, יד): וימררו את חייהם, כי מרים לשון מרור הוא]. א יב הנצנים נראו בארץ, הנצוחות נראו בארץ, איזה זה, זה משה ואהרן, שנאמר (שמות יב, א): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. עת הזמיר הגיע, הגיע זמנן של ישראל להגאל, הגיע זמנה של ערלה שתזמר. הגיע זמן של מצרים שיזמרו. הגיע זמן עבודת כוכבים שלהן שתעקר, שנאמר (שמות יב, יב): ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, הגיע זמן של ים שיבקעו מימיו, שנאמר (שמות יד, כא): ויבקעו המים. הגיע זמן של שירה, שתאמר, שנאמר (שמות טו, א): אז ישיר משה, רבי תנחומא אמר הגיע זמן שתעשו זמירות להקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו, כ): עזי וזמרת יה, זמירות יה.

אמר רבי ביבי (תהלים קיט, נד): זמרות היו לי חקיך. וקול התור נשמע בארצנו, אמר רבי יוחנן קול תייר טב נשמע בארצנו, זה משה, בשעה שאמר (שמות יא, ד): ויאמר משה כה אמר ה' כחצת הלילה. א יג התאנה חנטה פגיה, אלו פושעי ישראל שמתו בשלשה ימי אפלה, שנאמר (שמות י, כב): ויהי חשך וגו' לא ראו איש את אחיו. והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הנשארים שעשו תשובה ונגאלו, אתא משה לגבן אמר לון כל הדין ריחא טבא אית גביכון ואתון יתיבין הכא, קומי לך רעיתי יפתי. ב דבר אחר, ענה דודי ואמר לי, אמר רבי עזריה לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה על ידי משה ואמר לי על ידי אהרן, מה אמר לי: קומי לך רעיתי יפתי. כי הנה הסתו עבר, אלו ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר. הגשם חלף הלך לו, אלו שלשים ושמונה שנה שהיו ישראל כמנדין במדבר, ולא היה הדבור מדבר עם משה, עד שתמו כל אותו הדור, הדא הוא דכתיב (דברים ב, יד יז): והימים אשר הלכנו מקדש ברנע וגו' וגם יד ה' היתה בם, ויהי כאשר תמו מיד וידבר ה' אלי לאמר. הנצנים נראו בארץ, הנצוחות נראו בארץ, אלו הנשיאים, שנאמר (במדבר לד, יח): ונשיא אחד נשיא אחד. עת הזמיר הגיע, הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמנן של כנענים שיזמרו, הגיע זמנה של ארץ ישראל להחלק לישראל, שנאמר (במדבר כו, נג): לאלה תחלק הארץ. וקול התור נשמע בארצנו, אמר רבי יוחנן קול תייר טב נשמע בארצנו, זה קולו של יהושע בשעה שאמר (יהושע א, יא): עברו בקרב המחנה. התאנה חנטה פגיה, אלו סלי הבכורים. והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הנסכים. ג דבר אחר, ענה דודי ואמר לי, ענה לי על ידי דניאל, ואמר לי על ידי עזרא. מה אמר לי, קומי לך רעיתי יפתי. כי הנה הסתו עבר, אלו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה. הגשם חלף הלך לו, אלו חמשים ושתים שנה משחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים, ולא שבעים שנה הן, אמר רבי לוי צא מהן שמונה עשרה שנה שהיתה בת קול מפוצצת ואומרת לנבוכדנצר עבדא בישא סוק חרוב ביתא דמרך, דבנוי דמרך לא שמעון ליה. הנצנים נראו בארץ, כגון מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. עת הזמיר הגיע, הגיע זמן של ערלה שתזמר, הגיע זמן של רשעים שישברו, שנאמר (ישעיה יד, ה): שבר ה' מטה רשעים. הגיע זמן של בבליים להשמד, הגיע זמן בית המקדש שיבנה, שנאמר (עובדיה א, כא): ועלו מושעים בהר ציון. וכתיב (חגי ב, ט): גדול יהיה כבוד הבית הזה. וקול התור נשמע בארצנו, אמר רבי יוחנן קול תייר טב נשמע בארצנו, אי זה זה, זה קולו של כורש, הדא הוא דכתיב (עזרא א, ב): כה אמר כרש מלך פרס וגו' כל ממלכות הארץ וגו' מי בכם מכל עמו. התאנה חנטה פגיה, אלו הסלים של בכורים. והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הנסכים. ד דבר אחר, ענה דודי ואמר לי, ענה על ידי אליהו, ואמר לי על ידי מלך המשיח. מה אמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, אמר רבי עזריה כי הנה הסתו עבר, זו מלכות כותים, שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה, היאך מה דאת אמר (דברים יג, ז): כי יסיתך אחיך בן אמך. הגשם חלף הלך לו, זה השעבוד. הנצנים נראו בארץ, הנצוחות נראו בארץ, מי הם, רבי ברכיה בשם רבי יצחק כתיב (זכריה ב, ג): ויראני ה' ארבעה חרשים, ואלו הן: אליהו, ומלך המשיח, ומלכי צדק, ומשוח מלחמה. עת הזמיר הגיע, הגיע זמנן של ישראל להגאל, הגיע זמנה של ערלה להזמר, הגיע זמנה של מלכות כותים שתכלה, הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה, שנאמר (זכריה יד, ט): והיה ה' למלך על כל הארץ, וקול התור נשמע בארצנו, איזה זה, זה קולו של מלך המשיח המכריז ואומר (ישעיה נב, ז): מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. התאנה חנטה פגיה, אמר רבי חיא בר אבא סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים. והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הנשארים, ועליהם נאמר (ישעיה ד, ג): והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים.

אמר רבי יוחנן שבוע שבן דוד בא, שנה ראשונה, מתקים מה שנאמר (עמוס ד, ז): והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר. בשניה, חצי רעב משתלחין בה. בשלישית, רעב גדול ומתים בו אנשים ונשים וטף, וחסידים ואנשי מעשה מתמעטים, והתורה משתכחת מישראל. ברביעית, רעב ולא רעב שבע ולא שבע. בחמישית, שבע גדול ואוכלין ושותין ושמחים והתורה חוזרת לחדושה ומתחדשת לישראל. בששית, קולות. בשביעית, מלחמות. במוצאי שביעית, בן דוד בא. אמר אביי כמה שבועין אתת כהדא ולא אתא ולא אתי, אלא כההיא דאמר ריש לקיש דור שבן דוד בא בית הועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגליל יסבבו מעיר לעיר ולא יחננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ואנשי חסד נאספים, והאמת נעדרת, ופני הדור כפני הכלב. ומנין שאמת נעדרת, שנאמר (ישעיה נט, טו): ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל. להיכן הולכת, דבי רבי ינאי אומר הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר. ורבנן אמרי דור שבן דוד בא, חכמי הדור מתים והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות ורעות רבות באות על הצבור, וגזרות קשות מתחדשות ומשתלחות עד שהראשונה קימת אחרת באה ונסמכה לה.

אמר רבי נהוראי דור שבן דוד בא, הנערים ילבינו לזקנים, ויעמדו הזקנים בפני הנערים, (מיכה ז, ו): בת קמה באמה כלה בחמתה, איבי איש אנשי ביתו, ובן אינו מתביש מאביו. רבי נחמיה אומר קדם ימות המשיח עניות ירבה, ויקר הווה, והגפן תתן פריה, והיין יסריח, והמלכות כלה תהפך למינות ואין תוכחות.

אמר רבי אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומין לכלב.

אמר רבי לוי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו חצופות וחיב כליה.

אמר רבי ינאי אם תראה דור אחר דור מחרף ומגדף, צפה לרגלי מלך המשיח, הדא הוא דכתיב (תהלים פט, נב): אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך, מה כתיב בתריה: ברוך ה' לעולם אמן ואמן. א יד יונתי בחגוי הסלע, מהו יונתי בחגוי הסלע, אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא קורא אני לישראל יונה, דכתיב (הושע ז, יא): ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, אצלי הם כיונה אבל אצל אמות העולם כמין חיות, דכתיב (בראשית מט, ט) גור אריה יהודה, (בראשית מט, כא) נפתלי אילה שלחה, (בראשית מט, יז) יהי דן נחש עלי דרך (בראשית מט, כז) בנימין זאב יטרף, וכל שנים עשר שבטים משולים כחיות, לפי שהאמות נלחמים לישראל ואומרים לישראל מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה, והקדוש ברוך הוא מגבירן לישראל ונעשין בפני האמות כחיות להכניען לפני הקדוש ברוך הוא ולפני ישראל, אבל אצל הקדוש ברוך הוא נעשים כיונה תמה ושומעין לו, הדא הוא דכתיב (שמות ד, לא): ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה את עומד וצועק, כבר שמעתי ישראל וצעקתם, הדא הוא דכתיב (שמות יד, טו): מה תצעק אלי, אין בני ישראל צריכין לך. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: יונתי בחגוי הסלע, אמר רבי יהודה ברבי סימון אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אצלי הם תמימים כיונים, אבל באמות העולם הם ערומים כנחשים, הדא הוא דכתיב (דניאל ג, טז): ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר, אין למלכא למה נבוכדנצר, ואין נבוכדנצר למה מלכא, אלא כך אמרו לו, אם לפסים וגלגליות ודימוסיות וארנוניות מלך את עלינו, הדא הוא דכתיב: למלכא נבוכדנצר, ואם לדבר זה שאת אומר לנו להשתחוות לצלמך, נבוכדנצר את, ונבוכדנצר שמך, הוא גברא וחד נבו עלינו כחדא, נבוכדנצר, נבח ככלבא, נפיח כקולתה, נצר כצרצרה, מיד נבח ככלבא ואתעבד ככדא ונצר כצרצרה. כתיב (קהלת ח, ב): אני פי מלך שמר, אמר רבי לוי אני פי מלך מלכי המלכים אשמר, אותו הפה שאמר לנו בסיני (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, (קהלת ח, ב): ועל דברת שבועת אלהים, על שם (שמות כ, ז): לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. ב תני דבי רבי ישמעאל בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין, ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, ונכנסה לפנים ולא היתה יכולה להכנס שעדין הנחש מקנן, תחזר לאחורה, לא תהי יכולה שהנץ עומד בחוץ, מה עשתה היונה התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבוא ויצילה, כך היו ישראל דומים על הים, לירד לים לא היו יכולין, שעדין לא נקרע להם הים, לחזר לאחוריהם לא היו יכולין שכבר פרעה הקריב, מה עשו (שמות יד, י): וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', מיד (שמות יד, ל): ויושע ה' ביום ההוא. רבי יהודה בשם רבי חמא דכפר תחומין, משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מתאוה לשמע שיחתה, מה עשה הוציא כרוז ואמר, כל עמא יפקון לקמפון, כשיצאו מה עשה, רמז לעבדיו ונפלו לה פתאום כליסטין, והתחילה צווחת אבא אבא הצילני, אמר לה אלו לא עשיתי לך כך לא היית צווחת ואומרת אבא הצילני. כך כשהיו ישראל במצרים היו המצריים משעבדין אותם והתחילו צועקין ותולין עיניהם להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (שמות ב, כג כד): ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו וגו', מיד וישמע אלהים את נאקתם, שמע הקדוש ברוך הוא לתפלתן והוציאן ביד חזקה ובזרוע נטויה. והיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לשמע קולן ולא היו רוצין, מה עשה הקדוש ברוך הוא חזק לבו של פרעה ורדף אחריהם, הדא הוא דכתיב (שמות יד, ח): ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדף וגו', וכתיב (שמות יד, י): ופרעה הקריב, מהו הקריב, שהקריב את ישראל לתשובה. כיון שראו אותם, תלו עיניהם להקדוש ברוך הוא ויצעקו לפניו, שנאמר (שמות יד, י): וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', כאותה צעקה שצעקו במצרים, כיון ששמע הקדוש ברוך הוא, אמר להם אלולי שעשיתי לכם כן לא שמעתי את קולכם, על אותה שעה אמר: יונתי בחגוי הסלע, השמיעני את הקול אין כתיב כאן, אלא קולך, שכבר שמעתי במצרים, וכשצעקו בני ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, מיד (שמות יד, ל): ויושע ה' ביום ההוא. ג רבי אלעזר פתר קריה בישראל בשעה שעמדו על הים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויים בסתרו של ים. הראיני את מראיך, הדא הוא דכתיב (שמות יד, יג): התיצבו וראו את ישועת ה'. השמיעני את קולך, זו השירה, שנאמר (שמות טו, א): אז ישיר משה. כי קולך ערב, זה השיר. ומראיך נאוה, שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו. ד רבי עקיבא פתר קריה בישראל בשעה שעמדו לפני הר סיני, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויין בסתרו של סיני. הראיני וגו', שנאמר (שמות כ, טו): וכל העם ראים את הקולת. השמיעני את קולך, זה קול שלפני הדברות, שנאמר (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. כי קולך ערב, זה קול שלאחר הדברות, שנאמר (דברים ה, כה): וישמע ה' את קול דבריכם וגו' היטיבו כל אשר דברו. מהו היטיבו כל אשר דברו, חיא בר אדא ובר קפרא, חד אמר הטבה כהטבת הנרות, וחד אמר הטבה כהטבת הקטרת. ומראיך נאוה, שנאמר (שמות כ, טו): וירא העם וינעו ויעמדו מרחק. ה רבי יוסי הגלילי פתר קריה במלכיות, יונתי בחגוי הסלע, שחבויין בסתרן של מלכיות. הראיני את מראיך, זה התלמוד. השמיעני את קולך, זה מעשה הטוב. וכבר נמנו פעם אחת בבית עלית ערים בלוד ואמרו מי גדול התלמוד או המעשה, רבי טרפון אומר גדול הוא המעשה, רבי עקיבא אומר גדול הוא התלמוד, נמנו וגמרו גדול הוא התלמוד שמביא לידי מעשה. כי קולך ערב, זה התלמוד. ומראיך נאוה, זה מעשה הטוב. ו רבי הונא ורבי אחא בשם רבי אחא בר חנינא פתרי קריה על דעתיה דרבי מאיר באהל מועד, יונתי בחגוי הסלע, שחבויין בסתר אהל מועד. הראיני את מראיך, שנאמר (ויקרא ח, ד): ותקהל העדה אל פתח אהל מועד, השמיעני את קולך (ויקרא ט, כד): וירא כל העם וירנו, שירה נאה אמרו על ידי שראו דבר חדש, לפיכך אמרו שירה חדשה, כי קולך ערב, זה השיר. ומראיך נאוה, האיך מה דאת אמר (ויקרא ח, ה): ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'.

אמר רבי תנחומא אינון פתרון לה על דעתיה דרבי מאיר באהל מועד, אף, אנא נפתרינה על דעתיהו דרבנן בבית העולמים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויין בסתר בית עולמים. הראיני את מראיך, היאך מה דאת אמר (מלכים א ח, א): אז יקהל שלמה. השמיעני את קולך, היאך מה דאת אמר (דברי הימים ב ה, יג): ויהי כאחד למחצרים ולמשררים להשמיע קול אחד. רבי אבין בשם רבי אבא כהן בן דליה אמר, כתיב (שמות יט, ח): ויענו כל העם יחדו, וכתיב (שמות כד, ג): ויען כל העם קול אחד ויאמרו, עד איכן עמד להם אותו הקול, עד ויהי כאחד למחצרים ולמשררים להשמיע קול אחד. כי קולך ערב, זה השיר. ומראיך נאוה, אלו הקרבנות, היאך מה דאת אמר (מלכים א ח, סג): ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו' בקר, איזה בקר (במדבר ז, ח): את ארבע העגלת ואת שמנת הבקר

רבי אליהו פתר קריה בעולי רגלים, הראיני את מראיך, אלו עולי רגלים, שנאמר (דברים טז, טז): שלוש פעמים בשנה יראה וגו'. השמיעני את קולך, זה קריאת ההלל בנעם, בשעה שישראל קורין את ההלל קולן עולה למרום, מתלא אמר פסחא בבייתא והלילא מתברא אברייאה. כי קולך ערב, זה השיר. ומראיך נאוה, זה הדוכן

רבי יהודה בן סימון בשם רבי שמעון בן אלעזר אמר, מפני מה נתעקרה רבקה, כדי שלא יהיו אמות העולם אומרים תפלתנו עשתה פרות, שאמרו לה (בראשית כד, ס): אחתנו את היי לאלפי רבבה. עד שהתפלל עליה יצחק ונפקדה, הדא הוא דכתיב (בראשית כה, כא): ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. רבי עזריה בשם רבי חנינא בר פפא אמר מפני מה נתעקרו אמהות, כדי שלא יהו מתרפקות על בעליהן בנוין. רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי חיא בר אבא אמר, מפני מה נתעקרו אמהות, כדי שיצאו רב שנים בלא שעבוד. רבי חוניי בשם רבי מאיר מפני מה נתעקרו אמהות כדי שיהנו בעליהן בנוין, שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת ומתעבת. תדע לך שהוא כן, שכל השנים שהיתה שרה אמנו עקרה היתה יושבת בתוך ביתה ככלה בתוך חפתה, כיון שעברה נשתנה זיוה, היאך מה דאת אמר (בראשית ג, טז): בעצב תלדי בנים. רבי לוי בשם רבי שילא מכפר תמרתא, ורבי חלבו בשם רבי יוחנן, מפני מה נתעקרו אמהות, בשביל שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לשמע שיחתן. אמר להם: יונתי אמר לכן מפני מה העקרתי אתכן, שהייתי תאוה לשמע שיחתכן, הדא הוא דכתיב: כי קולך ערב ומראיך נאוה. א טו אחזו לנו שועלים, כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא באש, הדא הוא דכתיב (יחזקאל טו, ז): ונתתי את פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם. וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן אלא בדבר שכבה באש, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג, יז): דעכו כפשתה כבו. כשהוא מושל המלכיות אינו מושלן אלא בכסף וזהב, הלא הוא דכתיב (דניאל ב, לב): הוא צלמא ראשה די דהב טב. כשהוא מושל המצריים אינו מושלן אלא בעופרת, שנאמר (שמות טו, י): צללו כעופרת. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בארזים, הלא הוא דכתיב (יחזקאל לא, ג): הנה אשור ארז בלבנון. וכתיב (דניאל ד, יז): אילנא די חזית די רבה וגו'. וכתיב (עמוס ב, ט): ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם וגו'. כשהוא מושל המצריים אינו מושלן אלא בקש, שנאמר (שמות טו, ז): יאכלמו כקש. כשהוא מושל המלכיות מושלן בחיות, שנאמר (דניאל ז, ג): וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא שנין דא מן דא, וכתיב: קדמיתא כאריה. כשהוא מושל המצריים מושלן בשעלים, שנאמר: אחזו לנו שועלים, שמרו אותם ליאור.

אמר רבי אלעזר ברבי שמעון, ערומין היו המצריים, לפיכך הוא מושלן בשועלים, מה שועל זה מביט לאחוריו, כך היו המצריים מביטין לאחוריהם, והיו אומרים במה נדונם, נדונם באש, והלא כבר נאמר (ישעיה סו, טז): כי באש ה' נשפט. נדונם בחרב, והלא כתיב (ישעיה סו, טז): ובחרבו את כל בשר, אלא נדונם במים, שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם עוד, כדכתיב (ישעיה נד, ט): כי מי נח זאת לי. אמר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם שכל אחד ואחד מכם אני גוררו למבולו, שנאמר (תהלים סג, יא): יגירהו על ידי חרב מנת שעלים יהיו. יגירהו על ידי חרב, אלו הרשעים שגררן לחרבו של ים. מנת שעלים יהיו, אמר הקדוש ברוך הוא המנה הזאת תהיה מתוקנת לשועלים.

אמר רבי ברכיה שועלים קדמאה מלא, תניינא חסר, שעלים כתיב, אותם הם השועלים שירדו לשעלו של ים. ב אמר רבי תנחומא בשם רבי יהודה ברבי סימון כתיב (ישעיה מג, טז): הנותן בים דרך, אין זו מדה קשה. ובמים עזים נתיבה, אין זו מדה קשה, אלא איזו היא מדה קשה, המוציא רכב וסוס חיל ועזוז.

אמר רבי יודן קיניגין מכללה ודיארטיה עתידים מן בלטוורא דא דיחתו וייטורד זה שטיהם אחריהם בים.

אמר רבי חנן מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות, היו נוטלות בניהם וטומנות אותם במחלות, והיו מצריים הרשעים נוטלין בניהם הקטנים ומכניסין אותם לבתיהם של ישראל ועוקצין אותם והם בוכים והיה התינוק של ישראל שומע קול חברו שבוכה ובוכה עמו,, והיו נוטלין אותם ומשליכין אותם ליאור, הדא הוא דכתיב: אחזו לנו שועלים שעלים קטנים, ושמרו אותם להשליכם ליאור. וכמה תינוקות היו שהשליכו ליאור, עשרת אלפים, שנאמר (יחזקאל טז, ז): רבבה כצמח השדה. ורבי לוי אמר ששים רבוא, שכן אמר משה (במדבר יא, כא): שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו. ומה היו המצריים עושים, מביאים בניהם מן האיסכוליות שלהן ומשלחים אותם לבתי מרחצאות שלהן ורואין איזו אשה מישראל מעברת והן מרשמים לפניהם, וחוזרים ואומרים לאבותם פלניתא יש לה שלשה חדשים, פלניתא יש לה ארבעה חדשים, וחמשה חדשים, למנינם היו נוטלים מדדיהן ומשליכים אותן ליאור, הדא הוא דכתיב: אחזו לנו שועלים שעלים קטנים, תפשו לנו, הרגו לנו, אין כתיב כאן, אלא אחזו לנו, ששמרו אותנו ליאור. ג רבי יודן ורבי ברכיה. רבי יודן אמר: שעלים קטנים, אלו עשו ודוכסיה, היאך מה דאת אמר (עובדיה א, ב): הנה קטן נתתיך בגוים, אמר רבי שמעון בן אלעזר משל למדינה שמגדלת איספתרין למלך, והיתה שם אשה אחת וילדה בן ננס אחד, והיתה קוראת את בנה מקרו ליפארוס, אמרה להם בני מקרו ליפארוס ואין אתם עושים אותו איספסתורין. אמרו לה אם בעיניך מקרו ליפארוס אינו בעינינו אלא ננס שבננסים. כך אמר הקדוש ברוך הוא, עשו זה הרשע אביו קראו גדול, שנאמר (בראשית כז, א): ויקרא את עשו בנו הגדל, אמו קראה אותו גדול, שנאמר (בראשית כז, טו): את בגדי עשו בנה הגדל, אמר להם הקדוש ברוך הוא אם בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן, שנאמר (עובדיה א, ב): הנה קטן נתתיך בגוים, ואין רב הוא לפום תורא טבחייא, הדא הוא דכתיב (ישעיה לד, ו): כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. מחבלים כרמים, אלו ישראל, דכתיב (ישעיה ה, ז): כי כרם ה' צבאות בית ישראל. וכרמינו סמדר, היאך מה דאת אמר (מיכה ז, א): אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי. רבי ברכיה אמר: שעלים קטנים, אלו ארבע מלכיות, שנאמר (משלי ל, כד): ארבעה הם קטני ארץ. מחבלים כרמים, אלו ישראל, שנאמר: כי כרם ה' צבאות בית ישראל. וכרמינו סמדר, מי גרם לכרמנו להיות סמדר (יחזקאל כב, ל): ואבקש מהם איש גדר וגו' ולא מצאתי, אלולי נח דניאל ואיוב. א טז דודי לי ואני לו, הוא לי לאלהים, ואני לו לאמה. הוא לי לאלהים (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, ואני לו לעם ואמה, שנאמר (ישעיה נא, ד): הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו. הוא לי לאב, ואני לו לבן. הוא לי לאב (ישעיה סג, טז): כי אתה אבינו, (ירמיה לא, ח): כי הייתי לישראל לאב, ואני לו לבן (שמות ד, כב): בני בכרי ישראל, (דברים יד, א): בנים אתם לה', הוא לי לרועה (תהלים פ, ב): רעה ישראל האזינה, ואני לו לצאן, (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי. הוא לי לשומר (תהלים קכא, ד): הנה לא ינום ולא יישן וגו', ואני לו לכרם, שנאמר (ישעיה ה, ז): כי כרם ה' צבאות בית ישראל. הוא לי במקניאין ואני לו במכעיסין, הוא לי במקניאין, שהכה בכורי מצרים, שנאמר (שמות יב, יב): ועברתי בארץ מצרים (שמות יב, כט): ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. ואני לו במכעיסין, שזבחתי לאלהי מצרים. וכן (שמות יב, יב): ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. ואני זבחתים לו, שנאמר (שמות ח, כב): הן נזבח את תועבת מצרים. וכן (שמות יב, ג): ויקחו להם איש שה לבית אבת. הוא אמר לי אל יחסר המזג, שנאמר (שיר השירים ז, ג): שררך אגן הסהר אל יחסר המזג, ואני אמרתי לו את הוא רחמי טבא לא לחסר טבותך לעולם, היאך מה דאת אמר (תהלים כג, א): ה' רעי לא אחסר.

אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי, הוא זמרני ואני זמרתיו, הוא קלסני ואני קלסתיו, הוא קראני (שיר השירים ה, ב): אחתי רעיתי יונתי תמתי, ואני אמרתי ליה (שיר השירים ה, טז): זה דודי וזה רעי. הוא אמר לי (שיר השירים ד, א): הנך יפה רעיתי, ואני אמרתי לו (שיר השירים א, טז): הנך יפה דודי אף נעים. הוא אמר לי (דברים לג, כט): אשריך ישראל מי כמוך, ואני אמרתי לו (שמות טו, יא): מי כמכה באלים ה'. הוא אמר לי (דברי הימים א יז, כא): ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ואני מיחדת שמו בכל יום פעמים (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, לכשיהיה לי דבר לא תבעתי אלא מידו, שנאמר (שמות ב, כג כה): ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וגו' וישמע אלהים את נאקתם, וירא אלהים את בני ישראל. וכשיהיה לו דבר לא תבע אותו אלא ממני ומידי, שנאמר (שמות יב, ג): דברו אל כל עדת ישראל לאמר, כשהיה לי דבר לא תבעתי אלא מידו, שנאמר (שמות יד, י): ופרעה הקריב וישאו בני ישראל וגו', וכשהיה לו דבר לא תבע אלא ממני, שנאמר (שמות כה, ב): דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. וכשהיתה לי צרה לא תבעתי אלא ממנו (שופטים ד, ג): ויצעקו בני ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו והוא לחץ את בני ישראל בחזקה וגו', מהו בחזקה בחרופין וגדופין, כשהיה לו דבר לא תבע אלא ממני, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש. ב טז הרעה בשושנים, רבי יוחנן אתיסר ועבד חשש בצמרמורייה תלת שנין ופלג, סלק רבי חנינא למבקרה יתיה, אמר ליה מה אית עלך, אמר ליה אית עלאי יותר ממשאי, אמר ליה לא תהוי אומר כן, אלא הוי אומר: האל הנאמן, כד הוה צערא קשי עלוי הוה אמר האל הנאמן, וכד הוה מקשה עלוי צערא יותר מצרכו, הוה סלק רבי חנינא אמר עלוי מלה והוה נסב נפש, לבתר יומין אתשש רבי חנינא סלק רבי יוחנן למבקריה, אמר ליה מה אית עלך, אמר ליה מה קשין הן היסורין, אמר ליה ומה שכרן מרבה. אמר ליה לא אנא בעי להון ולא לאגריהון. אמר ליה למה לית את אמר ההיא מלתא דהוית אמר עלי ואיתנסיב נפש, אמר ליה כד הוינא מלבר הוינא ערב לאחרנין, וכדון דאנא מלגיו לית אנא בעי אחרנין דיערבוני. אמר לו כתיב: הרעה בשושנים, אין שרביטו של הקדוש ברוך הוא ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים.

אמר רבי אלעזר לבעל הבית שהיו לו שתי פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על אי זו מהן הוא מטריח, לא על אותה שכחה יפה. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, למה שאינן יכולין לעמד, דכתיב (ישעיה נז, כ): והרשעים כים נגרש, ומי הוא מנסה, הצדיקים, שנאמר (תהלים יא, ה): ה' צדיק יבחן. (בראשית כב, א): ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם, וכתיב (בראשית לט, ז): ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף, אמר רבי יוסי ברבי חנינא פשתני זה כשפשתנו קשה אינו מקיש עליו ביותר, למה, שהיא פוקעת, וכשפשתנו יפה כל שהוא מקיש עליה היא משבחת והולכת. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים, שאין יכולין לעמד, ומנסה הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן.

אמר רבי יוחנן היוצר הזה כשהוא בודק כבשנו אינו בודק בקנקנים מרועעים, למה, שכיון שמקיש עליהם הן נשברים, ובמי הוא בודק בקנקנים יפים, שאף על פי שמקיש עליהם כמה פעמים אינן נשברין, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, ומי הוא מנסה הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן. א יז עד שיפוח היום, רבי יודן ורבי ברכיה. רבי יודן אמר עד שאכניס פיחה בלילן של מלכיות, לא כבר הכנסתי פיחה בלילן של מצרים, שהיו ארבע מאות שנה, ועשיתים מאתים ועשר שנה. ונסו הצללים, לא כבר העברתי מהן שני צללים קשים, צל טיט ולבנים. רבי חלבו אמר (בראשית טו, יד): הגוי, וגם את הגוי, מצרים וארבע מלכיות. רבי יודן אמר גרות ועבדות וענוי בארץ לא להם, אפלו באיספטליה שלהן. סב דמה לך דודי לצבי, סוף שאני נהפך לכם ממדת הדין למדת רחמים וממהר בגאלתכם כדם הצבי וכדם האיל. או לעפר האילים. רבי יוסי ברבי חנינא אמר לאורזליהון דאיילתא. על הרי בתר, בזכות התנאים שהתניתי עם אברהם אביכם בין הבתרים, שנאמר (בראשית טו, יח): ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר. רבי ברכיה אמר, עד שארתיח היום, כמה דאת אמר (יחזקאל כא, לו): באש עברתי אפיח עליך (יחזקאל כב, כ): לפחת עליו אש, ומהו ונסו הצללים, אלו צללי יגון ואנחה. סב דמה לך דודי, סוף שאני נהפך לכם ממדת הדין, למדת רחמים וממהר גאלתכם כדם צבי ואיל. או לעפר האילים, לאורזליהון דאיילתא. על הרי בתר, רבי יודן אמר כדי שיתלו המלכיות בתר אריהון.

אמר רבי לוי בר חיתא כד תסב מלכותא בתר סולא.

אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא אפלו אין לי עליהם אלא מה שעשו בבית תר, דיני ימתח עליהם, ומה עשו בבית תר, אמר רבי יוחנן אדרינוס קיסר הרג בביתר ארבע מאות רבוא אלף בני אדם.