# פרשה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/shir-hashirim-rabbah/parsha-3/

א על משכבי בלילות, אמר רבי אבא בר כהנא מהו על משכבי בלילות, על מרעי, היאך מה דאת אמר (שמות כא, יח): ולא ימות ונפל למשכב, אמר רבי לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם לשעבר היית מאיר לי בין לילות ללילות, בין לילן של מצרים ללילן של בבל, בין לילן של בבל ללילן של מדי, ובין לילן של מדי ללילן של יון, ובין לילן של יון ללילן של אדום, ועכשו שישנתי לי מן התורה ומן המצוות נסמכו לי לילות ללילות. על משכבי בלילות, אמר רבי אלכסנדרא כשישנתי לי מן התורה ומן המצוות נסמכו לי לילות ללילות, על משכבי בלילות, באו לילות

דבר אחר, על משכבי בלילות, זה לילה של מצרים, בקשתי את שאהבה נפשי, זה משה [במשה], בקשתיו ולא מצאתיו. א ב אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות, בכרכים ובמדינות, אבקשה את שאהבה נפשי, זה משה, בקשתיו ולא מצאתיו. א ג מצאוני השמרים הסבבים, זה שבטו של לוי, היאך מה דאת אמרת (שמות לב, כז): עברו ושובו משער לשער. את שאהבה נפשי, זה משה. א ד כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי, זה משה. אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי, זה סיני. ואל חדר הורתי, זה אהל מועד, שמשם נתחיבו ישראל בהוריה. ב דבר אחר, על משכבי בלילות, זה לילה של בבל. בקשתי את שאהבה נפשי, זה דניאל. בקשתיו ולא מצאתיו, אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות, בכרכים ובמדינות, אבקשה את שאהבה נפשי, זה דניאל. בקשתיו ולא מצאתיו, מצאוני השמרים, אלו הכשדים, את שאהבה נפשי, זה דניאל, להיכן הלך, מאן דאמר לתענית, ומאן דאמר לסעודה. מאן דאמר לתענית, שהיה מבקש רחמים על חרבן בית המקדש (דניאל ט, יז): ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך. ומאן דאמר לסעודה, לקרוא כתביו של בלשאצר, הדא הוא דכתיב (דניאל ה, כה): מנא מנא תקל ופרסין. רבי חיא רבה, ורבי שמעון בן חלפתא, רבי חיא אמר מנא ממתוס ננקפי אאלרן. רבי שמעון בן חלפתא אמר יטת יטת אדך פוגחמט. ורבנן אמרין אנם אנם לקת ניסרפו. רבי מאיר אומר כמשמעו מנא מנא תקל ופרסין, מנא מנה אלהך מלכותך והשלמה, תקל תקילתא במאזניא וגו', פרס פריסת מלכותך ויהיבת וגו'. באותה שעה נתקבצו כל ישראל אצל דניאל ואמרו לו: רבנו דניאל כל הנבואות הרעות והקשות שנתנבא ירמיה באו עלינו, ונבואה אחת טובה שנתנבא עלינו (ירמיה כט, י): כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה, עדין לא באה. אמר להם הביאו לי ספר ישעיה, התחיל קורא והולך עד שהגיע לפסוק זה (ישעיה כא, א): משא מדבר ים כסופות בנגב, אם ים למה מדבר, ואם מדבר למה ים, אלא אלו ארבע מלכיות שהן משולות כחיות, כדכתיב (דניאל ז, ג): וארבע חיון רברבן, רבי חנינא אמר רבי יוחנן (דניאל ז, ג): שנין דא מן דא, מכותיהן שונות זו מזו, אם זכיתם מן ימא, ואם לאו מן חורשא, מה הדא חיותא סלקא מן ימא ולא מכיה נפקא מן חורשא מכיה, כך אם זכיתם אין אמות מושלות בכם. ודכוותה (תהלים פ, יד): יכרסמנה חזיר מיער, עי"ן תלויה, אם זכיתם מן היאור, ואם לאו מן היער, מה הדא. חיותא סלקא מן נהרא ולא מכיה נפקא מן חורשא מכיה, כך (ישעיה כא, א): כסופות בנגב לחלוף, אמר רבי לוי אין לך עלעול קשה יותר מן העלעול הזה שהוא בא מן הצפון ועולה ומכסיף את הבריות שנתונות בדרום, ואיזה זה, זה נבוכדנצר שעלה מן הצפון והחריב בית המקדש שנתון בדרום. (ישעיה כא, א) ממדבר בא, מהיכן בא, רבי חנינא אמר דרך שממות מדבר בא. (ישעיה כא, א ב): ממדבר בא מארץ נוראה חזות קשה הגד לי, בעשר לשונות נקראת הנבואה: חזון, נבואה, הטפה, דבור, אמירה, צווי, משא, משל, מליצה, חידה. אי זה קשה מכלן, רבי אליעזר אומר חזון קשה, שנאמר (ישעיה כא, ב): חזות קשה הגד לי. רבי יוחנן אמר דבור קשה, שנאמר (בראשית מב, ל): דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות. רבנן אמרי משא קשה, כמשמעו (תהלים לח, ה): כמשא כבד. (ישעיה כא, ב): הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי, כבר נתעלם צרתה של עילם, צורי מדי, כבר נוצרה צרתה של מדי. כל אנחתה השבתי, כל אנחתה של בבל. (ישעיה כא, ג): על כן מלאו מתני חלחלה, אמר רבי שמעון בן גמליאל על ידי שהריחו מקצת צרתן של מלכיות קצרה רוחן של אבותינו, בתחלה (במדבר כא, ד): לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך. ירמיה אמר (איכה ה, ט): בנפשנו נביא לחמנו. דניאל אמר (דניאל ז, טו): אתכרית רוחי אנה דניאל. ישעיה אמר (ישעיה כא, ג): על כן מלאו מתני חלחלה. אנו שאנו מבלעין בתוך מעיהן כמה ימים וכמה שנים וכמה קצים וכמה עבורין על אחת כמה וכמה, על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות, נעויתי משמע קול חרופין וגדופין של רשע, הדא הוא דכתיב (דניאל ה, כג): ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה וגו', (ישעיה כא, ג): נבהלתי מראות, מראות שלותו של אותו רשע, הדא הוא דכתיב (דניאל ה, א): בלשאצר מלכא עבד לחם רב, מהו רב רבי חמא ברבי חנינא אמר רב משל אלוהו, אמר להם עמר שלכם בכמה קרב, אמרו בשלש עשרה נפה, אמר להם ושלי בארבע עשרה נפה, (ישעיה כא, ד): תעה לבבי, זה בית דין שטעה בחשבונו יום אחד. (ישעיה כא, ד): פלצות בעתתני, רבי פנחס בשם רבי יהושע אמר פיילי נהניתה אתה.

דבר אחר, פלצות, פה שהוא מפיץ דברי לצות.

דבר אחר, פלצות בעתתני, על ידי שנפקו לדבר לצות. (ישעיה כא, ד): את נשף חשקי שם לי לחרדה, הנשף שהיתה נפשי חשוקה בו לגאלה, שם לי לחרדה. (ישעיה כא, ה): ערך השלחן, סדרת פתורא. צפה הצפית, אקימת מנרתא, אדלקת בוצינא. קומו השרים, זה כורש ודריוש. משחו מגן, קבלו מלכותא. הוה אמר כורש לדריוש מלך, את קדמיי, אמר דריוש לכורש לא כן פרש דניאל (דניאל ה, כח): פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס, למדי תחלה ואחר כך לפרס, הוי את דמליך קדמוי, כיון ששמע אותו רשע שלח ואמר לחילותיו כל אמה ומלכות שמרדה בי נבוא עליהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, אצל הכל שלחת או שמא אצלי שלחת, חייך לית פרענות דההוא גברא מן אתר אחרן אלא מגבי, הדא הוא דכתיב (תהלים עה, ז): כי לא ממוצא וממערב וגו' כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים, ישפיל לבלשאצר וירים לכורש ודריוש. כורש ודריוש שוערין של בלשאצר היו, וכיון ששמע הכתובים הללו אמר לון כל מאן דמתחמי הכא ליליא הדין אפלו דהוא אמר לכון דאנא הוא מלכא ארימון ליה ראשיה, ואין דרכן של מלכים להיות מניחים בית הרעי שלהם לפנים מטרקליניהון אלא חוץ לטרקליניהון. נתותרו מעיו כל אותו הלילה ונפק מנפק ולא ארגשון ביה, מכי עייל ארגשון ביה, אמרו ליה מאן את, אמר לון אנא הוא מלכא, אמרין ליה ולאו כן פקיד מלכא דכל מאן דמתחמן הכא ליליא דין אפלו אמר לכון דאנא הוא מלכא ארימון רישיה, מה עשו נטלו פרחה של מנורה ופצעו את מחו, הדא הוא דכתיב (דניאל ה, ל): בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדאה. באיזו שעה נהרג, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אמר בשעת מחליית שינתא, ורבי שמואל אמר כבין דבו לכלב, ולא פליגין, דמאן דאמר בשעת מחליית שינתא, עבד מפרפר כל ההוא יומא מה שהיה מתבקש לו מן המלכות, ומאן דאמר כבין דבו לכלב, דהוה מדמדם כל ההוא ליליא שהיה מתבקש לו מן המלכות.

אמר רבי בנימין בן לוי כבין כוס לכוס נכנסה מלכות במלכות, הדא הוא דכתיב (תהלים עה, ט): כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה וגו', הוא שהנביא מקנתר ואומר (ישעיה מז, א): רדי ושבי על עפר, מדה כנגד מדה, מה להלן (איכה ב, י): ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, ברם הכא רדי ושבי על עפר.

אמר רבי חוניא כך אמרה ירושלים לבת בבל, פגי פילאי קקום כאמי מחי, את סבורה בעצמך שאת בתולה, זקנה את (ישעיה מז, א): שבי לארץ אין כסא, בטלה זכותו של אותו כסא. ואי זה זכות היה לו, (ישעיה לט, א): בעת ההיא שלח מראדך בלאדן, אמרו מראדך עובד לחמה היה, והיה למוד לאכל בשש שעות, וישן לו עד תשע שעות, וכיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיהו מלך יהודה ישן לו, ועמד ומצאו שחרית, בקש להרג כל חילותיו, אמר להם הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה, אמרין ליה יומא הוא דחזר. אמר להם ואי זה אלוה החזירו, אמרו לו אלוהו של חזקיהו החזירו. אמר להם וכי יש אלוה גדול מאלהי, אמרו לו אלוהו של חזקיהו גדול הוא מאלהיך, מיד שלח ספרים ומנחה לחזקיהו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לט, א): בעת ההיא שלח מראדך בלאדן, ומה כתב בהן, שלום לחזקיהו, שלום לאלהא רבה, שלום לירושלים, וכיון שיצאו הכתבים נתישב על דעתו אמר לא עשיתי כהגן, הקדמתי שלומו של חזקיהו לאלוהו, מיד עמד מכסאו ופסע שלש פסיעות והחזיר הכתבים וכתב כתבים אחרים תחתיהם, וכתב בהן שלום לאלהא רבה של חזקיהו, ושלום לחזקיהו, ושלום לירושלים. אמר הקדוש ברוך הוא אתה עמדת מכסאך ופסעת שלש פסיעות לכבודי חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים קוזמוקרוטין שולטין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן: נבוכדנצר, ואויל מרודך, ובלאשצר, וכיון שעמדו וחרפו קעקע הקדוש ברוך הוא ביצתן מן העולם והעמיד אחרים תחתיהם, כתיב (ישעיה לט, ב): וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה, מהו בית נכתה, אמר רבי אימי נכיתה שנכת מסנחריב ובזה שבזז מסנחריב. רבי יוחנן אמר זין בולע זין הראה להם. רבי שמעון בן לקיש אמר בתי השן נמשכין כשעוה הראה להם. רבי יהודה אומר דבש בריא כאבן הראה להם. רבי לוי אמר בזה אנו עושין מלחמה ונוצחין, כתיב (ישעיה מז, ב): קחי רחים וטחני קמח, אמר רבי יהושע בן לוי כל עמא טוחנין חטים ואת אמרת קחי רחים וטחני קמח, אלא כך אמרה ירושלים לבת בבל אלולי ממרום עשו מלחמה עמי, את היית יכולה לי, אלולי שלח אש בעצמתי, את היית יכולה לי, הוי קמחא טחינא טחנת ואריא קטילא קטילת ודרא יקידא יקדת.

דבר אחר, קחי רחים וטחני קמח, לשעבר היו אחרים טוחנין לך עכשו קחי רחים וטחני קמח. (ישעיה לט, ב): גלי צמתך, פרשי צניעותך, זה המלך שנתון לפנים משבעה קנקלין. (ישעיה לט, ב): חשפי שבל, קלופי סובלתא דנהרא. (ישעיה לט, ב): עברי נהרות, לשעבר היית עובר בקרונין של כסף וזהב, ועכשו גלי שוק עברי נהרות. (ישעיה לט, ג): תגל ערותך, מדה כנגד מדה, מה להלן (איכה א, ח): כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה, אף כאן גלי ערותך.

אמר רבי יהושע בן לוי אמר הקדוש ברוך הוא עתיד אני להביא פרענות לבת בבל ואפלו דדניאל בעי עלה רחמין, דכתיב (דניאל ד, כד): וחטאך בצדקה פרק וגו', אין אני שומע לו, למה (ישעיה מז, ד): גאלנו ה' צבאות שמו. א ה מי זאת עלה מן המדבר, עלויה מן המדבר, סלוקה [ס"א.] חלוקה מן המדבר, מיתתה מן המדבר, היאך מה דאת אמר (במדבר יד, לה): במדבר הזה יתמו, תורה מן המדבר, משכן מן המדבר, סנהדרין מן המדבר, כהנה מן המדבר, לויה מן המדבר, מלכות מן המדבר, שנאמר (שמות יט, ו): ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וכל מתנות טובות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, מן המדבר.

אמר רבי שמעון בן יוחאי במדבר טענו ובמדבר פרקו, נבואה מן המדבר, הוי עלויה מן המדבר. ב כתימרות עשן, אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא בשעה שהיו ישראל מתנודדין ממסע למסע, היה עמוד הענן יורד, ועמוד אש צומח, ועשן המערכה עולה כמין שני זקוקין של אש, יוצאין מבין שני בדי הארון, ושורפים לפניהם נחשים שרפים ועקרבים, והיו אמות העולם רואין ואומרין אלוהות הן אלו, אין תשמישן של אלו אלא באש, ומאימתן של ישראל נופל עליהם פחד ורעדה, הדא הוא דכתיב (שמות טו, טז): תפל עליהם אימתה ופחד, נפלה אין כתיב, אלא תפל, מכאן ולהבא. מקטרת מר, זה אבינו אברהם, מה המור הזה ראש לכל הבשמים, אף אברהם אבינו היה ראש לכל הצדיקים. מה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמררות, כך היה אברהם אבינו ממרר ומסגף עצמו ביסורים. מה המור הזה אינו מפיח ריחו אלא באור, כך לא הודיע אברהם את מעשיו הטובים אלא בכבשן האש. ולבונה, זה אבינו יצחק, שנתקרב כקמץ לבונה על גבי המזבח. מכל אבקת רוכל, זה יעקב אבינו, שהיתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסלת.

אמר רבי תנחומא מה קפת הרוכל יש בה מכל מיני בשמים, כך כהנה מיעקב, ולויה ומלכות מיעקב, יצחק נתן לו אברהם אבינו כל שלו, שנאמר (בראשית כה, ה): ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ברם רוכלותיו של יעקב לא היתה אלא מאותו האבק שתחת רגליו. רבי יודן אמר תרתי, רבי יודן אמר כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה, בזכות אותו האבק של יעקב אבינו. רבי יודן אמר חורי, כל פרגמטיא שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה, בזכות אותו האבק של יעקב אבינו. רבי עזריה אמר תרתי, כל מלחמות שישראל עושין ומצליחין, בזכות האבק של יעקב אבינו. רבי עזריה אמר חורי, כל תורה שישראל עושין בעולם הזה בזכות יעקב אבינו. רבי ברכיה ורבי סימון בשם רבי אבהו אותו האבק נטלו הקדוש ברוך הוא ונתנו תחת כסא הכבוד שלו, הדא הוא דכתיב (נחום א, ג): ה' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו

רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר כתיב (בראשית לב, כד): ויאבק איש עמו, אין אנו יודעין מי היה ברשותו של מי, אם המלאך היה ברשות יעקב ואם יעקב ברשות המלאך, אלא ממה דכתיב (בראשית לב, כו): ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו המלאך ליעקב שלחני, כי הגיע קלוסי לקלס, הוי המלאך ברשות יעקב אבינו. ובאיזה צד נדמה לו, רבי חמא ברבי חנינא אמר לשרו של עשו הרשע נדמה לו, הדא הוא דכתיב (בראשית לג, י): כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים, אמר ליה אפך דמיין לשרך, משל למלך שהיה לו ארי אימירון וכלב אגריון, מה עשה המלך זוג את הארי והיה מלבבו כנגד בנו, והיה אומר שאם יבוא הכלב להזדוג לבני יאמר בני לארי יכלתי ולכלב איני יכול. כך בשעה שאמות העולם באים להזדוג לישראל הקדוש ברוך הוא אומר להם שר שלכם לא יכול לעמד באביהם ואתם יכולין להם. רבי הונא אמר לרועה נדמה לו, לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים, אמר לו העבר את שלי ואני מעביר את שלך, כיון שהעביר יעקב אבינו את שלו אמר נחזר ונחמי דילמא אנשינן כלום, מן דחזר ויאבק איש עמו. רבי חיא רבה ורבי שמעון ברבי הוו עסקי בפרגמטיא והוו נסבין ויהבין בהדא מיטכסין, עלון להדא צור ועבדון עיבידתהון, מן דנפקון מן פילי אמרון נחזר ונחמי דילמא אנשינן כלום, חזרו ומצאו חבילה של מיטכסין, אמרין הדא מלה מן יעקב סבאן היא, דכתיב (בראשית לב, כו): ויאבק איש עמו. ורבנן אמרי לארכיליסטים נדמה לו, לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים, אמר לו העבר שלי ואני מעביר שלך, כך העביר המלאך צאנו של יעקב כהרף עין, והיה אבונן יעקב עניא דמלאכא מעבר וחוזר ומשכח עאן אחרי כל אותו הלילה, מה עשה יעקב אבינו, אמר רבי פנחס באותה שעה נטל פרקדין וכרכו על צוארו, אמר ליה פרמקוס פרמקוס חרש את לית חרשין מצליחין בלילה.

אמר רבי הונא באותה שעה אמר המלאך לינא מידע לדין עם מאן נסיב ויהיב, מה עשה נתן אצבע על הצור התחילה תוססת אש, אמר ליה מן הדא את מדחיל לי אנא כולי מיניה, שנאמר (עובדיה א, יח): והיה בית יעקב אש.

אמר רבי חנינא בר יצחק אמר לו הקדוש ברוך הוא למלאך שרו של עשו, מה את עומד הוא בא עליך וחמשה קמיעים בידו, זכותו, וזכות אביו, וזכות אמו, וזכות זקנו, וזכות זקנתו, מדד עצמך עמו שאין אתה יכול לעמד אפלו בזכותו, מיד (בראשית לב, כה): וירא כי לא יכל לו, אמר רבי לוי וירא בשכינה כי לא יכל לו, לארכיליסטים שהיה מתגושש עם בנו של מלך תלה עיניו למעלה וראה את אביו המלך עומד על גביו, והרפיש עצמו תחתיו. כך כיון שראה המלאך השכינה עומדת למעלה מיעקב הרפיש עצמו תחתיו, הדא הוא דכתיב וירא כי לא יכל לו, אמר רבי לוי וירא בשכינה כי לא יכל לו. (בראשית לב, כו): ויגע בכף ירכו, בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות שהיו עתידין לעמד ממנו ומבניו, איזה זה, זה דורו של שמד. ותקע כף ירך יעקב, רבי אליעזר ורבי ברכיה, רבי אליעזר אומר שיעא, רבי ברכיה בשם רבסא סדקה כדג. רבי נחמן בר יעקב אמר פרקה ממקומה, היאך מה דאת אמר (יחזקאל כג, יח): ותקע נפשי מעליה

רבי יוחנן פתר קריה מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל, בקטרת בית אבטינס, וזה אחד מאחד עשר סממנין שהיו נותנין בה. רב הונא פתר לה (שמות ל, לד): ויאמר ה' אל משה קח לך סמים, הא תרין, נטף ושחלת וחלבנה, הא חמשה, סמים, אי תימר דאינון תרין והלא כבר נאמר סמים, בד בבד יהיה, אילין חמשה כנגד חמשה הא עשרה, ולבנה זכה, הא אחד עשר סממנין, מכאן בדקו חכמים ומצאו שאין יפה לקטרת אלא אחד עשר סממנין הללו שבה. תני בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת, בפטום הקטרת, והיה מעלה עשן, ולא רצו ללמד, ושלחו חכמים והביאו אמנין מאלכסנדריה והיו בקיאין במעשה הקטרת ולא היו בקיאין במעלה עשן, של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה כאשכול עד הקורות ואחר כך פוסה ויורדת כמקל, של אלכסנדריה היתה פוסה ויורדת למטן מיד, וכשידעו חכמים בדבר אמרו כל שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז), כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, וחזרו בית אבטינס למקומן, שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להם שכרן, שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלין עשרים וארבעה מנה כדברי רבי מאיר. רבי יודא אומר בכל יום היו נוטלין עשרים וארבעה מנה ועכשו נטלו ארבעים ושמונה מנה. אמרו להם מה ראיתם שלא ללמד, אמרו מסרת בידינו מאבותינו שעתיד המקדש להחרב ולא רצינו ללמד שלא יהיו נוהגין ועושים לפני עבודת כוכבים שלהן כדרך שאנו עושין לפני הקדוש ברוך הוא, ובדבר הזה היו מזכירין אותן לשבח, ולא עוד אלא שלא יצאה אשה מהם ותינוק מהם כשהוא מבשם, וכשנושאין אשה ממקום אחר הם פוסקים עמה שלא תתבשם לעולם, שלא יהיו ישראל אומרים מפטום הקטרת הם מתבשמות, לקים מה שנאמר (במדבר לב, כב): והייתם נקים מה' ומישראל, ואומר (משלי ג, ד): ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

אמר רבי עקיבא סח לי שמעון בן לוגה אני ותינוק אחד מבני בניהם של בית אבטינס היינו מלקטים עשבים בשדה וראיתיו שבכה וצחק, ואמרתי לו בני על מה בכית, אמר לי על כבוד בית אבי שנתמעט, ולמה צחקת, אמר לי שמור ומתקן לצדיקים לעתיד לבוא, וסוף שהמקום עתיד לשמח את בניו בקרוב, ומה ראית, אמר לי והלא מעלה עשן כנגדי, נומיתי לו הראני, אמר לי מסרת בידינו שלא להראות לאדם בעולם, אמרו לא באו ימים קלים בעולם עד שמת אותו התינוק.

אמר רבי יוחנן בן נורי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי זקן אחד של בית אבטינס ובידו מגלת סממנין, אמרתי לו מה בידך, אמר לי כשהיו צנועין בית אבא היו מוסרין מגלותם זה לזה, ועכשו הא לך והזהר בה שמגלת סממנין היא, וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי עקיבא זלגו דמעותיו, אמר לי מעתה אין אנו רשאין לספר בגנוין של אלו

של בית גרמו היו בקיאים במעשה לחם הפנים וברדיתו, ולא רצו ללמד, ושלחו חכמים והביאו אמנין מאלכסנדריה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים, וברדיתו לא היו בקיאים. של בית גרמו היו מסיקים בתנור מבחוץ והיא נרדית מבפנים, ואלו היו מסיקין מבפנים ואופין מבחוץ, ויש אומרים שהיתה מעפשת, וכשידעו חכמים בדבר אמרו כל שפעל הקדוש ברוך הוא לא פעל אלא למענו, שנאמר (משלי טז, ד): כל פעל ה' למענהו, וחזרו בית גרמו למקומן, שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להם שכרן, שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום חזרו והיו נוטלין עשרים וארבעה מנה כדברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בכל יום היו נוטלין עשרים וארבעה מנה ועכשו ארבעים ושמונה מנה. אמרו להם, מה ראיתם שלא ללמד, אמרו, יודעים היו בית אבא שבית המקדש עתיד להחרב ושמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבד עבודת כוכבים בכך, ובדבר הזה מזכירין אותם לשבח, ולא עוד אלא, שמעולם לא נמצאה פת נקיה ביד בניהם ובנותיהם, שלא יהיו ישראל אומרין מלחם הפנים הם נזונים, לקים מה שנאמר: והייתם נקיים מה' ומישראל, ואומר: ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, וכלן מצאו תשובה לדבריהם חוץ משל בית קמצר שלא מצאו תשובה, אמרו להם מה ראיתם שלא ללמד, ושתקו ולא השיבו תשובה, ועל ידי שבקשו להרבות כבודן ולמעט כבוד המקום, כבודן נתמעט ומלכות שמים במקומה, ולא עוד אלא שאין להם לא נין ונכד בישראל, על הראשונים נאמר (משלי י, ז): זכר צדיק לברכה, ועל אלו נאמר: ושם רשעים ירקב, מכאן אמר בן עזאי משלך יתנו לך, ובשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ואין שכחה לפני המקום, ואין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפלו כמלא נימא

הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר יותר מאחיו, ולא רצה ללמד, אמרו עליו על הוגרס בן לוי בשעה שפותח פיו בשיר היה נועץ אגודלו בתוך פיו ואגודלו אחר בקרקע ומכניס אצבעות בין הנימים ומגביה קולו בנעימה, והיה מוציא כל מיני זמר עד שהיו כל אחיו הלוים נסקרין בבת ראש לאחוריהם. פנחס המלביש אלבש איסטראטיגא ונסב אגריה

מי זאת עלה וגו'. מדבר באלישבע בת עמינדב, אמרו אלישבע בת עמינדב ראתה חמש שמחות ביום אחד, ראתה יבמה מלך, ואחיה נשיא, ובעלה כהן גדול, ושני בניה סגני כהנה, ופנחס בן בנה משוח מלחמה, כיון שנכנסו בניה להקריב, יצאו שרופין ונהפכה שמחתה לאבל, מיד נעשית כתימרות עשן. כד דמך רבי אלעזר ברבי שמעון, היה דורו קורא עליו: מי זאת עלה מן המדבר וגו' מכל אבקת רוכל, מהו מכל אבקת רוכל, דהוה רבי אלעזר בר רבי שמעון קראוי ותנוי וקריבוי ופייטויי. א ו הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה, רבי ביבי בשם רבי אלעזר ברבי יוסי פתר קריה בברכת כהנים, הנה מטתו, הנה מטותיו ושבטיו, האיך מה דאת אמר (חבקוק ג, ט): שבעות מטות. שלשלמה, של מלך שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. מגברי ישראל, שהם מגברין את ישראל. כלם אחזי חרב, אמר רבי עזריה דברים מברכין בגבורה. (במדבר ו, כד): יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. מלמדי מלחמה, שהם נלחמים בכל מיני פרעניות שיש בעולם. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, שאפלו אדם רואה בחלומו חרב מחתכת בירכו, מה יעשה, ילך לבית הכנסת ויקרא קריאת שמע ויתפלל תפלתו, וישמע ברכת כהנים ויענה אחריהם אמן, ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את בני אהרן ואומר להם, (במדבר ו, כב): כה תברכו את בני ישראל. ב רבי שמלאי פתר קריה במשמרות, הנה מטתו, הנה מטותיו ושבטיו, האיך מה דאת אמר: שבעות מטות אמר סלה. שלשלמה, למלך שהשלום שלו. ששים גברים סביב לה, אלו עשרים וארבעה משמרות כהנה ועשרים וארבעה משמרות לויה, ושתים עשרה מחלוקות. מגברי ישראל, שמשמרין את ישראל. כלם אחזי חרב, רבי זעירא ורבי יהודה בשם שמואל אלו תלמידי חכמים שמלמדין לכהנים שחיטה, והלכות זריקה וקבלה וקמיצה. רבי יצחק בשם רבי אמי אמר אלו מבקרי מומי קדשים ונוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי גידל בר בנימין בשם רבי יסא שני דיני גזלות היו בירושלים, והיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. שמואל אומר נשים היו אורגות בפרכת ונוטלות שכר מתרומת הלשכה. רב הונא אמר מלשכת בדק הבית, הדין עבד לה כבנין, והדין עבד לה כקרבנות. מלמדי מלחמה, שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה. איש חרבו וגו', שהיו מזהירין אותם בעת ששוחטים שלא יפגל אחד מהזבחים, שלא לפסל אחד מהקרבנות בנותרות. ג רבי יוחנן פתר קרא בסנהדריות, הנה מטתו, מטותיו ושבטיו, כמה דתימר שבעות מטות, שלשלמה, למלך שהשלום שלו. ששים גברים, אלו ששים איש מעם הארץ, הדא הוא דכתיב (מלכים ב כה, יט): וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר. מגברי ישראל, אלו אחד עשר אנשים, הדא הוא דכתיב (מלכים ב כה, יח יט): ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניהו כהן משנה ואת שלשת שמרי הסף, ומן העיר לקח סריס אחד, זה מפלא בית דין, ולמה קורא אותו סריס, שמסרס את ההלכה. (מלכים ב כה, יט): וחמשה אנשים מראי פני המלך, הרי אחד עשר, וכשהוא אומר (ירמיה נב, כה): שבעה, להוסיף עליו שני סופרי דינין שיושבין לפניהם. מגברי ישראל, מזכין את ישראל בגבורה. כלם אחזי חרב, רבי מאיר ורבי יוסי, רבי מאיר אומר שהיו כלן שונין הלכה כחרב, שאם בא מעשה על ידיהם לא תהא הלכה קוהא להם. רבי יוסי אומר בשעת הדין הכל נושאין ונותנין היאך להוציא את הדין ואת המעשה ומתפחדין מדינה של גיהנם. רבי מנחם חתניה דרבי אלעזר בר אבונא בשם רבי יעקב בר אבינא, אם באת אשה לפניך לבית המדרש לשאל לך שאלה על כתמה ועל נדתה, תהא רואה אותה כאלו שיצאת מירכיך, ואל תתן עיניך בה, ותתפחד מדינה של גיהנם. ד ורבנן פתרי קרא ביוצאי מצרים, הנה מטתו, מטותיו ושבטיו, היאך מה דאת אמר שבעות מטות. שלשלמה, למלך שהשלום שלו. ששים גברים, אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמעלה. מגברי ישראל, אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה. כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו, שבשעה שאמר להם משה כך אמר אלי הקדוש ברוך הוא סונטימוס (שמות יב, מח): וכל ערל לא יאכל בו, מיד כל אחד ואחד נטל חרבו על ירכו ומל עצמו. מי מלן, רבי ברכיה אמר משה היה מוהל, ואהרן פורע, ויהושע משקה. ויש אומרים יהושע היה מוהל, ואהרן פורע, ומשה משקה, הדא הוא דכתיב (יהושע ה, ב): בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את בני ישראל שנית, ולמה שנית מכאן שמלן בראשונה, מיד (יהושע ה, ג): ויעש לו יהושע חרבות צרים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות. ומהו אל גבעת הערלות, אמר רבי לוי מכאן שעשו אותה גבעה בערלה. ה תני עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה והבריות מתפחדין ממנו, כיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים, תדע לך שכן, אמר רבי עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדבור עומד על רגליו ולא היה מתירא, כיון שחטא כששמע קול הדבור נתירא ונתחבא, שנאמר (בראשית ג, י): את קלך שמעתי וגו' ויתחבא האדם. רבי איבו אמר באותה שעה נגרע גבה קומתו של אדם ונעשית של מאה אמה. רבי לוי אמר עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע את הקול אדיבון, וכיון שחטא היה שומע את הקול אגריון. עד שלא חטאו ישראל, רואין טוכסות זו את זו ולא היו מתיראין ומזדעזעין ונפחדין, וכיון שחטאו אפלו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל, הדא הוא דכתיב (שמות לד, לה): כי קרן עור פני משה, וכתיב (שמות לד, ל): וייראו מגשת אליו. רבי פנחס ורבי אבון בשם רבי חנין אמרו, אף הסרסור הרגיש עמהם באותה העברה, עד שלא חטאו ישראל מה כתיב (תהלים סח, יג): מלכי צבאות ידדון ידדון, רבי איבו אמר מלאכי צבאות אין כתיב, אלא מלכי צבאות, מלכיהון דמלאכיא, אי זה זה, זה מיכאל וגבריאל, לא היו יכולין להסתכל פניו של משה, וכיון שחטאו אפלו פניהם של גוליירין לא היה יכול משה להסתכל, הדא הוא דכתיב (דברים ט, יט): כי יגרתי מפני האף והחמה. עד שלא ארע לדוד אותו המעשה, כתיב (תהלים כז, א): ה' אורי וישעי ממי אירא, משארע בו, כתיב (שמואל ב יז, ב): ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים. עד שלא חטא שלמה היה רודה בשרים ובשרות, הדא הוא דכתיב (קהלת ב, ח): עשיתי לי שרים ושרות. זכרים משוררים ונקבות משוררות. ותענגות בני האדם, פרובטייה. שדה ושדות, שדה ושדתה דהוו אזיין בהון. כיון שחטא מנה לו ששים גברים מגברי ישראל והעמידן לשמר את מטתו, הדא הוא דכתיב: הנה מטתו וגו' כלם אחזי חרב, שהיה מתפחד מן הרוחות. א ט אפריון עשה לו, רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון פתר קריה במשכן, אפריון, זה משכן.

אמר רבי יהודה ברבי אלעאי למלך שהיתה לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנים, היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה בפרהסיא במבוי ובחצר, כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין, אמר המלך אין שבחה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פפיליון, וכשאהיה צריך לדבר עמה אדבר עמה מתוך הפפיליון. כך כתיב (הושע יא, א): כי נער ישראל ואהבהו. במצרים ראו אותו בפרהסיא, שנאמר (שמות יב, כג): ועבר ה' לנגף את מצרים. בים ראו אותו בפרהסיא, שנאמר (שמות יד, לא): וירא ישראל את היד הגדלה, והיו העוללים מראים אותו באצבען ואומרים (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו. בסיני ראו אותו פנים בפנים, שנאמר (דברים לג, ב): ה' מסיני בא וגו'. כיון שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו את התורה ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, נעשו לו אמה שלמה, אמר הקדוש ברוך הוא, אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמם בפרהסיא, אלא יעשו לי משכן, וכשאני צריך לדבר עמהם אהיה מדבר עמהם מתוך המשכן, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, פט): ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו. עשה לו המלך שלמה, המלך שהשלום שלו. מעצי הלבנון, היך מה דאת אמר (שמות כו, טו): ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים. א ח עמודיו עשה כסף, אלו העמודים, שנאמר (שמות כז, יא): ווי העמדים וחשקיהם כסף. רפידתו זהב, שנאמר (שמות כו, כט): ואת הקרשים תצפה זהב. מרכבו ארגמן, שנאמר (שמות כו, לא): ועשית פרכת תכלת וארגמן. תוכו רצוף אהבה, רבי יודן אומר זו זכות תורה וזכות צדיקים שעוסקין בה. רבי עזריה בשם רבי יודה בשם רבי סימון אמר זו השכינה, כתוב אחד אומר (מלכים א ח, יא): ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת וגו', וכתוב אחד אומר (יחזקאל י, ד): והחצר מלאה את נגה כבוד ה', כיצד יתקימו שני כתובים, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי למה היה אהל מועד דומה, למערה שהיתה סמוכה לים, געש הים והציף את המערה, המערה נתמלאה והים לא נחסר כלום. כך אהל מועד נתמלא מזיו השכינה, והעולם לא חסר מן השכינה, אימתי שרתה השכינה בעולם, ביום שהוקם את המשכן, שנאמר (במדבר ז, א): ויהי ביום כלות משה וגו'. ב רבי יודה ברבי אלעאי פתר קרא בארון, אפריון, זה הארון, ומה הוא אפריון, פוריומא, משל למלך שהיתה לו בת יחידה נאה וחסידה ומשבחת, אמר להם המלך לעבדיו בתי נאה וחסידה ומשבחת ואין אתם עושין לה פוריום, עשו לה פוריום ומוטב שיראה יפיה של בתי מתוך הפוריום, כך אמר הקדוש ברוך הוא תורתי נאה וחסידה ומשבחת, ואין אתם עושים לה ארון, מוטב שיראה יפיה של תורתי מתוך הארון. עשה לו המלך שלמה, המלך שהשלום שלו. מעצי הלבנון, היאך מה דאת אמר (שמות לז, א): ויעש בצלאל את הארן עצי שטים. עמודיו עשה כסף, אלו שני העמודים העומדים לפנים, שהיו של כסף. רפידתו זהב, שנאמר (שמות לז, ב): ויצפהו זהב טהור. מרכבו ארגמן, רבי תנחומא אמר זו פרכת הסמוכה לה. רבי ביבי אמר זה הכפרת, שזהבה דומה לארגמן. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים. רבי יודן אמר זו זכות תורה ולומדיה. רבי עזריה אמר בשם רבי יודה בשם רבי סימון זו השכינה.

אמר רבי אבא בר כהנא (שמות כה, כב): ונועדתי לך שם וגו', ללמדך שאפלו מה שאחורי הכפרת לא היה פנוי מן השכינה. עובד כוכבים אחד שאל לרבי יהושע בן קרחה, אמר לו, למה דבר הקדוש ברוך הוא מתוך הסנה ולא מאילן אחר. אמר לו אלו דבר עמו מתוך חרוב או מתוך שקמה היית שואלני והייתי משיבך, עכשו להוציאך חלק אי אפשר, ללמדך שאין מקום פנו בארץ מהשכינה, שאפלו בתוך הסנה היה מדבר עמו. ג דבר אחר, אפריון, זה בית המקדש. עשה לו המלך שלמה, שלמה ודאי. מעצי הלבנון, שנאמר (דברי הימים ב ב, טו): ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון. עמודיו עשה כסף, שנאמר (מלכים א ז, כא): ויקם את העמדים לאלם ההיכל. רפידתו זהב, כההיא דתנינן שכל הבית נטוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות.

אמר רבי יצחק הדא מתניתא דתנינן לבנין השני, אבל לבנין הראשון אפלו אחורי הדלתות היה מחפה בזהב. תנינן שבעה מיני זהבים הם שהיו בו, זהב טוב, זהב טהור, זהב סגור, זהב שחוט, זהב מופז, זהב מזקק, זהב פרוים. זהב טוב, כמשמעו, היאך מה דאת אמר (בראשית ב, יב): וזהב הארץ ההוא טוב, אמר רבי יצחק טובוי דהוא בביתה טובוי דהוא בת בלוייתיה. זהב טהור, שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום. רבי יודה בשם רבי אמי אלף ככרים זהב הכניס שלמה לאור אלף פעמים עד שהעמידו על ככר אחד, והא תני אמר רבי יוסי בן רבי יהודה מעשה במנורת המקדש שהיתה יתרה על מנורת המדבר משקל גורדינון, הכניסוה לאור שמונים פעמים עד שחסרה, אלא מן קדמיי הות חסרה סגין, ברם מן הכא ולהלן לא הות חסרה אלא צבחר צבחר. זהב שחוט, שנמשך כשעוה. אדריינוס היה לו משקל ביצה, דוקליטיאנוס היה לו משקל דינר גורדייני, הדא מלכותא לית לה מיניה ולא הוי ליה מיניה. זהב סגור, שהיה סוגר בעד כל בעלי זהבים, והא כתיב (דברי הימים א כט, ד): ושבעת אלפים ככר כסף מזקק לטוח קירות הבתים, וכי כסף היה והלא זהב היה, ולמה קורין אותו כסף, שהיה מכסיף בעד כל בעלי זהבים, וממנו היו נעשים כל הכלים הספים והסירות והיעים והמזמרות והמזרקות והמזלגות והכפות והמחתות והפותות. רבי יצחק מגדלאה אמר אלו חפיפות, רבי סימאי אמר זה פותה שתחת הציר, ללמדך שאפלו דבר קל לא היה המקדש חסר. זהב מופז, רבי פטריקי אחוי דרבי דרוסה בשם רבי אבא ברבי בונא אמר דומה לגפרית הזה שמוצצת באש. רבי אבון אמר על שם מדינתו נקרא מאופז. זהב מזקק, דבי רבי ינאי ודבי רבי יודן ברבי שמעון, דבי רבי ינאי אמרי שמחתכין אותו כזיתים ומאכילין אותו לנעמיות והוא יוצא מזקק, דבי רבי יודן ברבי שמעון אמרי שמטמינין אותו בזבל שבע שנים ויוצא מזקק. זהב פרוים, ריש לקיש אמר אדם דומה לדם הפר, ויש אומרים שעושה פרות, שכשבנה שלמה בית המקדש צר בו כל מיני אילנות, ובשעה שאילנות שבשדה עושים פרות אלו שבבית עושים פרות והיו משירים פרותם ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית, ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו כל אותם האילנות, הדא הוא דכתיב (נחום א, ד): ופרח לבנון אמלל, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא חוזר אותם, הדא הוא דכתיב (ישעיה לה, ב): פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן. מרכבו ארגמן, היאך מה דאת אמר (דברי הימים ב ג, יד): ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ. תוכו רצוף אהבה, רבי יודן אמר זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה. רבי עזריה בשם רבי יודה בשם רבי סימון אמר זו השכינה. ד דבר אחר, אפריון, זה העולם. עשה לו המלך שלמה, המלך שהשלום שלו. מעצי הלבנון, שנבנה מבית קדשי הקדשים שלמטה, דתנינן משנטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים, ושתיה היתה נקראת, ולמה נקראת שתיה שממנה השתת כל העולם, הדא הוא דכתיב (תהלים נ, ב): מציון מכלל יפי. עמודיו עשה כסף, זה שלשלת יוחסין. רפידתו זהב, אלו פרות הארץ ופרות האילן שנמכרין בזהב. מרכבו ארגמן, היאך מה דאת אמר (דברים לג, כו): רכב שמים בעזרך. תוכו רצוף אהבה, רבי יודן אמר זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה. רבי עזריה בשם רבי יודה בשם רבי סימון אמר, זו השכינה.

דבר אחר, אפריון, זה כסא הכבוד. עשה לו המלך שלמה, המלך שהשלום שלו. מעצי הלבנון, זה בית קדשי הקדשים של מעלה שהוא מכון כנגד בית קדשי הקדשים של מטה, הדא הוא דכתיב (שמות טו, יז): מכון לשבתך, מכון כנגד שבתך. עמודיו עשה כסף, היאך מה דאת אמר (איוב כו, יא): עמודי שמים ירופפו. רפידתו זהב, אלו דברי תורה, שנאמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז רב. מרכבו ארגמן, היאך מה דאת אמר (תהלים סח, לד): לרכב בשמי שמי קדם. תוכו רצוף אהבה, רבי ברכיה ורבי בון בשם רבי אבהו ארבעה גאים הם, גאה שבעופות, נשר. גאה שבבהמות, שור. גאה שבחיות, אריה. גאה שבכלן, אדם. וכלן נטלן הקדוש ברוך הוא וחקקן בכסא הכבוד, שנאמר (תהלים קג, יט): ה' בשמים הכין כסאו, ממה שהכין כסאו על הגאים, תדע שמלכותו בכל משלה. א יא צאינה וראינה בנות ציון, בנים המצינים לי בתגלחת, במילה ובציצית. במלך שלמה, במלך שברא בריותיו שלמות, ברא חמה ולבנה על מלאתן, כוכבים ומזלות על מלאתן. בר קפרא אמר אדם וחוה כבן עשרים שנים נבראו. במלך שלמה, במלך שהשלום שלו.

דבר אחר, במלך שלמה, במלך שהשלים מעשיו לבריותיו, כיצד השלים האש לאברהם אבינו, השלים החרב ליצחק, השלים המלאך ליעקב.

דבר אחר, במלך שלמה, במלך שעשה שלום בין בריותיו. תני רבי שמעון בן יוחאי הרקיע של שלג והחיות של אש, הרקיע של שלג, שנאמר (יחזקאל א, כב): ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא וגו', והחיות של אש, שנאמר (יחזקאל א, יג): ודמות החיות מראיהם כגחלי אש, וכתיב (יחזקאל א, יד): והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה. מיכאל שר של שלג, וגבריאל של אש, ולא זה מכבה זה ולא זה מזיק זה.

אמר רבי אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אלא אפלו בין מלאך אחד שחציו שלג וחציו אש הקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהן, ואית ליה חמש אפין, ואלו הן (דניאל י, ו): וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק, ולא זה מזיק זה. כתוב אחד אומר (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו, וכתוב אחד אומר (דברים ד, כד): כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, וכתיב (דניאל ז, ט): כרסיה שביבין די נור, ולא זה מזיק זה ולא זה מזיק זה.

אמר רבי יוחנן כתיב (איוב כה, ב): עשה שלום במרומיו. הרקיע של מים והכוכבים של אש ואינן מזיקין זה לזה. מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, אמר יעקב דכפר חנין, כתיב (איוב כה, ב): המשל ופחד עמו, המשל זה מיכאל. ופחד זה גבריאל. עמו, מהו עמו משלמין לו, אמר רבי לוי אין לך כל מזל ומזל שהוא קודם לחברו בעליתן, אין לך כל כוכב שמביט מה למעלה ממנו אלא מה שלמטה ממנו, כהדין בר נשא דנחית בסולמא ואינו חמי לאחוריו, אף במכות פרעה עשה הקדוש ברוך הוא שלום, שנאמר (שמות ט, כד): ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד. רבי יודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יודה אמר צלוחיות של ברד מלאות אש, ולא זו מכבה זו ולא זו מכבה זו.

אמר רבי חנין הדא דרבי יודה דמיה לההיא פיטרתא דרימונא, דכל הדא פיטרתא מיתחמיא מלגו. ורבי נחמיה אמר אש וברד פתוכין זה בזה, אמר רבי חנין הדא דרבי נחמיה דמייא להדא עשאשיתא דקנדילא, מיא ומשחא מערבין כחדא והיא דלקה ואזלה, ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה. ורבנן אמרי מיתא ומתקלהא מיתא ומתקלהא בשביל לעשות רצון בוראם.

אמר רבי אחא למלך שהיו לו שני לגיונות קשין והיו דבובין זה לזה, כיון שראו שהקשה מלחמתו של מלך עשו שלום זה עם זה כדי לעשות מלחמתו של מלך, כך אש וברד דבובין זה עם זה, כיון שראו מלחמתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהיא מלחמת המצריים, עשו שלום ביניהם ועשו מלחמת הקדוש ברוך הוא במצרים, הדא הוא דכתיב: ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, נס בתוך נס. ב בעטרה שעטרה לו אמו, אמר רבי יוחנן, שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי, אמר לו אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו הן, אמר לו היאך, אמר לו למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי. כך היה מחבב יותר מדאי הקדוש ברוך הוא לישראל, וקראן בתי, הדא הוא דכתיב (תהלים מה, יא): שמעי בת וראי, ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר (שיר השירים ה, ב): פתחי לי אחתי רעיתי. ולא זז מחבבן עד שקראן אמי, שנאמר (ישעיה נא, ד): הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, ולאמי כתיב, עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו ואמר אלו לא באתי אלא לשמע מפיך הטעם הזה, דיי.

אמר רבי חנינא בר יצחק, חזרנו על כל המקרא כלה ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, ואת אמרת: בעטרה שעטרה לו אמו, אלא מה עטרה הזו מקבעת באבנים טובות ומרגליות, כך היה אהל מועד מצין בתכלת וארגמן ובתולעת השני ובשש. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר את מוצא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן היה לו להעמיד ארבעה קונדסין ולמתח המשכן עליהם והרי הוא משכן, אבל הקדוש ברוך הוא לא עשה כן, אלא העלה אותו למעלה והראה אש אדמה ירקה שחורה לבנה, ואמר לו עשה לי כזה, אמר לפניו רבונו של עולם וכי מנין יש לי אש שחורה אדמה ירקה ולבנה, אמר לו (שמות כה, מ): בתבניתם אשר אתה מראה בהר.

אמר רבי אבון למלך שהיה לו אותונין נאה, אמר לבן ביתו עשה לי כמותה אמר אדוני המלך וכי יכול אני לעשות כמותה, אמר לו את בסממניך ואני בכבודי. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שמות כה, מ): וראה ועשה, אמר לפניו רבונו של עולם אלוה אני שאעשה כמותו, אמר לו: בתבניתם וגו'. רבי ברכיה בשם רבי בצלאל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר לו עשה לי כמוהו, אמר לו אדני המלך וכי יכול אני לעשות כמוהו. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עשה לי משכן, אמר לפניו רבונו של עולם יכול אני לעשות כמוהו, אמר לו: וראה ועשה, אמר לו יכול אני לעשות כמוהו, אמר ליה: בתבניתם, כשם שאתה רואה למעלה עשה למטה. עצי שטים העמד אין כתיב כאן, אלא עומדים, כנתונים באיסטרטיאה של מעלה, ואם את עושה לזה של מעלה למטה אני מניח סנקליטון שלי של מעלה ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטה, כיצד, מה למעלה שרפים עומדים, אף למטה עצי שטים עומדים. מה למעלה כוכבים, אף למטה כוכבים.

אמר רבי חיא בר אבא מלמד שהיו קרסי זהב נראים במשכן ככוכבים הנראים ברקיע. ביום חתנתו, זה סיני, כחתנים היו. וביום שמחת לבו, אלו דברי תורה, היאך מה דאת אמר (תהלים יט, ט): פקודי ה' ישרים משמחי לב.

דבר אחר, ביום חתנתו, זה אהל מועד. וביום שמחת לבו, זה בית העולמים.