# פרשה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/shir-hashirim-rabbah/parsha-4/

א הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במצוות, הנך יפה בגמילות חסדים. הנך יפה במצוות עשה. הנך יפה במצוות לא תעשה. הנך יפה במצוות הבית, בחלה תרומה ומעשרות. הנך יפה במצוות השדה, בלקט שכחה ופאה, ומעשר עני וההפקר. הנך יפה בכלאים. הנך יפה בסדין בציצית. הנך יפה בנטיעה. הנך יפה בערלה. הנך יפה בנטע רבעי. הנך יפה במילה. הנך יפה בפריעה. הנך יפה בתפלה. הנך יפה בקריאת שמע. הנך יפה במזוזה. הנך יפה בתפלין. הנך יפה בסכה. הנך יפה בלולב ואתרוג. הנך יפה בתשובה. הנך יפה במעשים טובים. הנך יפה בעולם הזה. הנך יפה בעולם הבא

עיניך יונים, עיניך הן סנהדרין, שהם עינים לעדה, הדא הוא דכתיב (במדבר טו, כד): והיה אם מעיני העדה. מאתים ארבעים ושמונה אברים יש באדם, וכלם אינם הולכין וחוזרין אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולים לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם. יונים, מה יונה זו תמה, כך ישראל נאים בהלוכן כשהן עולין לפעמי רגלים. מה יונה זו מצינת, כך ישראל מצינין, בתגלחת, במילה, וציצית. מה יונה זו צנועה, כך ישראל צנועים. מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה, כך ישראל, (תהלים מד, כג): כי עליך הרגנו כל היום. מה יונה זו מכפרת על העולים, כך ישראל מכפרים על האמות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג, כנגד שבעים אמות שלא יצדה העולם מהן, הדא הוא דכתיב (תהלים קט, ד): תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה. מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה, עוד אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקדוש ברוך הוא, לא המירוהו באחר. מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה, כך הן שלש שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו. מה יונה זו אף על פי שאת נוטל גוזליה מתחתיה, אין מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה. מה יונה זו מחדשת לה בכל חדש וחדש גרן, כך ישראל מחדשים להם בכל חדש תורה ומצוות ומעשים טובים. מה יונה זו משוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה, כך ישראל, הדא הוא דכתיב (הושע יא, יא): יחרדו כצפור ממצרים, זה דור המדבר. וכיונה מארץ אשור, אלו עשרת השבטים. אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה'. רבי אומר יש מין יונה שמאכילין אותה, וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה. כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגירין באותה שעה, כגון יתרו, הא שמע ואתי, רחב שמעה ואתיא, אף בחנניא מישאל ועזריה, הרבה גרים נתגירו באותה שעה, מה טעמא (ישעיה כט, כג): כי בראותו ילדיו, מה כתיב בתריה (ישעיה כט, כד): וידעו תעי רוח. רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הצבור, בקש לעוררן, אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו, אמר ליה מאן הות כך, אמר ליה זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא שהם כל ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות טו, א): אז ישיר משה ובני ישראל, (שמות לט, לב) (במדבר א, נד): ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה, (דברים לד, י): ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. עיניך יונים, כיונים, דוגמא דידך דמייה להדא יונה, מה יונה זו הביאה אורה לעולם, כך ישראל מביאין אורה לעולם, שנאמר (ישעיה ס, ג): והלכו גוים לאורך. ואימתי הביאה יונה אורה לעולם, בימי נח, הדא הוא דכתיב (בראשית ח, יא): ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וגו', מהו טרף בפיה, קטיל, כמה דתימר (בראשית לז, לג): טרף טרף יוסף.

אמר רבי ברכיה אלולי קטלתיניה אילן רב הוה מתעבד. ומהיכן הביאה אותו, רבי לוי אמר משמטוטי ארץ ישראל הביאתו, הדא היא דאמרין ברייתא, ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא, הוא שנאמר על ידי יחזקאל (יחזקאל כב, כד): בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם.

אמר רבי יוחנן אפלו אצטרובלין של ריחים נמחו במים. רבי טריי אמר, שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאה אותו. אמר ליה רבי איבו אלו מגן עדן הביאה אותו, לא היה לה להביא דבר מעלה, כגון קנמון ובלסמון, אלא רמז רמזה לנח ואמרה לו, מרי נח, מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא, ולא מתוק מתחת ידיך

א מבעד לצמתך, אמר רבי לוי כל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה, ושעיניה יפות, אין כל גופה צריך בדיקה, והאשה הזאת כשמצמת שערה לאחוריה והוא תכשיט לה, כך היתה סנהדרי גדולה יושבת אחורי בית המקדש והיא היתה תכשיט של בית המקדש.

אמר רבי אבהו נראין מצמדין והן מרוחין כהדין רבה דצפורין, ורבי לוי אמר לשון ערבי הוא אין בעי ליה מימרא ארוח לי, הוא אומר מבעד לי. שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד, הר שגלשתי מתוכו עשיתי אותו גלעד לאמות העולם, איזה זה, זה ים סוף. ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר טורא דאתנהרתון מן גווה, הדא אתתא כד שערה סגין היא עבדה לה גלשין גלשין, הדא מוצינא כההוא לפי טבאות הוא עבד גלשין גלשין ומה גלשה הגלשתי מתוכה, שניך כעדר הקצובות, מלין קצובין, בזת מצרים ובזת הים. שעלו מן הרחצה, רבי אבא בר כהנא אמר בשם רבי יהודה ברבי אלעאי, לפני השירה כתיב (שופטים ג, יב): ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה', לאחר השירה כתיב (שופטים ו, א): ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה', תחלת עשיה, אלא כבר מחלה שירה לשעבר. כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל ב כג, א): ואלה דברי דוד האחרנים, והראשונים היכן הם, אלא כבר מחלה שירה לשעבר. שכלם מתאימות, שהיו כלן מתאמים בין שכינה למלאך, הדא הוא דכתיב (שמות יד, יט): ויסע מלאך האלהים ההלך וגו'. ושכלה אין בהם, שא נזק אחד מהם. א ג כחוט השני שפתותיך, בשעה שאמרו את השירה (שמות טו, א): אז ישיר משה. ומדברך נאוה, שמראין באצבע ואומרים (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו, באותה שעה התחיל משה משבחן: כפלח הרמון רקתך, הריקן שבכם רצוף מצוות כרמון הזה, אין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין והמצמתין שבכם. א ד כמגדל דויד צוארך, מה שגדל אתכם דוד בספרו, ומה גדל אתכם דוד בספרו (תהלים קלו, יג): לגזר ים סוף לגזרים. בנוי לתלפיות, מהו לתלפיות, ספר שאמרו לו פיות הרבה, עשרה בני אדם אמרו ספר תהלים, אדם הראשון, ואברהם, משה, ודוד, ושלמה. על אילין חמשה לא אתפלגון, אילין חמשה אחרנייתא מאן אינון, רב ורבי יוחנן, רב אמר: אסף, והימן, וידותון, ושלשה בני קרח ועזרא. רבי יוחנן אמר: אסף, והימן, וידותון אחד, ושלשה בני קרח אחד, ועזרא. על דעת רב אין אסף בכלל בני קרח, על דעת רבי יוחנן הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן, אלא על ידי שהיה בן תורה זכה לומר שירה עם אחיו וזכה לומר שירה בפני עצמו. על דעת רב אסף אחר הוא, שנאמר (דברי הימים א כה, ב): על יד אסף הנבא על ידי המלך. הנבא, רב ורבי יוחנן, רב אמר לידותון הנבא על הידותון, על הדינין שעברו עליו ועל ישראל. רבי יוחנן אמר לידותון הנבא על הדתין על הדינין שעברו עליו ועל ישראל. רבי הונא בשם רבי אחא, אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים, מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל, משלו משל למה הדבר דומה, לחבורה של אנשים שמבקשים לומר הימנון למלך, אמר להם המלך, כלכם נעימים, כלכם חסידים, כלכם משבחין לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר על ידי כלכם, למה, שקולו ערב. כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר התהלים, אמר להם הקדוש ברוך הוא, כלכם נעימים וחסידים ומשבחים לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כלכם, למה שקולו ערב, הדא הוא דכתיב (שמואל ב כג, א): ונעים זמרות ישראל. רבי הונא בשם רבי אחא אמר מי מנעים זמירותיהם של ישראל, דוד בן ישי. אלף המגן תלוי עליו, כל אותן האלפים והרבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם, לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו שבא לאלף דור, כל שלטי הגברים, להביא מי שהוא עומד וישלט ביצרו ויתגבר על יצרו, כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו, כל דורו נתלה בו, ועל ידי מי נקרע לכם ים סוף, על ידי שני שדיך, אלו הם משה ואהרן. רבי יוחנן פתר קריה בישראל לפני הר סיני, עדר שעמדו על הר סיני לא היו עומדים באלירא, מבעד לצמתך, שהיו מצמצמין עצמן על כל דבור ודבור, ולא היו עומדין באלירא, אלא ביראה ורתת וזיע. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן מיתי לה מן הכא, כתיב (ישעיה ס, יב): והגוים חרב יחרבו, מחורב נחרבו, נטלו אפופסים שלהם למיתה. שערך כעדר העזים, רבי יהושע בשם רבי לוי אמר טורא דאתנהרתון מן גוויה, הר שגלשתם מתוכו, עשיתי אותו גל ועד לאמות העולם, איזה זה, זה הר סיני, ומה הגלשה הגלשתן מתוכו, שניך כעדר הקצובות, מילין קציבין, מאתים ארבעים ושמונה מצוות עשה ושלש מאות ששים וחמש מצוות לא תעשה, שעלו מן הרחצה, שהיו כלן מרוחצין מן העונות. רבי אחא ורבי משרשיא בשם רבי אידי אומר בכל המוספין כתיב (במדבר כח, טו, כב): ושעיר עזים אחד לחטאת, ושעיר חטאת, אבל בעצרת אין כתיב חטאת, ללמדך שלא היה בידם לא חטא ולא עון. שכלם מתאימות, אמר רבי יוחנן ביום שירד ה' על הר סיני לתן תורה לישראל ירדו עמו ששים רבוא של מלאכי השרת, וביד כל אחד ואחד מהן עטרה לעטר את ישראל לכל אחד ואחד מישראל, רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן מאה ועשרין רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא לסיני, אחד מלבישו עטרה ואחד אוסרו זוני, מהו זוני, רבי הונא רבה דצפורי אמר זונם, היאך מה דאת אמר (איוב יב, יח): מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם. ושכלה אין בהם, שא היה נזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך, זה הקול שלפני הדבור, היאך מה דאת אמר (שמות כד, ג): ויען כל העם קול אחד. ומדברך נאוה, זה הקול של אחר הדבור, שנאמר (דברים ה, כה): וישמע ה' את קול דבריכם וגו' ויאמר ה' אלי שמעתי את קול דברי וגו' היטיבו כל אשר דברו, מהו היטיבו כל אשר דברו, רבי חיא בר אדא ובר קפרא חד אמר הטבה כהטבת נרות, וחד אמר הטבה כהטבת הקטרת. באותה שעה התחיל משה מקלסן, כפלח הרמון רקתך, הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך, על הצנועין שבכם ועל המצמתין שבכם. כמגדל דויד צוארך, מה שגדל אתכם דוד בספרו, ומה גדל אתכם דוד בספרו (תהלים סח, ח): אלהים בצאתך לפני עמך. מה כתיב בתריה (תהלים סח, ט): ארץ רעשה וגו', וכן (שופטים ה, ה): הרים נזלו מפני ה' וגו', שאין תלמוד לומר זה סיני מפני ה' אלהי ישראל. בנוי לתלפיות, ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן, כל אותן האלפים והרבבות שעמדו לפני הר סיני והגנתי עליהם, לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא כל שלטי הגברים, שכל מי שיעמד וישלט ויתגבר על יצרו, כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו, כל דורן נתלה בהם, ועל ידי מי נתן התורה על ידי שני שדיך אלו משה ואהרן. ג רבי יצחק פתר קריה במלחמת מדין, שערך כעדר העזים, עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו אלא בזכות משה ופנחס, הדא הוא דכתיב (במדבר לא, נד): ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאת. שגלשו מהר גלעד, הר. שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאמות העולם, איזו זו, זו מלחמת מדין, ומה הגלשה הגלשתן מתוכו, שניך כעדר הקצובות, מלין קצובים, שנים עשר אלף בנדבה ושנים עשר אלף במסירה, שנאמר (במדבר לא, ה): וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה, אמר רבי חנניה בר יצחק בשנים עשר אלף הלכו למלחמת מדין. שעלו מן הרחצה, רבי הונא אמר שלא הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד, שאלו הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד לא היה משה משבחן ולא היו עולין משם בשלום, הוי אומר שהיו צדיקים ביותר. שכלם מתאימות שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה היה אחד מהן מפחם פניה, ואחד מהם מפרק נזמיה, והיו אומרות להם אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא שתעשו לנו כך, והיו ישראל אומרים להם לא דיכם שנטלו שלנו מתחת ידיכם, הדא הוא דכתיב (במדבר כה, ד): ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם. ושכלה אין בהם, שא נחשד מהם אחד בעברה. כחוט השני שפתותיך, בשעה שאמרו למשה (במדבר לא, מט): עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש, לעריה ולחטא. ומדברך נאוה, שאמרו לו (במדבר לא, נ): ונקרב את קרבן ה', אמר להם משה דבריכם סותרים זה את זה, אמרתם: ולא נפקד ממנו איש, לעריה ולחטא, ואמרתם: ונקרב את קרבן ה', אלו לא חטאתם קרבן זה למה. אמרו לו משה רבנו זוגות זוגות היינו נכנסין אצל האשה והיה אחד ממנו מפחם את פניה ואחד מפרק נזמיה, אפשר שלא הזיע יצר הרע קמעה, על אותה הזיעה של יצר הרע אנו אומרים להביא קרבן, באותה שעה התחיל משה משבחן: כפלח הרמון רקתך, ריקנין שבכם רצופין מצוות ומעשים טובים כרמון הזה, שכל מי שבא עברה לידו ונצל ממנה ולא עשה אותה, מצוה גדולה עשה. ואין צריך לומר מבעד לצמתך, על הצנועין ועל המצמתין שבכם. כמגדל דויד, מה שגדל אתכם בספרו, ומה גדל אתכם דוד בספרו (תהלים קלו, יט): לסיחון מלך האמרי, ולעוג מלך הבשן, ונתן ארצם לנחלה. בנוי לתלפיות, ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן תלוי עליו, כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם, לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו שבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא כל שלטי הגברים, כל שעומד ושולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור, כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו, כל דורן נתלה בהם, ועל ידי מי נעשית מלחמת מדין, על ידי שני שדיך, על ידי סנדרנא משה ופנחס

רבי הונא פתר קריה בירדן, שערך כעדר העזים, עדר שעברו את הירדן לא עברו אלא בזכות יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב (יהושע ד, כב): והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל, רבי הונא אמר ישראל סבא. רבי יודן בשם רבי יוחנן בשלשה מקומות מצאנו בתורה בנביאים בכתובים שלא עברו ישראל הירדן אלא בזכות יעקב אבינו, בתורה (בראשית לב, י): כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בנביאים (יהושע ד, כב): והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה, עבר ישראל, ישראל סבא. בכתובים (תהלים קיד, ה): מה לך הים כי תנוס הירדן וגו' מלפני אלוה יעקב וגו'. שגלשו מהר גלעד, הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאמות העולם, אי זה זה, זה הירדן, ומה הגלשה הגלשתם מתוכו, שניך כעדר הקצובות, בזת סיחון ועוג. שעלו מן הרחצה, אמר רבי אלעזר בששים אלף נכבשה ארץ כנען, היא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר כל מלחמה שהיא יתרה על ששים אלף, מלחמת ערבוביא היא. רבי יהודה בשם חזקיה אמר כל מקום שנאמר כעשר כעשרים כשלשים כארבעים, אמר או חסר או יתר, תמן אתמר (יהושע ד, יג): כארבעים אלף חלוצי הצבא, והכא אתמר (דברי הימים א ה, יח): ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים, אמר רבי אחא אלף שלם היו והשאר כלו בדרכים. אותן חמשה עשר אלף איכן הם, אמר להם שומרי כלים היו ולא מנאן הכתוב. שכלם מתאימות, שהיו מתאמים בין החלוץ למאסף, הדא הוא דכתיב (יהושע ו, ט): והחלוץ הלך וגו'. ושכלה אין בהם וגו', שלא היה נזק אחד מהן. כחוט השני שפתותיך, כשאמרו ליהושע (יהושע א, טז): כל אשר צויתנו נעשה וגו'. ומדברך נאוה, שאמרו (יהושע א, יח): כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יומת, באותה שעה התחיל יהושע משבחן, כפלח הרמון רקתך, הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך, על הצנועין שבכם ועל המצמתים שבכם. כמגדל דויד צוארך, כמה גדל אתכם דוד בספרו (תהלים קלו, יז): למכה מלכים גדלים. בנוי לתלפיות, ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן, כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם, לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא שלטי הגברים, שכל מי שיעמד וישלט ויתגבר על יצרו, כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו, כל דורן נתלה בהן, ועל ידי מי עברו ישראל את הירדן על ידי שני שדיך, אלו הן יהושע ואלעזר

דבר אחר, מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד, הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאמות העולם, ואי זה זה, זה בית המקדש, שנאמר (תהלים סח, לו): נורא אלהים ממקדשיך מאיכן מורא יוצא, לא מבית המקדש, הדא דאת אמר (ויקרא כו, ב): את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו, שהוא מקדש בחרבנו כשהיה מקדש בבנינו, והרי דברים קל וחמר, ומה אם למקדשו לא נשא לו הקדוש ברוך הוא פנים, לכשיבוא להפרע ממחריביו על אחת כמה וכמה, ומה הגלשה הגלשתן מתוכו, שניך כעדר הקצובות, מלין קצובין, אלו בגדי כהנה גדולה, דתנינן תמן כהן גדול משמש בשמונה בגדים וההדיוט בארבעה, בכתנת, ומכנסים, מצנפת ואבנט. מוסיף עליו כהן גדול, חשן, ואפוד, ומעיל, וציץ נזר הקדש. כתנת היתה מכפרת על שופכי דמים, היך מה דאת אמר (בראשית לז, לא): ויטבלו את הכתנת בדם. ויש אומרים על לובשי כלאים, היך מה דאת אמר (בראשית לז, ג): ועשה לו כתנת פסים. מכנסים מכפרים על גלוי עריות, היך מה דאת אמר (שמות כח, מב): ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח, היך מה דאת אמר (שמות כט, ו): ושמת המצנפת על ראשו. אבנט על מה היה מכפר על העוקמנין, טעמא מאן דאמר על הגנבים, לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושין מעשיהם בסתר, ומאן דאמר על העוקמנין, אמר רבי לוי שלשים ושתים אמות היה בו והיה מעקמו לכאן ולכאן. חשן היה מכפר על מטי דין, הדא דאת אמר (שמות כח, ל): ונתת אל חשן המשפט. אפוד היה מכפר על עובדי עבודת כוכבים, היאך מה דאת אמר (הושע ג, ד): ואין אפוד ותרפים. מעיל היה מכפר על לשון הרע, רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גוברין שני דברים לא היה להם כפרה וקבעה להם התורה כפרה, ואלו הן: לשון הרע וההורג נפש בשגגה. לשון הרע לא היה לה כפרה וקבעה התורה כפרה, זוג המעיל, שנאמר (שמות כח, לה): והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וגו', יבוא קול ויכפר על קול לשון הרע. וההורג בשגגה לא היה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה, זו מיתת כהן גדול, שנאמר (במדבר לה, כה): וישב בה עד מות הכהן הגדל ציץ היה מכפר על עזי פנים, ומאן דאמר על הגודפנים, מאן דאמר על עזי פנים, היאך מה דאת אמר (שמות כח, לח): על מצח אהרן, ולהלן הוא אומר (ירמיה ג, ג): ומצח אשה זונה היה לך וגו', ומאן דאמר על הגודפנין (שמות כח, לח): והיה על מצחו תמיד, ולהלן הוא אומר (שמואל א יז, מט): ותטבע האבן במצחו. כתיב (שמואל א יז, מט): ויפל על פניו ארצה, למה ויפל על פניו, אלא מתחלה אתה דורש (שמואל א יז, ד): גבהו שש אמות וזרת, כדי שלא יצטער אותו צדיק ויהלך מלא קומתו, לפיכך כתיב: ויפל על פניו ארצה, אמר רבי הונא לפי שהיה דגון אלהיו חקוק על לבו, לקים מה שנאמר (ויקרא כו, ל): ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם.

דבר אחר, ויפל על פניו ארצה, אמר רבי כדי שיטמן אותו פה סרוח שחרף וגדף, כענין שנאמר (איוב מ, יג): טמנם בעפר יחד.

דבר אחר, ויפל על פניו ארצה, כדי שלא יצטער אותו צדיק בתוך ישובו.

דבר אחר, ויפל על פניו, כדי שיבוא אותו צדיק וידרך על צוארו, לקים מה שנאמר (דברים לג, כט): ואתה על במותימו תדרך. שעלו מן הרחצה, שמכפרין על ישראל. שכלם מתאימות, אלו שתי שרשרות גבלות של זהב שיוצאות מבין החשן והיו נראין מתוכו כמין שתים נרתיקות. ושכלה אין בהם, שא נתאכלה אחת מהן. כחוט השני שפתותיך, זה נזר הקדש. ומדברך נאוה, זה הציץ. רבי יונתן הוה סליק לצלויי בירושלים, כיון דמטא גבי חד פלאטינוס פגע ביה חד כותי, אמר ליה לאן את אזיל, אמר ליה למצלי בירושלים, אמר ליה ולא טב לך תיסוק ותצלי בהדין טורא בריכא ולא תצלי בההיא קיקלתא, אמר ליה ולמה הוא בריך טורא הדין, אמר ליה דלא טף במוי דמבולא, הדא היא דברייתא אמרין ארעא דישראל לא טפת במוי דמבולא. אתעלמת מלתא מן רבי יונתן בההיא שעתא ולא השיבו. אמר ליה חמריה, רבי תרשני ואני משיבו, אמר ליה השיבו, אמר לההוא כותי, הדין טורא ממה את עביד ליה, אי מן טורא רממיא הא כתיב (בראשית ז, יט): ויכסו כל ההרים הגבהים, אי מן מכיכיא הא כתיב (בראשית ז, כ): חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים, ולא אשגח ביה עלוי קריה בהרים הנמוכים, אם ההרים שהיו גבוהים מלמעלה כתיב: ויכסו כל ההרים, קל וחמר לנמוכים. בההיא ענתא נשתתק אותו כותי ולא אשכח מה להשיב. בההיא ענתא נחת ליה רבי יונתן וארכביה לחמריה תלתא מילין, וקרא עליה תלתא קריין (דברים ז, יד): ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, אפלו בבהמין שבכם. והדין (ישעיה נד, יז): כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו'. והדין: כפלח הרמון רקתך, ריקן שבישראל מלא תשובות כרמון. מבעד לצמתך, ואין צריך לומר על הצנועין והמצמתין שבכם. ג דבר אחר, שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד, הר שגלשתן מתוכו, עשיתיו גל ועד לאמות העולם, אי זה זה, אלו המשמרות, ומה הגלשה הגלשתן מתוכו, שניך כעדר הקצובות, מלין קציבין, עשרים וארבעה משמרות כהנה, ועשרים וארבעה משמרות לויה, שתים עשרה מחלקות. שעלו מן הרחצה, שמשמרין לישראל. שכלם מתאימות, דתנינן תמן בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות. ושכלה אין בהם, דתנינן הראשון בראש ורגל. כחוט השני שפתותיך, דתנינן שחה לנסך הניף הסגן בסודר, והקיש בן ארזא בצלצל. ומדברך נאוה, זה השיר, דתנינן תמן השיר שהיו הלוים אומרים במקדש, בראשון היו אומרים (תהלים כד, א): לה' הארץ ומלואה, בשני (תהלים מח, ב): גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו וגו', בשלישי (תהלים פב, א): אלהים נצב בעדת אל, ברביעי (תהלים צד, א): אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, בחמישי (תהלים פא, ב): הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב, בששי (תהלים צג, א): ה' מלך גאות לבש, בשבת (תהלים צב, א): מזמור שיר ליום השבת, לעתיד לבוא ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים. ד דבר אחר, שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד, הר שגלשתן מתוכו, עשיתיו גל ועד לאמות העולם, ואי זה זה, אלו הקרבנות, מה הגלשה הגלשתן מתוכו, שניך כעדר הקצובות, מלין קציבין, (במדבר כח, ד): את הכבש אחד תעשה בבקר וגו'. שעלו מן הרחצה, שמכפרים והולכין על ישראל. שכלם מתאימות, דתנינן איל קרב באחד עשר בחמשה עשר. ושכלה אין בהם, דתנינן הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה. ה דבר אחר, שערך כעדר העזים, הר שגלשתן מתוכו, עשיתיו גל ועד לאמות העולם, ואי זה זה, אלו סנהדרין, ומה הגלשה הגלשתן מתוכו, שניך כעדר הקצובות, מלין קציבין, אלו מזכין ואלו מחיבין. שעלו מן הרחצה, שמזכין את ישראל. שכלם מתאימות, דתנינן מצאו לו זכות, פטרוהו, ואם לאו מעבירין דינו למחר. והן מעבירין לזוגות. ושכלה אין בהם, רבי לוי אמר שמלמדין דבר מתוך דבר. רבי אבא אמר שאין הלכה קוהא להם. כחוט השני שפתותיך, רבי יודן אמר כגזרת המלך גזרת בית דין, הן מצוין בפיהם סקילה שרפה הרג וחנק. רבי חוניא אמר דמים, דתנינן וחוט של סקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. רבי עזריה בשם רבי יודה כשם שחוט הסיקרא מבדיל בין דמים העליונים לתחתונים, כן סנהדרין מבדילין בין טמאה לטהרה, בין אסור להתר, בין פטור לחיוב

דבר אחר, כחוט השני שפתותיך, זה לשון של זהורית. ומדברך נאוה, זה שעיר המשתלח, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח, אמר להם: כחוט השני שפתותיך, רחישת פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית. רבי אבהו אמר עלה (הושע יד, ג): ונשלמה פרים שפתינו, מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח, שפתינו. ומדברך נאוה, מדברך יאי, מדברותיך יאיא.

אמר רבי אבא בר כהנא, אף על פי שהוא מדבר חיבין על מחצתו עכשו כשהוא חרב כשם שמחיבין על מחצתו כשהוא בנוי.

אמר רבי לוי אמר הקדוש ברוך הוא בחרבנה העמידה לי צדיקים, ובבנינה העמידה לי רשעים, בחרבנה העמידה לי צדיקים, דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. בבנינה העמידה לי רשעים, כגון אחז וחבורתו, מנשה וחבורתו, אמון וסייעתו. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן על הדא דרבי לוי אמר (ישעיה נד, א): כי רבים בני שוממה מבני בעולה, הוי צדיקים העמידה לי בחרבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה. כפלח הרמון רקתך, רבי אבא בר כהנא ורבי אחא, חד אמר הריקן שבשלש שורות רצוף תורה כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך על היושבין בסנהדרין עצמה. וחד אמר הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך, על היושבין תחת הזית ותחת הגפן והתאנה ועוסקין בדברי תורה. כמגדל דוד צוארך, זה בית המקדש, ולמה מדמהו בצואר, שכל ימים שהיה בית המקדש בנוי וקים, היה צוארן של ישראל פשוט בין אמות העולם, וכיון שחרב בית המקדש, כביכול נכפף צוארן של ישראל, הדא הוא דכתיב (ויקרא כו, יט): ושברתי את גאון עזכם, זה בית המקדש.

דבר אחר, מה צואר זה נתון בגבהו של אדם, כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם. ומה צואר זה רב תכשיטין תלויין בו, כך כהנה מבית המקדש, לויה מבית המקדש. ומה צואר זה אם נטל אין לאדם חיים, כך משחרב בית המקדש אין חיים לשונאי ישראל. בנוי לתלפיות, טטרגונין. חיא ברבי בון אמר יפי היה ונעשה תל, אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שעשיתיו תל בעולם הזה, ואני הוא שעתיד לעשותו יפיפות לעולם הבא.

דבר אחר, תלפיות, תל שמתפללים בו כל פיות. מכאן אמרו העומדים בחוצה לארץ ומתפללין הופכין פניהם לארץ ישראל, שנאמר (מלכים א ח, מח): והתפללו אליך דרך ארצם, העומדין בארץ ישראל הופכין פניהם כנגד ירושלים ומתפללין, שנאמר (דברי הימים ב ו, לד): והתפללו אליך דרך העיר הזאת, העומדים ומתפללים בירושלים הופכין פניהן כנגד המקדש, שנאמר (מלכים א ח, מב): והתפלל אל הבית הזה, העומדים בהר הבית הופכים פניהם כנגד קדשי הקדשים ומתפללין, שנאמר (מלכים א ח, לה): והתפללו אל המקום הזה, נמצאו העומדים בצפון פניהם לדרום, והעומדים בדרום פניהם לצפון, והעומדים במזרח פניהם למערב, והעומדים במערב פניהם למזרח, נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד, ומנין שכל ישראל מתפללין אל מקום אחד, רבי יהושע בן לוי אמר (מלכים א ו, יז): הוא ההיכל לפני, הוא ההיכל שכל הפנים מכונות אותו. עד כדון בבנינו, בחרבנו מנין, אמר רבי אבין בנוי לתלפיות, הוא ההיכל, שכל הפיות מתפללות בו. בקריאת שמע הוא אומר בונה ירושלים, בתפלה הוא אומר בונה ירושלים, בברכת המזון הוא אומר בונה ירושלים, הוי שכל הפיות מתפללין עליו לפני הקדוש ברוך הוא, עתיד הוא לבנותו ולהשרות שכינתו בו. כתוב אחד אומר (מלכים א ט, ג): והיו עיני ולבי שם כל הימים, וכתוב אחד אומר (הושע ה, טו): אלך אשובה אל מקומי, כיצד יתקימו שני כתובין הללו, אלא פניו למעלה ולבו למטה, דתניא יכון אדם לבו כנגד בית קדשי הקדשים. רבי חיא רבה ורבי שמעון בן חלפתא, רבי חיא רבה אמר כנגד קדש הקדשים של מעלה, ורבי שמעון בן חלפתא אמר כנגד קדש הקדשים של מטה.

אמר רבי פנחס מקים אני דברי שניכם כנגד קדש הקדשים של מעלה שמכון כנגד קדש הקדשים של מטה, הדא הוא דכתיב (שמות טו, יז): מכון לשבתך פעלת ה', מכון נגד שבתך, זה בית המקדש של מעלה. הר המוריה, רבי חיא רבה ורבי ינאי, חד אמר שממנו יוצא מרה לעולם, וחרינא אמר שממנו יוצא מורא לעולם. ארון, רבי חיא ורבי ינאי, חד אמר שמשם יוצא אורה לעולם, וחד אמר שמשם יצא ארירה לאמות העולם. דביר, רבי חיא רבה ורבי ינאי, חד אמר שממנו יוצא דבר לאמות העולם, וחד אמר שמשם יוצא דברות לעולם. אלף המגן תלוי עליו, אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא אלף דור קפלתי והבאתי אותו המגן שהיה תאות לבבם. רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם לי נעשית מגן ולבני אין אתה נעשה מגן, אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך הייתי מגן אחד, שנאמר (בראשית טו, א): אנכי מגן לך, אבל לבניך אני נעשה מגנים הרבה, הדא הוא דכתיב: אלף המגן תלוי עליו. כל שלטי הגברים, זו כהנה ומלכות. א ה שני שדיך, אלו משה ואהרן, מה השדים הללו הודה והדרה של אשה, כך משה ואהרן הודן והדרן של ישראל. מה השדים הללו נויה של אשה, כך משה ואהרן נוין של ישראל. מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה, כך משה ואהרן כבודן ושבחן של ישראל. מה השדים הללו מלאים חלב, כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה. ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן, כך כל תורה שלמד משה רבנו, למדה לאהרן, הדא הוא דכתיב (שמות ד, כח): ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'. ורבנן אמרי גלה לו שם המפרש. מה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחברו, כך היו משה ואהרן, הדא הוא דכתיב (שמות ו, כז): הוא משה ואהרן, וכתיב (שמות ו, כו): הוא אהרן ומשה, לא משה גדול מאהרן ולא אהרן גדול ממשה בתורה. רבי אבא אמר למלך שהיו לו שתי מרגליות טובות ונתנן בכף מאזנים, לא זו גדולה מזו ולא זו גדולה מזו, כך הם משה ואהרן שוים.

אמר רבי חנינא בר פפא ברוך המקום שבחר בשני אחים האלה, שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי שתי משפחות של כהנים היו באלכסנדריאה אחת מקרית ואחת מרתחת, מעשה ששלחו הרופאים והביאו מהן ועשו אותן תריאקה ובהן היו מרפאין. רבא בשם רבי שמעון בשר ודם אין מקדים רטיה עד שרואה המכה, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מקדים הרטיה ואחר כך הוא מכה, הדא הוא דכתיב (ירמיה לג, ו): הנני מעלה לה ארכה ומרפא ורפאתים וגו', וכתיב (הושע ז, א): כרפאי לישראל, אמר הקדוש ברוך הוא באתי לרפאת עוונותיהן של ישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון, אבל אמות העולם מכה אותן ואחר כך מרפאן, שנאמר (ישעיה יט, כב): ונגף ה' את מצרים נגף ורפוא, נגף על ידי אהרן, ורפוא על ידי משה. אשריהם שני אחים הללו שלא נבראו אלא לכבוד ישראל, והדא הוא דאמר שמואל הנביא (שמואל א יב, ו): ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, הוי שני שדיך, אלו משה ואהרן. ב תאומי צביה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי מה תאומים הללו כיון שפורש אחד מהן מדדיהן דדן נסתם, כך כתיב (זכריה יא, ח): ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד, והלא לא מתו אלא בשנה אחת, אלא בירח אחד נגזרה עליהם גזרה על שלשתן, הדא הוא דכתיב (תהלים מז, י): נדיבי עמים נאספו. רבי יוסי אומר שלשה פרנסין טובים עמדו לישראל, ואלו הן: משה ואהרן ומרים, ובזכותן נתנו להם שלש מתנות טובות: הבאר, המן וענני כבוד. המן, בזכות משה. הבאר, בזכות מרים. בזכות אהרן ענני הכבוד. מתה מרים, ופסקה הבאר, והיו אומרין (במדבר כ, ה): לא מקום זרע ותאנה, וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן נסתלקו ענני הכבוד, הדא הוא דכתיב (במדבר כ, כט): ויראו כל העדה כי גוע אהרן, אל תקרי ויראו אלא וייראו, וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו שלשתן ושוב לא חזרו. והצרעה לא עברה עמם את הירדן, ולא ראו ישראל קורת רוח מן אותה שעה. הרעים בשושנים, אמר שמואל בר נחמני, מרים ויוכבד הן הן חיותיהן של ישראל, והיו רועות את ישראל שלבם רך כשושנים, והיכן היתה מרעיתן של ישראל במצרים עד ים סוף. א ו עד שיפוח היום, רבי אבהו ורבי לוי, חד אמר בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו ובני ביתו, עשה ערלותיהן גבעה, וזרחה עליהן החמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת הסמים וכריח קמץ הלבונה שעל גבי האשים, ואמר הקדוש ברוך הוא לכשיבואו בניו של זה לידי עברות ומעשים רעים, אני נזכר להם זה הריח ואתמלא רחמים עליהם והופך להם מדת הדין למדת רחמים, מה טעם, אלך לי אל הר המור. רבי לוי אמר בשעה שמל יהושע את בני ישראל העמיד להם ערלותיהם גבעה, וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת סמים וכריח קמץ של לבונה שעל גבי אשים, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לכשיבואו בניהם של אלו לידי עברות ומעשים רעים אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין לרחמים, מה טעם אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. כתיב (בראשית יז, כו): בעצם היום הזה נמול אברהם, אמר רבי ברכיה אלו מל אברהם את עצמו בלילה היה דורו אומר אלו ראינוהו לא הנחנוהו, אלא בעצם היום הזה נמול אברהם, דרגשה ליה ימלל. רבי אבהו בר כהנא ורבי לוי, רבי אבהו אמר הרגיש ונצטער, כדי שיכפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו. כתיב (בראשית יז, יג): המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך, אמר הקדוש ברוך הוא יבוא טמא ויטפל בטהור, אפשר כן, אלא המול ימול, אני טהור ואברהם טהור, נאה לטהור להטפל בטהור. רבי אבין בשם רבי שמעון אמר שתף הקדוש ברוך הוא ימינו עם אברהם ומלו, שנאמר (נחמיה ט, ח): וכרות עמו הברית. ב דבר אחר, אלך לי אל הר המור, זה אברהם, שהוא ראש לכל הצדיקים. ואל גבעת הלבונה, זה יצחק, שנתקרב כקמץ לבונה על גבי המזבח. א ז כלך יפה רעיתי, זה יעקב אבינו, שהיתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בה פסלת. מהו כלך יפה רעיתי, תני רבי שמעון בן יוחאי, בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אותה שעה לא היה בהם לא זבים ולא מצרעין ולא חגרין ולא סומין לא אלמין ולא חרשין, לא שוטין ולא שממין, לא טפשין ולא חלוקי לב, על אותה שעה נאמר: כלך יפה רעיתי, כיון שחטאו לא היו ימים קלים והיו בם זבים ומצרעים חגרין וסומין, אלמים חרשים שוטים וטפשין, באותה שעה נאמר (במדבר ה, ב): וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב.

אמר רבי חלבו כתיב (במדבר ז, יב): ויהי המקריב ביום הראשון וגו', ביום השני הקריב נתנאל קרבנו, ולמה עשה יהודה טפלה, שלא יתגאה יהודה ויאמר הואיל ואני הקרבתי תחלה אני הוא גדול שבכלם, אלא העלה הקדוש ברוך הוא עליהם כאלו הקריבו כלם ביום ראשון וביום אחרון.

אמר רבי אלעזר כתיב (במדבר ז, פד): זאת חנכת המזבח ביום המשח, והלא כל אחד ואחד מהן הקריב מזרק אחד כף אחת, ומה תלמוד לומר קערת כסף שתים עשרה, מזרקי כסף שנים עשר, כפות זהב שתים עשרה, אלא שלא יאמר יהודה הואיל ואני הקרבתי תחלה אני גדול שבכלם, לפיכך העלה הקדוש ברוך הוא עליהם כאלו הקריבו כלם ביום הראשון וביום האחרון.

אמר רבי ברכיה כתיב (בראשית מט, כח): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, מאחר שברכן חזר וברכן, אלא מלמד שישב יעקב אבינו ומשלן בחיות, משל ליהודה באריה, שנאמר (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה. דן לנחש, שנאמר (בראשית מט, יז): יהי דן נחש עלי דרך. נפתלי לאילה, שנאמר (בראשית מט, כא): נפתלי אילה שלחה. בנימין לזאב, שנאמר (בראשית מט, כז): בנימין זאב יטרף, וחזר וקראן כלן זאבים, כלן נחשים, כלן שרפים, כלן עקרבים, תדע לך שהוא כן, שהרי דן שקראו נחש חזר וקראו אריה, שנאמר (דברים לג, כב): דן גור אריה.

אמר רבי אידי מצינו בקרבנות של נשיאים מה שהקריב זה הקריב זה, זה הקריב עולה, וזה הקריב עולה. זה מנחה, וזה מנחה. זה חטאת, וזה חטאת. זה שלמים, וזה שלמים, למה שכלם שלמים ושוין כאחד. ומה ראה הכתוב ליחסן בספר, ואלה שמות ראובן שמעון לוי, רבי חנינא ורבי לוי, חד אמר מפני שקנטרן אביהם, וחד אמר מפני שיחסן אצל משה ואהרן, ולית אנן ידעין מאן דאמר דא ומאן דאמר דא, אלא מן דאמר רבי יודן בשם רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי הונא (משלי טו, לא): אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין הוי רבי הונא הוא דאמר מפני שקנטרן. ולפי שקבלו תוכחת אביהם זכו להתיחס בצד משה ואהרן, לכך נאמר: כלך יפה, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אמר לפי שכל השבטים לא שמרו יחוסיהן במצרים, וראובן שמעון לוי שמרו יחוסיהן במצרים. רבי נחמיה אמר לפי שכל השבטים עבדו עבודת כוכבים במצרים, ושבט ראובן שמעון לוי לא עבדו עבודת כוכבים. ורבנן אמרין לפי שכל השבטים לא נהגו שררה במצרים על ישראל, ושבטים הללו נהגו שררה במצרים. כיצד, מת ראובן נתנה שררה לשמעון. מת שמעון נתנה שררה ללוי. מת לוי, בא לתן שררה ליהודה יצתה בת קול ואמרה הניחו אותה עד שיגיע זמנה, ואימתי הגיע זמנה אחרי מיתת יהושע, הדא הוא דכתיב (שופטים א, א ב): ויהי אחרי מות יהושע, ויאמר ה' יהודה יעלה, שלשה שמות נקראו לו, יהודה, עתניאל, יעבץ. רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא זה בעז. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי זה עתניאל. כתיב (יחזקאל כב, יח): בן אדם היו לי בית ישראל לסיג כלם וגו', אמר זכריה אנא חמיתה אלוכורסין. (זכריה ד, ב ג): ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וגו' ושנים זיתים עליה וגו', תרין אמוראי חד אמר גולה, וחד אמר גואלה, מאן דאמר גולה, שגלו בבבל וגלתה שכינה עמהם. ולמאן דאמר גואלה הוא פרוקה, דכתיב (ישעיה מז, ד): גאלנו ה' צבאות שמו וגו', אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וכך כלך יפה רעיתי ומום אין בך. א ח אתי מלבנון כלה אתי מלבנון, אמר הקדוש ברוך הוא אתי מלבנון תבואי, תמן תנינן נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה, ואני לא עשיתי כן אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם. דעה סרוחה של אחשורוש אמר (אסתר ב, יב): ששה חדשים בשמן המר רבי יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אפיקסנון, רבי ינאי אמר זה שמן אופקינון, שמשיר השער ומחליק הבשר של גוף, ואני לא עשיתי כן. רבי ברכיה ורבי ירמיה בשם רבי חיא בר אבא אמר דרש רבי לוי בן סיסי בנהרדעא (שמות כד, י): ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו', זאת עד שלא נגאלו, אבל משנגאלו איכן היתה, במקום שדרכה של לבנה ראויה להנתן שם היתה נתונה.

אמר רבי ברכיה מעשה אין כתיב כאן אלא כמעשה, היא וכל ארגליה שלה נתנה, היא והסל והמגרפה שלה נתנה. בר קפרא אמר עד שלא יצאו ישראל ממצרים היתה רשומה ברקיע, ומשיצאו ישראל ממצרים עוד לא נראת בענן, מה טעם (שמות כד, י): וכעצם השמים לטהר, כד אינון נקיין מן עננין. אמר להם הקדוש ברוך הוא כשגליתם לבבל עמכם הייתי, שנאמר (ישעיה מג, יד): למענכם שלחתי בבלה, לכשתחזרו לבית הבחירה בקרוב אני עמכם, הדא הוא דכתיב: אתי מלבנון כלה.

אמר רבי לוי לא היה צריך קרא לומר אלא אתי ללבנון כלה, ואת אמרת מלבנון, אלא בתחלה הוא נוער מבית המקדש ואחר כך הוא פורע מן אמות העולם.

אמר רבי ברכיה בשלש שעות הקדוש ברוך הוא פורע מן עשו הרשע ומאלופיו, מה טעם (ישעיה לג, י): עתה אקום יאמר ה' וגו'. רבי שמעון ברבי ינאי עתה אקום, כל זמן שמכפשת באפר כביכול והוא כן, והוא שישעיה אמר (ישעיה נב, ב): התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, באותה שעה (זכריה ב, יז): הס כל בשר מפני ה', למה, (זכריה ב, יז): כי נעור ממעון קדשו.

אמר רבי אחא כהדא תרנגולתא דמנערה גפא מגווא קטמא. ב תשורי מראש אמנה, אמר רבי חוניא בשם רבי יוסטא, עתידות הגליות מגיעות עד טיורוס מונוס, ואומרים שירה, ועתידים אמות העולם להביא אותה סרדיוטות למלך המשיח, מה טעם תשורי מראש אמנה, אין לשון תשורי אלא לשון קרבן, היאך מה דאת אמר (שמואל א ט, ז): ותשורה אין להביא לאיש, ראויה היא ואנא לא ראויה, לא כבר עשיתי לכם בימי חזאל (מלכים ב ח, ט): וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל, אמר רבי יהודה וכי כל טוב דמשק משא ארבעים גמל היה, אלא ללמדך שהיתה בידו אבן טובה ומרגליות שהיה ראוי לתן בדמיהן כל טוב דמשק, ואת אמרת: ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק, אלא הן עצמן עתידין להביא דורונות למלך המשיח, מה טעם (ישעיה סו, כ): והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות, מהו ובכרכרות, רבי ברכיה בשם רבי יהודה אמר כאילין סביא דלית אינון יכולין מטענין בכלקדיקה, ואינון מטענין להון בבורתידא, הדא הוא דכתיב (תהלים צו, ז): הבו לה' משפחות עמים, אמר רבי אחא עמים הבו לה' משפחות, אין כתיב כאן, אלא משפחות עמים הבו לה' כבוד ועז, כשתהיו מביאין אותם לא תהיו מביאין דרך בזיון אלא בכבוד ועז, באיזו זכות, בזכות שאמרו שירה על הים. רב נחמן אמר בזכות אמנה שהאמין אברהם, שנאמר (בראשית טו, ו): והאמן בה'. רבי חלבו בשם רבי יוחנן אמר כתיב (שמות יד, לא): וירא ישראל את היד הגדלה, דאדין אדדם ואינם מאמינים, אית בר נש דחמי ולא מהימן, הוי בזכות האמנה שהאמינו ישראל במצרים, שנאמר (שמות ד, לא): ויאמן העם. ג דבר אחר, תשורי מראש אמנה, זה אברהם, שכתוב בו (בראשית טו, ו): והאמין בה'. מראש שניר וחרמון, זה יצחק, מה זה השניר שונא את הניר, כך לא נתנסה יצחק אלא פעם אחת בלבד. וחרמון, זה יעקב, מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטו, כך כהנה מיעקב, לויה מיעקב, מלכות מיעקב. ממענות אריות, זה סיחון ועוג, מה הארי הזה שחוץ, כך היו סיחון ועוג שחוצים וגבורים, שלא היה בין זה לזה אלא מהלך יום אחד בלבד ולא זה בא לסיועו של זה ולא זה בא לסיועו של זה. מהררי נמרים, אלו הכנעניים, ומה הנמר הזה חצוף, כך הכנעניים חצופים, הדא הוא דכתיב (יהושע ח, יז): ולא נשאר איש בעי וגו'. רבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר ראויין היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב, דכתיב (דברי הימים ב לב, כה): ולא כגמל עליו השיב יחזקיהו [למה] כי גבה לבו, את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו, אלא גבה לבו מלומר שירה, אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון (ישעיה יב, ה): זמרו ה', אמרון ליה למה (ישעיה יב, ה) כי גאות עשה, אמרון ליה כבר מודעת זאת בכל הארץ.

אמר רבי אבא בר כהנא אמר חזקיהו תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה.

אמר רבי לוי אמר חזקיהו מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא, כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו, לא כבר עמד גלגל החמה באמצע הרקיע וראו נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא עד סוף העולם. רבי ישמעאל ברבי יוסי בשם רבי אבא אומר כבר פרעה מלך מצרים ותרהקה מלך כוש היו באותו הנס ובאו לסיע לחזקיהו, הרגיש בהן סנחריב, ומה עשה להם סנחריב הרשע, בערבית כפתן, בחצי הלילה יצא המלאך ונגפן לחיילותיו של סנחריב, הדא הוא דכתיב (ישעיה לז, לו): ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור. בשחרית השכים חזקיהו ומצאן כפותין, אמר דומה שלא באו אלו אלא לסיעני, התירן והלכו וספרו נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מה, יד): כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש, יגיע מצרים זה פרעה, וסחר כוש זה תרהקה מלך כוש, (ישעיה מה, יד): וסבאים אנשי מדה, אלו חיילותיהן, עליך יעברו, זה חזקיהו וסיעתו, ולך יהיו, כבר מושלמין לך, אחריך ילכו בזקים יעברו, בקרקומניקיאה, ואליך ישתחוו, זו ירושלים, אליך יתפללו, זו בית המקדש, ומה היו אומרין (ישעיה מה, יד): אך בך אל ואין עוד אפס אלהים. אמר ישעיה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם (ישעיה מה, טו): אכן אתה אל מסתתר, מהו אכן, איכן אתה אל מסתתר, אכן יש בך דינמוס ואתה מסתתר. אמר לו (ישעיה מה, טו): אלהי ישראל מושיע, חוזר אני ומתנקם. רבי יהושע בן לוי אמר אלו אמר חזקיהו שירה על מפלת סנחריב היה נעשה הוא מלך המשיח וסנחריב גוג ומגוג, והוא לא עשה כן אלא אמר (תהלים כ, ז): עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו וגו' אלה ברכב וגו', מה כתיב בתריה (תהלים כ, י): ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. א ט לבבתני אחתי כלה לבבתני, אמר הקדוש ברוך הוא, לב אחד היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות. לבבתני באחד מעיניך, בדם הפסח ובדם המילה, באחד ענק מצורניך, זה משה המיחד והגבור שבשבטיך.

דבר אחר, לבבתני אחתי כלה, אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם בים ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחד מעיניך, שעמדתם לפני על הר סיני ואמרתם (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. באחד ענק מצורניך, זה משה המיחד והגבור שבשבטיך.

דבר אחר, לבבתני אחתי כלה, אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחד מעיניך, בהקמת המשכן, שנאמר (במדבר ט, טו): וביום הקים את המשכן. באחד ענק מצורניך, זה משה המעלה בשבטים. אית דאמרי נשי דור המדבר כשרות היו, כיון שהגיעו לאותו מעשה עמדו ונמלכו עצמן ולא נתנו כלום מנזמיהן למעשה העגל, וכיון ששמעו שהן אסורות להן מיד נעלו דלתותיהן.

דבר אחר, לבבתני אחתי כלה, אמר הקדוש ברוך הוא, לב אחד היה לכם במרגלים ונתתם לי שני לבבות, זה יהושע וכלב, שנאמר (במדבר לב, יב): בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון וגו' באחד ענק מצורניך, זה משה המיחד והגבור שבשבטיך.

דבר אחר, לבבתני אחתי כלה, אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם בשטים, ונתתם לי שני לבבות, לבבתני באחד מעיניך, זה פנחס, שנאמר (תהלים קו, ל לא): ויעמד פינחס ויפלל, ותחשב לו לצדקה. באחד ענק מצורניך, זה משה. א י מה יפו דדיך אחתי כלה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמר בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה, שיתא הכא, וארבעה בנביאים. שיתא הכא, אתי מלבנון כלה; לבבתני אחתי כלה; מה יפו דדיך אחתי כלה; תטפנה שפתותיך כלה; גן נעול אחתי כלה; (שיר השירים ה, א): באתי לגני אחתי כלה, הא שיתא, וארבעה בנביאים (ירמיה לג, יא): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה; (ישעיה סא, י): וככלה תעדה כליה; (ישעיה מט, יח): ותקשרים ככלה; (ישעיה סב, ה): ומשוש חתן על כלה. וכנגדן לבש הקדוש ברוך הוא עשרה לבושין (תהלים צג, א): ה' מלך גאות לבש, הרי אחד; לבש ה' עז, הרי שנים; התאזר, הרי שלשה; (ישעיה נט, יז): וילבש צדקה כשרין, הרי ארבעה; (ישעיה נט, יז): וילבש בגדי נקם, הרי חמשה; תלבשת, הרי ששה; ויעט כמעיל קנאה, הרי שבעה; (ישעיה סג, א): זה הדור בלבושו, הרי שמונה; (ישעיה סג, ב): מדוע אדם ללבושיך, הרי תשעה; (תהלים קד, א): הוד והדר לבשת, הרי עשרה, כדי לפרע מאמות העולם שבטלו מישראל עשרת הדברות, שהיו מצמצמים עליהם ככלה. וריח שמניך מכל בשמים, אמר רבי שמואל בר נחמן, מה שמן זה חלק, על ידי שאת מפטמו את מריח בו כמה ריחות, כך הפסוק הזה את דורש ומוצא בו כמה טעמים טובים. א יא נפת תטפנה שפתותיך כלה, רבי דרוסא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק, ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו, רבי יעקב בשם רבי יוחנן אמר מאה ועשרים רבוא, דאמר רבי יוחנן מגיבת ועד אנטיפטרס ששים רבוא עירות, ואין לך עירות מקלקלות בכלן כבית אל ויריחו שאררה יהושע, בית אל ששם היו שני עגלי זהב של ירבעם עומדים, כתוב אחד אומר (מלכים ב ב, ג): ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע, נביאים אין פחות משנים, ולמה לא נתפרסמה נבואתן, שלא היה צרך לדורות, אמור מעתה כל נבואה ששעתה והיתה צרך לדורות נתפרסמה, וכל נבואה שהיתה שעתה ולא היה בה צרך לדורות לא נתפרסמה, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מביאן ומפרסם נבואתן, הדא הוא דכתיב (זכריה יד, ה): ובא ה' אלהי כל קדשים עמך. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר כשם שעמדו לישראל ששים רבוא של נביאים, כך עמדו להם ששים רבוא של נביאות, ובא שלמה ופרסמן, שנאמר; נפת תטפנה שפתותיך כלה. רבי הונא ורבי חלפתא קיסריה בשם רבי שמעון בן לקיש אמרי, מה כלה זו מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין, ואם חסרה חסור דבר אחד מהם אינה כלום, כך תלמיד חכם צריך שיהא רגיל בעשרים וארבעה ספרים, ואם חסר אחד מהם אינו כלום. רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש מה כלה זו צנועה, כך תלמיד חכם צריך שיהא צנוע. רבי חלפתא בשם ריש לקיש מה כלה זו יושבת בפוריא ואומרת ראו שאני טהורה, וזו עדותי מעידה עלי, כך תלמיד חכם צריך שלא יהא בו דבר של דפי. רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי יוסי בר חנינא ורבנן, רבי אלעזר אומר כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן כסלת זו שצפה על גבי נפה, נוח לו שלא אמרן. רבי יוסי אומר כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף, נוח לו שלא אמרן. רבנן אמרי כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש וחלב המערבין זה בזה, נוח לו שלא אמרן. רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר כל מי שאמר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן ככלה זו שערבה על בני אדם בחפתה, נוח לו שלא אמרן. ריש לקיש אמר כל מי שאמר דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה זו שערבה על בעלה בשעת חפתה, נוח לו שלא אמרן. ב דבש וחלב תחת לשונך, רבי ברכיה אמר אין משקה סורח יותר ממשקה זה שתחת הלשון, ואת אומר: דבש וחלב תחת לשונך, אלא אם הלכות קהות תחת לשונך דבש וחלב הלכות המאששות על אחת כמה וכמה.

אמר רבי לוי אף הקורא מקרא בענוגו ובנגונו, עליו נאמר: דבש וחלב תחת לשונך. וריח שלמתיך כריח לבנון, כתיב (בראשית כז, כז): ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו, אמר רבי יוחנן אין לך דבר שריחו רע וקשה יותר משטף של עזים, והוא אומר: וירח את ריח בגדיו, אלא כיון שנכנס יעקב אבינו נכנס עמו גן עדן, הדא דאמר ליה: ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. כיון שנכנס עשו הרשע אצל אביו נכנס עמו גיהנם, מה טעם (משלי יא, ב): בא זדון ויבא קלון, הדא דאמר ליה: מי אפוא, מי נאפה בתנור זה, השיבו רוח הקדש הוא הצד ציד. שאל רבי אלעזר ברבי שמעון את רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא חמוי, אמר ליה כלי קוריוס יצאו עם ישראל למדבר, אמר ליה לאו. אמר לו מהיכן היו לובשין כל אותן ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר, אמר לו ממה שהלבישום מלאכי השרת, הדא הוא דכתיב (יחזקאל טז, י): ואלבישך רקמה. רבי סימי אמר פורפירא תרגם עקילס איפליקתא. אמר ליה ולא היו כלים, אמר לו ולא קרית מימיך (דברים ח, ד): שמלתך לא בלתה מעליך, אמר ליה ולא היו גדלים, אמר ליה צא ולמד מן החלזון, שכל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו. אמר ליה ולא היו צריכין תכבסת, אמר ליה הענן היה שף בהם ומגהיצן. אמר ליה ולא היו נשרפים, אמר ליה צא ולמד מן אמינטון הזה, שאינו מתגהץ אלא באור. אמר ליה ולא היו עושין כנמיות, אמר ליה אם במיתתן לא עשו בחייהן עשו. ולא היו עושין ריח רע מריח הזעה של גופן, אמר ליה מתגעגעין היו בעשב הבאר, הדא הוא דכתיב (תהלים כג, ב): בנאות דשא ירביצני, והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו, בא שלמה ופרש וריח שלמתיך כריח לבנון. א יב גן נעול אחתי כלה, רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי למלך שהיו לו שתי בנות אחת גדולה ואחת קטנה, ולא נפנה להשיאן, והניחן המלך שנים הרבה והלך למדינת הים, ועמדו הבנות מחו על עצמן והשיאו עצמן לאנשים, והיתה כל אחת מהן נוטלת חותם של בעלה וסימנטירין שלו, לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזין אחר בנותיו ואומרים כבר זנו בנותיו של מלך, מה עשה הוציא כרוז ואמר כל עמאי יפקון לקמפון, בא וישב עליה בפרוזדור, אמר להן בנותי כך עשיתן וקלקלתן את עצמכן, מיד הוציאו כל אחת ואחת חותם בעלה וסימנטירין שלו, קרא לחתנו אמר לו למי את עשוי חתן, אמר לו אני חתנך הראשון לבתך הגדולה, אמר לו זה מה הוא, אמר לו זה חותם שלי וזה סימנטירין שלי, וכן לשני, באותה שעה אמר המלך בנותי גדורות מהערוה ואתם מליזין ומבזין אותם, חייכם אני עושה בכם דינין, כך הן האמות לפי שהיו מונין לישראל ואומרים (שמות א, יג): ויעבדו מצרים את בני ישראל, אם בעשיתן הן מכריחין כל שכן בגופן ובנשותיהם, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: אחתי כלה גן נעול, מהו גן נעול, אמר הקדוש ברוך הוא גנתי נעולה והיא מתגניא, אמר רבי פנחס באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך הממנה על ההריון ואמר צא וצור אותן בכל קטורים של אבותן, עקר אבותיהן למי היו דומין לגדולי המשפחות, הדא הוא דכתיב לראובן (במדבר כו, ז): משפחת הראובני.

אמר רבי הושעיא ראובן הראובני, שמעון השמעוני.

אמר רבי מרינוס ברבי הושעיא הא כמה דתימר ברוני סברוני סיבויי. רבי הונא בשם רבי אידי ה"א בראש התבה ויו"ד בסופה, י"ה מעיד עליהם שהם הם בני אבותיהם.

אמר רבי פנחס גן נעול, אלו הבתולות. גל נעול, אלו הבעולות. מעין חתום, אלו הזכרים. תני בשם רבי נתן גן נעול, גל נעול, שתי פעמים למה, אלא שתי ביאות לאשה כדרכה ושא כדרכה. רבי הונא בשם בר קפרא אמר, בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה. לא שנו את שמם, ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין, ולא היו קורין לראובן רופוס, ולשמעון לא היו קורין לוליני, וליוסף לסטיס, ולבנימין אלכסנדרא. ולא שנו לשונם, להלן כתיב (בראשית יד, יג): ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, וכאן כתיב (שמות ה, ג): אלהי העברים נקרא עלינו, וכתיב (בראשית מה, יב): כי פי המדבר אליכם, בלשון הקדש. ולא אמרו לשון הרע, שנאמר (שמות יא, ב): דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו, את מוצא זה הדבר היה מפקד אצלם שנים עשר חדש, ולא נמצא בהן אחד שהלשין על חברו. ולא נמצא אחד מהן פרוץ בערוה, שנאמר (ויקרא כד, י): ויצא בן אשה ישראלית ויקב בן האשה הישראלית, להודיע שבחן של ישראל שלא נמצא בהם אלא זו ופרסמה הכתוב.

אמר רבי אבא בר כהנא, שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, וכל הנשים נגדרו בזכותה. יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו כל הזכרים בזכותו. רבי פנחס בשם רבי חיא כדאי היתה גדירת ערוה עצמה שבזכותה נגאלו ישראל ממצרים, מה טעם, גן נעול אחתי כלה, מה כתיב בתריה: שלחיך פרדס רמונים. תני רבי שמעון בן יוחאי לאחד שנפלה לו ירשה במקום אשפה, והיה היורש עצל, והלך ומכרה בדבר מועט קל, והלך הלוקח ונזדרז וחפר בה ומצא בה סימא, ובנה בה פלטין גדולה, התחיל הלוקח מהלך בשוק ועבדים מהלכין אחריו מן הסימא ההיא שקנה בה. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר, וי מה אבדתי. כך כשהיו ישראל במצרים היו משעבדים בטיט ולבנים, והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס המלכים, התחילו המצריים נחנקים ואומרים וי מה שלחנו מארצנו, שנאמר (שמות יג, יז): ויהי בשלח פרעה.

אמר רבי יונתן לאחד שהיה לו שדה בית כור והלך ומכרה בדבר קל, והלך הלוקח וחפר בה מעינות ועשה בה גנות ופרדסין, התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר וי מה אבדתי, כך כשהיו ישראל במצרים היו משעבדים בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס מלכים, התחילו המצריים נחנקין ואומרים וי מה שלחנו מארצנו, שנאמר: ויהי בשלח פרעה. רבי יוסי אומר לאחד שהיה לו קצצה של ארזין ומכרה בדבר קל, והלך הלוקח ועשה בה תבות ומגדלים שדה ושדות, התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר וי מה אבדתי, כך כשהיו ישראל במצרים היו משעבדין בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס מלכים, התחילו המצריים נחנקין ואומרים וי מה שלחנו מארצנו, שנאמר: ויהי בשלח פרעה. ב דבר אחר, שלחיך פרדס רמונים, דמיה לפרדס רמונים, לישן בני נש הוא מה שלח פלוני לארוסתיה, רמונים. רבי חנינא ורבי סימון, חד אמר היא הכניסה לו שלש עשרה, והוא הכניס לה שלש עשרה. היא הכניסה לו שלש עשרה, מה שמפרש בואלה שמות (שמות כה, ג ז): וזאת התרומה [וגו'] זהב וכסף ונחשת, ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים, וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים, אבני שהם ואבני מלאים. והוא הכניס לה שלש עשרה, מה שמפרש ביחזקאל (יחזקאל טז, י): ואלבישך רקמה, רבי סימי אמר פורפירא תרגם עקילס אפליקטא. (יחזקאל טז, י): ואנעלך תחש, תחת עורות תחשים, (יחזקאל טז, י): ואחבשך בשש, תחת שש ועזים, (יחזקאל טז, י): ואכסך משי, רבי איבו אמר עשאן ממש בעולם, ורבי יהודה ברבי סימון אמר הקיפן ענני כבוד, האיך מה דאת אמר (שמות יג, כב): לא ימיש עמוד הענן, (יחזקאל טז, יא): ואעדך עדי, זה זין, תני רבי שמעון בן יוחאי אומר זין שנתן להם בחורב, שם המפרש חקוק עליו, וכשחטאו נטל מהן, וכיצד נטל, רבי איבו אמר מאליו היה נקלף, ורבנן אמרין מלאך ירד וקלפו. (יחזקאל טז, יא): ואתנה צמידים על ידיך, אלו שני לוחות הברית שחקוק עליהם עשרת הדברות, היאך מה דאת אמר (שמות לב, טז): והלחת מעשה אלהים המה וגו'. (יחזקאל טז, יא): ורביד על גרונך, אלו דברי תורה, כמה דאת אמר (משלי ו, כא): קשרם על לבך תמיד, (יחזקאל טז, יב): ואתן נזם, זה נזר הקדש, (יחזקאל טז, יב): ועגילים על אזניך, זה הציץ, דתנינן הציץ דומה לטס של זהב ורחב שתי אצבעות ומקף מאזן לאזן. (יחזקאל טז, יב): ועטרת תפארת בראשך, זו השכינה, האיך מה דאת אמר (ישעיה סב, ג): והיית עטרת תפארת ביד ה'. וכתיב (מיכה ב, יג): ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם. ואלין תלתי אחרנייאתא מה אינון (יחזקאל טז, יג יד): ותעדי זהב וכסף ויצא לך שם בגוים. כפרים עם נרדים, רבי הונא אמר היא הכניסה לו שלשה עשר והוא הכניס לה ששה ועשרים, כדרך חתן להיות כופל כתבה של כלה. רבי אחא אמר היא הכניסה לו כלים ובשמים, והוא הכניס לה כלים ובשמים, כלים על ידי משה ובשמים על ידי שלמה, הדא הוא דכתיב (מלכים א י, י): ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד ואבן יקרה לא בא כבשם ההוא עוד לרב אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה. רבי סימון אמר היא הכניסה לו כלים ובשמים במנין, והוא הכניס לה כלים ובשמים שלא במנין, בא שלמה ופרש: כפרים עם נרדים. ג דבר אחר שלחיך פרדס רמונים, שלחיך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבוא, ואיזה זה, זה הבאר, מאן היו ישראל מנסכים כל ארבעים שנה שעשו במדבר, רבי יוחנן אמר מן הבאר, וממנו היו רב הניתן, דאמר רבי יוחנן הבאר היתה מעלה להם מיני דשאים, מיני זרעונים, מיני אילנות, תדע לך שהוא כן, שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר מהן היו אומרים (במדבר כ, ה): לא מקום זרע ותאנה וגפן. רבי לוי אמר מן האשכול, על שם (במדבר יג, כג): ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, אפשר כן, אמר רבי אבא בר כהנא פרות היו גסין באותה שעה. ורבנן אמרין ממה שהיו תגרי עובדי כוכבים מוכרין להם לישראל. תני רבי ישמעאל עדין לא נאסר יינם של עובדי כוכבים לישראל. ד דבר אחר שלחיך פרדס רמונים, שלוחיך, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבוא, איזה זה, זה הנחל, דכתיב (יחזקאל מז, יב): ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' ועלהו לתרופה, מהו לתרופה, אמר רבי יוחנן לתרפיון, מציץ עליה ותרף מזוניה. רב ושמואל חד אמר להתיר פה של מעלן, וחד אמר להתיר פה של מטן. רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי, חד אמר להתיר פה אלמים, וחד אמר להתיר פה עקרות. ה דבר אחר, שלחיך פרדס רמונים, שלוחיך, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבוא, איזה זה, זה אליהו זכור לטוב, דתנינן תמן משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וקרבוה בני ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה ורחקוה בני ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב. רבי יהודה אמר. לקרב אבל לא לרחק. רבי שמעון אמר להשוות את המחלוקות. וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר (מלאכי ג, כג): הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים וגו'. א יד נרד וכרכם, נרד נרדינון, כרכם כמשמעו, קנה, זה קנה בשם, שנאמר (שמות ל, כג): וקנה בשם. וקנמון, רבי הונא בשם רבי יוסי אומר קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו. מר אינמרינון, ואהלות, רבי יסא אמר פילטא, למה קורא אותה אהלות, רבי אבא בר יודן בשם רבי יהודה אמר מפני שהוא בא דרך אהלים, ורבנן אמרי שהוא פוסה כאהל. ומהיכן היו בנות ישראל מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר, רבי יוחנן אמר מן הבאר, הדא הוא דכתיב: מעין גנים באר מים חיים. רבי אבהו אמר מן המן, הדא הוא דכתיב (תהלים מה, ט): מר ואהלות קציעות כל בגדתיך וגו', ממה שנתון תחת השן ממנו היו בנות ישראל הצנועות והכשרות מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, כתיב (עמוס ו, יא): כי הנה ה' מצוה והכה הבית הגדול רסיסים, לא דמי הדין ריסה להדין ביזעא, הדא ריסה אית מנה אליסים, והדין ביזעא לית מנה אליסים. א טו מעין גנים באר מים חיים, אמר רבי יוחנן ארבעים ושמונה פעמים כתיב בתורה באר באר, כנגד ארבעים ושמנה דברים שנקנית בם התורה, הדא הוא דכתיב: מעין גנים באר מים חיים. ונזלים מן לבנון, אמר רבי עזריה זה מזיל מקצת דבר וזה מזיל מקצת דבר, עד שתהא הלכה יוצאת כמין לבנון.

אמר רבי תנחומא זה מלחים מקצת דבר וזה מלחים מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים. א טז עורי צפון ובואי תימן, רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא, רבי אלעזר אמר שלמים הקריבו בני נח, רבי יוסי אמר עולות הקריבו בני נח, מותיב רבי אלעזר לרבי יוסי (בראשית ד, ד): והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן, דא מה עבד לה רבי יוסי, מן שמיניהון. מותיב רבי אלעזר לרבי יוסי (שמות כד, ה): וישלח את נערי בני ישראל, דא מה עבד לה רבי יוסי, שלמים בגופן בלא הפשט ונתוח. מותיב רבי אלעזר כתיב (שמות יח, יב): ויקח יתרו [וגו'] עלה וזבחים, עולה לשם עולה ושלמים לשם שלמים, דא מה עבד לה רבי יוסי, אמר לך פליגי בה תרי אמוראי חד אמר לאחר מתן תורה בא יתרו, ואחרינא אמר קדם מתן תורה בא יתרו, מאן דאמר קדם מתן תורה בא יתרו שלמים הקריבו בני נח, ומאן דאמר אחר מתן תורה בא יתרו עולות הקריבו בני נח, ודא מסייעא לרבי יוסי ברבי חנינא. עורי צפון ובואי תימן. עורי צפון, זו העולה שנשחטת בצפון, ולמה קורין לה עורי, דבר שהוא ישן ונתעורר, ובואי תימן, אלו שלמים שנשחטין בדרום, ולמה קורין אותה ובואי, דבר של חדוש. רבי אבא בר כהנא ורבי חנינא בר פפא ורבי יהושע בשם רבי לוי אמרי אף הדין קרא מסייעא לרבי יוסי (ויקרא ו, ב): זאת תורת העלה הוא העלה, שהקריבו בני נח בתחלה, וכד הוי מטי גבי שלמים אמר (ויקרא ז, יא): וזאת תורת זבח השלמים. אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא, מה מקים רבי אלעזר קרא דין עורי צפון ובואי תימן, לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון ויבואו ויחנו בדרום, היאך מה דאת אמר (ירמיה לא, ז): הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ, לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבוא ויפל בדרום, היאך מה דאת אמר (יחזקאל לט, ב): ושבבתיך וששאתיך והעליתיך. לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבוא ויבנה בית המקדש שנתון בדרום, היאך מה דאת אמר (ישעיה מא, כה): העירותי מצפון ויאת. הפיחי גני יזלו בשמיו, אמר רבי הונא בשם רבי יהושע ברבי בנימין בר לוי, לפי שבעולם הזה כשרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת, וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מביא רוח ארגסטיס לעולם, ומנהיג שתי רוחות כאחת ושתיהן משמשות, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג, ו): אמר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. יבא דודי לגנו, אמר רבי יוחנן למדתך התורה דרך ארץ, שלא יהיה החתן נכנס לחפה עד שתתן לו הכלה רשות, מה טעם, יבא דודי לגנו.