# פרשה ה

> מקור: https://rabenu.app/books/shir-hashirim-rabbah/parsha-5/

א באתי לגני, אמר רבי מנחם חתניה דרבי אלעזר בר אבונה בשם רבי שמעון ברבי יוסנה, באתי לגן אין כתיב כאן, אלא לגני, לגנוני, למקום שהיה עקרי מתחלה, ועקר שכינה לא בתחתונים היתה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ח): וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן, אמר רבי אבא מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, מקפץ וסליק מקפץ וסליק, חטא אדם הראשון, ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי, חטא דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי, חטא דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי, חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע הששי, חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי. כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ, זכה אברהם הורידה משביעי לששי, עמד יצחק והורידה מששי לחמישי, עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי, עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי, עמד קהת והורידה משלישי לשני, עמד עמרם והורידה משני לאחד שהוא ראשון, עמד משה והורידה לארץ.

אמר רבי יצחק הדא הוא דכתיב (תהלים לז, כט): צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה, הרשעים מה יעשו תלויין באויר כי לא השכינו שכינה לארץ, אבל הצדיקים השכינו שכינה לארץ, מה טעם צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה, ישכינו לשכינה עליה (ישעיה נז, טו): שוכן עד וקדוש שמו, ואימת שרת שכינה עליה, ביום שהוקם המשכן, שנאמר (במדבר ז, א): ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון אמר משל למלך שכעס על מטרונה והוציאה מתוך פלטין שלו, לאחר כך בקש להתרצות לה, שלחה לו ואמרה יעשה לי המלך דבר חדש ויבוא אצלי. כך לשעבר היה הקדוש ברוך הוא מקבל הקרבנות מלמעלה, דכתיב (בראשית ח, כא): וירח ה' את ריח הניחח וגו', עכשיו מקבל מלמטה, הדא הוא דכתיב: באתי לגני אחתי כלה. אריתי מורי עם בשמי, זה קטרת הסמים וקמץ הלבונה, אכלתי יערי עם דבשי, אלו אברי עולה ואמורי קדשי קדשים. שתיתי ייני עם חלבי, אלו הנסכים ואמורי קדשים קלים. אכלו רעים, זה משה ואהרן. שתו ושכרו דודים, אלו נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתן.

אמר רבי אידי בקש דוד להקריב קרבנו כקרבנן של נשיאים, הדא הוא דכתיב (תהלים סו, טו): עלות מחים אעלה לך וגו', איזהו קרבן שיש בו פרים ואילים ועתודים, הוי אומר זה קרבן של נשיאים, הדא הוא דכתיב (במדבר ז, יז): ולזבח השלמים בקר שנים.

אמר רבי שמעון בן יוסינא, למה הוא קורא אל הנשיאים רעים, אלא שכון להאהיבן ולקרבן, ואמר רבי שמעון בן יוסינא בכל מקום אין היחיד מביא קטרת בנדבה, וכאן קטרת בנדבה. בכל מקום אין היחיד מביא חטאת נדבה, וכאן חטאת נדבה. בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה טמאה ושבת, וכאן קרבן יחיד דוחה את השבת ואת הטמאה. בכל מקום אין היחיד מביא חטאת אלא על חטא, וכאן היחיד מביא חטאת שלא על חטא.

דבר אחר אכלו רעים אלו הנשיאים, שתו ושכרו דודים אלו הנסכים.

דבר אחר, אכלו רעים, אמר רבי ברכיה למלך שעשה סעודה וזמן האורחין, ונפל השרץ לתוך התמחוי, שאלו משך המלך את ידו היו הכל מושכין את ידיהם, פשט המלך את ידו, ופשטו הכל את ידיהם.

אמר רבי ינאי למלך שעשה סעודה וזמן אורחין אצלו, והיה מחזיר עליהם ואומר להם יערב לכם ויבסם לכם.

אמר רבי אבהו למלך שעשה סעודה וזמן אורחין אצלו, לכשאכלו ושתו אמר טלו מנה זו יפה ותנו לבעל הבית, אף הכא כן, באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי, אף אתון אכלון. שתיתי ייני עם חלבי, אף אתון שתו ושכרו דודים. א ב אני ישנה, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אני ישנה מן המצוות, ולבי ער לגמילות חסדים. אני ישנה מן הצדקות, ולבי ער לעשותן. אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער לקריאת שמע ותפלה. אני ישנה מבית המקדש, ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות. אני ישנה מן הקץ, ולבי ער לגאלה. אני ישנה מן הגאלה, ולבו של הקדוש ברוך הוא ער לגאלני.

אמר רבי חיא בר אבא איכן מצינו שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל, מן הדין קרא, דכתיב (תהלים עג, כו): צור לבבי וחלקי אלהים לעולם

קול דודי דופק, על ידי משה, בשעה שאמר (שמות יא, ד): ויאמר משה כה אמר ה' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים. פתחי לי, רבי יסא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחדה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו. רבי תנחומא ורבי חוניא ורבי אבהו בשם ריש לקיש, כתיב (תהלים מו, יא): הרפו ודעו כי אנכי אלהים וגו', אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הרפו ממעשיכם הרעים ודעו כי אנכי אלהים. רבי לוי אמר אלו היו ישראל עושין תשובה אפלו יום אחד, מיד הן נגאלין, ומיד בן דוד בא, מה טעם (תהלים צה, ז): כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקלו תשמעו, רבי יודן ורבי לוי אמרי אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הרפו ממעשיכם הרעים ועשו תשובה כהרף עין, ודעו כי אנכי אלהים. אחתי, שנתאחו לי במצרים בשתי מצוות, בדם הפסח ובדם המילה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל טז, ו): ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי זה דם הפסח, ואמר לך בדמיך חיי זה דם המילה. רעיתי, שרעו אותי בים ואמרו (שמות טו, ב): זה אלי. ואנוהו, (שמות טו, יח): ה' ימלך לעלם ועד, יונתי, במרה, שמשם נצטוו ונצטינו בכל המצוות וצדקות ומעשים טובים כיונה זו שמצינת, הדא הוא דכתיב (שמות טו, כה): שם שם לו חק ומשפט. תמתי, תמותי שנתממו עמי בסיני, ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. רבי ינאי אמר תאומתי, כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי תאומתי מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו חברו מרגיש, כך כביכול אמר הקדוש ברוך הוא (תהלים צא, טו): עמו אנכי בצרה. שראשי נמלא טל, על שם (תהלים סח, ט): ארץ רעשה אף שמים נטפו. קוצותי רסיסי לילה, על שם שנאמר (שופטים ה, ד): גם עבים נטפו מים. א ג פשטתי את כתנתי, אמר רבי יוחנן אפלו תמה שבתמות יודעת לפשט וללבש, ואת אמרת פשטתי את כתנתי, רבי חנינא ורבי יוחנן אמרי יום שנזדוג להם נבוכדנצר הרשע לישראל פשט מהם שני לבושים גדולים, לבוש כהנה ולבוש מלכות. רחצתי את רגלי, מטנוף עבודת כוכבים, יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודת כוכבים, אף על פי כן דודי שלח ידו מן החור.

אמר רבי אבא בר כהנא, וכי מה טיבו של חור זה להיות מגדל שרצים, אלא כך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם כל נסים שעשית לי על ידי כורש, לא היה מוטב לעשותן לי על ידי דניאל, ועל ידי אדם צדיק, אף על פי כן, מעי המו עליו.

אמר רבי עזריה אמר הקדוש ברוך הוא גזר טב אנא, אתון אמרין ומעי המו עליו, גם אני אמרתי (ירמיה ד, יט): מעי מעי אוחילה.

דבר אחר פשטתי את כתנתי, אמר רבי יוחנן בשם ריש לקיש, אפלו תמה שבתמות יודעת לפשט וללבש, ואת אמרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, אלא מהו זה, לפי ששנת העצרת ערבה, והלילה קצרה, אמר רבי יודן אף פורטענא לא עקצה בהם. רחצתי את רגלי, מטנוף של עבודת כוכבים, יודעת הייתי שאבק של אותו המקום משיאני לעבודת כוכבים, אף על פי כן דודי שלח ידו מן החור.

אמר רבי אמי כעני שמבקש צדקה, אף על פי כן ומעי המו עליו והוא אמר לי (ירמיה לא, יט): המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'. א ה קמתי אני לפתח לדודי, קמתי אני ולא אמות העולם, תרגם רבי יעקב בר אבונה קמי רבי יצחק, כתיב (עזרא א, ה): ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים וגו'. ליהודה שהוא מלך, ובנימן שבית המקדש בחלקו, לכהנים מפני העבודה, וללוים מפני הדוכן. לפתח לדודי בתשובה. וידי נטפו מור מררים, דגזר כורש ואמר דעבר פרת עבר ודלא עבר לא יעבר.

אמר רבי יוחנן כתיב (ישעיה יג, י): חשך השמש בצאתו, לווי הוה קבל ההוא יומא ולא דנחה, יצא כרש לטיל במדינה וראה המדינה שוממת, אמר מה טיבה של מדינה זו שוממת, איכן הם הזהבים, איכן הם הכספים, אמרי ליה ולאו את הוא דגזרת ואמרת כל יהודאין יפקון ויבנון בית מקדשא, מנהון דהבים ומנהון כספים, הא דסלקין למבנא מקדשא, בההיא שעתא גזר ואמר, דעבר פרת עבר, דלא עבר לא יעבר. דניאל וסיעתו וחבורתו עלו, באותה שעה אמרו, מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על ארץ ישראל, עזרא וסיעתו וחבורתו לא עלו, באותה שעה. ולמה לא עלה באותה שעה עזרא, שהיה צריך לברר תלמודו לפני ברוך בן נריה, ויעלה ברוך בן נריה, אלא אמרי ברוך בן נריה אדם גדול וישיש היה ואפלו בגלקטיקא לא היה יכול להטען.

אמר ריש לקיש מקדש הבית שלא עלה עזרא באותה שעה, שאלו עלה עזרא באותה שעה היה לשטן לקטרג ולומר מוטב שישמש עזרא בכהנה גדולה, מלשמש יהושע בן יהוצדק כהן גדול, ויהושע בן יהוצדק היה כהן גדול בן כהן גדול, אבל עזרא על ידי שהיה אדם צדיק, לא היה ראוי לשמש בכהנה גדולה כמותו.

אמר רבי סימון קשה היא שלשלת יוחסין לפני הקדוש ברוך הוא להעקר ממקומה. על כפות המנעול, שמשם ננעל פרת לפניהם.

דבר אחר קמתי אני ולא אמות העולם, לפתח לדודי בתשובה, וידי נטפו מור מררים, שאמרתי לעגל (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל. ואצבעתי מור עבר, אף על פי כן מור עבר עבר על מררי, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה וגו'. על כפות המנעול, שמשם ננעל בפניהם שלא יכנסו לארץ ישראל. א ו פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר, נתחטא, נתמלא עלי עברה. נפשי יצאה בדברו, בדבורו של כורש, דגזר דלא עבר פרת לא יעבר. בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני.

דבר אחר פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר, נתחטא, נתמלא עלי עברה כאשה עברת. נפשי יצאה בדברו, בדבורו, מקול דבורו הראשון שאמר (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני. א ז מצאני השמרים הסבבים בעיר, זה (עזרא ה, ג): תתני פחת עבר נהרה וחבריו. הכוני פצעוני, (עזרא ד, ו): כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלים. נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות, חומותיה של ירושלים.

אמר רבי אבא בר כהנא לשעבר היתה נבנה החומה אבן שמונה אמות, ואבן עשר אמות, ברם הכא (עזרא ה, ח): והוא מתבנא אבן גלל, ואבן דגלגול.

דבר אחר מצאני השמרים, שבטו של לוי, דכתיב בהו (דברים לג, ט): כי שמרו אמרתך. הסבבים בעיר, היאך מה דאת אמר (שמות לב, כז): עברו ושובו משער לשער. הכוני פצעוני, היאך מה דאת אמר (שמות לב, כז): והרגו איש את אחיו. נשאו את רדידי מעלי, זה הזין. תני רבי שמעון בן יוחאי זין שנתן להם לישראל בחורב, שם המפרש היה חקוק עליו, וכיון שחטאו נטל מהם, כיצד נטל מהם, רבי איבו אמר מלאך ירד וקלפו. ורבנן אמרי מאליו היה נקלף. שמרי החמות, שומרי חומותיה של תורה. א ח השבעתי אתכם בנות ירושלים, מה תגידו לו שחולת אהבה אני, מה חולה זו מצפה לרפואה, כך הדור שבמצרים מצפה לגאלה. א ט מה דודך מדוד היפה בנשים, אמות העולם אומרים לישראל, מה דודך מדוד, מה אלוה הוא מאלוהות, מה פטרון הוא מפטרונין. ישראל אומרים להם, דודי צח ואדום. צח לי בארץ מצרים וגו', ואדום למצרים. צח לי בארץ מצרים, שנאמר (שמות יב, יב): ועברתי בארץ מצרים וגו', ואדום למצרים, שנאמר (שמות יד, כז): וינער ה' את מצרים. צח לי בים, שנאמר (שמות יד, כט): ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, ואדום לי בים, שנאמר (שמות יד, כז): וינער ה' את מצרים בתוך הים. צח לי בעולם הבא, ואדום לי בעולם הזה. רבי לוי בר חיתא אמר בה תלת, צח לי בשבת, ואדום לי כל ימי השבת. צח לי בראש השנה, ואדום לי כל ימות השנה. צח לי בעולם הזה, ואדום לי בעולם הבא. דגול מרבבה, אמר רבי אבא בר כהנא מלך בשר ודם מעטיפתו נכר, ברם הכא, הוא אש, משרתיו אש, (דברים לג, ב): ואתא מרבבת קדש, ואות הוא בתוך רבבות קדש. א יא ראשו כתם פז, ראשו זו התורה, שנאמר (משלי ח, כב): ה' קנני ראשית דרכו. רבי חוניא בשם ריש לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לבריתו של עולם, מה טעם (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, שנאמר (תהלים צ, ד): כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר. כתם פז, אלו דברי תורה, שנאמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז רב, קוצותיו תלתלים, זה הסרגול. שחרות כעורב, אלו האותיות.

דבר אחר קוצותיו תלתלים, תלי תלים.

דבר אחר, רבי עזריה אומר אפלו דברים שאתה רואה אותם שהם קוצים בתורה, הן קוצי קוצים. רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים תלי תלים.

דבר אחר, רבי עזריה אומר אפלו דברים שאתה רואה אותם שהן קוצין בתורה, תלי תלים הן. במי הן מתקימות, שחרות כעורב, במי שהוא משכים ומעריב בהן. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר אין גרנה של תורה אלא בלילה, מה טעם (משלי לא, טו): ותקם בעוד לילה, וכתיב (איכה ב, יט): קומי רני בלילה. רבי שמעון אמר ביום ובלילה, על שם שנאמר (יהושע א, ח): והגית בו יומם ולילה.

אמר ריש לקיש יפה למדני רבי יוחנן שאין גרנה של תורה אלא בלילה.

אמר רבי שמעון בן לקיש כד הוינא לעי באוריתא ביממא, בלילה הוה מנהרא לי, דכתיב: והגית בו יומם ולילה. ב רבי יוחנן דצפרין פתר קרא בתלוליות של עפר, מי שהוא טפש מהו אומר מי יכול לקצות את זה, מי שהוא פקח מהו אומר, הריני קוצה שתי משפלות ביום ושתי משפלות בלילה ולמחר כן, עד שאני קוצה את כלה. כך מי שהוא טפש אומר מי הוא יכול ללמד כל התורה, נזיקין שלשים פרקים, כלים שלשים פרקים. והחכם אומר הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומדה כלה.

אמר רבי ינאי (משלי כד, ז): ראמות לאויל חכמות, לככר נקוב שתלוי באוירו של בית, הטפש אומר מי יכול להוריד לזה, והפקח אומר ולא אחר תלאו, אלא הריני מביא שני קנים ומחברן זה עם זה עד שאני מורידו. כך הטפש אומר מי יכול ללמד התורה שבלב רבי, והפקח אומר והוא לא מאחר למדה, הריני לומד היום שתי הלכות ושתים למחר, עד שאני לומד התורה של חכם זה.

אמר רבי לוי לקרסטל נקוב ששכרו בעליו פועלים למלאותו מים, אומר הטפש מה אני מועיל, מכניס בזו ומוציא בזו, והפקח אומר ולא שכרי אני נוטל, ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל מבעל הבית. כך הטפש אומר הריני לומד תורה ומשכחה מה אני מועיל, והפקח אומר ולא שכר יגיעה נותן לי הקדוש ברוך הוא. דאמר רבי לוי אפלו דברים שאת רואה קוצין בתורה, תלי תלים הן, יכולות הן להחריב את העולם ולעשותו תל, האיך מה דאת אמר (דברים יג, יז): תל עולם. כתיב (דברים ו, ז): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אם תעשה מן הדל"ת רי"ש, תחריב לכל העולם, (שמות לד, יד): לא תשתחוה לאל אחר, אם תחליף רי"ש בדל"ת, תחריב העולם. כתיב (ויקרא כב, ב): ולא יחללו את שם קדשי, אם תחליף חי"ת לה"א תחריב העולם, כתיב (ישעיה ח, יז): וחכיתי לה', אם תחליף חי"ת לה"א תחריב העולם, כתיב (תהלים קנ, ו): כל הנשמה תהלל יה, אם תחליף ה"א לחי"ת תחריב העולם, כתיב (ירמיה ה, יב): כחשו בה', אם תחליף בי"ת לכ"ף תחריב העולם, כתיב (הושע ה, ז): בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, אם תחליף בי"ת, לכ"ף תחריב העולם, כתיב (שמואל א ב, ב): אין קדוש כה' כי אין בלתך, אמר רבי אבהו בר כהנא הכל בלה ואת לא בלה, כי אין בלתך, אין לבלותיך

שחרות כעורב. רבי אלכסנדרי בר הדרין ורבי אלכסנדרי קרובה אמר, אפלו אם מתכנשין כל באי עולם להלבין כנף אחד מן העורב אינן יכולין, כך אם מתכנשין כל באי עולם לעקר יו"ד שהוא קטן האותיות שבתורה, אינן יכולין, ממי את למד משלמה המלך, שעל ידי שבקש לעקר יו"ד מן התורה עלה קטיגורו, ומי קטרג, רבי יהושע בן לוי אמר יו"ד שבירבה קטרג. רבי שמעון בן יוחאי אומר ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו, רבונו של עולם כתבת בתורתך דיתיקי שמקצתה בטלה כלה בטלה, שלמה המלך מבקש לעקר יו"ד שבתורה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך, הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו ויו"ד שבך אינו בטל לעולם

רבי יהושע בן קרחה אומר יו"ד שבשרי עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר, רבונו של עולם עקרתני משמה של צדקת זו. אשת צדיק זה אברהם אבינו, וקראת שמה שרה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך, מתחלה היית בסופן של אותיות ובשם נקבה, עכשו אני נותנך בשמו של זכר ובראשון של אותיות, בצדיק שבעולמים, הדא הוא דכתיב (במדבר יג, טז): ויקרא משה להושע בן נון יהושע. רבי אלעזר בר אבונה בשם רבי אחא, לעשרים וששה דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם נתתני בראש האותיות ולא בראת בי העולם אלא בבי"ת, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אמר לו הקדוש ברוך הוא עולמי ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): ה' בחכמה יסד ארץ, למחר אני נגלה ונותן התורה לישראל ואני נותנך בראשון של דברות, ובך אפתח תחלה, שנאמר (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך. בר חוטא אמר למה נקרא שמו אל"ף, שהוא מסכים מאלף דור, שנאמר (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור

רבי יהודה פתר קרא בתלמידי חכמים, תלתלים שחרות כעורב, אלו תלמידי חכמים, שאף על פי שנראין כעורין ושחרין בעולם הזה, לעתיד לבוא (נחום ב, ה): מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו. רבי שמואל בר יצחק פתר קרא בפרשיות התורה, תלתלים שחרות כעורב, אלו תלמודות של תורה, שנראות כעורות ושחרות מלאמרן ברבים, אמר הקדוש ברוך הוא ערבות הן עלי, האיך מה דאת אמר (מלאכי ג, ד): וערבה לה' מנחת יהודה. תדע לך שהוא כן הדבר, שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו שתיהן כאחד, אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה, שנאמר (ויקרא טו, ב כה): איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' ואשה כי יזוב זוב דמה

אמר רבי שמעון בן לקיש, תורה שנתן הקדוש ברוך הוא היתה עורה של אש לבנה, וכתובה באש שחורה, היא אש וחצובה מאש, והיא מוכללת באש, ונתונה באש, הדא הוא דכתיב (דברים לג, ב): מימינו אש דת למו. א יב עיניו כיונים, עיניו אלו סנהדרין, שהם עינים לעדה, שנאמר (במדבר טו, כד): והיה אם מעיני העדה, מאתים ארבעים ושמונה אברים יש בו באדם וכלן הולכין אחר העינים, כך ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן. על אפיקי מים, שהם אפיקים על מימיה של תורה, דאמר רבי חמא בר עוקבא דברי תורה מגבירין הם לכל מי שהוא עוסק בם כל צרכן. רחצות בחלב, אלו ההלכות שהן רוחצין אותן בשנים, עד שעושים אותה נקיים כחלב. ישבות על מלאת, מלאתה של תורה. ב דבר אחר, ישבות על מלאת, על מלאתה של ירושלים, היאך מה דאת אמר (ישעיה א, כא): מלאתי משפט. רבי פנחס בשם רבי הושעיא רבה ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים, מנין מלאתי.

אמר רבי תנחומא על מלאת, זה ממלא מקצת דבר, וזה ממלא מקצת דבר, עד שתהא הלכה יוצאה כמין לבנון. דאמר רבי תנחומא זה מלחים מקצת דבר, וזה מלחים מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאה כמין לחיים. א יג לחיו כערוגת הבשם, אמר רבי ינאי ביומוי דזמניין תרתין חבורן והוינן נפקין ולעיין באורייתא בהדא אסטרין, ולא כטעם שהיתה זו אומרת זו אומרת. מגדלות מרקחים, אמר רבי תנחומא מה מגדלות הרקח הזה יש בו מכל מיני בשמים, כך תלמיד חכם צריך להיות מלא מקרא משנה ותלמוד והלכות ואגדות כהנה ולויה מיעקב. שפתותיו שושנים, זה תלמיד חכם הרגיל במשנתו, שפתותיו שושנים נטפות מור עבר, זה תלמיד שאינו רגיל במשנתו, ששפתיו נוטפות מור, אף על פי כן, עובר הוא, וחוזר ומברר תלמודו. א יד ידיו גלילי זהב, אלו לוחות הברית, שנאמר (שמות לב, טז): והלחת מעשה אלהים המה, גלילי זהב, אלו דברי תורה, שנאמר (תהלים יט, יא): הנחמדים מזהב ומפז, אמר רבי יהושע בר נחמיה, מעשה נסים היו נגללין היו של סנפירינון היו והיו נגללין. רבי מנחמא בשם רבי אבון אמר וחצובין מגלגל חמה היו. כיצד היו כתובין, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, על שם שנאמר: ידיו גלילי זהב, כדברי רבי חנינא בן גמליאל, הדא הוא דכתיב (דברים ד, יג): ויכתבם על שני לחות אבנים. ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, שנאמר (דברים ד, יג): ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם עשרת הדברים ויכתבם על שני לחות אבנים. רבי שמעון בן יוחאי אמר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, שנאמר: ויכתבם על שני לחות אבנים, עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. רבי סימאי אומר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, שנאמר (שמות לב, טו): לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה, טטרוגא. ב חנניה בן אחי רבי יהושע אמר בין כל דבור ודבור, פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובין. רבי יוחנן כד הוה פשיט קריה והוה מטי בדין פסוקא ממלאים בתרשיש, הוה אמר יפה למדני בן אחי רבי יהושע, מה גלים הללו בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים. ממלאים בתרשיש, זה התלמוד, שהוא כים הגדול, הדא דאת אמר (יונה א, ג): תרשישה, הדא מה דאת אמר (קהלת א, ז): כל הנחלים הלכים אל הים. מעיו עשת שן, זו תורת כהנים, מה הכרס הזה הלב מכאן והכרעים מכאן והוא בתוך, כך תורת כהנים, שני ספרים מכאן ושנים מכאן והוא באמצע. עשת שן, מה עשת שן זה את עושה ממנה כמה יתדות, כמה רמחים, כך תורת כהנים יש בה כמה מצוות, כמה דקדוקין, כמה קלים וחמורים, כמה פגולים, כמה נותרות, כתובים בתורת כהנים. ג מעלפת ספירים, מעולפת כחן של בני אדם, שהיא קשה כספיר הזה. רבי יודן ורבי פנחס, רבי יודן אמר אי תימר שהספיר הזה רך הוא, בוא וראה מעשה שהיה באדם אחד שהביא ספיר אחד ברומי למכרו, אמר הלוקח על מנת לבדק אותו נבחין אותו לשבר ממנו חתיכה קטנה, נתנו על הסדן, התחיל מכה עליו בפטיש, נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר במקומו ולא חסר, הדא הוא דכתיב: מעלפת ספירים.

אמר רבי אבא בר ממל אם נתעלף אדם בדברי תורה והלכה, סוף שנעשה בהם קסם. ורבנן אמרין כל מי שנעשה קסם בדברי תורה, סוף שהוא נעשה בהם מלך, היאך מה דאת אמר (משלי טז, י): קסם על שפתי מלך. רבי אלעזר בר רבי שמעון אתוי חמרייא גבי אבוי למזבן עבור מן קרייתא המוניא, יתיב גבי תנורא, אמיה נסחא והוא אכיל, אמיה נסחא והוא אכיל, עד דאכיל כל אצוותא, אמרין ווי חיווא בישא שריא במיעני דהדין, דומה שזה מביא רעבון לעולם, שמע קלהון, מדנפקון למזבן טעניהון, נסב חמריהון ואסיקון לאגרא. אתון תבעון חמריהון ולא אשכחון יתהון, תלון עיניהון וחמון יתהון יהיבין באגרא, אזילו גבי אבוי תנון ליה עובדא. אמר לון דלמא מלה בישא אשמעתוניה, אמרין ליה לא מרי אלא כן וכן הוה עובדא, אמר לון ולמה הכנסתם בו עין רעה וצרה, איפשר דמן דדכון הוה אכיל, או עליכון אינון מזונוי, לא, ההוא דברייה ברא ליה מזוני, אף על פי כן, אזילו ואמרון ליה מן שמי והוא מחית לכון. הנס האחרון היה קשה מן הראשון, מן מסקן להון הוה מסיק להון חד חד, מן נחית להון הוה מחית להון תרי תרי, וכיון שנתעסק בתורה, אפלו טליתו לא היה יכול לסבל, לקים מה שנאמר: מעלפת ספירים. בן בית אחד היה לו לרבן גמליאל והיה למוד להיות נוטל קפה של ארבעים סאה ומוליכה אצל הנחתום, אמר ליה כל הדין חילא טבא אית בך ולית את עסיק באוריתא, כיון שנתעסק בתורה התחיל להיות נוטל של שלשים, של עשרים, של שנים עשר, של שמונה סאים, כיון דגמר ספרא, אפלו קפה של סאה לא היה יכול לסבל, ואית דאמרי אפלו סבניה לא הוה יכול למסבל, אלא אחרנין מעברין ליה מעלווי, דהוא לא היה יכול, לקים מה שנאמר: מעלפת ספירים. א טו שוקיו עמודי שש, שוקיו זה העולם, עמודי שש, שהוא מיסד לששה ימים, דכתיב (שמות לא, יז): כי ששת ימים עשה ה' וגו'. מיסדים על אדני פז, אלו פרשיותיה של תורה, שנדרשות לפניהם ולאחריהם, ולמה הם דומות לעמוד זה שיש לו בסיס מלמטן וקיפלורוסים מלמעלן, כך פרשיות התורה נדרשות לפניהם ולאחריהם. לפניהם מנין, שנאמר (ויקרא יט, כ): ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע, מה כתיב בתריה: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, וכי מה ענין זה לזה, אלא משהוא מנכיש הוא אזיל ומתעביד ברביי, מתוך שהוא נכנס ויוצא לתוך ביתו הוא נחשד על שפחתו, אמר לא חטאת אני חיב ולא אשם אני חיב, חטאת אני מביא אשם אני מביא. רבי יודן אמר בשם רבי לוי אלו שנוהגין התר בשפחות בעולם הזה, עתידים הן להתלות בקדקדי ראשיהן לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, כב): אך אלהים ימחץ ראש איביו קדקד שער מתהלך באשמיו, מהו מתהלך באשמיו, עמיה חובוי, אמר יזיל האי גברא בחובוי. ונדרשות לאחריהן כיצד, דכתיב (ויקרא יט, כג): שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל, מה כתיב בתריה: לא תאכלו על הדם לא תנחשו וגו', אמר הקדוש ברוך הוא לערלה אתה ממתין שלש שנים, ולאשתך אי אתה ממתין עד שהיא מטהרת מנדתה. לערלה אתה ממתין שלש שנים, ולבהמתך אי אתה ממתין שיתמצה דמה. ומי קים מצות הדם, שאול התחיל לקים מצות הדם, הדא הוא דכתיב (שמואל א יד, לג): ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים לה' לאכל על הדם (שמואל א יד, לג): ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם, מהו בזה, רבנן אמרין סכין בר ארבע עשרה הראה להם, הבי"ת תרתי, זיי"ן שבעה, ה"א חמשה, הרי ארבעה עשר. אמר להם כסדר הזה היו שוחטין ואוכלים, ואימתי פרעו לו הקדוש ברוך הוא, במלחמת פלשתים, דכתיב (שמואל א יג, כב): והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יונתן ותמצא לשאול, וגו', ולא נמצא, ואת אמרת ותמצא, ומי המציאה לו, רבי חגי בשם רבי יצחק מלאך המציאה לו, ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא המציאה לו. כתיב (שמואל א יד, לה): ויבן שאול מזבח לה' אתו החל לבנות וגו', וכמה מזבחות בנו ראשונים, נח בנה מזבח, אברהם בנה מזבח, יצחק בנה מזבח, יעקב בנה מזבח, משה בנה מזבח, יהושע בנה מזבח, ואת אמר אתו החל לבנות, אלא אותו החל להיות ראש למלכים, אמר רבי יודן לפי שנתן נפשו על הדבר הזה, העלה עליו הכתוב כאלו אותו החל לבנות מזבח לה'. ב רבי שמעון ברבי יוסי בר לקוניא לפי שבעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מכלה אותו. אדם נוטע נטיעה, ואחר יאכל אותה. אבל לעתיד לבוא מה כתיב (ישעיה סה, כב): לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל וגו' לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וגו', (ישעיה סא, ט): ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'.