# פרשה ז

> מקור: https://rabenu.app/books/shir-hashirim-rabbah/parsha-7/

א שובי שובי השולמית, רבי שמואל בר חיא בר יודן בשם רבי חנינא, ארבע פעמים כתיב כאן שובי שובי, כנגד ארבע מלכיות ששולטין בישראל, וישראל נכנסין תוך ידיהן בשלום ויוצאין לשלום, השולמית, אמה ששלום חי העולמים מתנהג בה, הדא הוא דכתיב (שמואל ב ז, ו): ואהיה מתהלך באהל ובמשכן.

דבר אחר, השולמית, אמה שמסימים לה שלום בכל יום, היאך מה דאת אמר (במדבר ו, כו): וישם לך שלום.

דבר אחר, השולמית, אמה שאני עתיד להושיבה בנוה שלום, הדא הוא דכתיב (ישעיה לב, יח): וישב עמי בנוה שלום וגו'.

דבר אחר, השולמית, אמה שאני נוטה עליה שלום, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו, יב): הנני נטה אליה כנהר שלום. רבי אלעזר בר רבי מרון אמר אמה שמשלמת איסטטיונו של עולם, הן בעולם הזה הן בעולם הבא. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אמה שכל טובות שבעולם אינן באות אלא בזכותה, הדא הוא דכתיב (בראשית כז, כח): ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, לך בזכותך ובך הדבר תלוי, דכתיב (דברים כח, יב): יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, בזכותך ובך הדבר תלוי. רבי שמואל בר תנחום ורבי חנן בריה דרבי ברכיה בוצריה בשם רבי ירמיה אמה שעשתה שלום ביני ובין עולמי, שאלו לא קבלה תורתי הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו, דאמר הונא בשם רבי אחא כתיב (תהלים עה, ד): נמוגים ארץ וכל ישביה, אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, כבר היה העולם מתגמגם והולך, ומי בסם העולם, אנכי, שנאמר (תהלים עה, ד): אנכי תכנתי עמודיה סלה, בזכות (שמות כ, ב): אנכי ה' אלהיך, תכנתי עמודיה

ונחזה בך, אמות העולם אומרות לישראל עד מתי אתם מתים על אלהיכם ומשלמין לו, הדא הוא דכתיב (שיר השירים א, ג): על כן עלמות אהבוך, ועד מתי אתם נהרגין עליו, כדכתיב (תהלים מד, כג): כי עליך הרגנו כל היום. ועד מתי אתם גומלין טובות עליו ולו לעצמו, והוא גומל לכם רעות, באו לכם אצלנו ואנו ממנין אתכם דכסין אפרכין ואיטרטלין. ונחזה בך ואתון אינון מחזיתיה דעלמא, הדא הוא דכתיב (שמות יח, כא): ואתה תחזה מכל העם. וישראל משיבין להם: מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים, שמעתם מימיכם אברהם יצחק ויעקב עבדו עבודת כוכבים, שיעבדו בניהם אחריהם, ולא אבותינו עבדו עבודת כוכבים ולא אנו נעבוד עבודת כוכבים אחריהם, אלא מה אתם יכולין לעשות לנו, כחולה שנעשה ליעקב אבינו כשיצא מבית לבן. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר ששים רבוא מלאכים היו חלין ומרקדים לפני יעקב אבינו בצאתו מבית לבן, ורבנן אמרי מאה ועשרים רבוא, הדא הוא דכתיב (בראשית לב, ב): ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, הרי ששים רבוא, (בראשית לב, ב): ויקרא שם המקום ההוא מחנים, הרי מאה ועשרים רבוא. או שמא אתם יכולין לעשות לנו כחולה שנעשה לאבותינו על הים, שנאמר (שמות יד, יט): ויסע מלאך האלהים. או שמא יכולין אתם לעשות לנו כחולה שנעשה לאלישע, שנאמר (מלכים ב ו, טו): וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה, וכתיב (מלכים ב ו, טז): ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם. מיד (מלכים ב ו, יז): ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע. או שמא יכולין אתם לעשות לנו כחולה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לצדיקים לעתיד לבוא. רבי ברכיה ורבי חלבו ועולא ביראה ורבי אלעזר בשם רבי חנינא אמרו, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים מח, יד): שיתו לבכם לחילה, לחולה כתיב, ומראין לו באצבע, שנאמר (תהלים מח, יד): כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על-מות, כעלמות, כמחולות של צדיקים. א ב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, אמר רבי יודן אפלו הדיוט מקלס בלשון זה גנאי הוא לו, ואת אומר: מה יפו פעמיך, אלא אינו מדבר אלא פעמי רגלים. והלא פעמים הללו פעמים מגלין פעמים מכסין, אלא מה יאיין עקיביך במסאנא ברתיה דרחמי.

אמר רבי ברכיה כך דרשו שני הרי עולם, רבי אליעזר ורבי יהושע אמרו: מה יפו פעמיך בנעלים, מה היה יפין לפעמיך, שהיו נועלין בעד כל הצרות. מעשה באחד ששכח לנעול דלתי ביתו ועלה לפעמי רגלים, וכשבא מצא הנחש קשור בטבעות דלתותיו. שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס תרנגולתיו לתוך ביתו ועלה לפעמי רגלים, ובא ומצא החתולות מקורעות לפניהם. שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של חטים לתוך ביתו ועלה לרגל, וכשבא מצא אריות מקיפין לחטים.

אמר רבי פנחס מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון והיו להם שכנים רעים מאמות העולם, והוון אמרין אימתי אילין יהודאין סלקין למצלייה בירושלם ואנן עלין מקפחין ביתיהון ומחרבין להון. מטא זמנא וסלקין, זמן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים כדמותן והוו נכנסין ויוצאין בתוך בתיהם. מן דאתיין מן ירושלם פלגין מן מה דאייתון עמהון לכל מגיריהון, אמרון לון אן הויתון, אמרון לון בירושלם, אימת סליקתון, ביום פלן, ואימת אתיתון, ביום פלן, אמרין בריך אלההון דיהודאין דלא שבקון ולא שבק יתהון, אינון גבריא סבירין אימת יסקון אילין יהודאין למצלייה בירושלם דאינון עלין ומקפחין לביתיהון ומחרבין להון, ושלח אלההון מלאכים כדמותהון דהוו נפקין ועללין בגו בתיהון בגין דאתרחיצו ביה, לקים מה שנאמר: מה יפו פעמיך. ב דבר אחר, מה יפו פעמיך בנעלים, בשני נעלים, אמר רבי חמא ברבי חנינא לשני פרגמטיטין שנכנסו למדינה, ענה אחד מהם ואמר לחברו אם פותחין אנו שנינו כאחד במדינה, אנו עושין אפרגייס במדינה, אלא פתח אתה שבתך ואני שבתי. רבי חנניא בריה דרבי איבי אמר מה יפו פעמיך בנעל, אין כתיב כאן, אלא בנעלים, שתי נעלים, נעילה בפסח ונעילה בחג, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אתם נועלים לפני בחג ואני נועל לפניכם בפסח. אתם נועלים לפני בחג, ואני פותח ומשיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומזריח חמה ומגדל צמחים ומדשן פרות ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד צרכיו, ולכל גויה וגויה כדי מחסורה, ואני נועל לפניכם בפסח, ואתם יוצאים וקוצרים ודשין וזורים ועושים כל צרכיכם בשדה ומוצאין אותה מלאה ברכות.

אמר רבי יהושע בן לוי ראויה היתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמשים יום כנגד העצרת של פסח, אלא עצרת של חג על ידי שהן יוצאים מן הקיץ לחרף לית ביומיהו דייזלון וייתון, משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו בנות הרבה, מהן נשואות במקום קרוב, ומהן נשואות למקום רחוק, יום אחד באו כלם לשאל שלום המלך אביהם, אמר המלך אלו שנשואות במקום קרוב אית בעונתה למיזל ולמיתי, ואלין שנשואות במקום רחוק לית בעונתה ליזיל ולמיתי, אלא עד דאינון כלהון אצלי הכא נעבד כלן חד יום טב ונחדי עמן. כך עצרת של פסח עד דאינון נפקין מהחרף לקיץ אמר הקדוש ברוך הוא אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג על ידי שהן יוצאין מהקיץ לחרף, ואבק דרכים קשה, וידות דרכים קשות, לפיכך אינה רחוקה חמשים יום, אמר הקדוש ברוך הוא לית ביומיא למיזל ולמיתי, אלא עד דאינון הכא נעבד כלן חד יום טב ונחדי, לכך משה מזהיר לישראל ואומר להם (במדבר כט, לה): ביום השמיני עצרת תהיה לכם, הוי אומר: מה יפו פעמיך בנעלים

בת נדיב, בתו של אברהם שנקרא נדיב, היאך מה דאת אמר (תהלים מז, י): נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'. חמוקי ירכיך, אמר רבי יוחנן כל חטטין ופרניקין שישראל מחטין ומתפרנקין בעולם הזה, בזכות מילה שנתנה בין ירכים.

אמר רבי חיא מה ראו חכמים לקבע רופא בברכה שמינית, כנגד המילה שנתנה בשמיני, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב, ה): בריתי היתה אתו החיים והשלום וגו'. כמו חלאים, כמה חליים מתחת ידיה, כמה תינוקות הנמולים ומתים תחת ידיה, אמר רבי נתן מעשה שבאתי למדינת קפוטקיא והיתה שם אשה אחת והיתה יולדת בנים זכרים ונמולים ומתים, מלה ראשון ומת, שני ומת, שלישי ומת, רביעי הביאתו לפני וראיתי בשרו ירוק, נסתכלתי בו ולא מצאתי בו דם ברית, אמרו לי מה אנו מולין אותו, אמרתי להם המתינו והניחו אותו עד שיבוא לו דם ברית, דתנינן תמן הקטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא, והניחו אותו, מלו אותו ונמצא הבן של חיים, והוציאו שמו נתן כשמי, הוי: כמו חלאים.

דבר אחר כמו חלאים, למה חלאים היה דומה, רבי חוניא ורבנן, רבי חוניא אמר לחוליא של עמוד, ורבנן אמרין לחוליא של מרגלית. ומי עשאה, רבי מנחמא אמר מעשה ידי אמן, מעשה ידי אומנותו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

אמר רבי שמואל למלך שהיה לו פרדס ונוטע בו שורות של אגוזין ותפוחים ורמונים ומסרן לבנו, אמר לו, בני, איני תובע ממך דבר, אלא בשעה שהנטיעות הללו מבכרות, תהא מביא לפני מהן ומטעמני כדי שאראה מעשה ידי ואשמח בך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, איני תובע מכם דבר, אלא כשיולד לאחד מכם בן בכור יהא מקדישו לשמי, הדא הוא דכתיב (שמות יג, ב): קדש לי כל בכור. וכשאתם עולין לפעמי רגלים תהיו מעלין אותו וכל זכרים שלכם להראות לפני, לפיכך הזהיר משה את ישראל (שמות כג, יז): שלש פעמים בשנה. א ג שררך אגן הסהר, שררך אלו סנהדרין, מה תינוק זה כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי אלא מטבורו, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם, אגן הסהר, אדרא דאזהרה, אבון בר חסדי אמר אית אתרין דקריין וצווחין לזהרא סהרא. אל יחסר המזג, אל תחסר סנהדרין מעשרים ושלשה.

דבר אחר, אל יחסר המזג, אל תחסר סנהדרין מופלא שלה.

דבר אחר, אל יחסר המזג, אל תחסר סנהדרין זה שהוא ממזג לה את ההלכה, כההיא דתנינן תמן מזג שני חלקים מים ואחד יין מיין השרוני.

דבר אחר, אל יחסר המזג, לא נחסר מזגא דעלמא, היאך מה דאת אמר (תהלים כג, א): ה' רעי לא אחסר. ב בטנך ערמת חטים, זה תורת כהנים, מה כרס זה הלב מכאן והכרעים מכאן והוא באמצע, כך תורת כהנים, שני ספרים מכאן ושני ספרים מכאן והוא באמצע. ערמת חטים, ערמה של חטאים. סוגה בשושנים, אלו דברי תורה, שהן רכים כשושנים, כמה מצוות ודקדוקים יש בתורת כהנים, כמה קלין וחמורין פגולין ונותרות יש בתורת כהנים.

אמר רבי לוי בנהג שבעולם אדם נושא אשה בן שלשים ובן ארבעים שנה, משמוציא יציאותיו הוא בא לזקק לה, והיא אומרת לו כשושנה אדמה ראיתי, ופורש ממנה מיד, מי גרם לו שלא יקרב לה, איזה כתל ברזל יש ביניהם, ואיזה עמוד ברזל ביניהם, אי זה נחש נשכו, איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה, דברי תורה שרכין כשושנה, שנאמר בה (ויקרא יח, יט): ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וכן מי שהביאו לו תמחוי של חתיכות, אמרו לו חלב נפל שם, ומשך ידו ולא טעמו, מי גרם לו שלא לטעם, איזה נחש נשכו שלא יטעם, ואיזה עקרב עקצו שלא יקרב ויטעם אותו, דברי תורה שרכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא ג, יז): כל חלב וכל דם לא תאכלו. ג דבר אחר, בטנך ערמת חטים, והלא של איסטרובילין יפה משל חטים, אלא אפשר לעולם להיות בלא איסטרובילין ואי אפשר לעולם להיות בלא חטים.

אמר רבי אידי מה חטה זו סדוקה, כך ישראל סדוקה מילתן. רבי יוסי בר חנניה אמר מה חטה זו סופגת כך ישראל סופגין נכסיהם של אמות העולם, הדא הוא דכתיב (דברים ז, טז): ואכלת את כל העמים וגו', וכתיב (ישעיה סא, ו): חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו, אמר רבי שמעון בן לקיש מה חטים הללו פסלת שלהם נמדדות עמהם, כך ישראל (דברים כט, י): מחטב עציך עד שאב מימיך.

אמר רבי יצחק מה חטים הללו כשהן יוצאין לזרע אינן יוצאין אלא במנין, וכשנכנסין מהגרן נכנסין במנין, כך כשירדו ישראל למצרים ירדו במנין, שנאמר (דברים י, כב): בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה, וכשעלו עלו במנין, שנאמר (שמות יב, לז): כשש מאות אלף רגלי. רבי חוניה אמר על הדא דרבי יצחק כשם שאין בעל הבית משגיח לא על משפלות של זבל ולא על משפלות של תבן ולא על הקש ולא על המוץ, למה, שאין נחשבים לכלום, כך אין הקדוש ברוך הוא משגיח על אמות העולם, למה, שאינן כלום, שנאמר (ישעיה מ, יז): כל הגוים כאין נגדו וגו', ועל מי הוא משגיח על ישראל, שנאמר (שמות ל, יב): כי תשא את ראש בני ישראל וגו', (במדבר א, ב): שאו את ראש כל עדת בני ישראל. רבי נחמיה בשם רבי אבון אמות העולם אין להם נטיעה, אין להם זריעה, אין להם שרש, ושלשתם בפסוק אחד (ישעיה מ, כד): אף בל נטעו אף בל זרעו אף בל שרש בארץ גזעם וגו', אבל ישראל יש להם נטיעה, שנאמר (ירמיה לב, מא): ונטעתים בארץ הזאת וגו', וכתיב (עמוס ט, טו): ונטעתים על אדמתם וגו', יש להם זריעה, שנאמר (הושע ב, כה): וזרעתיה לי בארץ. יש להם שרש, שנאמר (ישעיה כז, ו): הבאים ישרש יעקב. משל למה הדבר דומה, התבן והמוץ והקש היו מדינין זה עם זה, זה אומר בשבילי נזרעה הארץ, וזה אומר בשבילי נזרעה השדה, אמר להן החטים המתינו לי עד שתבוא הגרן ואנו יודעין בשל מי נזרעה השדה. בא הגרן, וכשנכנסים אל הגרן יצא בעל הבית לזרותה, הלך לו המוץ לרוח, נטל התבן והשליכו לארץ, נטל הקש ושרפו, נטל את החטין ועשה אותן כרי, היו עוברים הבריות כל מי שרואהו מנשקו, היאך מה דאת אמר (תהלים ב, יב): נשקו בר, כך אמות העולם, הללו אומרין אנו ישראל ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרין אנו ישראל ובשבילנו נברא העולם, אמר להם ישראל המתינו עד שיבוא היום של הקדוש ברוך הוא ואנו יודעין בשביל מי נברא העולם, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג, יט): כי הנה היום בא בער כתנור וגו', וכתיב (ישעיה מא, טז): תזרם ורוח תשאם, אבל ישראל נאמר עליהם (ישעיה מא, טז): ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל. א ה צוארך כמגדל השן, כתיב (בראשית לג, ד): וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו, כלו נקוד, אמר רבי שמעון בן אלעזר כל מקום שאת מוצא הכתב רבה על הנקדה את תפיש את הכתב ומניח הנקדה, נקדה רבה על הכתב את תפיש הנקדה ומניח את הכתב, ברם הכא לא כתב רבה על הנקדה ולא נקדה רבה על הכתב, אלא כלו וישקהו נקוד עליו, אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש וקהו שניו של אותו רשע ונמסו כדונג, ומה תלמוד לומר ויבכו, אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שניו. רבי אבהו בשם רבי אלעזר מייתי לה מן הדא: צוארך כמגדל השן, כתיב (שמות ב, טו): וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה ויברח משה, וכי יש אדם יכול לברוח מן המלך, אלא מלמד שהיה עומד ונדון באותו היום וחיבו להתיז את ראשו, אמר רבי אביתר נתזה החרב מצוארו של משה והתיזה צוארו של קוסטנר הרשע, הדא הוא דכתיב (שמות יח, ד): כי אלהי אבי בעזרי ויצלני מחרב פרעה, אותי הציל ולקוסטנר לא הציל. רבי בון הוי קרי עליה (משלי יא, ח): צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו.

אמר ר' ברכיה (משלי כא, יח): כפר לצדיק רשע. בר קפרא אמר מלמד שירד מלאך בדמותו של משה ותפשו את המלאך והניחו את משה וברח. רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי כל איסקולין של פרעה נעשו באותה שעה מהן אלמין, מהן חרשין, מהן סמין, מהן חגרין, אומרין לאלמין איכן הוא משה, ולא היו מדברים, ולסמין ולא היו רואים, ולחרשין ולא היו שומעים, ולחגרים ולא היו מהלכין, שנאמר (שמות ד, יא): ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה', הלא אנא הוא דעבד כל אילין, (שמות ג, י): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. ב עיניך ברכות בחשבון, עיניך אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, היאך מה דאת אמר (במדבר טו, כד): והיה אם מעיני העדה, מאתים ארבעים ושמונה איברים יש בו באדם וכלן הולכין אחר העינים, כך הן ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן. ברכות בחשבון, מילי דחושבן, שלשים וששה מזכין שלשים וחמשה מחייבין, על שער בת רבים, זו ההלכה שיוצאה מבית שער ומרוחת לרבים. רבי יהודה ברבי אומר שכן (שמות כג, ב): לנטת אחרי רבים. ג אפך כמגדל הלבנון, זה בית המקדש, מה האף הזה נתון בגבהו של אדם, כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם. מה האף הזה רב תכשיטין תלויין עליו, כך כהנה ולויה ומלכות מיעקב. כמגדל הלבנון, שנאמר (דברים ג, כה): ההר הטוב הזה והלבנן. רבי טביומי אמר שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, שנאמר (ישעיה א, יח): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. רבי שמעון בן יוחאי אומר שכל הלבבות שמחות בו, שנאמר (תהלים מח, ג): יפה נוף משוש כל הארץ. ורבנן אמרי על שם (מלכים א ט, ג): והיו עיני ולבי שם כל הימים. צופה פני דמשק, אמר רבי יוחנן עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק, שנאמר (זכריה ט, א): משא דבר ה' בארץ חדרך, מהו חדרך, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר מקום הוא שנקרא חדרך, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, העבודה שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך. רבי נחמיה אמר זה מלך המשיח שהוא חד ורך, חד לאמות ורך לישראל.

דבר אחר, חדרך, זה מלך המשיח שעתיד להדריך כל באי העולם בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא, ודמשק מנחתו, וכי דמשק מנחתו, והלא אין מנוחתו אלא בית המקדש, שנאמר (תהלים קלב, יד): זאת מנוחתי עדי עד, אמר לו עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה עד שתהא מגעת לשערי דמשק, וגליות באות וננוחות תחתיה, לקים מה שנאמר: ודמשק מנחתו, עד דמשק מנוחתו, מה מקים רבי יוחנן (ירמיה ל, יח): ונבנתה עיר על תלה, כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות וננוחות תחתיה, לקים מה שנאמר (ישעיה נד, ג): כי ימין ושמאול תפרצי, הרי לארך, לרחב מנין, תלמוד לומר (זכריה יד, י): ומגדל חננאל עד יקבי המלך. רבי זכאי רבה אמר עד שיחיה ריפע עד היקבין שיקבן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. הרי לארכה ולרחבה, ולמעלה מנין, תלמוד לומר (יחזקאל מא, ז): ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות, תני עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד, עד שתאמר (ישעיה מט, כ): צר לי המקום. רבי יוסי ברבי ירמיה אמר עדין לא למדנו שבח ירושלים, מהיכן את למד שבחה, מחומותיה, שנאמר (זכריה ב, ט): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. א ו ראשך עליך ככרמל, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, ראשך עליך ככרמל, הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה להר הכרמל, שנאמר (מלכים א יח, מב): ואליהו עלה אל ראש הכרמל וישם פניו בין ברכו, ולמה שם פניו בין ברכיו, אלא אמר לפני הקדוש ברוך הוא אין לנו זכות הבט לברית. ודלת ראשך כארגמן, אמר הקדוש ברוך הוא הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד, שנאמר (זכריה יב, ח): והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, ויש אומרים כדניאל, דכתיב ביה (דניאל ה, כט): והלבשו לדניאל ארגונא. מלך אסור ברהטים, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה (תהלים צג, א): ה' מלך גאות לבש. אסור ברהטים, שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישראל. ברהטים של יעקב אבינו, בזכות מי, רבי אבא בר כהנא ורבי לוי, חד אמר בזכותו של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית יח, ז): ואל הבקר רץ אברהם. וחד אמר בזכות יעקב אבינו, שכתוב בו (בראשית ל, לח): ויצג את המקלות.

אמר רבי ברכיה, מלך, זה משה, שנאמר (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך. ברהטים, שנגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל, בשביל מה, ברהטים של מי מריבה, הדא הוא דכתיב (במדבר כ, יג): המה מי מריבה. רבי נחמיה אמר מלך, זה משה, שנאמר (דברים לג, ה): ויהי בישרון מלך, אמר הקדוש ברוך הוא למשה מניתיך מלך על ישראל ודרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקימין, כך תהא גוזר על ישראל והן מקימין, הדא הוא דכתיב (ויקרא כד, ב): צו את בני ישראל. א ז מה יפית ומה נעמת. מה יפית במצוות, ומה נעמת בגמילות חסדים, מה יפית במצוות עשה, ומה נעמת במצוות לא תעשה. מה יפית במצוות הבית, בחלוק תרומה ומעשרות, ומה נעמת במצוות השדה, בלקט שכחה ופאה, ומעשר עני, וההפקר. מה יפית בכלאים, ומה נעמת בסדין בציצית. מה יפית בנטיעה, ומה נעמת בערלה. מה יפית בנטע רבעי, ומה נעמת במילה. מה יפית בפריעה, ומה נעמת בתפלה. מה יפית בקריאת שמע, ומה נעמת במזוזה. מה יפית בתפלין, ומה נעמת בסכה. מה יפית בלולב, ומה נעמת בתשובה. מה יפית במעשים טובים, ומה נעמת בעולם הזה. מה יפית בעולם הבא, ומה נעמת לימות המשיח. אהבה בתענוגים, זה אהבתו של אברהם, שהיה מתחטא על מלך סדום, הדא הוא דכתיב (בראשית יד, כב כג): ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל.

דבר אחר, אהבה בתענוגים, זה אהבתו של דניאל, שהיה מתחטא על בלשצר, שנאמר (דניאל ה, יז): מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב, רבי אבא בר כהנא אמר נבוז ראשה תמן הינון צווחין ליה לאיפרכא נבוזבזתאך. רבי ברכיה אמר בזבוזיך בזיזין בני בזיזין אתון, מתלא אמר מן דיירות ולא מן דבזין ליה. א ח זאת קומתך דמתה לתמר, רבי חוניא בשם רבי דוסא בר טבת שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, יצר עבודת כוכבים ויצר זנות, יצר עבודת כוכבים כבר נעקר, ויצר זנות הוא קים, אמר הקדוש ברוך הוא כל מי שהוא יכול לעמד בזנות מעלה אני עליו כאלו עומד בשתיהן.

אמר רבי יהודה לחבר שהיו לו חכינים חבר את הגדולה והניח את הקטנה, אמר כל מי שהוא יכול לעמד בזו מעלין עליו כאלו עומד בשתיהם, כך עקר הקדוש ברוך הוא יצר עבודת כוכבים והניח של זנות, אמר כל מי שעומד ביצר זנות מעלין לו כאלו עמד בשתיהן. אימתי נעקר יצר עבודת כוכבים, רבי בניה אמר אלו מרדכי ואסתר, ורבנן אמרי אלו חנניה מישאל ועזריה, מיתיבין רבנן לרבי בניה וכי על ידי יחידי היה נעקר, מיתיב רבי בניה לרבנן וכי מרדכי ואסתר יחידים היו, הדא מסייעא לרבי בניה.

אמר רבי תנחומא ורבי מיאשא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר כהנא, כתיב (אסתר ד, ג): שק ואפר יצע לרבים, רבן של אותו הדור צדיקים היו, ודא מסייעא לרבנן, רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי שמואל כתיב (יחזקאל ו, ט): וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם וגו', פליטיכם אלו חנניה מישאל ועזריה שהיו פלטים מכבשן האש, בגוים אשר שבו שם אין כתיב כאן, אלא בגוים אשר נשבו שם, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל (הושע יד, ט): אפרים מה לי עוד לעצבים, מה לי ליצרה של עבודת כוכבים, אני עניתי, אני עניתי לו, לא אשורנו, לא אמרנו שירה לפניך, הוי אומר אני הוא שכפפתי יצרה של עבודת כוכבים, אם כן למה באו ישראל בספק בימי המן, רבנן ורבי שמעון בן יוחאי, רבנן אמרי על שעבדו ישראל עבודת כוכבים, ורבי שמעון אמר על שאכלו מתבשיל הגוים. אמרו לו והלא לא אכלו סעודה אלא אנשי שושן הבירה בלבד, הדא הוא דכתיב (אסתר א, ה): ובמלואת הימים האלה, אמר להם והלא כל ישראל ערבין אלין באלין, דכתיב (ויקרא כו, לז): וכשלו איש באחיו, איש בעוון אחיו, אמר להם אם כדעתכם אתם חיבתם את כל ישראל כליה, דכתיב (שמות כב, יט): זבח לאלהים יחרם, אמרו לו אף על פי כן לא עבדו אותה בכל לבם, שנאמר (איכה ג, לג): כי לא ענה מלבו, אף על פי כן (איכה ג, לג): ויגה בני איש, העמיד עליהם אדם קשה ביותר לנסותן, זה נבוכדנצר, ועמד והגה את מכתן. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר בשני מקומות פעלו ישראל עם הקדוש ברוך הוא, בסיני פעלו בפיהם ולא פעלו בלבם, שנאמר (תהלים עח, לו לז): ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. בבבל פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם, שנאמר: כי לא ענה מלבו, אף על פי כן ויגה בני איש, הביא עליהם איש, שנאמר (אסתר ז, ו): איש צר ואויב המן הרע הזה, והגה את מכתן, על דעת רבנן עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר, על דעת רבי שמעון בן יוחאי לא עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר. על דעת רבנן עבדו ישראל עבודת כוכבים, כיצד, נבוכדנצר העמיד צלם והפריש עשרים ושלשה מכל אמה ואמה, ועשרים ושלשה מכל ישראל. על דעת רבי שמעון לא עבדו ישראל עבודת כוכבים, הא כיצד, נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אמה ואמה שלשה שלשה, ושלשה מכל ישראל, וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה מישראל עמדו ומחו על עצמן ולא עבדו עבודת כוכבים, הלכו להם אצל דניאל, אמרו לו רבנו דניאל נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אמה ואמה שלשה שלשה, ולנו הפריש מכל ישראל מה אתה אומר לנו נסגוד ליה או לא, אמר להם הנה הנביא לפניכם לכו אצלו, הלכו להם מיד אצל יחזקאל, אמרו לו כמו שאמרו לדניאל נסגוד ליה או לא, אמר להם כבר מקבל אני מישעיה רבי (ישעיה כו, כ): חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. אמרו ליה מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אמיא, אמר לון ומה אתון אמרין, אמרו ליה אנן בעינן נתן ביה פגם דניהוי תמן ולא נסגוד ליה, בגין דיהון אמרין הדין צלמא כל אמיא סגדי ליה לבר מישראל. אמר להם אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ, א): באו אנשים מזקני ישראל לדרש את ה' וישבו לפני, ומי היו, אלו חנניה מישאל ועזריה, אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם חנניה מישאל ועזריה מבקשים לתן נפשם על קדשת שמך, מתקים את עליהן או לא, אמר לו איני מתקים עליהם, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ, ג): בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אלהם וגו' הלדרש אתי אתם באים, מאחר שגרמתם לי להחריב ביתי ולשרף היכלי ולהגלות בני לבין האמות ואחר כך אתם באים לדרשני, (יחזקאל כ, ג): חי אני אם אדרש לכם. באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והיליל בעצמו ואמר וי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה, שלא נשתיר מיהודה אלא אלו בלבד, שנאמר (דניאל א, ו): ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה, וזו תשובה באה להם, והוה בכי ואזיל, כיון דאתא אמרו ליה מה אמר לך הקדוש ברוך הוא, אמר להם אינו מתקים עליכם, אמרו לו בין מתקים בין שאין מתקים אנו נותנין נפשותינו על קדשת שמו, תדע לך שהוא כן, שעד שלא באו אצל יחזקאל מה אמרו לו לנבוכדנצר (דניאל ג, טז יז): לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא. לאחר שבאו אל יחזקאל ושמעו התשובה, אמרו לנבוכדנצר (דניאל ג, יח): והן לא ידיע להוא לך מלכא, בין מציל בין לא מציל ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד. מן דנפקין מן גביה דיחזקאל נגלה הקדוש ברוך הוא ואמר לו יחזקאל מה את סבור שאיני מתקים עליהם, מתקים אני עליהם בודאי, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו, לז): כה אמר ה' אלהים עוד זאת אדרש לבית ישראל, אלא שביק להון ולא תימר להון מידי, אשבוק להון מהלכין על תמם, הדא הוא דכתיב (משלי י, ט): הולך בתם ילך בטח וגו', מה עשו הלכו ופזרו עצמן בין האכלוסין והוון אמרין והן לא מציל ידיע להוא לך, הדא היא דברייתא משתבעין ואמרין במאן דאקים עלמא על תלתא עמודים, אית דאמרי אברהם יצחק ויעקב אינון, ואית דאמרין אלו הן חנניה מישאל ועזריה. זאת קומתך דמתה לתמר, מה תמר נגזרה עליה שרפה ולא נשרפה, אף אלו נגזר עליהם שרפה ולא נשרפו, כיצד נעשה להם האור, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמיה, רבי אלעזר אמר כמין טלנס, ורבי שמואל אמר כמין אוקיי. א ט אמרתי אעלה בתמר, אמרתי שאני מתעלה בכל האמה כלה ולא נתעליתי אלא בכם. אחזה בסנסניו, בסנסניה הדא תמרתא כדלא עבדה כלום לא פחיתא דהיא עבדה מן תלת אילנין אלבנין, אבון בר חסדי אמר באתרין צווחין לאלבניה סנסניה, הדא הוא דכתיב (דניאל ג, כא): באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון, רבי יודן ורבי הונא, רבי יודן אמר בגוליהון, ורבי הונא אמר, במוקסיהון.

אמר רבי אבדימי דמן חיפה, [שלשה] [ששה] נסים נעשו באותו היום, צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, ונשרפו ארבע מלכיות, ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף, והפילה הרוח את הצלם, והחיה יחזקאל המתים בבקעת דורא. צף הכבשן מנין, אמר רבי יצחק מן הדא קרא (דניאל ג, כד כה): אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר וגו' הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וגו' ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין. רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר באותה שעה ירד מיכאל המלאך וסטרו על פיו, אמר לו אי רשע לחה סרוחה בר אית ליה, חזור ויתיב מילך, חזר ויתיב מילוי, (דניאל ג, כח): ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שלח בריה אין כתיב כאן, אלא די שלח מלאכה ושיזב לעבדוהי די התרחצו עלוהי, אמר רבי ראובן פריטין משלו היו. נפרץ הכבשן מנין, דכתיב (דניאל ג, כו): באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא יקדתא ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה, פרקו ואתו, אין כתיב כאן, אלא פקו ואתו, מכאן שנפרץ הכבשן. נשרפו ארבעה מלכיות מנין, אמר רבי יצחק דכתיב (דניאל ג, ב): שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא, אדרגזריא איפרכיא, גדבריא איסטרטטיא, דתבריא איסכלוסקוקי, הוא קורא להם דתבריא, שהם שוברים את הדברים, תפתיא, מימרם, ולמה הוא קוראן כן תפתיא, שמפתין יצר הרע על זנות, אין לי אלא אלו, מנין לרבות דכסין ואנדיקין וההגמונין, תלמוד לומר (דניאל ג, ב): וכל שלטני מדינתא, אין לי אלא אלו בירידתן, בעליתן מנין, דכתיב (דניאל ג, כז): ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא, אחשדרפניא, רבי אחא ורבנן, רבי אחא אמר אלו הארכונות שהן נחשדין ופונין דין לכל צד, ורבנן אמרי שמהדרין פנים ופונים דין. סגניא סכולוסטיקי, ופחותא קתאליקי, והדברי מלכא קשישי ואיטרולוגיסי, (דניאל ג, כז): חזין לגבריא אלך. ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף מנין, אמר רבי יצחק מן הדא דהוא אמרה בפומיה (דניאל ג, לב): אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עלאה שפר קדמי להחויה, עמי עבד בגופי עבד. הפילה הרוח את הצלם מנין, אמר רבי יצחק מן הדא קרא (ישעיה מו, א): כרע בל קרס נבו. החיה יחזקאל את המתים מנין, אמר רבי יצחק מן הדא קרא (יחזקאל לז, ט): מארבע רוחות באי הרוח.

אמר רבי פנחס אותה הרוח שהפילה את הצלם, הרוח ההוא החיה המתים.

אמר רבי אלעזר אותו היום שבת ויום הכפורים היה. ורבנן אומרים כמה הוה נבוכדנצר מפתהו לדניאל ואומר לו לית את סגיד לצלמא דרידא ליה ואית ליה ממשא, אמר ליה תא חמי מהו עביד ואת מן גרמך את סגיד ליה, מה עשה אותו רשע נטל ציצו של כהן גדול ונתנו לתוך פיו, וכנס כל זני זמרא והוו מקלסין קדמוהי והוא אומר אנכי ה' אלהיך, כיון דחמא דניאל כן אמר ליה לית את יהיב לי רשותא למסק ולמנשק הדין צלמא דידך על פומיה, אמר ליה ולמה על פומיה, אמר ליה דהוא טעים משתעי, מיד נתן ליה רשות וסלק מיסלק, אישתבע לציצא ואמר ליה בשר ודם אני ושלוחו של הקדוש ברוך הוא אני אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים וגוזר אני עליך שתבוא אחרי, בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו, מן דנחת מתכנשין כל זני זמרא והוו מקלסין קדמוהי ולא הוה עביד כלום, באותה שעה הפיל הרוח את הצלם. כיון שראו אמות העולם נסים וגבורות שעשה הקדוש ברוך הוא עם חנניה וחבריו, הוו נסבין ית טעותהון ומתברין יתהון ועבדין יתהון זוגין פעמונין, ותלן יתהון בכלביהון ובחמוריהון, והוו מקרקשין בהון ואמרון אתון חמון למה הוינן סגדין, לקים מה שנאמר: כרע בל קרס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה. ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן, זה פרץ וזרח, מה פרץ וזרח נגזרה עליהם שרפה ולא נשרפו, אף אלו נגזרה עליהם שרפה ולא נשרפו. וריח אפך כתפוחים, אמר רבי אלעזר מאחר שכתב בהן (דניאל ג, כז): וריח נור לא עדת בהון, ואת אמר: וריח אפך כתפוחים, ולמה היה דומה ריחן לריח שדה של תפוחים. א י וחכך כיין הטוב, אמר רבי יוחנן באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת כלן ואמר להם רדו ונשקו שפתותיהן של אבותיהם של אלו, שכשם שפעלו הם לפני באש, כך פעלו לפני בניהם באש. רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם רדו נשקו שפתותיהן של אלו, שאלולי אלו לא קבלו תורתי ומלכותי בסיני, הייתי נעשה בעל דבב לאלו שהם ישנים במערת המכפלה. דובב שפתי ישנים, אמר רבי יוחנן בן תורתה, אף על פי שמת שפתותיו רוחשות עליו בקבר, מאי טעמא, דובב שפתי ישנים. שמואל אמר ככמר זה של ענבים שהוא זב מאליו. רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, חד אמר כהדין דשתי קונדיטון, וחד אמר כהדין דשתי חמר עתיק, אף על גב דהוא שתי ליה, טעמא וריחא בפומיה. א יא אני לדודי ועלי תשוקתו, שלשה שוקין הן, אין שוקן של ישראל אלא באביהם שבשמים, שנאמר: אני לדודי ועלי תשוקתו, אין שוקה של אשה אלא בבעלה, שנאמר (בראשית ג, טז): ואל אישך תשוקתך. אין שוקו של יצר הרע אלא בקין וחבורתו, שנאמר (בראשית ד, ז): ואליך תשוקתו. רבי יהושע בשם רבי אחא אין שוקן של גשמים אלא בארץ, שנאמר (תהלים סה, י): פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה, אם זכיתם תעשירנה, ואם לא תעשרנה, שתעשה לכם אחד מעשרה.

דבר אחר, ועלי תשוקתו, תשים אנו, אף על פי שאנו תשים, אנו מצפים ומקוים לישועתו של הקדוש ברוך הוא בכל יום ויום, ומיחדים שמו שתי פעמים, ואומרים (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. א יב לכה דודי נצא השדה, רוח הקדש צווחת ואומרת נצא ונטייל בדימוסין של עולם, נלינה בכפרים, בכופרים בו, אלו כרכי אמות העולם שכפרו בהקדוש ברוך הוא.

אמר רבי אבא בר כהנא אלא אף על פי כן לשעה. א יג נשכימה לכרמים, אלו ישראל, שנאמר (ישעיה ה, ז): כי כרם ה' צבאות בית ישראל. נראה אם פרחה הגפן, זו קריאת שמע. פתח הסמדר, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. הנצו הרמונים, תינוקות שיושבים ועוסקים בתורה. שם אתן את דדי, שם אני נותנת הצדיקים והצדיקות והנביאים והנביאות שעמדו ממנו. א יד הדודאים נתנו ריח, אלו עולמי ישראל שלא טעמו טעם חטא. ועל פתחינו כל מגדים, אלו בנות ישראל שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר.

דבר אחר, הדודאים נתנו ריח, רבי יודן ורבי לוי, רבי יודן אמר בוא וראה כמה הם חביבין הדודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר הדודאים הללו עמדו שני שבטים גדולים מסימים, ואלו הם, שבטו של יששכר ושבטו של זבולון, שנאמר (בראשית ל, טז): ויבא יעקב מן השדה בערב. רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אומר זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה, לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה, רחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה. רבי שמואל אמר זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה. לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים והפסידה הבכורה, רחל נשתכרה דודאים ונשתכרה בכורה והפסידה שבטים.

אמר רבי לוי, כתיב (ירמיה כד, א ב): הראני ה' והנה שני דודאי תאנים וגו' הדוד אחד תאנים טבות מאד, זו גלותו של יכניה, והדוד אחד תאנים רעות מאד, זו גלותו של צדקיה. אין תימר גלותו של יכניה עשת תשובה וגלותו של צדקיה לא עשת תשובה, תלמוד לומר: הדודאים נתנו ריח, שני הדודאים, הטובים והרעים, נתנו ריח. ועל פתחינו כל מגדים, דבית רבי שילא ורבנן, דבית רבי שילא אמרין לאשה כשרה שהניח לה בעלה מעט חפצים ומעט יציאות, כיון שבא בעלה אמרה לו ראה מה הנחת לי ומה סגלתי לך, וגם הוספתי לך עליהם. ורבנן אמרי למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס, מה עשה אותו האריס, מלא כלכלות של תאנים מפרותיו של פרדס, ונתנן על פתח הפרדס, כשהיה המלך עובר רואה כל השבח הזה, אמר כל השבח הזה בפתח הפרדס, בפרדס כלו על אחת כמה וכמה. כך בדורות הראשונים אנשי כנסת הגדולה, הלל ושמאי ורבן גמליאל הזקן. בדורות האחרונים רבן יוחנן בן זכאי ורבי אליעזר ורבי יהושע ורבי מאיר ורבי עקיבא ותלמידיהון על אחת כמה וכמה, ועליהם הוא אומר: חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך.

אמר רבי אבא בר כהנא, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אתם צופנים לי ואני צופן לכם, אתם צופנים במצוות ומעשים טובים, ואני צופן לכם באוצרות מלאים יותר מכל הטובות שבעולם.

אמר רבי אבא בר כהנא בר יודן, אלא דדידיה הינון סגין מן דידן, הדא הוא דכתיב (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך וגו'.