# פרשה ח

> מקור: https://rabenu.app/books/shir-hashirim-rabbah/parsha-8/

א מי יתנך כאח לי, באי זה אח, כקין להבל, קין הרג להבל, שנאמר (בראשית ד, ח): ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. אלא כישמעאל ליצחק, ישמעאל שונא ליצחק. אלא כעשו ליעקב, הרי נאמר (בראשית כז, מא): וישטם עשו את יעקב. אלא כאחי יוסף ליוסף, שונאין היו אותו, שנאמר (בראשית לז, יא): ויקנאו בו אחיו. באי זה אח, יונק שדי אמי, הוי אומר כיוסף לבנימין שאהבו בלבו, שנאמר (בראשית מג, טז): וירא יוסף אתם את בנימין. אמצאך בחוץ אשקך, חוץ, זה המדבר, שהוא חוץ לישוב. אשקך, בשני אחים שנשקו זה לזה, ואלו הן, משה ואהרן, שנאמר (שמות ד, כז): וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. לא יבזו לי, אמר רבי פנחס מעשה בשני אחים שהיה אחד במירון ואחד בגוש חלב, נפלה דליקה בבית זה שהיה במירון ובאת אחותו מגוש חלב התחילה מגפפתו מחבקתו ומנשקתו ואומרת לית דא מבדה לי, דהוה אחי באננקי ונתפלט ממנה. א ב אנהגך אביאך, אנהגך מהעליונים לתחתונים. אביאך אל בית אמי, זה סיני.

אמר רבי ברכיה, למה קוראין לסיני בית אמי, שמשם נעשו ישראל כתינוק בן יומו. תלמדני, מצוות ומעשים טובים. אשקך מיין הרקח, אלו משניות גדולות, כגון משנתו של רבי חיא רבה, ומשנתו של רבי הושעיא ושל בר קפרא ומשנת רבי עקיבא. מעסיס רמני, אלו ההגדות שטעמן כרמון.

דבר אחר, אשקך מיין הרקח, זה התלמוד שמפטם במשניות כרקח. מעסיס רמני, אלו בגדי כהנה גדולה, היאך מה דאת אמר (שמות כח, לד): פעמן זהב ורמון. א ה מי זאת עלה מן המדבר, עלויה מהמדבר, סלוקה מן המדבר, מיתתה מן המדבר, הדא מה דאת אמר (במדבר יד, לה): במדבר הזה יתמו ושם ימתו. מתרפקת על דודה, אמר רבי יוחנן שהיא מנחת פרקי תורה ופרקי מלכות לעתיד לבוא. תחת התפוח עוררתיך, דרש פלטיון איש רומי ואמר, נתלש הר סיני ונצב בשמי מרום, והיו ישראל נתונים תחתיו, שנאמר (דברים ד, יא): ותקרבון ותעמדון תחת ההר.

דבר אחר, תחת התפוח עוררתיך, זה סיני, ולמה נמשל בתפוח, אלא מה תפוח זה עושה פרות בחדש סיון, כך התורה נתנה בסיון.

דבר אחר, תחת התפוח עוררתיך, למה לא באגוז ואילן אחר, אלא כל אילן דרכו מוציא עליו תחלה ואחר כך פרותיו, ותפוח זה מוציא פרותיו תחלה ואחר כך מוציא עליו, כך הקדימו ישראל עשיה לשמיעה, שנאמר (שמות כד, ז): נעשה ונשמע. אמר הקדוש ברוך הוא אם אתם מקבלים עליכם תורתי מוטב ואם לאו הריני כובש עליכם ההר הזה והורג אתכם. שמה חבלתך אמך, וכי שמה חבלה, אמר רבי ברכיה לאחד שהלך במקום סכנה ונצל, פגע ביה חבריה אמר ליה בההוא אתרא דסכנתא עברת, כמה סכנתא עברת, כדון ילדך אמך, כמה צערה עברה עליך, וכדין אתברית ברייה חדתא.

אמר רבי אבא בר כהנא שמה חבלה, ושמה חבלה, חבלה, בשעה שאמרו (שמות כד, ז): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שמה חבלה, בשעה שאמרו לעגל (שמות לב, ד): אלה אלהיך ישראל. וחבלו, נתמשכנו. תני רבי שמעון בן יוחאי זין שנתן לישראל בחורב שם המפרש היה חקוק עליו, וכשחטאו נטל מהם. רבי איבו ורבנן, רבי איבו אמר מאליו היה נקלף, ורבנן אמרי מלאך היה יורד ומקלפו.

אמר רבי שמעון בן חלפתא עלובה היא הכלה שמקלקלת בתוך חפתה.

אמר רבי יוחנן אבדו עצה טובה שנתנה להם בסיני, שנאמר (משלי א, כה): ותפרעו כל עצתי, ואין עצה אלא תורה, שנאמר (משלי ח, יד): לי עצה ותושיה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי כתיב (דברים ט, ח): ובחרב הקצפתם את ה', אמר הקדוש ברוך הוא באתי לברך אתכם ומצאתי חככם נקוב שאינו מחזיק ברכה, שנאמר (שמות לב, כה): וירא משה את העם כי פרע הוא, ואין פרוע אלא נקוב, האיך מה דאת אמר: ותפרעו כל עצתי. רבי לוי אמר עשיתם להקדוש ברוך הוא כאלו מתאבל עליכם, אית אתרין צווחין לבית אבלה בית קצופה. א ו שימני כחותם. אמר רבי מאיר אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם מה שחשבת בלבך לעשות לנו עשה, דאמר רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך המות ואמר לו אף על פי שמניתיך קפוקליטור קוזמוקרטור על בריותי, אין לך עסק באמה זו, הדא הוא דכתיב (דברים ה, כ): ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, וכי יש חשך למעלה, והא כתיב (דניאל ב, כב): ונהורא עמה שרא, ומהו מתוך החשך, זה מלאך המות שקרוי חשך, שנאמר (שמות לב, טז): והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת, אל תקרי חרות אלא חרות, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר חרות ממלאך המות, רבי נחמיה אמר חרות מן המלכיות, ורבנן אמרי חרות מן היסורין

דבר אחר, שימני כחותם, רבי ברכיה אמר זה קריאת שמע, שנאמר (דברים ו, ו): והיו הדברים האלה וגו' על לבבך, כחותם על זרועך, אלו התפלין, היאך מה דאת אמר (דברים ו, ח): וקשרתם לאות על ידך.

אמר רבי מאיר שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כיהויכין, דאמר רבי מאיר נשבע הקדוש ברוך הוא שבועה שהוא נותק מלכות בית דוד מידו, הדא הוא דכתיב (ירמיה כב, כד): חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך, אמר רבי חנינא בר יצחק משם אני נותק מלכות בית דוד.

דבר אחר, אנתקך אין כתיב כאן, אלא אתקנך, אתקנך בתשובה ממקום שנתיקתך שם תהיה תקנתך.

אמר רבי זעירא אנא שמעית קליה דרבי יצחק יתיב דריש הדא מלה ולית אנא ידע מה היא, אמר ליה רבי אחא אריכא תימר הדא הוא דכתיב (ירמיה כב, ל): כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, בימיו אינו מצליח אבל בימי בנו מצליח, דכתיב (חגי ב, כג): ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם וגו', רבי אחא בר רבי אבון בר בנימין בשם רבי אחא בריה דרב פפי אמר גדול כחה של תשובה שמבטלת הגזרה ומבטלת את השבועה, מבטלת הגזרה מנין, שנאמר: כתבו את האיש הזה ערירי, וכתיב: ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עבדי וגו'. מבטלת את השבועה מנין, שנאמר: חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני, וכתיב (דברי הימים א ג, יז): ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו וגו'. רבי תנחום ברבי ירמיה אמר אסיר, שהיה חבוש בבית האסורין, שאלתיאל שממנו השתלה מלכות בית דוד.

דבר אחר, אסיר שאסר הקדוש ברוך הוא בשבועה את עצמו, שאלתיאל ששאל לבית דין של מעלה והתירו לו נדרו

אמר רבי איבו שני דברים שאלו ישראל מלפני הקדוש ברוך הוא ולא שאלו כהגן, עמדו הנביאים ותקנו על ידיהם, ישראל אמרו (הושע ו, ג): ויבוא כגשם לנו, אמרו להן הנביאים לא שאלתם כהגן, שהגשמים הללו סימן טרחות הן לעולם, יוצאי דרכים מצרין בהם, מפרישי ימים מצרין בהם, טחי גגות מצרין בהם, דורכי גתות מצרין בהם, עומסי גרנות מצרין בהם, מי שבורו מלא מים וגתו מלא יין מצרין בהם, ואתם אומרים ויבוא כגשם לנו, ועמדו הנביאים ותקנו (הושע יד, ו): אהיה כטל לישראל. ועוד אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, אמרו להם הנביאים לא שאלתם כהגן, הלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה, ואין חותמו נגלה, ואיזהו כהגן (ישעיה סב, ג): והיית עטרת תפארת ביד ה'. רבי סימון בן קוזית אמר בשם רבי לוי, אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא אתם ולא נביאכם שאלתם כהגן וכראוי, שמלך בשר ודם עובר ועטרה נופלת מעל ראשו וצניף מלוכה מעליה, ואיזה כהגן, הדא הוא דכתיב (ישעיה מט, טז): הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד, כשם שאי אפשר לו לאדם לשכח כפות ידיו, כך (ישעיה מט, טו): גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך

כי עזה כמות אהבה, עזה אהבה כמות, שהקדוש ברוך הוא אוהב אתכם, הדא הוא דכתיב (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה' וגו'. קשה כשאול קנאה, בשעה שמקנאים אותו בעבודת כוכבים שלהם, שנאמר (דברים לב, טז): יקנאהו בזרים.

דבר אחר, כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יצחק את עשו, הדא הוא דכתיב (בראשית כה, כח): ויאהב יצחק את עשו. קשה כשאול קנאה, שקנא עשו ליעקב, שנאמר (בראשית כז, מא): וישטם עשו את יעקב.

דבר אחר, כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יעקב ליוסף, שנאמר (בראשית לז, ג): וישראל אהב את יוסף מכל בניו. קשה כשאול קנאה, שקנאו בו אחיו, שנאמר (בראשית לז, יא): ויקנאו בו אחיו.

דבר אחר, כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יהונתן לדוד, שנאמר (שמואל א יח, א): ויאהבהו יהונתן כנפשו. קשה כשאול קנאה, שקנא שאול לדוד, שנאמר (שמואל א יח, ט): ויהי שאול עוין את דוד.

דבר אחר, כי עזה כמות אהבה, אהבה שאוהב האיש לאשתו, שנאמר (קהלת ט, ט): ראה חיים עם אשה אשר אהבת. קשה כשאול קנאה, קנאה שמקנא לה ואומר לה אל תדברי עם איש פלוני והלכה ודברה עמו, מיד (במדבר ה, יד): ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו.

דבר אחר, כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהבו דורו של שמד להקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים מד, כג): כי עליך הרגנו כל היום. קשה כשאול קנאה, שעתיד הקדוש ברוך הוא לקנא לציון קנאה גדולה, הדא הוא דכתיב (זכריה ח, ב): כה אמר ה' קנאתי לציון קנאה גדולה. רשפיה רשפי אש שלהבת-יה, רבי ברכיה אמר כאש של מעלה, לא האש מכבה למים ולא המים מכבין לאש. א ז מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. מים רבים, אלו אמות העולם, שנאמר (ישעיה יז, יב): הוי המון עמים רבים. לא יוכלו לכבות את האהבה, אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב לישראל, שנאמר (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה'. ונהרות לא ישטפוה, אלו אמות העולם, היאך מה דאת אמר (ישעיה ז, כ): ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר וגו' (ישעיה ח, ז): ולכן הנה ה' מעלה גו' מי הנהר. אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, אם פותחין הן כל אמות העולם את כל תסבריות שלהן ונותנים ממונם בדבר אחד מן התורה, אינו מתכפר בידם לעולם.

דבר אחר, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, אם פותחין אמות העולם כל תסבריות שלהן בדבר אחד מן התורה, ונותנין כל ממונם בדמיו של רבי עקיבא וחבריו, אין מתכפר להם לעולם. בוז יבוזו לו, רבי יוחנן הוה מטיל וסליק מטבריה לצפורין, והוה רבי חיא בר אבא סמך ליה, מטון חד בית חקלא, אמר רבי יוחנן הדין בית חקלא הות דידי וזבינתיה בגין מלעי באוריתא. מטון חד בית כרם, ואמר רבי יוחנן הדין בית כרם דידי הוה וזבינתיה בגין מלעי באוריתא. מטון חד בית זיתא, ואמר כמו כן, שרי רבי חיא בר אבא בכי, אמר ליה מה את בכי, אמר ליה בכי אנא דלא שבקת לסיבותיך כלום. אמר לו, חיא בני, ונקלה זו בעיניך מה שעשיתי, שמכרתי דבר שנתן לששה ימים, שנאמר (שמות כ, יא): כי ששת ימים עשה ה', אבל התורה נתנה לארבעים יום, שנאמר (שמות לד, כח): ויהי שם עם ה' ארבעים יום, וכתיב (דברים ט, ט): ואשב בהר ארבעים יום. כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבי יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו. כד דמך רבי אושעיא איש טריה ראו מטתו פורחת באויר, היה דורו קורין עליו: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב הקדוש ברוך הוא לרבי אושעיא איש טריה, בוז יבוזו לו. א ח אחות לנו קטנה, אלו ישראל, רבי עזריה בשם רבי יהודה בר רבי סימון, לעתיד לבוא עתידין כל שרי אמות העולם באין ומקטרגין את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרין רבונו של עולם אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים, אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינן יורדין, אמר להם הקדוש ברוך הוא אחות לנו קטנה, מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין ממחין על ידו, למה, שהוא קטן, כך כל מה שישראל מתלכלכין כל ימות השנה בעוונותיהן, בא יום הכפורים ומכפר עליהם, שנאמר (ויקרא טז): כי ביום הזה יכפר עליכם. ב רבי ברכיה פתר קרא באברהם אבינו, אחות לנו קטנה, זה אברהם, שנאמר (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ואחה את כל באי העולם לפני הקדוש ברוך הוא. בר קפרא אמר כאדם שהוא מאחה הקרע, עד שהוא קטן היה עסוק במצוות ומעשים טובים. ושדים אין לה, שעדין לא בא לכלל מצוות ומעשים טובים. מה נעשה לאחותינו ביום שידבר בה, ביום שגזר נמרוד הרשע ואמר לירד לכבשן האש. א ט אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, אם חומה היא, זה אברהם, אמר הקדוש ברוך הוא אם מעמיד הוא דברים כחומה, נבנה עליה טירת כסף, נצילנו ונבנה אותו בעולם. ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם דל הוא ממצוות ומטלטל מעשיו כדלת, נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקים עליו אלא לשעה אחת. אני חומה, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: אני חומה, ואעמיד מעשים טובים כחומה, ושדי כמגדלות, שאני עתידה להעמיד כתים כתים וחבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, אמר לו הקדוש ברוך הוא, כשם שירדת לכבשן האש כך אני מוציאך בשלום, הדא הוא דכתיב (בראשית טו, ז): אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. ב רבי יוחנן פתר קראי בסדום ובישראל, אחות לנו, זו סדום, הדא הוא דכתיב (יחזקאל טז, מו): ואחותך הגדולה שמרון. ושדים אין לה, שא הניקה מצוות ומעשים טובים. מה נעשה לאחותנו ביום שגזר בית דין של מעלה שתשרף באש, שנאמר (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש. אם חומה היא נבנה עליה, אלו ישראל, אמר הקדוש ברוך הוא אם מעמידין ישראל מעשיהן כחומה, נבנה עליהם ונצילם. ואם דלת היא, אם מטלטלין הן דבריהם כדלת זו, נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקים עליו אלא לשעה אחת. אני חומה, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אנו חומה ונעמיד מצוות ומעשים טובים כחומה. ושדי כמגדלות, שאנו עתידים להעמיד כתות כתות של צדיקים כיוצא בנו בעולמך. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, למה, שהיו כל אמות העולם מונין לישראל ואומרים להם, אם כן, למה הגלה אתכם מארצו, ולמה החריב למקדשו, וישראל היו משיבין להם אנו דומין לבת מלכים שהלכה לעשות רגל רדופים בבית אביה, סוף שחוזרת לביתה בשלום.

דבר אחר, אם חומה היא, זה חנניה מישאל ועזריה, אמר הקדוש ברוך הוא אם מעמידין הן חנניה מישאל ועזריה מעשיהם, נבנה עליהם העולם ונצילם. ואם דלת, ואם מטלטלין הן מעשיהן כדלת זו, נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקים עליהן אלא לשעה אחת. אני חומה, אמרו לפני הקדוש ברוך הוא, אנו חומה ואנו מעמידין מצוות ומעשים טובים כחומה. ושדי כמגדלות, אנו עתידין להעמיד בעולמך כתות של צדיקים כיוצא בנו. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, אמר להם הקדוש ברוך הוא, כשם שירדתם לכבשן האש בשלום, כך אוציא אתכם משם בשלום, הדא הוא דכתיב (דניאל ג, כו): באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו. ג רבנן פתרי קרא בעולי גולה, אחות לנו קטנה, אלו עולי גולה. קטנה, שהיו דלים באכלוסין. ושדים אין לה, אלו חמשה דברים שהיה בית אחרון חסר מן הראשון, ואלו הן: אש של מעלה, ושמן המשחה, ארון, רוח הקדש, ואורים ותומים, הדא הוא דכתיב (חגי א, ח): וארצה בו ואכבד ואכבד כתיב חסר ה, מה נעשה לאחותינו, מה נעשה ביום שנגזר די עבר פרת עבר די לא עבר לא יעבר. אם חומה היא, אלו ישראל העלו חומה מבבל, לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית. רבי זעירא נפיק ליה לשוקא למזבן מקמא, אמר ליה לדין דהוא תקיל תקיל יאות, ואמר ליה לית את אזיל לן מן הכא בבליא די חרבון אבהתיה, בההיא ענתה אמר רבי זעירא לית אבהתי כאבהתהון דהדין, על לבית ועדא ושמע קליה דרבי שילא יתיב דריש, אם חומה היא, אלו עלו ישראל חומה מן הגולה, לא חרב בית המקדש פעם שניה, אמר יפה למדני עם הארץ. ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אף על פי שהיא מטשטשת, מקומה נכר, כך אף על פי שחרב בית המקדש, לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם שלש פעמים בשנה. אני חומה, אמר רבי איבו אמר הקדוש ברוך הוא עתיד אני לעשות לישראל סניגור בין אמות העולם, אי זה זה, זה בת קול, הדא הוא דכתיב (ישעיה א, ט): לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד.

תנא משמתו נביאים אחרונים, חגי, זכריה ומלאכי, פסקה רוח הקדש מישראל, אף על פי כן היו משמשין בבת קול, מעשה שנמנו חכמים בעלית בית גדיא ביריחו, יצתה בת קול ואמרה להם, יש ביניכם אדם אחד שהוא ראוי לרוח הקדש אלא שאין דורו כדי לכך, נתנו עיניהם בהלל הזקן, כשמת היו אומרים עליו הא ענו הא חסיד תלמידו של עזרא. שוב מעשה שנמנו בכרם ביבנה חכמי ישראל, וכי בכרם היו, אלא זו סנהדרין שעשויה שורות שורות דגלים דגלים כמטעת של כרם. יצתה בת קול ואמרה להם, יש בניכם אדם אחד שהוא ראוי לרוח הקדש, אלא שאין דורו כדי לכך, נתנו עיניהם בשמואל הקטן, וכשמת אמרו עליו הא ענו הא חסיד תלמידו של הלל הזקן. אף הוא אמר שלשה דברים בשעת מיתתו, שמעון וישמעאל, לחרבא ושאר חברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידין למיתי בעלמא, ובארמי אמרן. ואף על יהודה בן בבא התקינו שיהו אומרין עליו הא ענו הא חסיד תלמידו של שמואל, אלא שנטרפה לו שעה, שאין מספידין הרוגי מלכות. מעשה ששמע יוחנן כהן גדול בת קול יוצאת מקדש הקדשים ואמרה נצחו טליא דאזיל לאגחא קרבא באנטוכיא, וכתבו אותו היום ואותה שעה והיה כן, ובאותו היום נצחו. מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים ואמרת בטילת עבידתא די אמר סנאה למיחרבא היכלא ונהרג גיוסלוקין ובטלו גזרותיו, ובלשון ארמי שמען. רבי חוניא בשם רבי ראובן, מלך במדינה צועקים לו והוא עושה, אם אין מלך במדינה, איקונין שלו שם, אלא שאין איקונין עושה מה שהמלך עושה. רבי יוחנן ורבי שמואל בר נחמן, רבי יוחנן אמר כתיב (דברים כח, סה): ונתן ה' לך שם לב רגז, כיון שעלו רגז נתן ועלה עמהם. רבי שמואל אמר שמה לב רגז, כיון שעלו נתרפאו. ריש לקיש כד הוה חמי להון מצמתין בשוקא הוה אמר להון בדרו גרמיכון, אמר לו בעליתכם לא נעשיתם חומה וכאן באתם לעשות חומה. רבי יוחנן כד הוה חמי להון הוה מקנתר להון, אמר מה נביא מקנתר להון, שנאמר (הושע ט, יז): ימאסם אלהי כי לא שמעו לו, ואנא לית אנא מקנתר להון.

אמר רבי אבא בר כהנא, אם ראית ספסלין מלאין בבליין בארץ ישראל, צפה לרגלי מלך המשיח, מה טעם (איכה א, יג): פרש רשת לרגלי. תני רבי שמעון בן יוחאי אם ראית סוס פרסי קשור בקברי ארץ ישראל, צפה לרגליו של משיח, מה טעם (מיכה ה, ד): והיה זה שלום אשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רעים וגו', ואלו הן שבעה רועים, דוד באמצע, אדם, שת, מתושלח מימינו, אברהם ויעקב ומשה משמאלו, ויצחק להיכן הלך, הלך וישב על פתחה של גיהנם להציל בניו מדינה של גיהנם, (מיכה ה, ד): ושמנה נסיכי אדם, אלו הן שמונה נסיכים, ישי, שאול ושמואל, עמוס, צפניה, חזקיה, אליהו ומלך המשיח. א יא כרם היה לשלמה, אלו ישראל, שנאמר (ישעיה ה, ז): כי כרם ה' צבאות בית ישראל. היה לשלמה, למלך שהשלום שלו. בבעל המון, המון בעל, שהמו אחרי הבעל, היך מה דאת אמר (שופטים י, ו): ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות, לפיכך באו עליהן המונות, העמיד עליהם משמרות. איש יבא בפריו אלף כסף, הביא איש על פריו ומצא בו אלף צדיקים שלמים בתורה ובמעשים טובים.

דבר אחר, כרם, אלו ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ז): ואביא אתכם אל ארץ הכרמל, (דברים יא, יב): ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה. היה לשלמה, למלך שהשלום שלו. בבעל המון, שהמו אחרי המוני המוניות דמלכוותה, הדא הוא דכתיב (יהושע ז, כא): וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה. רבי חנינא בר יצחק אמר פורפירא בבליה, מה בבל עבדה הכא, תנא רבי שמעון בן יוחאי מלך בבל היה וקנה ביריחו, והיה זה משלח לזה כותבות וזה משלח לזה דורוניות, הדא אמר כל מלך שלא היה לו קצין בארץ ישראל לא היה תופש בעצמו שהוא מלך. נתן את הכרם לנטרים, זה נבוכדנצר. איש יבא בפריו אלף כסף, הביא איש על פריו ולקט מהן אלף צדיקים שלמים בתורה ובמעשים טובים, הדא הוא דכתיב (מלכים ב כד, טז): והחרש והמסגר אלף, החרש אלף והמסגר אלף, ורבנן אמרי זה וזה אלף. ב דבר אחר, כרם, זו סנהדרין, דתנינן תמן שלשה דברים העיד רבי ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה וקבלו דבריו, וכי בכרם היו יושבין, אלא זו סנהדרין שעשויה שורות שורות ככרם. היה לשלמה, למלך שהשלום שלו. בבעל המון, שהמו אחר הבעל, לפיכך באו עליהם המונים, שהמו אחריהם המוני מלאכים, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, יג): מלכי צבאות ידדון ידדון, רבי יודן בשם רבי איבו מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא מלכי, הן מלכיהון דמלאכייא, אפלו מיכאל ואפלו גבריאל ידדון ידדון. רבי יודן אמר ידדון, בהם ממדדין פיטקין, היאך מה דאת אמר (יואל ד, ג): ואל עמי ידו גורל. רבי יודן ברבי סימון אמר ידודון בהליכה ידודון בחזירה. רבי אחווא בריה דרבי זעירא אמר עשאן מרוצין, היאך מה דאת אמר (שמואל ב יח, כב): למה זה אתה רץ בני וגו', מהו ונות בית תחלק שלל, הנוה שבבית זו התורה, ואת נותנה לו והיא מחלקת שלל.

דבר אחר, ונות בית, הנוה שבבית את מחלקת שלל למטה, הנוה שבבית זה משה, שנאמר (במדבר יב, ז): בכל ביתי נאמן הוא, ואת נותנה לו והוא מחלקה שלל לתחתונים. רבי פנחס ורבי אחא בשם רבי אלכסנדרי כתיב (תהלים ח, ב): ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי תנה הודך אין כתיב כאן, אלא אשר תנה הודך, הודכה בה, אישורך הוא שתהא תורתך בשמים, אמר לון לאו לית שוקא נפיק מן גביכון.

אמר רבי יודן לאחד שהיה לו בן גדם אצבעים, מה עשה הוליכו אצל סדקאריס ללמדו אמנות, התחיל מסתכל באצבעותיו, אמר כל עצמה של אמנות זו אינה נקנית אלא באצבעים היאך זה שילמד, הוי לית שוקא נפיק מן גביכון, כך בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לתן תורה לישראל היו מלאכי השרת מדדין להם לישראל, והיו מדדין לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים, רבונו של עולם אשורך הוא, הודך הוא, כבודך הוא, שתהיה תורתך בשמים, אמר לון לית שוקה נפיק מן גביכון, כתיב בה (ויקרא טו, כה): ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, וכי יש אשה ביניכם, הוי לית שוקה נפיק מן גביכון, ועוד כתיב בה (במדבר יט, יד): אדם כי ימות באהל, וכי יש מיתה ביניכם, הוי לית שוקה נפיק מן גביכון, הוא שהכתוב משבחו (תהלים סח, יט): עלית למרום שבית שבי, אמר רבי אחא אלו הלכות שנוהגות בבני אדם, כגון זבין וזבות נדות ויולדות, הוי לית שוקה נפיק מן גביכון. ורבנן אמרי למלך שמשיא בתו חוץ למדינה, אמרו לו בני המדינה אדונינו המלך שבחך הוא ובדין הוא שתהא בתך אצלך במדינה, אמר להם וכי מה אכפת לכם, אמרו לו שמא למחר אתה הולך אליה ודר אצלה ועמה בשביל אהבתה. אמר להם בתי אשיא חוץ למדינה, אבל אני דר עמכם במדינה. כך בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לתן תורה לישראל אמרו לו מלאכי השרת להקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אשר תנה הודך על השמים, אשורך הוא, הודך הוא, שבחך הוא שתהיה תורה בשמים. אמר להם וכי מה אכפת לכם, אמרו לו שמא למחר אתה משרה שכינתך בתחתונים, אמר להם הקדוש ברוך הוא תורתי אני נותן בתחתונים, אבל אני דר בעליונים, אני נותן את בתי בכתובתה במדינה אחרת שתתכבד עם בעלה ביפיה ובחמדתה שהיא בת מלך ויכבדוה, אבל אני דר עמכם בעליונים. ומי פרש זה חבקוק, שנאמר (חבקוק ג, ג): כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר כל מקום שהשרה הקדוש ברוך הוא תורתו השרה שכינתו, ומי פרש זה דוד, הדא הוא דכתיב (תהלים קמח, יג): יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים, קדם על הארץ ואחר כך על השמים. א יב כרמי שלי לפני, תני רבי חיא למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו, מה עשה התחיל חובט עליו במקל, אמר לו אל תשמע לאביך, אמר לו שוטה שבעולם, כל עצמו של אבא לא מסרני לידך אלא על ידי שלא הייתי שומע לו, ואתה אומר לי אל תשמע לאביך. כך כיון שגרמו העונות וחרב בית המקדש, וגלו ישראל לבבל, אמר להם נבוכדנצר אל תשמעו לתורת אביכם שבשמים, אלא (דניאל ג, טו): תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת. אמרו לו ישראל, שוטה שבעולם, כל עצמנו לא מסרנו הקדוש ברוך הוא לידך אלא שהיינו משתחוים לצלם, היאך מה דאת אמר (יחזקאל כג, יד): צלמי כשדים חקקים בששר, ואת אמר לן תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת, וי ליה לההוא גברא, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: כרמי שלי לפני, אמר לפניו אותו רשע אלף היו ונתמעטו כאן ונעשו מאתים איש. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אוי לו לאותו רשע לחה סרוחה, אלף היו ונתרבו כאן ונעשו מאתים אלף. האלף לך שלמה. רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן הרב נוטל אלף, ותלמיד נוטל שכר מאתים, מה טעם, האלף לך שלמה. רבי אלכסנדרי אמר אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים, מה טעם, האלף לך שלמה, רבי חיא בריה דרבי אבא דיפו אמר, הלומד תורה בצער נוטל אלף, שלא בצער מאתים נוטל בשכרו, ממי את למד משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי, שבטו של נפתלי על ידי שהיו עוסקים ולומדים תורה בצער, נטלו שכר אלף, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א יב, לה): ומנפתלי שרים אלף. אבל שבטו של יששכר על ידי שהיו למדין תורה שלא בצער, נטלו שכר מאתים, שנאמר (דברי הימים א יב, לג): ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. רבי יודן בשם רבי בון אמר, הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף, ובמקומו נוטל שכר מאתים, וממי את למד משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי, שבטו של נפתלי על ידי שהיו למדין תורה שלא במקומן נטלו שכר אלף, הדא הוא דכתיב: ומנפתלי שרים אלף, אבל שבטו של יששכר על ידי שהיו למדין תורה במקומן, נטלו שכר מאתים, שנאמר: ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. א יג היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, רבי נתן בשם רבי אחא אמר למלך שכעס על עבדיו וחבשן בבית קולין, מה עשה המלך נטל כל קצרקטין שלו ועבדיו והלך לשמע מה היו, מן הן אומרים, שמע שהיו אומרים אדוננו המלך הוא שבחנו, הוא חיינו, אל נחסר לאדוננו המלך לעולם, אמר להם בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם. כך אף על פי שישראל עסוקין במלאכתן כל ששת ימים וביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת וקורין קריאת שמע ועוברין לפני התבה וקורין בתורה ומפטירין בנביא, והקדוש ברוך הוא אומר להם, בני, הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם, ואין חברים אלא מלאכי השרת, ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה, ולא תקנאו זה את זה, ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תבישו זה לזה, שלא יאמרו מלאכי השרת לפני רבונו של עולם תורה שנתת להם לישראל אינן עוסקין בה, והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם, ואתם מקימים אותה בשלום. בר קפרא אמר למה קרא למלאכי השרת חברים, לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות ופלגת דברים. ב דבר אחר, היושבת בגנים חברים מקשיבים, כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין קריאת שמע בכוון הדעת בקול אחד בדעה וטעם אחד, הקדוש ברוך הוא אומר להם: היושבת בגנים, כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעני, אבל כשישראל קורין קריאת שמע בטרוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר ואינם מכונין דעתם בקריאת שמע, רוח הקדש צווחת ואומרת. א יד ברח דודי ודמה לך לצבי, לצבא של מעלה, הדומים לכבודך בקול אחד, בנעימה אחת. על הרי בשמים, בשמי שמים העליונים.

דבר אחר, ברח דודי מן גלות שאנו בה ומתלכלכין בעוונות. ודמה לך לצבי, טהרינו כצבי. או לעפר האילים, שתקבל את תפלתינו כקרבן גדיים ואילים. על הרי בשמים, איתא לך לריחא טבא בזכות אבותינו שריחן עולה לפניך כבשמים, זו גן עדן שכלה בשמים, לכך נאמר: על הרי בשמים.

דבר אחר, היושבת בגנים חברים, רבי ירמיה בשם רבי חיא רבה שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה ונכבשין זה לזה בהלכה, עליהם הכתוב אומר (מלאכי ג, טז): אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, ואין דבור אלא לשון נחת, שנאמר (תהלים מז, ד): ידבר עמים תחתינו. ולא עוד אלא שאם טעו הקדוש ברוך הוא מחזיר להם טעותן, מה טעם ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו, וישמע להם ויכתב, שהוא כותב על לבם, היאך מה דאת אמר (ירמיה לא, לב): ועל לבם אכתבנה. ספר זכרון לפניו, שהוא מזכירה להם, למאן ליראי ה' ולחשבי שמו.

אמר רבי יודן בשעה שישראל קורין בתורה בחבורות, קולך השמיעני, ואם לאו ברח דודי, אמר רבי זירא בשעה שישראל קורין את שמע בפה אחד, בקול אחד, בנעימה אחת, קולך השמיעני, ואם לאו ברח דודי. ברח דודי, אמר רבי לוי למלך שעשה סעודה וזמן האורחין, מהם אוכלין ושותין ומברכים למלך, ומהן אוכלין ושותין ומקללין למלך, הרגיש המלך ובקש להכניס בהם מהומה בסעודתו ולערבבה, נכנסה מטרונה ולמדה עליהם סניגוריא, אמרה לו אדוני המלך עד שאתה מביט באלו שאוכלין ושותין ומקללין אותך, הבט באלו שאוכלים ושותים ומברכים אותך ומשבחים לשמך. כך כשישראל אוכלים ושותים ומברכין ומשבחין ומקלסין להקדוש ברוך הוא, מקשיב לקולם ומתרצה, ובשעה שאמות העולם אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין להקדוש ברוך הוא בעריות שמזכירים, אותה שעה חושב הקדוש ברוך הוא אפלו להחריב לעולמו, והתורה נכנסה ומלמדת סניגוריא ואומרת רבונו של עולם עד שאתה מביט באלו שמחרפין ומכעיסים לפניך, הביטה בישראל עמך שמברכים ומשבחים ומקלסים לשמך הגדול בתורה ובזמירות ובשבחות, ורוח הקדש צווחת ברח דודי, ברח מאמות העולם והדבק בהם בישראל. ודמה לך לצבי, מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, מביט אליהם בשתי עיניו, הדא הוא דכתיב (תהלים לד, טז): עיני ה' אל צדיקים, ובשעה שאין עושים רצון הקדוש ברוך הוא, הוא מביט להם בעינו אחת, שנאמר (תהלים לג, יח): הנה עין ה' אל יראיו. על הרי בשמים, אמר רבי סימון אמר הקדוש ברוך הוא, המתינו לי עד שאשב בדין על הריהם, שהם שריהם, שנתונות אצלי בשמים, הדא הוא דכתיב: על הרי בשמים, אמר רבי יצחק כי הדא (שמות ל, כג): ואתה קח לך בשמים ראש, ראש, גמלים נושאים זהב ובשמים זהב וסמים. רבי חוניא על הדא דרבי יצחק, אין הקדוש ברוך הוא פורע מאמה למטה עד שמשפיל שריה מלמעלה, ואית ליה חמשה קריין, חד דכתיב (ישעיה כד, כא): והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום, ואחר כך על מלכי האדמה. תרין, (ישעיה יד, יב): איך נפלת משמים הילל בן שחר, ואחר כך נגדעת לארץ. תלתא (ישעיה לד, ה): כי רותה בשמים חרבי, ואחר כך הנה על אדום תרד. ארבעה (תהלים קמט, ח): לאסר מלכיהם בזקים, ואחר כך ונכבדיהם בכבלי ברזל.

אמר רבי תנחומא לאסר מלכיהם בזקים, אלו שרים של מעלה, ונכבדיהם בכבלי ברזל, אלו שרים של מטה. חמשה (תהלים קמט, ט): לעשות בהם משפט כתוב, ואחר כך הדר הוא לכל חסידיו הללויה. בארבעה דברים נמשלה גאותן של ישראל, בקציר, ובבציר, בבשמים, וביולדה. בקציר, הדא חקלא כד היא מחצדא בלא ענתה, אפלו תבנא לית הוא טב, בענתה, הוא טב, הדא הוא דכתיב (יואל ד, יג): שלחו מגל כי בשל קציר. נמשלה בבציר, הדין כרמא כד מקטיף בלא ענתיה, אפלו בסמיה לית הוא טב, בענתיה הוא טב. כך (ישעיה כז, ב): כרם חמר ענו לה, איתעביד כרמא חמר זמר לה. נמשלה בבשמים, מה בשמים הללו כשהן נלקטין כשהן רכין לחים אין ריחם נודף, כשהן יבשים ונלקטין ריחן נודף. נמשלה כיולדה, הדא אתתא כד ילדה בלא ענתה, לא חייא ולדא, כד ילדת בענתה, חיי, כך כתיב (מיכה ה, ב): לכן יתנם עד עת יולדה ילדה. רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי אמר (ישעיה ס, כב): אני ה' בעתה אחישנה, לא זכיתם, בעתה. זכיתם, אחישנה. כן יהי רצון במהרה בימינו אמן.