# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/139/16/

וגדל עצם מעלת קדשתו בשבירת התאוה הכללית, שהיא כוללת כל התאוות רעות, שהוא תאות המשגל, אי אפשר לבאר ולספר. ואמר: שהיו לו נסיונות אין מספר, רק באמת אין זה נסיון כלל, כי אמר שאין זה תאוה כלל. ואמר שמי שהוא רק חכם אמת, אפלו עכו"ם, מאחר שהוא רק חכם אמת, ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל. ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח, ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס. ובענין מאוס תאוה זו הפליג לדבר הרבה מאד בענין זה, אשר אי אפשר לבאר מחמת השכחה.

והכלל שהיה ממאס מאד תאוה זו בתכלית המאוס, עד שגזר ואמר שמי שהוא חכם אמת קצת, אין התאוה הזאת נחשבת לנסיון כלל. אבל גם קדם שזכה לזה, שיתבטל ויהיה נמאס אצלו לגמרי התאוה הזאת, גם קדם לזה, גם אז היו לו כמה וכמה נסיונות גדולות ונוראות מאד בתאוה זו, אשר אי אפשר לבאר בפרט. כי בימי נעוריו ממש, בעת רתיחת הדמים היה לו כמה וכמה נסיונות גדולות של תאוה זו עד אין מספר, אשר היה בידו למלאת תאותו והיה בסכנה גדולה מאד מאד. אך היה גבור חזק והתגבר על יצרו וכפה תאותו כמה וכמה פעמים. ואף־על־פי־כן לא היה מתרחק עצמו פעם שנית לברח מהנסיון, רק אדרבא, היה חפץ בנסיונות, והיה מתפלל להשם יתברך שיזמין לו נסיונות. כי היה חזק בדעתו שבודאי לא ימרד כנגד השם יתברך. כי איך אפשר שיעשה עברה, חס ושלום, ויעבר על רצון השם יתברך, אם לא שיהיה נעשה משגע, חס ושלום, בעת הזאת. אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון, בודאי יוכל לעמד, לפי גדל חזק לבו שהיה חזק בה' מאד. ואף־על־פי־כן, בעת שבא עליו הנסיון, היה בסכנה גדולה מאד והיה צועק להשם יתברך מאד, עד שזכה להתגבר על יצרו ולהנצל. ואף־על־פי־כן לא התרחק עצמו מהנסיון פעם אחרת, אף־על־פי שבשעת הנסיון היה קשה עליו מאד כנ"ל. וכן היה כמה וכמה פעמים הרבה מאד עד אין שעור. והשם יתברך היה בעזרו וזכה להתגבר על יצרו ולשבר תבערת המדורה של תאוה הכללית הזאת.

והיה קדוש גדול מאד מאד בפרישות תאוה זו, בפרישות גדול ובקדשה גדולה ונוראה מאד. ואמר שהבעל דבר רצה להניח לו הכל, רק שהוא יותר לו דבר אחד. והוא אמר להפוך שהוא יניח הכל, רק אותו הדבר אינו רוצה להניח מלשברו. דהינו שהבעל דבר היה מרצה להניח לו שישבר כל התאוות, רק שהוא יותר לו דבר אחד, מן הסתם הינו התאוה הכללית הנ"ל, שעקר היצר הרע הוא בתאוה זו. אבל הוא זכרונו לברכה, אמר להפך, שהוא יניח לו הכל לבלי לשברו, רק זאת התאוה רוצה לשברה לגמרי.

וכן היה נוהג מתחלה, שכל מגמתו וכל יגיעתו היו רק לשבר בראשונה התאוה הכללית הזאת. ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאות אכילה, רק אדרבא, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד, הרבה יותר משאר בני־אדם. ואמר, שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאות אכילה. ואחר־כך שבר גם זאת התאוה של אכילה. והיו לו כמה מיני יגיעות ועבודות ומלחמות ונסיונות אין מספר קדם ששבר התאוה הכללית הנ"ל. וכמה וכמה תפלות ותחנונים ובכיות ושיחות שהיה מתפלל ומתחנן ושופך לבו לפני השם יתברך, בכמה וכמה מיני תחנונים ורצויים ופיוסים, שיהיה השם יתברך בעזרו להנצל מתאוה זו. עד אשר זכה לעמד בכל הנסיונות, וקדש עצמו מאד בפרישות תאוה זו עד אין שעור וערך, עד אשר זכה לשבר תאוה זו לגמרי. עד אשר היה לפלא אצלו על מי שנדמה לו שקשה לשבר תאוה זו, כי אמר שאין זה תאוה כלל, והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין בטול ומאוס תאוה זו.

ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה. כי כבר נתערבו דמיהם כל־כך עד שנתערב דעתם, עד שאין יכולים להבין כלל ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו, על־כן אי אפשר לדבר בזה הרבה. אבל באמת מי שהוא חכם אמת קצת, יכול בקל למאס תאוה זו לגמרי. כי אמר שאין זה נסיון כלל למי שהוא רק חכם אמת כנ"ל. ואמר שבהכרח שיש בכל זה סוד, כי באמת אין זה תאוה כלל. והתפאר עצמו מאד בגדל חזקו בשבירת תאוה זו. והיה קדוש גדול ונורא מאד בענין זה ואמר על עצמו שאין לו שום תאוה כלל.

ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים. דהינו שאין לו שום מלחמה מחמת איזה צד הרהור כשרואה או כשמדבר עם איזה אשה. כי הכל שוה אצלו: