# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/139/24/

גם הבנו מדבריו. שהיה מספר עמנו, שבימי נעוריו בעת שיגע וטרח בשביל עבודת השם, היו לו כמה וכמה מיני סגופים. וכפי הנשמע ומובן מדבריו, שהיה לו כל מיני סגופים שבעולם, הן גלגול שלג וכו' וכיוצא. ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך עצמו כלל, זהו הסגוף הגדול ביותר. דהינו כשמנשכים לאדם הדברים השכיחים סמוך לבשר, ודרך כל אדם לחכך עצמו בכל עת שמרגיש איזה נשיכה. והיה מקבל זאת לסגוף, לאנס את עצמו לבלי לעשות שום חכוך, לא ביד ולא בגוף ולא בשום איבר. ואמר שזהו סגוף גדול מאד. כי האדם מנח, והנשיכות מתגברים אז ביותר והוא אסור לו לזוז בידיו ולא בשום אבר, רק מרגיש כל נשיכה במח. והוא סגוף גדול מאד (וכבר שמעתי זאת גם משאר אנשים שזהו סגוף גדול מאד). והוא זכרונו לברכה, עשה הכל כל מיני סגופים שבעולם. והכל בתמימות ובאמת עד שזכה למה שזכה אשרי לו.

גם בענין יסורים שיש על רב הצדיקים, ממש לא נשמע ולא נראה בעל יסורין כמותו. ואי אפשר לספר ולבאר. והיה מלא יסורים מבית ומחוץ. ובתחלה קדם סוף ימיו היה לו יסורים עצומים ונוראים, אשר לא היו יסורים דגמתם בעולם. וספר שהיסורים שלו הם בידו, בכל עת שרוצה הוא מקבלם על עצמו ובאים עליו היסורים הללו, ובעת שרוצה לסלקם נסתלקים מעליו. ועצם קשי וכבד היסורים הללו היה בלי שעור. ואמרו בשמו שאמר, שבשעה שבאו עליו היסורים, מעצם הפלגת הצער והכאב המפלג מאד מאד, היה כמעט יכול לנשך עץ בשניו מעצם הכאב (כדרך האדם שיש לו יסורים מפלגים שמעצם היסורים הוא חורק בשניו. ועליו זכרונו לברכה, היו יסורים כבדים וקשים כל־כך, עד שבשעת היסורים היה אפשר, שיחתך עצים בשניו מעצם הצער). אולם גדל ורבוי היסורים הקשים והעצומים שהיה לו בסוף ימיו, שלשה שנים רצופים, היו גדולים וקשים עוד יותר ויותר בכפלי כפלים, אשר אין לשער ולהעריך כלל. וקצת מזה יבאר במקום אחר, אם ירצה השם אפס קצהו. ויש עוד הרבה בזה לספר, אך השמטנו הרב אפלו מהמעט שאנו יודעים, כי גם זה המעט הוא רב לספר ולא יספיקו הרבה יריעות. ועוד חזון למועד לבאר יותר בעזרת השם יתברך: