# א

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/140/1-2/

קדם שנסע לארץ־ישראל היה בקאמיניץ. והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה, כי פתאם נסע מביתו ואמר שיש לו דרך לפניו לנסע, ונסע מביתו על הדרך שנוסעין למז'בוז'. ואמר שהוא בעצמו אינו יודע עדין להיכן הוא נוסע ונסע למז'בוז'. ובמז'בוז' נתודע לו מן השמים, שהוא צריך לנסע לקאמיניץ, ונסע לקאמיניץ.

וכל נסיעותיו היו בפשיטות, כדרך אנשים פשוטים, בלי שום התנשאות ובלי שום פרסום. אף־על־פי שאז כבר היה מפרסם בעולם, אף־על־פי־כן הזהיר מאד לאנשיו שנסעו עמו, שיזהרו לבלי להודיע בשום מקום שהוא נוסע. ולא ידעו בשום מקום שהיה, שהוא נמצא שם. כי נסע בהעלם כדרך הסוחרים. והיה בקאמיניץ.

ואז באותו העת, לא היה רשאי שום יהודי לדור בקאמיניץ ולא ללון שם בתוך העיר. רק כל היהודים היו דרים חוץ לעיר. וכל מי שהיה לו איזה עסק בתוך העיר, היה נכנס לתוך העיר ביום והיה רשאי להיות שם כל היום. ובלילה הכרחו כל היהודים לצאת מן העיר, כי לא היה רשאי שום יהודי ללון שם כמפרסם.

ונכנס רבנו זכרונו לברכה, לתוך העיר עם איש אחד שהיה עמו אז, והיה שם עד הלילה, ובלילה צוה להאיש שהיה עמו, שיצא מן העיר. והוא זכרונו לברכה, נשאר שם לבדו בתוך העיר. וצוה על האיש הנ"ל, שביום המחרת יבוא לתוך העיר וימצאנו שם. והוא זכרונו לברכה, לן שם לבדו בתוך העיר ואין שום בריה יודע מה עשה שם.

וביום המחרת נכנס האיש הנ"ל לתוך העיר ומצאו שם. ואחר־כך נכנס הוא זכרונו לברכה, עם האיש הנ"ל לתוך כמה וכמה בתים, ועשו להם איזה שיכות לכנס שם. ובקצת בתים צוו לתן להם יין שרף וכיוצא בזה, והיו בתוך הרבה בתים מאד, ואין שום אדם בעולם יודע כונתו מה עשה שם. ואחר־כך נסע משם לביתו. ואחר־כך, אחר שלן שם רבנו זכרונו לברכה, מאותו העת והלאה נתן רשות לאנשי קאמיניץ לדור בתוך העיר: