# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/140/15-2/

ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה. כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה. ולא נשאר להם, כי־אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם. ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה, לאיש אקי [מדה קטנה] אחת. והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות, ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם. ונתעורר עוד הפעם רוח־סערה גדולה, והביא הספינה, אחר שני מעת־לעת, לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו. ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד שם מהספינה, ללכת אל ירושלים עם החכם הנ"ל. בצותא חדא כנ"ל. ומאת ה' היתה סבה, ולא הניחוהו הישמעאלים שיכנס אליהם, כי הסתכלו על מלבושיו ועל תאר פניו, שיש לו פאות ארכים כנהוג במדינתנו, ושאינו יודע לשונם וכיוצא בזה, ואמרו שהוא בודאי אחד מהמרגלים של הצרפת. ולא הועילו שום פיוס ובקשות. ונשאר רבנו זכרונו לברכה, על הספינה.

והיה בדעת הקפיטן [הקברניט] להתעכב שם עם הספינה, להיות עומד לפוש איזה ימים. ואז היה שני ימים קדם ראש־השנה. אך הספינה לא יכלה לעמד שם מחמת גלי הים שרצו להפכה, ולא הועיל שום עצה ותחבולה לזה. והיה הדבר לפלא גדול בעיני הקפיטן. ושאל: מה זה, ועל מה זה? והשיבו החכמים של הספרדים, שקבלה בידם איש מפי איש, שבזה המקום נשלך יונה בן אמתי הנביא. ולא יכלה הספינה לעמד שם אותה הלילה והכרחו לזוז עם הספינה משם.

והלכו משם ובאו בערב ליל זכור ברית לעיר הקדש חיפה. ועמדו אצל הר הכרמל נגד מערת אליהו. ובאשמרת הבקר אמרו כל העם סליחות בשמחה גדולה. ואחר־כך התפללו תפלת שחרית, ואחר־כך הלכו כלם לעיר הקדש חיפה אנשים ונשים וטף.

ואז נכנס רבנו הקדוש זכרונו לברכה, לארץ הקדושה, ובא אל המקום אשר נכסף אליו, והשתוקק אליו בהשתוקקות וכסופין וגעגועים גדולים מאד מאד, ומסר נפשו אלפים ורבבות פעמים בשביל זה, והשליך נפשו מנגד עבור זה. וגדל עצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקדש, אי אפשר לשער במח. אלו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה. כי תכף ומיד השיג מה שהשיג. כי אמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ־ישראל, פעל מיד מה שרצה להשיג.

ואחר חצות היום הלכו למקוה, ואחר־כך לבית־הכנסת, ונתמהמהו עד הלילה. וכשבא רבנו זכרונו לברכה, לביתו אל האכסניא שלו, היה לו שמחה גדולה ועצומה עד מאד. ובכל רגע ורגע אמר להאיש שהיה עמו: אשריך שזכית לכך, להיות עמי כאן. וצוה לו לקרות ולהזכיר לפניו מהצעטיל [הפתקה], כל הנרשמים שם, דהינו כל הנלוים אליו, שנתנו לו צעטליך משמותיהם. ואכלו שם סעדת הלילה של ראש־השנה, והכל בשמחה גדולה עד אחר הסעדה עד ששכבו שם לישן.

ובבקר הלכו לבית־הכנסת, ואחר שבאו מבית־הכנסת, נתעורר בו דאגה ולב נשבר מאד בלי ערך, ולא דבר מאומה עם שום בן אדם :