# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/140/17-2/

אך תכף כאשר נשמע לאנשי ארץ־ישראל, היושבים בצפת ובטבריה, שרבנו זכרונו לברכה, הוא בחיפה, שלחו הגדולים והצדיקים אשר שם, לבקש את רבנו זכרונו לברכה, שיסע אליהם. ובאו אנשי טבריה על יום כפור אליו, והביאו לו אגרות מגדולי הצדיקים, שכלם מבקשים אותו לבוא לטבריה על חג הסכות. והוא לא השגיח על כל זה.

ואמר להאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים. והלך אל החכם החונה שם, ונתן לו עשרים פארעס [שם מטבע] והלך אל שדה ישמעאל, והביא לו שלשה אתרוגים מבחרים ויפים מאד.

בתוך כך שהיה יושב שם בחיפה, בא ישמעאל אחד רך בשנים וישב אצלו, ודבר אליו דבורים הרבה, ולא ידע מה הוא אומר. וכן היה אצל כל סעדה וסעדה, ביום ובלילה, והיה מחבב אותו מאד. ופעם אחת בא אליו בכלי זין, בכעס גדול, והתחיל לזעק ולצעק עליו. והוא לא ידע מה הוא מדבר, אך אשה אחת ממדינת ואליחאי היתה שם, ותכף כשהלך הישמעאל, אמרה אל רבנו זכרונו לברכה, למען השם, שיברח מבית זה, כי זה הישמעאל אומר שהוא זכרונו לברכה, ילך עמו ללחם שקורין (פעכטין). ותכף ברח הוא זכרונו לברכה, לבית החסיד המפרסם מורנו הרב זאב מטשארני אוסטרהא הנ"ל, והצניעו אותו בחדרי חדרים. ואחר־כך בא הישמעאל הנ"ל עוד הפעם לבית אכסניא של רבנו זכרונו לברכה, ואמר: היכן האיש הלז? ידיע להוי לה שאני אוהב אותו מאד, אני אתן לו החמורים וגם הסוס שלי, שילך עם השירה לטבריה ושוב אין לו להתפחד ממני כלל מעתה. וכן היה, שבא רבנו זכרונו לברכה, אל אכסניא שלו, ובא הישמעאל ולא דבר לו כלום, רק שתק ושחק. ואחר־כך חבב אותו זה הישמעאל מאד באהבה יתרה.

וענין זה של הישמעאל, היה פליאה גדולה. ואמר רבנו זכרונו לברכה, שהיה לו יסורים מהאהבה של הישמעאל יותר מן השנאה והכעס שלו. וכפי הנשמע מפיו הקדוש, שהיה בענין מעשה זו, שהיה לו עם הישמעאל סכנה גדולה. וכמדמה שנשמע מפיו הקדוש, שאמר שזה הישמעאל היה הס"מ בעצמו, וברוך השם, שנצל ממנו בשלום, בחסדי ה':