# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/140/18-2/

ובחל המועד סכות הלכו כל העולם, וגם רבנו הלך עמהם, למערה של אליהו הנביא. ושם עשו כל העולם שמחה גדולה ורקודין ומחולות. והוא לא היה שמח כלל. רק ישב שם בהכנעה גדולה ובלב נשבר. ושאל הרב רבי זאב הנ"ל, את האיש שהיה עמו: מה זה ועל מה זה, שהוא בעצבות מן ראש־השנה עד עתה? ה' יודע אם טוב הדבר. וגם בשמחת תורה עשו הקפות ברקודין ושמחה כנהוג, בפרט שהיו שם אנשים חסידים, והוא זכרונו לברכה, היה גם־כן בבית־הכנסת, ולא רצה לעשות שום הקפה, רק ישב שם בהכנעה ובכפיפת ראש (כאשר דרכו היה כן על־פי הרב, קדם שזכה לפעל מה שהיה רוצה בכל עת ובכל שעה, שהיה לו לב נשבר מאד, בכל פעם וכו' כאשר יבאר לקמן). ואחר שמחת תורה אמר להאיש שהיה עמו: ברוך השם פעלתי מה שרציתי על צד היותר טוב ונכון, ואף־על־פי־כן היה בדעתי להתמהמה כאן מחמת חבוב ארץ־ישראל, ועכשו ברצוני לנהג נסיעות לבתינו לחוץ לארץ. על־כן לך ושכר הספינה לסטנבול.

ולא אבה האיש שהיה עמו לשמע אליו, ומאן לנסע לביתו, כי אמר שרצונו להיות בטבריה וכו'. והשיב לו רבנו זכרונו לברכה: מאחר שאתה מתאוה להיות בטבריה, לך ושכר חמורים לשם. כי דרכו היה לבלי להתעקש הרבה על שום דבר וכו'. ושכר חמורים לעיר הקדש טבריה, ובאו לשם לעת ערב. וכל הלילה הלכו אנשי טבריה לקבל פניו, זה נכנס וזה יוצא. והרבה הלבישו עצמם בבגדי שבת לכבודו, ולא היה ישן כל הלילה מחמת זה.

ובתחלה נתאכסן בבית שאר בשרו, נין ונכד של הרב הקדוש מורנו הרב נחמן מהרידענקא זכרונו לברכה. אך רבים אמרו שצריכין לראות בשבילו בית גדול, שיהיה לו הרחבת הדעת. ומיד הסכימו שיתאכסן בבית הרבני המפרסם הותיק והחסיד, מורנו הרב צבי הרקער, ונכנס לשם.

ושלח אליו הרב הקדוש המפרסם מורנו הרב אברהם קליסקר זכרונו לברכה, באשר שיום הקזה הוא אצלו. על־כן הוא מן הנמנע שילך אצלו לתן לו שלום. והשיב רבנו זכרונו לברכה, שבלא זה היה בדעתו לילך אליו. ומיד הלך להצדיק הנ"ל, וקבלו בכבוד גדול מאד מאד ובאהבה יתרה ובחבה גדולה מאד מאד. וגדל האהבה והחבוב שהיה להרב הקדוש, מורנו הרב אברהם הנ"ל, עם כבוד רבנו הקדוש זכרונו לברכה, אי אפשר לבאר ולספר.

ושחר פניו שיתאכסן אצלו, והשיב רבנו זכרונו לברכה, שזה אי אפשר שיעמד בקביעות אצלו. אך על שבת אחת יהיה אצלו. וביום מחר שלח בשבילו, וקבלו על שבת הראשון, פרשת נח. ובליל שבת כפף רבנו זכרונו לברכה, את ראשו שיברך אותו, וקפץ ארבע אמות ממנו לאחוריו, ברעדה גדולה. ודבר בהתלהבות גדול ולא היה אפשר להבין מה שאמר. אך בסוף דבריו שמעו שאמר: איך אנו מתבישים בפני זרע הבעל־שם־טוב זכרונו לברכה, ולא רצה לברך אותו. אך את האיש שהיה עם רבנו זכרונו לברכה, ברך מיד כשכפף ראשו. והיה שם בשעת הסעדה שמחה גדולה. ובקש הצדיק הנ"ל את רבנו זכרונו לברכה, שיאמר תורה, ולא רצה בשום אפן. ואמר הצדיק הנ"ל בעצמו תורה. וכן היה בסעדה שניה ושלישית. ואמירת התורה של הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל, היה בהתלהבות גדול ובצעקה גדולה, ולא נשמע שום דבור. רק לבסוף סים: כך הוא עקר עבודת הבורא יתברך. ורבנו זכרונו לברכה, היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דגמתו.

גם אנכי שמעתי מפיו הקדוש שאמר, ששלמות היה רק להצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל. ואמר לי: הלא ראיתי כמה צדיקים, אבל שלמות הוא רק אצל הצדיק הקדוש הנ"ל: