# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/140/20-2/

וכששמע זאת, שלח שליח מיחד לעכו לשכר הספינה מרגאז, שהיא בשלום עם כל האמות. הינו כי יש מדינת רגאז, ויש להם שלום עם כל המלכים. וכשאותה הספינה מוציאה דגל שלה, אזי אין לוקחין לתוך הפלען [לשבי]. כי דרך הספינות של מלחמה, שחוטפין על הים ספינה עם האנשים שבה לתוך הפלען, דהינו בשביה, אבל כשהספינה הנ"ל ממדינת רגאז מוציאה דגל שלה, אזי אין לוקחין מהם לתוך הפלען. וכן היה ששכרו לו ספינה כזו.

וכששמע הרב הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל, שרבנו זכרונו לברכה, רוצה לנהג נסיעות לביתו, שלח שליח מיחד אליו עם אגרתו וגם אגרת הכוללות. והוא זכרונו לברכה, זרז את עצמו מאד ולא רצה להמתין על אגרת של הרב הגאון דקהלת שפיטובקע. ויצא משם בערב־שבת־קדש פרשת זכור, והלכו כל הלילה עד שלש שעות קדם קבלת שבת, אז באו לספר של עכו. ושלחו הטלמטש [סוכן הנסיעות] שיקח אותם על הספינה, ובא והשיב, שאי אפשר בשום אפן לקח אותם, מחמת שכבר הספינה מלאה מהאנשים שנכנסו לשם יותר מדאי. והכרחו רבנו זכרונו לברכה, עם האיש שהיה עמו לכנס לתוך העיר עכו, לשבת שם פרשת זכור.

והלכו להגביר, שהיה להם אגרת אליו מהרב הקליסקר הנ"ל, ונתארחו אצלו. ושם נפל עליהם פחד גדול מאד מאד, מחמת שהיה שם בערך חמשה־עשר אלף אנשי חיל ישמעאלים ויותר, עם כל השיך להם לתכסיסי מלחמה. וסגרו הדלת של חומת העיר. ובשבת בבקר בעת התפלה, בא הטלמטש ואמר, שאי אפשר למצא עוד שום ספינה רגזער, רק ספינות סוחרים ישמעאלים, שהולכים לסטנבול עם סחורה. ואף־על־פי שעמהם יש פחד לילך, מסכנת אנשי חיל שהיו מצויים אז על הים, שלוקחין לתוך הפלען, דהינו לשביה, אף־על־פי־כן טוב יותר לכנס בסכנה זו, מלהיות כאן. כי באה הפקדה שאחר שנים או שלשה ימים תהיה המלחמה, ומן הסתם יהרגו הרבה בעיר הזאת, ומה לכם לצרה הזאת. על־כן יתיר לי מעלת כבוד תורתו לילך לשכר ספינה עבורכם בשבת, כי פקוח נפש דוחה שבת, וכן היה. והלך הטלמטש ושכר ספינה עבורם ונתן אדרוף [דמי קדימה] אחד דינר זהב.

ובתוך כך באו עוד הרבה ספינות עם אנשי חיל מענגלנד [מאנגליה] גם־כן לעכו, ונתרבה שם עוד הפחד יותר ויותר. והיה דחק גדול בעיר, כי היה המקום צר להם להכיל רבוי אוכלוסין כל־כך. והיה פחד גדול שם באותו השבת (וכל בני הבית שעמד שם רבנו זכרונו לברכה, כלם פרשו כפיהם). אך אף־על־פי־כן היה להם, לרבנו זכרונו לברכה, ולהאיש שהיה עמו, קצת נחמה, מה שכבר שכרו ספינה בשבילם. גם היה להם צער, מה שלא הכינו לעצמם כלל שום אכילה ושתיה לקח על הספינה, כי כפתאם היה הדבר כנ"ל. וזכרו את עצמם שבכניסתם על הספינה מחוץ־לארץ לארץ־ישראל, היה להם על הספינה כל טוב על ארבעה או חמשה חדשים, כמנהג הולכי הים, ועכשו לא היה להם כלום.

בבקר ביום ראשון שלח רבנו זכרונו לברכה, את האיש שהיה עמו, שילך עם הטלמטש לקנות צידה לקח על הספינה כנהוג. ולא מצא לקנות על השוק, וחזר לאכסניא. ורבנו זכרונו לברכה, עמד אז מעטף בטלית ותפלין ולא דבר אתו מאומה. והאיש הנ"ל נפל ונרדם מגדל הצער והאימה, ורבנו לא ידע שהוא בבית. בתוך כך נעשה הרעש הגדול שם, כי בא הפקדה מהפעשא, שהוא נותן ארכא רק שתי שעות, מי שאינו יודע תכסיסי מלחמה יראה לברח על הים, כי אין שום שער פתוח לצאת מן העיר, כי־אם דרך הים. ומי שימצא תוך העיר אחר שתי שעות, ישחטו אותו שם. כי הישמעאלים של העיר היו רוצים לעשות הרחבה בתוך העיר, שלא יהיה להם דחק כל־כך מאנשים הרבה, על־כן רצו לשחט את הנמצאים שם, לפנות להם מקום שלא יהיה להם דחק כל־כך. והיה שם רעש גדול וצעקה גדולה בעיר, ופחד ואימה גדולה מאד. ובשעת הרעש הגדול, ברח רבנו זכרונו לברכה, משם על הים, ולא הסתכל כלל על האיש הנ"ל שהיה עמו, והוא היה נרדם כנ"ל.

אחר־כך נתעורר האיש הנ"ל, וראה שרבנו אינו בבית, והמתין עד בוש, ואחר־כך הלך לחצר, וראה ושמע שאנשים ונשים וטף צועקים ובוכים במרירות גדול מאד, ותעל שועת העיר השמים. והגבירה של הבית כשראתה אותו, את האיש של רבנו זכרונו לברכה, באת אצלו ואמרה לו: אוי ואבוי, חס אני על נעוריכם, שאתם תהיו נהרגים פה. אנחנו קבלנו על־כל־פנים טובה כאן, עכשו אנו צריכים לקבל גם־כן מה שנגזר על המקום הזה, אבל עליכם רחמנות גדול, כי תאבדו פה ממשפחותיכם וכו' וכיוצא בדברים האלה.

ונפל עליו חרדה גדולה, עד שלא היה לו כח למשמש באצבעותיו. ושאל אותה על רבנו, והשיבה: כמדמה לי שהוא ברח על הים. והוא כששמע זאת, רצונו היה לקח התבה עם המעות והחפצים שלהם, כי רבנו זכרונו לברכה, ברח שם לבדו בלי שום דבר. ולא יכל האיש לבדו לשאת את התבה, והזמין לו השם איזה פרנק ונתן לו התבה עם החפצים וברח עמו לים.

ומחמת המהומה הגדולה שהיתה בעיר, כמעט שאחד תקע סכינו בחברו, לא היה באפשרי לילך בעיר. אך בחמלת השם, היתה סבה מאת השם, שבאותה השעה עמדו ישמעאלים על גג החומה והכריזו על איזה בשורה טובה. ונתקבצו אליהם הרבה אנשים. ומחמת זה היה לו דרך לעבר בעיר לילך אל הים.

וכאשר בא האיש הנ"ל אל הים, ראה הרבה ספינות ולא ראה את רבנו שם. והיה מבקש ומחפש מאד בחפוש אחר חפוש, עד שמצא את רבנו זכרונו לברכה, שיושב בספינה, והספינה מלאה מישמעאלים, ורבנו זכרונו לברכה, ישב באמצע. וכשנתועדו יחד רבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל, היה ביניהם שמחה גדולה. כי מתחלה היה להם צער גדול מאד מאד, מחמת שלא ידעו זה מזה. והיו יושבים תחלה בספינה הקטנה הנקרא ברקס, אחר־כך הלכו עם ספינה זו עד שבאו אל הספינה הגדולה הנקראת אקרנא, שהיתה עומדת סמוך לחיפה.

וראו שהספינה מסבבת עם הורמאטעס [תותחים] והיה להם לפלא, אך אמרו בלבם, שמחמת שעת מלחמה הוא, על־כן גם הספינה של הסוחרים הולכת גם־כן עם הורמאטעס. ובאמת ספינה זו היתה ספינה של מלחמה עם אנשי חיל וכלי זין. ובודאי הוא סכנה גדולה ועצומה מאד להתועד עמהם יחד, בפרט עם אנשי חיל ישמעאלים, שהם פרא אדם ובפרט לפרש עמהם על הים. ורבנו זכרונו לברכה, בשעת בריחתו, בעצם הרעש, לא כון לכנס בספינה ששכרו לו, כי לא ידע היכן הוא, ונכנס בשעת בהלה בספינה זו. ולא ידע כלל שהיא ספינה של מלחמה.

ולקחו אותם הישמעאלים, והכניסו אותם אל הספינה הגדולה ונתנו להם חדר מיחד. וגם נתנו להאיש הנ"ל, שהיה עם רבנו זכרונו לברכה, קנה שרפה טעונה. ולא היו יכולים לשאל אותם דבר, כי לא ידעו הלשון. ולא היה להם שום מאכל ומשתה בספינה. ואחר שתים או שלש שעות בלילה סגרו הדלת מהחדר ושכבו לישן. ולא אכלו מאומה כי לא היה להם מה לאכל כנ"ל.

ואחר שעה או שתים פתח אחד את הדלת, ואמר להם בלשון נכרים של מדינתנו, מה אתם עושים כאן הלא זאת היא ספינה של מלחמה ואתם תאבדו פה, חס ושלום. הלא אתם רואים שהספינה מלאה סביב עם הורמאטעס טעונים. ונתעוררו משנתם וחטפו אותו בבגדו והיה הבגד מגיוואנט [בד פשוט], אך צורתו לא ראו. ובקשו אותו שיעזר להם שיניחו אותם לצאת מהספינה על הספר של ארץ־ישראל, כי כבר ראו שהם בסכנה, קרובים למיתה מחיים. כי ראו שפרחו הקוילין [פגזים] סמוך לספינה, על כן אמרו, טוב יותר לשאר בארץ הקדושה, שיהיו עצמותיהם נשארים שם בארץ הקדושה, כי ראו שקשה להמלט מן ההרגה. ואמר שמכרחים לתן לו איזה סך טאלער [סך מסים] בשביל זה, ואמר שילך להקפיטן.

והלך האיש הנ"ל לפתח התבה לקח הטאלער, ונתמהמה קצת, והלך להקפיטן, ופשט ידו לתן המעות להקפיטן, כי סבר שזה שדבר בלשון נכרים אליהם, כבר בקש עבורם את הקפיטן עבור זה שיניח אותם. והקפיטן צעק עליו צעקה גדולה ולא שמע אליו כלל. ואחר־כך היו מחפשים אחר זה שדבר אליהם בלשון נכרים, וחפשו בחפוש אחר חפוש, ולא מצאו שם שום בן אדם שיוכל לדבר בלשון רוסיא, רק הכל ישמעאלים וערביים. ואז נפל עליהם פחד גדול ואחזתם רעדה גדולה, עד שלא היו יכולים לנוח על המשכב מחמת רעידת הגוף מגדל הפחד, כי אז הבינו שהם בספינה של מלחמה שקורין 'קריג שיף' [ספינת קרב] והוא סכנה גדולה בלי ערך. ועדין אין יודעים מי היה זה שדבר להם בלשון רוסיא והודיע להם שהיא ספינה של מלחמה: