# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/140/23-2/

ובבקר, שהוא ערב פסח, נסע הקפיטן עם כמה ישמעאלים על הספינה קטנה לתוך העיר. ובאו לפניו ובקשו ממנו לחם לאכל, ודברו עמו ברמיזה. והשיב להם ברמיזה והודיעם, שיש כאן יהודים ויכולים אתם לקנות לכם לחם. והשם יתברך ברחמיו, אשר בידו לב מלכים ושרים, הסיר לבו ובלבל דעתו, עד שיצא מפיו בלי ישוב הדעת, ואמר שיקח אחד מהם כדי לקנות לחם עבורם.

ונסע מיד עמו האיש של רבנו זכרונו לברכה. ובא אל העיר, והלך אחריו אחד מהישמעאלים שלו לשמרו שלא יברח. ודרך הליכתו לעיר היה גם־כן סכנה גדולה, כי אז היה שעת מלחמה גדולה, ובקל היו יכולים לתפסו שהוא אחד מהמרגלים, כי נכר בו שאינו ממדינתם, כי־אם ממדינה רחוקה מאד. אך בחסדי ה' עבר על כל שומרי השערים, ולא עשו לו מאומה, עד שבא אל החכם הכולל וספר לו מה שארע להם. ושהם נלכדו בספינה של מלחמה. אך הוא בעצמו לא ידע מה לספר, כי הם בעצמן לא ידעו כונת הקפיטן מה הוא רוצה לעשות עמהם, אך בדרך כלל ספר לו שהם כמעט בשביה, חס ושלום, והם בסכנה. ואצלו היתה השעה הזאת גדולה, כמו כמה שעות. והחכם היה מתאוה לשמע ספורי מעשיות מהמלחמות וכיוצא, ואמר לו בכל פעם: לא תפחד, והיה לו צער גדול.

והיה בדעתו לקנות מצות ויין ולחזר את עצמו להספינה. אך השם יתברך שלח לו במחשבתו, היות שבהיותם באכסניא בטבריה שמעו מרבי צבי הארקער, שאשתו ממשפחת פרענקען ושהיא מיחסת גדולה, ואמר שיש לה אח בראדיש, חכם גדול וצדיק. ועלה זאת על דעתו, אך לא ידע שמו. רק שמה של אשת רבי צבי הנ"ל ידע. ותכף ומיד שאל על זה החכם שיש לו אחות בטבריה. ומיד שלחו אל החכם הנ"ל, ובא אצלו האיש של רבנו זכרונו לברכה. וכבר ספרו להחכם כל מה ששמעו מפי האיש מבית החכם הראשון הנ"ל. ותכף בבואו אצל החכם הזה אמר לו: אין שום פחד בזה, וספור מעשיות תספר לי אם ירצה השם על "הסדר".

והיה בלבו תמיהה גדולה, כי לא עלתה על דעתו שתהיה הישועה כל־כך במהרה, עד שיזכה להיות כאן על "הסדר". ואמר לו החכם הזה: תדע, שזה הקפיטן כבר עקלנו אותו עם הספינה, עד שיניח אתכם לצאת מספינתו, ומעות צריכים לתן לו כמה שירצה. וטוב להודות לה' אשר הציל אתכם והפליא עמכם נסים ונפלאות, שזכיתם לבוא לכאן, ושהקפיטן יבלבל דעתו, ויניח אותך לכנס אל העיר. כי זה הקפיטן הוא גזלן מפרסם והוא משרש ברשעתו, כי יחוסו הוא מחמשת סרני פלשתים, כי כך הוא חותם עצמו. ועכשו אין פנאי לשמע ספורי מעשיות. לך עמי לרופא לגלח אותך לכבוד יום־טוב. וכך היה, הוליכוהו מיד וגלחו אותו ורחצו אותו ונתן לו קאווע לשתות.

ושאל אותו: מי הוא השני, ואמר לו שמעתם מהבעל־שם־טוב? והשיב: הן, כי הספרים של הגאון החסיד אב־בית־דין דקהלת קדש פולנאה, נמצאים שם. ואמר לו שהוא נכדו, וגם הוא נכד לרבי נחמן הרידנקער, ובעצמו הוא חכם כאשר תראו בעיניכם. והיה לזה החכם שמחה כפולה, כי אמר, אפלו לפדות אנשים פשוטים הוא מצוה רבה, ובפרט שהזמין לו ה' לפדות אדם גדול כזה ומיחס מגזע קדושים כאלה. וזרז את עצמו עם עוד אנשים לנסע אליו.

אך בתוך כך נזדמן, שפגעו ישמעאלים זה בזה, ונתקוטטו אחד עם חברו, עד שנהרגו ביניהם כמה ישמעאלים בשוק. ותכף כששמעו זאת, ברח החכם הנ"ל עם כל האנשים לחצרו, וגם את האיש של רבנו הנ"ל לקחו עמהם גם־כן. וסגרו את עצמם סגור ומסגר ולא יצאו החוצה בערך כמה שעות. ולא יכלו לנסע אליו, כי כבר פנה היום.

וענה החכם ואמר לו: תדע שאני מנעורי עוסק בתורה ועבודה ובמצוות ומעשים טובים, ומן הסתם יש לי שכר בשביל זה, חוץ חלק עולם הבא שיש לי בכלל ישראל. זאת לכם במשכון, באם חס ושלום, לא אשתדל ואתאמץ את עצמי להוציא אתכם - יאבד הכל כאשר לכל. ואין כונתי להתפאר לפניך, רק כדי שתאמין לי, שאין אני מפקיר אתכם חס ושלום, אך אין פנאי לעסק בזה היום. בכן, תקח עמך מצות, הן מצה שמורה, הן שאר מצות, אם תרצו לאכל, ויין טוב מהמבחר, וירקות ושאר דברים השיכים להסדר. ונסע בעצמו האיש הנ"ל, וחזר אל הספינה הגדולה, שהיה שם רבנו זכרונו לברכה לבדו.

ובבואו לשם אל הספינה הגדולה, שהיתה עומדת רחוק מן העיר, תכף כששמע רבנו את קולו, שמח מאד שמחה גדולה, ורץ לנגדו, ואמר לו: ברוך ה' שאני רואה אותך בחיים, כי אמרתי אולי טבעו אותך בים וגם אותי יטבעו בים. ועכשו, ברוך השם הנותן ליעף כח, כי לא היה לי עוד כח לסבל היסורים עד בואך, כי אמרתי אמות עד בואך. כי היה לרבנו זכרונו לברכה, כליון עינים מאד, בכל אותן השעות שנפרד האיש ממנו ונשאר לבדו על הספינה, והיה עומד ומצפה ועיניו כלות כל היום על ביאתו. והתפללו, וסדרו את הסדר כראוי, ואכלו ושתו, וספר לו האיש כל הדברים הנ"ל ושמח שמחה גדולה.

וביום ראשון של פסח, באה הפקדה שיוליכו את הספינה אל העיר ולקשר אותה אל הספר. והיו שם גם־כן לילה שניה בספינה. וביום השני הלך האיש של רבנו זכרונו לברכה, אל העיר לבית־הכנסת להתפלל, ואחר יציאתו מבית־הכנסת, הלך עם החכם לביתו לאכל סעדת יום־טוב, ואכלו ושתו. ובשעת הסעדה אמר החכם תורה, מה שחדש בעצמו, וגם בשם אחרים, וגם מצדיקי דורנו שבמדינתנו. ובקש מהאיש הנ"ל שיאמר גם־כן תורה מרבנו זכרונו לברכה. ואמר לו איזה דבר בשמו, והיה לו נחת גדול מאד, ואמר: שישו בני מעי וכו'.

ואחר הסעדה חזר אל הספינה, והגבאי הלך אחריו, ונשא מאכלים טובים לרבנו זכרונו לברכה. ובבוא האיש הנ"ל על הספינה, היה נראה פניו כמו מי שהוא בעצבות ומרה שחורה. וכראות אותו רבנו זכרונו לברכה, נדמה לו, שמכרח להיות שנתהפך הדבר, ומי יודע מה נולד היום, ולא יכול לאכל מחמת צער. ובאמת היה - מחמת שהחכם אנס אותו שם לשתות יין הרבה, ונשתכר, ומחמת זה היו נראין פניו זועפות, כשבא אל רבנו. ורבנו שאל אותו והוא לא השיב כלום. רק אחר־כך הניח עצמו האיש לישן איזה שעות. ואחר־כך קם מהשנה בשחוק ואמר לרבנו: לא ידעתם שהם שכרו אותי כי אנסוני לשתות יותר מדי מחמת שמחתו. וספר לו כל הדברים, איך שהיה נוהג עמו החכם, והיה לו נחת ושמחה. ואז אכל סעדתו: