# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/140/29/

וזה האיש שבזה אותו מאד בסטנבול, נפטר מיד בביאתו לביתו. ושאל האיש הנ"ל, שהיה עמו, את רבנו זכרונו לברכה: הלא כתיב "גם ענוש לצדיק לא טוב"? והשיב לו משל על זה: שהיה מלך אחד, ואהב אחד מבני השררות. וחבב אותו, וקרבו בכל מיני אהבה וחבוב. ואחר־כך כשהגדיל, העז נגד המלך. ואמר המלך: תדע, שאף־על־פי שאני אוהב אותך מאד, אף־על־פי־כן אי אפשר לי לעבר על דת ומשפט המלכות, ומשפטך חרוץ למיתה. ותכף צוה המלך לסגרו בכבלי ברזל ונתנו בבית הסהר.

והתחיל זה הבן שררה לציר בדעתו היסורים שלו שיהיה לו מן המיתה, וראה שצערו לא ימשך זמן הרבה, כי־אם עד שיהרג. אבל כשהתחיל לציר בדעתו צער המלך, ראה שצער המלך יגדל מאד, כי צער המלך יהיה תמיד. כי הוא יודע שהמלך אוהב אותו מאד ויהיה לו געגועים גדולים אחריו וצער גדול מאד לעולם. והיה לו רחמנות על צער של המלך יותר מצערו. וחשב מחשבות איך להציל את המלך מצערו. ונתישב כך: הלא בושה חשובה כמו מיתה.

וצוה להשר של התפיסה להכניסו לפני המלך. ואמר אל המלך: האמת ידעתי, כי צערך גדול מצערי, אך אי אפשר לך לעבר על חק ודת המלכות. בכן זאת העצה היעוצה, שתסבב תחבולות, שיביש אחד אותי ברבים, והבושה חשובה כמו מיתה. על־כן תראה להוציא מהשבויים גזלן אחד, שדינו להרגה, ואני אתגרה בו עד שיכעס עלי ויבזה אותי ויכה אותי ברבים, ויגיע לי מזה בושה גדולה, ויהיה נחשב כמו מיתה. ואחר־כך יקחו את הגזלן, החיב מיתה בלא זה, וימיתוהו כדינו. והעולם יהיו סוברים שבשביל שבזה עבד המלך החביב, נהרג. ולא יתחלל כבוד המלכות והעבד שלו.

כך לפעמים, אחד מבזה את הצדיק. ובאמת הוא עושה טובה גדולה להצדיק, כי מכפר לו על זה מה שהיה חיב להסתלק, ונתחלף על בושה זו. אך אף־על־פי־כן, אין זה כבוד שמים שלא לקח נקמה מזה, שבזה עבד המלך החביב לו מאד. ולענש את זה שבזה את הצדיק בשביל זה - גם־כן לא ניחא קמה, כי "גם ענוש לצדיק לא טוב". על־כן הוא יתברך מסבות מתהפך, ומעמיד על הצדיק איש כזה, שהוא חיב מיתה וענש מכבר. ומזמנם שניהם לפנדק אחד, וזה מבזה את הצדיק, והצדיק נפטר בזה מן דינו כנ"ל. וזה האיש נענש אחר כך. ונתקדש שם שמים, שבשביל כבוד הצדיק נענש. ובאמת 'גברא קטילא קטל' כי כבר הוא חיב ענשו מקדם. "ודרכי ה' ישרים" (הושע י"ד־י), "ולא עולתה בו" (תהלים צ"ב־טז):