# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/140/33/

ואחר כל אלה, אחר אשר עשה כל מיני עבודות הנ"ל באמת ובתמים, והרבה בתעניתים ובתפלות רבות מאד ובסגופים ושבירת תאוות ומדות, ועמד בנסיונות רבות ושאר כל ענינים הנ"ל, והרבה בהתבודדות מאד מאד, לדבר בינו לבין קונו ולפרש שיחתו בלשון אשכנז וכו' כנ"ל, עד שזכה למדרגה גבהה ועליונה מאד מאד בתכלית הקדשה ובתכלית הבטול ובהתקרבות גדול להשם יתברך, במדרגת גדולי בני עליה. וכל זה זכה בימי ילדותו ממש, כי יומם לא נח, לילה לא נם ולא שקט. והתמיד מאד בעבודתו מיום אל יום מתחלת ימי קטנותו וימי נעוריו. ויגע וטרח מאד מיום אל יום, עד שזכה בימי נעוריו ממש, לכל הנ"ל, לקדשה גבוהה ונוראה והשגה עצומה מאד וכו' במדרגת גדולי בני עליה.

ואחר אשר זכה לכל זה, אף־על־פי־כן, לא היה מקרר דעתו בזה ולא הניח עצמו לעמד. רק גם אחר־כך, בכל יום ובכל שעה, היה משתוקק ומתגעגע ונכסף להשם יתברך, כאלו לא התחיל עדין כלל בשום עבודה בעולם. ואפלו אחר שבא מארץ־ישראל וזכה שם להשגה עליונה וגבהה מאד מאד, אשר אין לשער כלל, אף־על־פי־כן מיום שבא מארץ־ישראל עד היום שנסתלק בשלום למעלה למעלה, היה לו תמיד געגועים וכסופין וכו' להשם יתברך, כאלו לא התחיל עדין כלל.

ולספר בענין זה תקצר המון יריעות, אפלו מה שזכינו להבין קצת בענין זה, כפי מה ששמענו מפיו הקדוש וראינו בעינינו. כי בכל פעם היה דרכו שהיה מתגעגע להשם יתברך, והיה שפל בעיני עצמו באמת, והיה לו רחמנות גדול על עצמו, כאלו לא הריח עדין מעולם שום ריח של עבודת השם, וכמו שלא התחיל עדין כלל.

ובאמת אפלו מי שעבר על כל התורה כלה, חס ושלום, כמה וכמה פעמים, וכשזה האיש נתעורר בתשובה באמת, שאז בודאי כשמסתכל בעצמו היכן הוא בעולם, בודאי יש לו לב נשבר מאד ויש לו רחמנות גדול מאד על עצמו בהכנעה גדולה וכו', ואין צריך להאריך בזה בדבר המובן מעצמו, אף־על־פי־כן, אפלו זאת הרחמנות והלב נשבר של הבעל תשובה הנ"ל, לא יגיע לחלק מאלף ורבבה של גדל הרחמנות והלב נשבר בהכנעה גדולה וכו', שהיה לרבנו זכרונו לברכה, בכל פעם ופעם קדם שבא לאיזה השגה.

והכלל - כי לעולם לא נח ולא שקט אפלו בימי גדלתו, אף־על־פי שכבר זכה למה שזכה, להשגת אלקות במדרגה גבהה עצומה ונוראה מאד, אף־על־פי־כן לא היה מסתפק עצמו בזה, וטרח ויגע בכל עת ובכל שעה, וקבל יסורין על עצמו, יסורים קשים ומרים אשר כמעט אין דגמתם בעולם, והרבה בתפלות ותחנונים ובהפצרות ובקשות רבות ובגעגועים וכסופין גדולים ונוראים מאד מאד, עד שבא להשגה ומדרגה יותר עליונה. ואחר־כך, תכף שזכה לזאת ההשגה ואז היה קצת בשמחה. ולפעמים זכינו לשמע מפיו שהודיע לנו, שכעת נודע לו חדשות וכו' ואז היה שמח קצת. ואחר־כך, תכף שזכה לזה אחר־כך, התחיל עוד מחדש ושכח כל העבר, כאלו לא התחיל עדין כלל. וחזר והתחיל מחדש כמו שמתחיל לילך ולכנס בקדשת ישראל. ולפעמים היינו שומעים מפיו הקדוש בפרוש, שאמר בלשון השתוקקות וכסופין: איך זוכין להיות יהודי? ואמר זאת באמת ובתמימות גדול, כאלו לא התחיל עדין כלל. וכן היה כמה פעמים.

והיה תמיד הולך ועולה ממדרגה למדרגה. אף־על־פי שזכה למדרגות גבוהות ונוראות מאד למעלה למעלה וכו', אף־על־פי־כן, מעולם לא היה מקרר דעתו בזה כלל. ותכף אחר־כך היה לו לב נשבר, והיה לו רחמנות גדול על עצמו בהכנעה גדולה וכו' כנזכר לעיל, עד שזכה למדרגה יותר גבוהה. וכן היה דרכו תמיד עד הסוף.

וכמה וכמה פעמים היה דרכו שאמר, שעתה אינו יודע כלל כלל, וכלל לא. ופעמים נשבע על זה, שבאמת אינו יודע כלל, אף־על־פי שביום הקודם ובשעה הקודמת גלה דברים עתיקים, אף־על־פי־כן אחר־כך אמר שאינו יודע כלל. ובענין זה היה חדוש גדול מאד מאד. ואמר בפרוש על עצמו שהתורה שלו הוא חדוש גדול מאד, אבל ה"אינו יודע" שלו הוא חדוש גדול ביותר. הינו ענין הנ"ל, כי בכל פעם היה דרכו לומר שעכשו אינו יודע כלל, ועין עוד מזה במקום אחר :