# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/140/6-2/

וכאשר שמעה אשתו זאת, שלחה בתה אליו לשאל אותו איך אפשר לו להניח אותם, מי יפרנסם. והשיב כך: את תסעי למחתנך, אחותך הגדולה - יקח אחד אותה להיות בביתו משרתת קטנה שקורין ניאנקע. אחותך הקטנה - יקח אחד אותה לביתו מצד רחמנות. ואמך תהיה משרתת קעכין [מבשלת], וכל מה שבביתי, אמכר הכל על הוצאת הדרך.

וכאשר שמעו זאת בני ביתו, געו כלם בבכיה, ובכו כמה ימים. ולא היה לו שום רחמנות עליהם, ואמר, כי לא סגי בלאו הכי, יהיה איך שיהיה, הוא יסע בודאי, כי רבו כבר הוא שם, ומעוטא בתר רבא אזלא [המעוט הולך אחר הרוב] (ואמר בזה הלשון: ווארין די גרעסטי העלפט איז שוין דארט וכו').

ואמר: "אני רוצה לנסע לארץ־ישראל, ואני יודע גדל המניעות והעכובים שיהיו לי על זה בלי שעור וערך. אך כל זמן שהנשמה בקרבי, כל זמן שיהיה לי רוח חיים באפי, אמסר נפשי ואסע בכל כחי לשם, וכל עוד נפשי בי אסע לשם. (שמואל־א ג־יח): "וה' הטוב בעיניו יעשה":