# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/shivcheyharan/140/9-2/

וצוה להאיש שהיה עמו לקנות ניר הרבה ודיו. ומיד בבואם על הספינה התחיל לכתב תורה. והזהיר את האיש הנ"ל לבל יעין כלל בכתביו, והכרח האיש להבטיח לו בהן שלו, ואז האמין לו ונתן לו המפתח מהתבה. וביציאתם מאדס, שם לוו אותו הרבה אנשים מאד בכבוד גדול, ונסעו אחריו כמה עגלות ולוו אותו בשיר במשתה ושמחה גדולה מאד.

ובבואם לספינה והתחילו לילך על הים השחור, תכף במעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה, דהינו רוח סערה, עד שהגלים קפצו על הספינה, והכרחו להיות בחדר סגור ומסגר מחמת המים, שלא יבואו עליהם. והיו ברקים ורעמים ורוחות גדולות בלי ערך. והיה פחד גדול מרעש הרעמים והגשמים ושאון הגלים, ומחמת פחד לא היה באפשרי לישן בלילה וכו'.

ואחר ארבעה ימים באו לסטנבול. וישבו על הספר כי לא היו יודעים באיזה בית לכנס, כי לא היו יכולים להכיר בין ישמעאל ליהודי, ולא יכלו לשאל מחמת שלא היו יודעים לשונם. ובראותם שם שהם יושבים על הספר, הלכו ומצאו איש אחד מתרגמן, שיודע גם לשוננו והיה מליץ בינותם. ומיד שכרו להם אכסניא טובה בחלק הנקרא גאליטא. וכאשר נכנסו לשם אחר שעה או שתים, אמר שאין רצונו לעמד שם. ושאל אותו המליץ, אפשר טוב לפניכם להיות בעקר סטנבול, דהינו בעיר המלוכה, ששם דירת התוגר, ושם אין שום זוג רשאי לבוא לשם כי־אם זכרים לבד, והשיב ששם בודאי טוב לפניו.

וגלה לו שיש שם שד"ר [שלוחא דרבנן] מארץ־ישראל ועמם עוד שני אנשים ממדינתנו, שהיו בארץ־ישראל ועכשו הם חוזרים לביתם ונוסעים מארץ־ישראל לחוץ־לארץ. וכאשר שמע זאת אמר הוא זכרונו לברכה, להאיש הנ"ל שהיה עמו: "אני מזהיר אותך לבל תגלה אותי כלל ולא תגיד כלל מי אנכי אם ישאלו עלי". ויצאו לשם לעיר הנ"ל. ובבואם לשם מיד הכיר אחד משני האנשים הנ"ל שנסעו מארץ־ישראל לביתם, את האיש שנסע עם רבנו זכרונו לברכה, ושאל אותו: "מה אתה עושה כאן?" השיב לו: אני נוסע עם זה הרך בשנים לארץ הקדש". ושאל אותו "מי הוא זה?" והשיב לו שיש לו בילעט מהקרדאן של הקיר"ה מאוסטרייך [רשיון מנציג הקיסר האוסטרי] ולא רצה לגלות לו מי הוא בעצמו כאשר הזהיר אותו רבנו זכרונו לברכה כנ"ל.

ונכנסו בלבם על רבנו זכרונו לברכה, שהוא נוסע מהקרדאן לחלק על החסיד המפרסם בוצינא קדישא מורנו הרב אברהם קליסקר זכרונו לברכה והנלוים אליו. ונכנסו בטעות זה עד שהיה להם הוכחות גדולות על זה, לפי טעותם, ונדמה להם כאלו הוא זכרונו לברכה הוא משלח מאנשים רבים בשביל לחלק עליו.

והתחילו לחקר אצל האיש הנ"ל שהיה עם רבנו זכרונו לברכה, אם יש לו אגרת, והשיב שאין לו. ושאלו אותו מה כונתו בנסיעה זו לארץ־ישראל, והשיב שאינו יודע כונתו. ולא רצו עוד לסמך על האיש הנ"ל, ואמרו שגם הוא מרמה אותם. ואמרו: "אף־על־פי שמכבר אנו מכירים אותך לאיש כשר, אבל עכשו שוב אין אנו יודעים אם עודך מחזיק בתמתך". ושאלו אותו: "שאלת את רבך רבי נחמן ממעדועדבקא אם לנסע עם האיש הזה? אמר להם: "הן". אבל הם לא סמכו עוד על דבריו כנ"ל, כי נדמה להם בברור על רבנו זכרונו לברכה, כאלו הוא איש מרמה, חס ושלום, ונוסע לחלק על אנשי ארץ־ישראל.

והלכו אצלו זכרונו לברכה בעצמו, לחקר אצלו מי הוא ומאיזה מקום הוא ומאיזה משפחה ולא רצה לגלות כלל. ודברו אתו בחכמתם ורצו לחקר בכמה אפנים כדי להוציא ממנו איזה דבור להבין ממנו על־ידי־זה מי הוא, והוא השיב להם על כל שאלותם בחכמתו, ולא יכלו להבין כלל. ובלבל דעתם מאד מאד, ורמה אותם, ועקם את מחם, עד שלא יכלו לעמד עליו כלל להבין ממנו לא דבר ולא חצי דבר.

ובכל פעם נדמה להם לאיש אחר. למשל, ששאלו אותו אם הוא כהן השיב: הן. אחר־כך ביום שאחר זה שאלו אותו פתאם אם הוא ישראל השיב: הן. שאלו אותו: "אתמול אמרת שאתה כהן ועכשו אתה אומר שאתה ישראל?" והשיב: "כהן זה מדת חסד וישראל מדה אחרת, וברוך השם שיש בי מדה זאת וגם מדה זאת". ואמרו לו: "נכר אתה שאתה מהחולקים בודאי ואינך רוצה לגלות".

והתחילו לשנא אותו בתכלית השנאה, ובזו אותו בכל מיני בזיונות, וקללו אותו בקללות נמרצות בלי שעור וערך כמה ימים. ורב הבזיונות היה מאחד משני האנשים הנ"ל. והוא זכרונו לברכה, התחיל לבקש אותם ואמר להם: "זאת תדעו שבודאי לא אגלה עקר כונת נסיעתי לארץ־ישראל, כי מלבי לפומי לא גליתי, ואף על פי כן "מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג־א) אף־על־פי שלא ידע אחד עקר כונת חברו". והשיבו לו: אם אתה תגלה לנו כונתך: בודאי יגיע לך טובה גדולה עד מאד". והשיב להם: "אני איני רוצה לקבל טובה מכם ולא אגלה לכם עקר כונתי בשום אפן. אדרבא אתם תוכלו לקבל טובה מאתי אם תרצו". השיבו לו: "נראה בלשונך שאתה מדבר בלשונות המפרסמים הגדולים כמו ר' ברוך ורבי שלום ורבי נחמן וכו' שדרכם לדבר גדולות בלשון נסתר, אך בודאי אין אתה אחד מהם, כי נראה שאתה בודאי מהחולקים על הצדיק הנ"ל".

ואמרו לו שקדם שיבוא לארץ־ישראל יהיה שם אגרת בארץ־ישראל שהוא מהחולקים והמרגלים לבל יוכל להטעות אותם. גם הלכו להסרסור מהספינות, והוא מאנשי פולין ונשא אשה מהפרענקען [מעדת תושבי המקום] וחמותו היא יוצאת ונכנסת בבית התוגר, והאיש ההוא הוא איש גדול שם. והלכו אלו האנשים הנ"ל אל זה הסרסור, ובקשו אותו ואמרו לו: למען השם לבל תניח את האיש הזה לנסע להתם, כי הוא מהחולקים ורוצה לעשות גרוש שם חס ושלום, ואם תוכל לעשות לו איזה רעה - שכרך כפול מן השמים. ורבנו זכרונו לברכה, והאיש שהיה עמו לא ידעו מזה: