# סימן שפב - אם דירת עכו''ם מעכבת בערובו

> מקור: https://rabenu.app/books/shulchan-aruch-orach-chaim-beer-heitev/comm-382/

**א** א בשני בתים. אבל ב' ישראלים בחד בית כחד חשבינן להו אפי' אינם אוכלים על שלחן א'. ט''ז

**ב** לא מהני. לענין שיהיה נחשב ב' ישראלים בבית אחד ולא יאסר העכו''ם עליהם

**ג** ג חלון. ל''ד דה''ה דרך פתח. מ''א: ה ד בפחות. דבן נח נהרג אפי' על פחות מש''פ וא''כ בישראל ל''מ אם שוכר ממנו בפחות מש''פ דלאו ממון הוא כלל עיין ט''ז: ו ה שיחזור. כתב המ''א היינו כששכרו סתם וחזר בו קודם שבת ראשונה. ואם החזיק בה משנכנס השבת שוב אינו יכול לחזור בו. ואם שכרו לזמן אינו יכול לחזור בו עד כלות הזמן עכ''ל. והט''ז כתב דאפי' שכרו לזמן מצי למהדר אפי' תוך הזמן אם נותן הדמים ע''ש. ועי' בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ז' שדחה דבריו ע''ש. ועיין מ''ש היד אהרן עליו: ז ו לזמן. נ''ל דאם שוכרין מעכו''ם ומת והניח יורש אין מועיל מה ששכרו מן המוריש דאז נתבטל השכירות וצריך לחזור ולשכור מן היורש ט''ז וכ''כ הט''ז בסי' שצ''א ס''ק ג' ע''ש ועיין סי' שפ''ג. וכן פסק בתשו' חכם צבי סי' ו' כוותיה ולא מטעמיה. וכן נ''ל עיקר ודלא כמ''ש בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ז' דאין צריך לחזור ולשכור מן היורש. ומ''ש שם שכן פסק מהרימ''ט בת''א ליתא דמשם אין ראיה לומר שאם מת שא''צ לחזור ולשכור מיורש. יד אהרן ועיין מ''ש בסי' שצ''א ס''א ועיין בדברי שמואל סי' נ''ז: יב ז להניח. ואע''פ שלא הניח כלום מהני מ''מ צריך שיקנה הקרקע בא' מהדרכים שקרקע נקנה בהם. מ''א: יג ח לא מהני. ודוקא כשאין לעכו''ם רשות להשתמש במקום הישראל אבל אם יש לעכו''ם רשות להשתמש שם הוי כשכירו. ב''ח מ''א: יד ט מגזבר. אפי' נוטל הגזבר השכר לעצמו דאין המלך מקפיד בדבר זה. וכל עבד מעבדיו הקטנים לא גרע משכירו ולקיטו רי''ט ח''א סי' נ''ד מ''א. וכתב בתשו' חכם צבי סי' ו' הא דאמרינן דאין המלך מקפיד מסתמא דוקא שנה או שנתיים דמסתמא אין דרך המלך להקפיד על זמן כזה אבל על חמשים שנה דרך המלך להקפיד ונהי דכל זמן שהוא שכירו ולקיטו לא חיישינן אקפידה דידיה שהרי אף במקום שהוא אינו רוצה להשכיר שכירו משכיר הנ''מ בעודו שכירו אבל שתועיל שכירתו לאחר שיעבור משכירו ובהקפדה לא ואף את''ל דלאו דוקא ה''מ כשהמלך חי אבל כשמת המלך אף שהגזבר חי הכל בטל אם לא שמינהו המלך החדש גם כן עכ''ל ע''ש: יז י אוסר. עיין ט''ז ובתשובת יד אליהו סימן ט''ז: יא וישראל. וט''ז ומ''א כתבו דליכא מאן דס''ל הכי ע''ש: יט יב אינו. כדי שיתיירא לדור יחידי ויצא משם ועי' ט''ז מ''ש: כ יג שישראל. חצר של עכו''ם כדירת בהמה ומותר לישראל הדר שם להכניס ולהוציא ואם נתאכסן שם ישראל עמו אינו אוסר בעה''ב על האורח ולא האורח על בעה''ב. ב''י ט''ז