# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/11/

רבונו של עולם, נותן התורה, הבוחר בעמו ישראל באהבה. רחם עלינו שנזכה לעקר ברכת התורה. רחם על כל אחד, ועלי, וזכנו לברך אותך השם יתברך אשר בחרת בנו מכל העמים ונתת לנו את תורתך, שזה בחינת סגולה ומקיף. רק אתה יודע, שאי אפשר להשיג על מה בחרת בנו יותר מכלם. כמו שטען שרו של מצרים באמת: “הללו עובדי עבודה זרה” וכו’. ועל כן באמת, כך הארת דעתנו על ידי הצדיק האמת, שאנו ישראל נקראים סגולה. כי התקרבותנו אליך אבינו שבשמים יותר מכל העולם הוא רק כמו סגולה, שהוא למעלה מהשכל, ואי אפשר להשיג. שזה בחינת סוד הנקדה הקדושה, הכלולה מכל הנקדות שבישראל, שהיא בחינת נקודת משה רבנו עליו השלום, שמלבש בכל אחד מאתנו, עם ישראל. אשר רק אתה יודע סוד זה באמת, שזאת הנקדה עומדת בין שמד לרצון, וזאת הנקדה היא עקר ההבדל בין ישראל לעמים. שעל ידי זה זוכין לעלות מהרע של השבעים אמות, שהוא בחינת שמד, ולכנוס לכלל קדשת ישראל, שהוא בחינת רצון. אמן כן יהי רצון:

ועל כן, אבינו מלכנו, זכה אותי, ואת כל אחד מישראל, אפילו אם נפלתי למקום שנפלתי, עד שכמעט איני יודע להבחין בין קדשת ישראל לזהמת העכו”ם מחמת עצם רבוי קלקולי, חס וחלילה. אף על פי כן, זכני גם אז, לחזק עצמי בנקדת יהדותי שיש לי מצד התולדה - שאני מזרע ישראל. אף על פי שכמעט איני מרגיש בעצמי קדשת ישראל מעצם קלקולי, אף על פי כן רחם עלי באמת שאזכה להאמין בזה מאד. כי הנקדה הקדושה הכלליות הזאת שהוא בחינת נקודת משה שמלבש בכל אחד, כאשר למדתנו, הוא סוד גדול אשר באמת אי אפשר להשיגו. ועל כן, אדרבא, אני שנפלתי בדעתי כל כך, בודאי אני ביותר צריך להודות ולברך על חלקי, שאני מזרע ישראל, ולא עשיתני גוי. ומלבש בי, בחסדיך העצומים, נקודה קדושה כזאת, אשר היא עקר ההבדל בין קדשת ישראל לבין העמים. ועל ידי הנקדה הזאת זכני, ואת כלם, לעלות משמד ממש, חס וחלילה, לרצון:

המבדיל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים, רחם נא עלי שלא איאש את עצמי. שלא אהיה בבחינת “ואשר אמרתם נהיה כגוים”, וכמו שגלית לנו בתורתך על ידי צדיקך, שזה היה בחינת הפגם שלא ברכו בתורה תחלה. ותצילנו מפגם זה באמת לאמתו, בכל הבחינות, שפגמו בזה מחמת שנפלו בדעתם מאד, על ידי שידעו עצם קלקולם עד אשר מחמת זה היה קשה להם לברך ברכת התורה מחמת שאינם מקימים אותה. אנא, ברחמיך הנשגבים, הבדילנו נא מן הטועים ותצילנו באמת מפגם זה אשר הוא דייקא שגרם חרבן בית המקדש והגלות, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה. כי איך שהוא, אף על פי כן, תרחם, שלא איאש את עצמי, חס וחלילה. רק אדרבא, תזכה אותי ביותר לברך על חלקי, על נקודות קדשת יהדותי - שזה עקר ברכת התורה. וזכני לחפש אחר נקודות טובות מקדשת ישראל שיש בי עדין, ואזכה לחזק את עצמי בהם, עד שעל ידי זה באמת תעלני משמד לרצון. אך אתה יודע זאת, השם יתברך, שלזכות לכל זה - העקר הוא על ידי התקרבות לצדיקים שהם בחינת משה. הושיעני וקרבני אליהם באמת, ותרחם שנתקרב אליהם חיש קל מהרה, והם ברחמים יעוררו ויאירו בנו הנקדה הזאת, ועל ידי זה ימתיקו כל הדינים ויעלו אותנו משמד לרצון. “יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יהוה צורי וגאלי”: