# קיא

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/111/

בּוֹרֵא כָּל עוֹלָמִים, רַב וְשַׁלִּיט, עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין, רַעֲוָא דְּכָל רַעֲוִין, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין. “אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד יְהֹוָה מָלְאָה הָאָרֶץ”. תֶּן בִּי דַּעַת אֲמִתִּי לֵידַע וּלְהַשְׂכִּיל בֶּאֱמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ צְדָקָה וְחֶסֶד חִנָּם לְבַד, כִּי אִם כֵּן לֹא יַעֲשֶׂה הָאָדָם בַּעֲבוֹדָתְךָ כְּלוּם, חַס וְשָׁלוֹם. רַק, אַדְּרַבָּא, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ, חַס וְשָׁלוֹם, וַיִּסְמֹךְ עַל חֲסָדֶיךָ, הַשֵּׁם, וְאֵין זוֹ דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. אֲבָל, זַכֵּנוּ לֵידַע גַּם שֶׁלֵּילֵךְ בְּדֶרֶךְ מִשְׁפָּט לְבַד גַּם כֵּן אִי אֶפְשָׁר, כִּי אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עַל פִּי מִדַּת הַדִּין לְבַד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּכְמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהַרְבֵּה נָפַלְתִּי וְנִתְרַחַקְתִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין יוֹתֵר מִדַּי. שֶׁהֶחְמַרְתִּי עַל עַצְמִי הַרְבֵּה, עַד שֶׁאָמַרְתִּי בִּלְבָבִי שֶׁאָפֶס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם, לְפִי רִבּוּי עֲווֹנוֹתַי וְקִלְקוּלַי וּפְגָמַי הָעֲצוּמִים. וְאִם כִּי אֱמֶת שֶׁפָּגַמְתִּי וְקִלְקָלְתִּי הַרְבֵּה, אַף עַל פִּי כֵן זַכֵּנִי לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הוֹרוּנוּ לִבְטֹחַ בְּחֲסָדֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ שֶׁאֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם. וְשֶׁעֲדַיִן, עֲדַיִן, יֵשׁ תִּקְוָה בְּכָל יוֹם, בְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה - כָּל יְמֵי חַיַּי, אֲפִלּוּ אִם אֲנִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, כִּי חֲסָדֶיךָ יִתְבָּרַךְ לֹא תַּמְנוּ וְלֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ:

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, זַכֵּנוּ לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת מַה שֶׁאָמַר עַל זֶה שְׁלֹמֹה: “אַל תִּצְדָּק הַרְבֵּה, וְאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה”. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “אִם רָשַׁעְתָּ מְעַט - אֶל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה”. וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִרְשַׁעְתִּי הַרְבֵּה, חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן תוֹשִׁיעֵנִי שֶׁלֹּא אוֹסִיף וְאַרְשִׁיעַ עוֹד הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר. וְאֵדַע, וְגַם אֶזְכֶּה לְהַאֲמִין, שֶׁכָּל מַה שֶׁאֲנִי מְמַעֵט קְצָת מִלְּהַרְשִׁיעַ בְּוַדַּאי הוּא טוֹבָתִי לָנֶצַח. וְגַם עַל יְדֵי זֶה תְּזַכֵּנִי, בְּחַסְדְּךָ, בַּסּוֹף לָשׁוּב אֵלֶיךָ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל”, כִּי “מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת”. וּבְוַדַּאי כְּשֶׁאָדָם פּוֹגֵם אוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אַתָּה, מַלְכֵּנוּ יִתְבָּרַךְ, מַשְׁגִּיחַ וּמִסְתַּכֵּל עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ?”. וּכְתִיב, “מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ וְכוּ’ הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם”. מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּמִדָּה טוֹבָה, אֵדַע בֶּאֱמֶת שֶׁבְּוַדַּאי אֵין שׁוּם תְּנוּעָה טוֹבָה נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם:

“מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפַּט”, הַצִּילֵנִי מִבְּחִינַת קְלִפַּת יִשְׁמָעֵאל, שֶׁיָּצָא מֵאַבְרָהָם, שֶׁהָיְתָה עִקַּר מִדָּתוֹ חֶסֶד וּצְדָקָה. שֶׁלֹּא אֶסְמֹךְ רַק עַל הַחֶסֶד חִנָּם לְבַד, שֶׁפּוֹרֵק עֹל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן לְהֶפֶךְ, הוֹשִׁיעֵנִי מִבְּחִינַת קְלִפַּת עֵשָׂו, שֶׁיָּצָא מִיִּצְחָק, שֶׁמִּדָּתוֹ דִּין וּמִשְׁפַּט. שֶׁלֹּא אֶפֹּל מֵחֲמַת רִבּוּי הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין וְהַחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְהַמָּרוֹת שְׁחֹרוֹת שֶׁמַּכְבִּיד עָלַי. כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַל עֵשָׂו אֶת אָבִיו: “הַאֵיךְ מְעַשְּׂרִין תֶּבֶן וָמֶלַח?”. הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל מִינֵי חוּמְרוֹת יְתֵרוֹת כָּאֵלּוּ, וְאֵדַע כִּי חוּמְרוֹת יְתֵרוֹת הֵם גַּם כֵּן פְּגַם גָּדוֹל לִפְעָמִים, כַּאֲשֶׁר הוֹדִיעוּ חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים. זַכֵּנִי בֶּאֱמֶת לְעִקָּר הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא כְּשֶׁנִּכְלַל מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַחַד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יַעֲקֹב, בְּחִינַת “מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב” וְכוּ’. וְעַל כֵּן הָיְתָה מִטָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שְׁלֵמָה. תְרַחַמֵנִי ,אֲבִי, וְאֶזְכֶּה גַּם אָנֹכִי לָזֶה בֶּאֱמֶת:

“וּבִמְקוֹם מִשְׁפָּט אֵין צְדָקָה. וּבְאֵין מִשְׁפָּט יֵשׁ צְדָקָה. וְאַתָּה בַּמִּשְׁפָּט תַּעֲשֶֹה צְדָקָה. לִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּמַעֲשֵֹה הַצְּדָקָה. וּמְכוֹן כִּסְאֲךָ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. וּבְחַפֶּשְֹךָ מַעֲשִֹים מִבְּלִי צְדָקָה. הִזָּכֵר לַטּוֹב מְעַט בִּצְדָקָה. וּבְמַתְּנַת חִנָּם תַּעֲשֶֹה צְדָקָה”: