# קטז

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/116/

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נוֹתֵן הַתּוֹרָה, “אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל”, “הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה”. רַחֵם עָלַי, וְעַל כָּל אֶחָד, אֲפִלּוּ אִם נָפַל וְנִתְרַחֵק כְּמוֹ שֶׁהוּא. אַף עַל פִּי כֵן זַכֵּנוּ לְהִתְגַּבֵּר לַחְטֹף אֵיזֶה טוֹב בְּכָל עֵת, וְלִלְמֹד עַל כָּל פָּנִים מְעַט בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֵיזֶה הֲלָכוֹת מֵהִלְכוֹת הַתּוֹרָה. וּלְהַטּוֹת אָזְנֵנוּ הֵיטֵב לִשְׁמֹעַ וּלְדַבֵּק עַצְמֵנוּ בְּקוֹלְךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַקּוֹרֵא בְּלִבֵּנוּ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת שֶׁנָּשׁוּב אֵלֶיךָ. מַלֵּא רַחֲמִים, זַכֵּנִי לְהַטּוֹת אָזְנִי וְלִבִּי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלְךָ, הַשֵּׁם, שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִהְיוּ לִי רְצוֹנוֹת חֲזָקִים וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים אֵלֶיךָ, אֲבִי, שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד, כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּנוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים:

מַלֵּא שִׂמְחָה, תְּזַכֵּנִי לִשְׂמֹחַ בְּכָל עֹז וּלְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְפָנֶיךָ, בְּכָל עֵת עַל הַחֶסֶד הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ, אֲשֶׁר “בָּחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַתָּ לָנוּ אֶת תוֹרָתֶךָ”, חֶמְדָּה גְּנוּזָה אֲשֶׁר “הִיא חַיֵּינוּ וְאוֹרֵךְ יָמֵינוּ”:

זַכֵּנוּ בֶּאֱמֶת לְעִקָּר בְּחִינַת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ לְשִׁמְךָ יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת עַל מְעַט דִּמְעַט הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּי עֲדַיִן מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. כִּי אַתָּה הוֹדַעְתָּ, עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁעִקַּר כָּל הַחֻרְבָּן וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל הָיָה רַק בִּשְׁבִיל זֶה. עַל שֶׁלֹּא קִיְּמוּ כְּכָל זֶה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁאָמַרְתָּ עַל יְדֵי נְבִיאֶךָ: “עַל מַה אָבְדָה הָאָרֶץ? וְכוּ’ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי”. וּתְרַחֲמֶנּוּ וְתַצִּילֵנוּ שֶׁלֹּא נִפּוֹל כְּמוֹתָם, שֶׁעֲזָבוּהָ לְגַמְרֵי וְלֹא נִזְהֲרוּ לַחְטֹף עַל כָּל פָּנִים מְעַט לִמּוּד הַתּוֹרָה בְּכָל יוֹם. וְגַם עֲלֵיהֶם אָמַרְתָּ: “וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי”. וְתוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, הַיְנוּ שֶׁלֹּא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלְךָ, הַשֵּׁם, הַקּוֹרֵא בְּלִבָּם בְּכָל עֵת. וְתִפְדֵּנוּ מִדַּרְכָּם שֶׁאָמַרְתָּ “וְלֹא הָלְכוּ בָּהּ”. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה”. כִּי אַתָּה הֵאַרְתָּ עֵינֵינוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים שֶׁזֶּה הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ נִפְלָא מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מִינֵי נְפִילוֹת וִירִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עַל יְדֵי בְּחִינַת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה. זַכֵּנוּ לְבָרֵךְ אוֹתְךָ, תִתְבָּרַךְ, בְּכָל עֵת עַל נְעִימַת חֶלְקֵנוּ וְגוֹרָלֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לְתוֹרָה קְדוֹשָׁה כָּזֹאת. וְאֵיךְ שֶׁהוּא, אֵיךְ שֶׁהוּא, אַף עַל פִּי כֵן אָנוּ זוֹכִין בְּכָל יוֹם לַחְטֹף אֵיזֶה נִיצוֹצוֹת וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וּבָזֶה תְּזַכֵּנוּ בֶּאֱמֶת לְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ מְאֹד, וּלְחַזֵּק לְבָבֵנוּ בְּךָ יִתְבָּרַךְ. וְנַאֲמִין שֶׁאִם הָיוּ הוֹלְכִים גַּם אָז בְּדֶרֶךְ זֶה, לֹא הָיוּ בָּאִים לִידֵי נְפִילוֹת כָּאֵלּוּ, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָיָה בְּבַיִת רִאשׁוֹן - גִּלּוּי עֲרָיוֹת וַעֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ’. וְלֹא הָיוּ לָהֶם צָרוֹת כָּאֵלֶּה וְגָלוּיוֹת וְכוּ’. וְנֵדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁעַתָּה כָּל תִקְוָתֵנוּ לָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ וּלְבֵית מִקְדָּשֵׁנוּ הוּא רַק עַל יְדֵי זֶה, כִּי “לֵית מִלְּתָא דָּא תַּלְיָא אֶלָּא בִּתְיוּבְתָא”, וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה הוּא רַק עַל יְדֵי זֶה. כַּאֲשֶׁר גִּילוּ צַדִּיקֵי הָאֱמֶת. “כִּי אֶל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אַתָּה, וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן. וְקֵרַבְתָּנוּ, מַלְכֵּנוּ, לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְיַחֵדְךָ, לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ”. “בָּרוּךְ הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה”: