# קכט

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/129/

“עֻזִּי, אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה, כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי, אֱלֹהֵי חַסְדִּי”. מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא, אֲשֶׁר “הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ”. “בְּיוֹם קָרָאתִי וַתַּעֲנֵנִי, תַּרְהִבֵנִי בְנַפְשִׁי עֹז”. אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ שֶׁעִקַּר הַיַּהֲדוּת תָּלוּי בְּהִתְחַזְּקוּת - שֶׁהוּא בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. זַכֵּנִי לְחַזֵּק אֶת עַצְמִי בְּכָל פַּעַם אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה, וּכְמוֹ כֵּן זַכֵּנִי לְהִכָּנֵס בִּגְבוּל הַקְדֻשָּׁה. בִּבְחִינַת “נֵהַלְתָּ בְּעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ”. וְזַכֵּנִי לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּלְצַדִּיקֵי אֱמֶת. וּתְרַחַמֵנִי שֶׁכָּל מַה שֶׁאֶזְכֶּה לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה יוֹתֵר, כְּמוֹ כֵּן אֶזְכֶּה לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה, עַד שֶבְּעֹצֶם חַסְדְּךָ עַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לָבוֹא לְמַדְרְגוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדָתְךָ, הַשֵּׁם. וּתְזַכֵּנִי לְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ אֶת עַצְמִי תָּמִיד בְּכָל עֵת, וְלִהְיוֹת עָז כַּנָּמֵר בְּכָל הַבְּחִינוֹת. הֵן שֶׁיִּהְיֶה לִי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כְּנֶגֶד גּוּפִי הַמְגֻשָּׁם, שֶׁהוּא עָז פָּנִים בְּיוֹתֵר בְּעִנְיְנֵי הַתַּאֲווֹת. וְהֵן שֶׁיִּהְיֶה לִי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי הָעַזֵּי פָּנִים שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁהֵם כְּלָל כָּל הַמּוֹנְעִים וְהַמְּסִיתִים וְהַמַּדִּיחִים אוֹתִי מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. “אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי”, אֲבִי הָרַחֲמָן זַכֵּנִי שֶׁאֵדַע כֵּן גַּם לְהֶפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם. וְתַצִּילֵנִי מְחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כָּל שֶׁהוּא, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לִפֹּל בַּדַּעַת, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְרַחֲקִין מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה. וּכְמוֹ כֵן נֶחְלֶשֶׁת הַדַּעַת יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה, עַד שֶׁהַרְבֵּה נָפְלוּ עַל יְדֵי זֶה לְגַמְרֵי, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ אֱלֹהֵינוּ. הַצִּילֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ מֵחֲלִישׁוּת הַדַּעַת הַזֶּה. כִּי כְּבָר עַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם, וְאִלְמָלֵא אַתָּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עָזְרֵנוּ” וְכוּ’. כִּי אַתָּה מָעֻזֵּנוּ, וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא לְהַחְלִישׁ לִבֵּנוּ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו. וְאִלְמָלֵא אַתָּה, הָרַחֲמָן, עוֹזֵר לָנוּ בְּכָל יוֹם וּמְחַזֵּק לִבֵּנוּ בְּכַמָּה מִינֵי הִתְחַזְּקוּת, בְּחַסְדְּךָ הַנִּפְלָא, שֶׁחִזְּקוּ אוֹתָנוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת בְּתוֹרָתָם וְשִׂיחָתָם הַנִפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת וְהָעֲמֻקּוֹת מְאֹד מְאֹד, כְּבָר הָיָה מַה שֶׁהָיָה, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל כֵּן זַכֵּנוּ, מַלְכֵּנוּ, לְזֶה עִקַּר הַסֻּלָּם לַעֲלוֹת מַדְרְגָא לְדַרְגָּא בַּעֲבוֹדָתֶךָ - שֶׁהוּא רַק עַל יְדֵי הִתְחַזְּקוּת וְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. “הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ, מְהֵרָה הַצִּילֵנִי, הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי”: