# קכט

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/129/

“עזי, אליך אזמרה, כי אלהים משגבי, אלהי חסדי”. מלך רם ונשא, אשר “הוד והדר לפניו, עז ותפארת במקדשו”. “ביום קראתי ותענני, תרהבני בנפשי עז”. אתה הודעתנו שעקר היהדות תלוי בהתחזקות - שהוא בחינת עזות דקדשה. זכני לחזק את עצמי בכל פעם אפלו כחוט השערה, וכמו כן זכני להכנס בגבול הקדשה. בבחינת “נהלת בעזך אל נוה קדשך”. וזכני להתקרב יותר אל תורה ותפלה ולצדיקי אמת. ותרחמני שכל מה שאזכה לתורה ולתפלה יותר, כמו כן אזכה לעזות דקדשה והתחזקות גדול ביותר. וכן חוזר חלילה, עד שבעצם חסדך על ידי זה אזכה לבוא למדרגות גדולות בעבודתך, השם. ותזכני לחזק ולאמץ את עצמי תמיד בכל עת, ולהיות עז כנמר בכל הבחינות. הן שיהיה לי עזות דקדשה כנגד גופי המגשם, שהוא עז פנים ביותר בעניני התאוות. והן שיהיה לי עזות דקדשה כנגד כל מיני העזי פנים שבדור, שהם כלל כל המונעים והמסיתים והמדיחים אותי מדרך האמת לאמתו. “אתה אלהי מעוזי”, אבי הרחמן זכני שאדע כן גם להפך, חס ושלום. ותצילני מחלישות הדעת כל שהוא, שעל ידי זה יכולין לפל בדעת, ועל ידי זה מתרחקין מתורה ותפלה. וכמו כן נחלשת הדעת יותר, חס ושלום. וכן חוזר חלילה, עד שהרבה נפלו על ידי זה לגמרי, כאשר ידעת אלהינו. הצילנו והושיענו מחלישות הדעת הזה. כי כבר על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: “יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אתה, הקדוש ברוך הוא, עזרנו” וכו’. כי אתה מעזנו, ואתה יודע שעקר התגברותו הוא להחליש לבנו בתחבולותיו. ואלמלא אתה, הרחמן, עוזר לנו בכל יום ומחזק לבנו בכמה מיני התחזקות, בחסדך הנפלא, שחזקו אותנו הצדיקי אמת בתורתם ושיחתם הנפלאות והנוראות והעמקות מאד מאד, כבר היה מה שהיה, חס ושלום. ועל כן זכנו, מלכנו, לזה עקר הסלם לעלות מדרגא לדרגא בעבודתך - שהוא רק על ידי התחזקות ועזות דקדשה. “הטה אלי אזנך, מהרה הצילני, היה לי לצור מעוז לבית מצודות להושיעני”: