# הקדמה

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/154/

יאירו התפלות ויזהירו התורות, באור שבעת הימים, אור הגנוז לצדיקים. תורה ותפלה ביחודא שלים. בהתאחדותם יחד יעלו מעלה שעשועים חדשים. קדם רבון עלמין נסדר זמר ושבחין. נשתחוה לפניו ונרים קולנו בשבח שיר ותהלה, שחלקנו נתן, בזה האור הנפלא - לעשות מהתורה תפלה.

רבנו זכרונו לברכה, הקדוש והנורא מאד, אשר אין ערך אליו. הוא אדוננו מורנו ורבנו, הצדיק האמת. הגאון הקדוש, אור הגנוז והצפון, מורנו הרב רבי נחמן זכר צדיק לברכה, בעל המחבר לקוטי מוהר"ן. בשבחו הקדוש אי אפשר לספר, שלא לפגם בכבודו חס ושלום, כי כל המוסיף גורע. וכל מה שנמצא בדברינו איזה שבח על רבנו זכרונו לברכה הקדוש והנורא מאד, צריכין לידע שהכל נחשב כלא, ואינו אפלו כטפה מן הים הגדול, כי אי אפשר לספר בשבחו כלל, כי היה נעלם בתכלית ההעלם משכל אנושי. ואפלו צדיקים גדולים אי אפשר להם להשיג מקצת מעלתו. ואין לנו שום השגה ותפיסה בו כלל, כי אם על ידי קצת התורות הנפלאים שגלה בספריו הקדושים, והמעשיות הנוראות וכו'. ומזה יכול כל חד כפום מה דמשער בלבה להבין קצת מעט מזער עד היכן מגיע רום תקפו וקדשתו עד אין תכלית. אשרי ילוד אשה שזכה למעלה כזו העולה למעלה למעלה, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב: (עין, ספר חיי מוהר"ן - אות פג)

והנה הוא ז"ל, ברום נשגבות ונפלאות השגתו, הזהיר אותנו כמה פעמים, בכמה מיני לשונות, לעשות מהתורות תפלות. ואמר, שנעשה מזה שעשועים גדולים למעלה. ואמר, שעדין לא עלו שעשועים כאלה לפני השם יתברך, כמו אלו השעשועים שנעשים מתפלות אלו שעושים מן התורות. ועוד דבר מזה כמה וכמה פעמים עם כמה וכמה בני אדם (עין, שיחות הר"ן אות קמה ולקוטי תפלות - הקדמה), ואמר שכל עסקו הוא תפלה (עין "לקוטי מוהר"ן" חלק ב' סימן צ"ג) והוא האיר עינינו בחשכת אפלתנו ללמד אותנו דרכים ישרים איך להתנהג בזה. ואמר פעם אחת לאנשיו: "תנו לבבכם לי ואוליך אתכם על דרך חדש, שהוא הדרך הישן שדרכו בו אבותינו מעולם:" (ספר השתפכות הנפש - הקדמה )

אך בזאת הפליא עצה הגדיל תושיה ביותר, לחזק ולאמץ כל הנפשות החלושות והעיפות אפלו המנחות למטה בעשר כתרין דמסאבותא, שירדו בעונותיהם עד השאול תחתיות ומתחתיו. לכלם יעורר ויקיץ ויחיה לבל יתיאשו, חס ושלום, מן הרחמים. וכושל יקימון מליו וברכים כורעות יאמץ, כי השיג גדולתו וחסדו יתברך ורחמיו המרבים עד אין חקר, אפלו על הנפשות הפגומות מאד. ומודיע לנו רחמיו המרבים של יוצר בראשית, שאינם כלים לעולם. ואפלו בשאול תחתיות, השם אתנו ועמנו ואצלנו, בכל המקומות אשר ירדנו לשם וגם משם כלנו יכולים לחזר ולשוב אליו יתברך. וצעק בקולו הקדוש שאין שום יאוש בעולם כלל! להורות ולרמז לכל אחד לדורות, שלא יתיאש בשום אפן בעולם, אפלו אם יעבר עליו מה:

ורמז לנו מדבריו הקדושים אשר כל ענינו שבא לזה העולם הוא רק בשביל לתקן כל הנפשות הנפולות, שהם בחינת מקומות המטנפים. ופעם אחת אמר, כמה וכו' היו מנחים ברפש וכו' ואני הוצאתים משם, וכן אמר עוד פעם אחת על עצמו, ואני ידי מלכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר וכו'. וכן כל יסוריו שסבל בעולם הזה וגם כל התגברות ההעלמה, שנעלם אורו הקדוש מהעולם, עד שיש רבים שלא זכו עדין להנות מאורו הקדוש, הוא רק בשביל זה.

והנה ביותר מעל כל תלמידיו הקדושים תמך ידו על תלמידו הקדוש הרב הצדיק רבי נתן, זכר צדיק לברכה, אשר זכה להיות אצלו בחינת יהושע וממש נתקים בו: לא מש מתוך האהל, אהלה של תורה - של רבנו הקדוש, הנחל נובע מקור חכמה. הוא קבל דעתו הקדושה בשלמות נפלא, יותר מכל תלמידיו הצדיקים, זכרונם לברכה. כי אדוננו מורנו ורבנו הקדוש, זכר צדיק לברכה, האיר בו הארת דעתו הקדושה כמאור הגדול במאור הקטן. ואמר עליו רבנו ז"ל, שהוא יודע ממנו יותר מכלם. והוא למד ולמד ועשה וקים כל דברי אדוננו מורנו ורבנו הקדוש זכר צדיק לברכה, בתכלית השלמות. וגלה לנו דרכים ישרים בכל המדות טובות ובפרט בענין תפלה והתבודדות, כפי אשר קבל מאדוננו מורנו ורבנו הקדוש, זכר צדיק לברכה, וגם חבר ספר "לקוטי תפלות" הכלול בהם תפלות, תחנות ובקשות, רצויים ופיוסים, ודויים והתעוררות גדול לנפש כל איש ישראל, שיעורר האדם את עצמו, לזכר את אחריתו, אשר יסדם על יסוד המאמרים הקדושים שבספר "לקוטי מוהר"ן" בפקדת אדוננו מורנו ורבנו, זכר צדיק לברכה:

וכן רבנו הקדוש סמך את ידו עליו ונתן מהודו עליו, להכניס דעתו הקדושה בכל מיני דבורים המשיבים את הנפש, בכל הנופלים והיורדים, שיחזקו עצמם, לבל יתיאשו בשום אפן. שהוא יודיע ויפרסם בעולם גדל כחו ז"ל, שיכול לתקן הכל ולהפך הכל לטובה. ובפקדתו, באור השארת דעתו, זכה לחדש חדושים נוראים ונפלאים, לחזק את כל אדם בעבודת השם. הלא המה כתובים על ספרי "לקוטי הלכות" הקדושים, שחבר אותם על כל ארבעת חלקי השלחן ערוך.

והנה עתה, בתקף החשכות בעקבא דמשיחא, שיש רבים מישראל שנכספים מאד לעבודת השם, אך נדמה להם כי אפס תקותם חלילה. לזאת קמו התלמידים הקדושים בעבר, ללקט את דברי ההתחזקות המפזרים. ובעקבותם התעוררו אחר כך, לקבץ אל מקום אחד, את דברי ההתחזקות שנדפסו בספרים הקדושים, להדפיסם בקונטרס קטן - המחזיק הרבה, למען יוכל כל איש להשיב נפשו השוקקה לדבר השם, וידע אשר עדין לא אבדה תקותו חלילה. וקראו שם הקונטרס הקדוש ההוא "משיבת נפש".

וכבר ידוע ומפרסם בכל קצוות תבל וכו' נפלאות החבור הקדוש והנורא "משיבת נפש" הנ"ל, שכלו הוא אמרות השם אמרות טהורות מזקקות שבעתים, להחיות ולהשיב כל הנשמות הנפולות, בבחינת שבעה משיבי טעם. וכל ענינו, לאמץ ולחזק כל הנפשות העיפות והחלושות והנדחות. להודיע לכל, שגם ממקום שהם שם יכולים לחזר ולשוב אליו יתברך. (עין, משיבת נפש - הקדמה)

והנה מהות זה החבור היקר שלפנינו, יראה הרואה בעיניו, שכלו מיסד על אדני פז, כי הן תפלות על החלק השלישי בספר הקדוש "משיבת נפש", הוא החלק המיסד על לקוטי הלכות של מוהרנ"ת זצ"ל (שהוא נלקח מספר "לקוטי עצות חדש", כידוע). המה תפלות אשר נעשו בכח המוליך אותנו על דרך חדש, שהוא הדרך הישן שדרכו בו אבותינו מעולם, ובהשראת תלמידו הנאמן, במסלה אשר סלל בתפלותיו. וזאת ישכיל ויבין כל מתבונן בעין האמת, שאלו הן תפלות יקרות, והן חדשות, חדשות ממש. כי כל אלו התפלות נבנו ונעשו מלשונו הקדושה של מוהרנ"ת בהלכותיו הקדושות הנ"ל, שמרב סמיכותן לשרש ממנו הן נבעו, אשר זה השרש, הוא רבנו הקדוש והנורא - מוהר"ן בעצמו. ומרב סמיכות והתקשרות הלכות מוהרנ"ת ברבנו הקדוש ז"ל, אפילו כל הלשונות שבהן, סמוכין ממש לבחינת לשון תפלה. כי בשרשן התורה והתפלה הם אחד (עין הלכות ראש חדש ה'), ולכן מרב סמיכות ודבקות מוהרנ"ת בהלכותיו לזה השרש - הוא רבנו, המשפיע עליו דעת, אשר אצלו ז"ל איש ואשה [תורה ותפלה] שוין ממש. הנה מרב התקשרות מוהרנ"ת בו, תורותיו והלכותיו, סמוכין מאד וקרובין לבחינת תפלה. ולכן בנקל להפך ולהעלות הלשונות לבחינת לשון תפלה. וזו היא בפשיטות מהות עבודתנו כאן. וכפי שיבחין המעין בפנים, שממש לא שנינו מלשונו הקדש של מוהרנ"ת כלל, למעט מקומות הנצרכים, כדי להפכו ללשון רצוי ותחנונים וכו' כידוע למי שבקי בזו המלאכה - מלאכת המשכן, לעשות מתורות תפלות.

והנה על פי מה שכתב בלקוטי הלכות - ראש חדש ה', אשר בזו ההלכה הרבה לדבר מאד, ולגלות נפלאות תמים דעים, בסוד זה הענין לעשות מהתורה תפלה. וכפי מה שכתב וגילה שם: "כי דרך זה, [לעשות מהתורות תפלות] נמשך מבחינת גאלה האחרונה שאין לה הפסק שהיא בחינת מעיני הישועה, שדרך ישועה זאת אינו נפסק לעולם וכו'" ועוד כתב שם: "הדרך הזה לעשות מהתורות תפלות, הנמשך עתה מבחינת התנוצצות משיח שמתנוצץ לבוא במהרה בימינו וכו'". גם כתב שם, שתקון פגימת הלבנה, שעל זה סובב כל עבודתנו, כידוע. עקרו הוא בחינת הקמת קומת התפלה, ועקר הקמתה ותקונה, הוא על ידי זו הדרך של "לעשות מתורה תפלה". (עין שם). הנה על פי זה, נתחזקה אמונתנו וגדלה תקותנו, שזה הספר מביא עמו בשורה בפי אמתחתו. כי כל זה נאמר אפילו על האדם הפרטי, אשר זוכה והולך בזו הדרך, להתפלל על התורה וכו'. מכל שכן כאן, שגלגל השם יתברך זכות, שיהיה נעשה מתורות והלכות עצומות ונשגבות כאלה - תפלות כאלה. ונתהוה ספר שלם מאלו התפלות, בודאי שמביא וממשיך עמו "קול מבשר ואומר" - רמזים והארה בהתחדשות משם. וזו היא תקותנו ורצון לבנו, שיבוא שילה - דא משה, ויגלה גדלתנו ותפארתנו. יקים שכינת עזנו בהתגלות האמת לאמתו - ברחמים, על עולמנו, במהרה בימינו.

אך הנה, מלבד התעוררות והתנוצצות חדשה של זו הדרך "לעשות מתורות תפלות" אשר נתחדש בזה הספר בכלליות. מלבד זאת, באמת באלו התפלות בפרטיות, נעשה חבור נפלא ומיחד בפני עצמו, שהוא בחינת מלוי פגימת הלבנה, ביתר שאת ויתר עז. כי מובא בדבריהם ז"ל (עין לקוטי הלכות, שבת ז', מט) שעקר תקון פגימת הלבנה, הוא על ידי התחזקות וכו'. וזהו בחינת יהושע, בחינת "חזק ואמץ" וכו' שכל ענינו התחזקות וכו', כמו שהזהיר השם יתברך כמה פעמים את יהושע "חזק ואמץ". והנה יהושע הוא בחינת לבנה, בחינת "פני יהושע כפני לבנה" כמו שאמרו רז"ל. וזה ידוע, שלבנה הוא גם כן בחינת תפלה, כמובא וכנ"ל. על כן, בזה החבור נעשה חבור והתעוררות שתי הבחינות הללו גם יחד, דהינו, התחזקות ותפלה. ששניהם בחינת לבנה כנ"ל. באלו התפלות נתעורר ומאיר חבור החזוק והתפלה ביותר, כי זה ממש מהות אלו התפלות שלפנינו, כי הן בפשיטות - 'תפלות התחזקות'.

ואולי זהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ש'תפלה צריכה חזוק' (ברכות לב), כמו שכתוב: "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (תהלים כ"ז). כי מלבד פשטיות הענין, שבתפלה צריך כל אחד שיתחזק ויתאמץ לעמד על עמדו, להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה. כי יש כמה וכמה מיני חלישות ובלבולים על זה בלי שעור, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב, כמבאר בדבריהם הקדושים ז"ל אלפים פעמים (עין תורה קא תנינא). מלבד זאת, רמזו ש'תפלה צריכה חזוק' ממש. דהיינו, שלשלמות התפלה צריך להכניס ולחבר עם התפלה כל מיני דברי התחזקות המשיבין את הנפש. ולהתפלל את דברי החזוק, כדי להאירן ביותר ולהכניסן ללב באמת. וכך תשלם התפלה ביותר, דייקא על ידי דברי החזוק. כלומר, שיזכה להתפלל אותם לקימם, שיתפלל על זה שיתחזק בכל אשר יעבור עליו, ושיזכה באמת להשאר על עמדו ולא יתיאש ולא יחלש ולא יפול, משום דבר לעולם. כי כדי לעמוד על עמדו ולאחז בדרכי התפלה 'צריכין חזוק' והרבה עז ותעצומות, כדי שיזכה לתפלה. וכן להפך, כדי שדברי החזוק יחזקוהו באמת ויזכה לאחז עצמו בהם ולהחזיק בהם כיתד איתן בל ימוט, שיפעלו בלבו את החזוק באמת, לזה צריך תפלה. כי בחינת התפלה "קוה אל ה'", ובחינת ההתחזקות "חזק ויאמץ לבך" וכו' הם שיכים זה לזה והם בחינה אחת. וזהו בחינת מה שהתפלה צריכה חזוק.

אנו בענינו קראנו לזה החבור הנפלא "שובי נפשי" כי שמו נשען על שם הספר ממנו נאצל "משיבת נפש". וכשמו כן הוא "שובי נפשי", הוא קורא את הנפש ומנחם אותה. כי העוסק בתפלות הללו הכתובות בו, כך ממש קורא ומחזק את נפשו לשוב למנוחתה וכו'. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום "שובי נפשי למנוחיכי כי יהוה גמל עליכי" (תהלים קטז, ז), ופרש 'המצודות דוד': "רצה לומר, כאשר קראתי לה' בהדברים האלה, אמרתי לנפשי בהבטחה: אתה נפשי, שובי למנוחה שלך כי ה' גמל טוב עליך מאז, וכן גם עתה נתקבלה התפלה:" אמן ואמן.