# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/19/

מלך מלכי המלכים, יהוה מלך גאות לבש. מלך רם ונשא יתברך, אשר כל עלמין הם לבושין לגבך. אתה יודע שרצוני להתקרב אליך יתברך. ואני רואה שהמניעות והמסכים מתפשטים כנגדי מאד מאד, ובפרט בבחינות שכבר התחלתי מעט, אני רואה שבכל פעם משתטחים כנגדי יותר ויותר. ולפעמים אני רואה שאחר כמה שנים, שנדמה לי שכבר התחלתי להטהר קצת, חזרתי ונפלתי והתגברו עלי התאוות וההרהורים בהשתטחות עצום מאד, רחמנא לצלן. זכה אותי לידע ולהאמין שכל זה נמשך מהבגדים הצואים שעדין לא נזדככתי מהם, שמהם כל המניעות וההתגברות. אתה יודע, מלכי, שמחמת גדל היגעות שצריכין לזה להפשיט מעצמי הבגדים הצואים בשלמות, ולאו כל אדם זוכה לעמד בזה, מזה בא כל מה שעובר עלי. ואפילו בדברים שכבר התחלתי קצת בעבודתך, ובחסדך התחלתי לטהר עצמי מעט, ואפילו בבחינות בהן כבר עליתי קצת מדרגא לדרגא, ובכל פעם ברחמיך נזדככתי ביותר, אף על פי כן רואה אני בעצמי שיכול להיות שאחר כך שוב חוזר ומתפשט עלי כל התאוות והרהורים בהתפשטות יותר מבתחלה. והכל על ידי הבגדים הצואים שעדין לא פשטתי אותם מעצמי לגמרי, כאשר הודעתנו על ידי חכמיך האמתיים, וכל זאת אף על פי שברחמיך הרבים כבר התחלתי לטהר עצמי קצת. רבונו של עולם, המלמד תורה לעמו ישראל, המלביש שכל בכל דבר. הארת דעתנו באור הצדיקים, כי דבר זה העובר עלינו יכולין ללמד ולהבין היטב ממה שרואין בחוש מענין ברור הלחם שהוא חיות האדם. אתה בחכמה עשית, שצריכין לבררו בברור אחר ברור, וצריכין לחרש ולזרע ולקצר ואחר כך לנקות התבואה ממוץ ותבן ואחר כך לטחנה ולנקות הקמח מסבין ומורסן. ואתה גלית אזנינו שכל אלו הפסלת הנאחזים בתבואה, הכל נמשך מהבגדים הצואים שנתאחזו בהמאכלים מעת שנפגמה האכילה על ידי אכילת עץ הדעת. נמצא, שכל אלו הברורים הם לנקות התבואה מאחיזת הבגדים הצואים. ואף על פי כן, אין זה תכלית הברור, כי כך בראת, שעקר הברור הוא בשעת האכילה. ואז עקר היגיעה, שתזכנו ברב רחמיך לאכול בקדשה ולברך עליה בכונה. עד שעל ידי זה יעלה הטוב הזך שבהלחם, ויחיה אותנו, שנוכל להודות ולהללך השם יתברך, ולהכלל על ידי זה באין סוף, בך, חי החיים יתברך. אז ידחה הפסלת ויעשה קיא צואה ממש:

בורא עולם, הנותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו. למדתנו שכל אלו הברורים שנתברר הלחם עד הנה מהפסלת הנאחז בו, אינם נחשבים כלל נגד הברור האחרון שבשעת האכילה עצמה, שאז עקר הברור מבגדים הצואים ממש. ובעצם רחמיך המתגלים על ידי צדיקיך, שלחמו מלחמת תורתך, “לכו לחמו בלחמי” - “לחמא דאורייתא”, הארת עינינו שזהו ממש ענין כל מה שעובר על האדם. שיש בחינות שכבר התחלתי לברר ולזכך עצמי, והברור הוא בבחינת ברור החטה ממוץ ותבן. ואף שבחסדיך גם זה טוב מאד, אף על פי כן, זכני גם להברור מבחינת סבין ומורסן, ועוד שאר תקונים עד שיהיה בבחינת לחם ומאכל אדם בשלמות. ואפילו בבחינות ודברים שכבר זכיתי לכל זה, עדין צריך לזכות לגמר בטובך את הברור בשלמות, דהינו לבחינת גמר הברור שנעשה בשעת האכילה עצמה. אבי, מלכי, חזקני ואמצני, זכה אותי להתגבר ולהתחזק ולסבל היגעות שצריכין אז סמוך לתכלית הברור. והושיעני, כי אזי יכולין להתגבר עלי מניעות ומסכים ובלבולים הרבה יותר מבתחלה, מחמת שעכשו נתעוררין הבגדים הצואים ממש שצריכין לדחותם בשעת אכילה דיקא שהוא שעת גמר הברור. “הושיעני ואושע טהרני ואטהר”: “הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני”:

רבונו של עולם, מלך ישראל וגואלו. רחם על כל עמך ותעורר חסדיך על כל אחד ואחד מצאן מרעיתך, כי על כל האדם צריך לעבור כל זה. זכנו להתיגע לברר את עצמנו בברור אחר ברור, ואף לברור האחרון שהוא בחינת אכילה, שהוא קשה לפעמים מכלם. זכה אותנו אז לברר הטוב ולדחות הרע, קיא צואה, שהם כל הסטרא אחרא והקלפות לגמרי אל החוץ. וכן בכלליות העולם, רחמנו, בורא עולמים, וחוס מלא רחמים, ותושיע לכל, בעקר לעוצם היגעות שיש עכשו למי שרוצה לכנוס בעבודתך תתברך. ותמתיק כל עוצם מרירת הגלות שמתגבר עכשו בעקבא דמשיחא. ותזכה את כלנו עכשו לברר תכלית הברור בשלמות, עד שתהיה גאולה שלמה שאין אחריה גלות. ואתה הודעתנו, בוראנו, שהברור הזה הוא בחינת הברור שבשעת האכילה עצמה, שאז עקר ההתגברות של הבגדים הצואים, כאשר אתה לבד יודע, גואל ישראל. “ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו גאולה שלמה למען שמך”:

רבון כל עולמים, “אל גואל חזק אתה”. “קרבה אל נפשי גאלה”. חזקני, גאלני והושיעני בכל המרירות והיגיעות הרבות שצריך עכשו קודם שזוכין לדבר שבקדשה, בפרט לזכך ולנקות את עצמי מתאוות והרהורים, שהם בחינת קיא צואה ממש. זכני עתה להתחזק מאד בכל מיני התחזקות לבלי לפל בדעתי מזה כלל, רק אזכה להשתדל לגרשם מאתי על פי הדרכים והעצות שגלית לנו על ידי הצדיקי אמת. כי ברחמיך ובגדלת חסדיך תתברך, כבר הקדמת רפואה למכה על ידי הספרים והעצות הקדושות שנתגלו בדורותינו אלה, שעל ידי זה יכולים כלם להתחזק ולהחיות עצמנו גם עתה. תן בי כח להשאר על עמדי, להמשיך את עצמי אליך השם יתברך בכל פעם, עד שתרחמני ותזכני להטהר לגמרי מהבגדים הצואים. ותמשיך עלינו טהרה על ידי התורה, כי הטהרה מכל זה הוא רק על ידי התורה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: “’כנחלים נטיו’ - מה נחלים מעלים את האדם מטמאה לטהרה, אף דברי תורה כן”: