# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/28/

בּוֹרֵא כָּל עוֹלָמִים, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, מַלֵּא רַחֲמִים, יְהֹוָה אֱלֹהִים. עָזְרֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ בְּכָל דַּרְגָּא וּבְחִינָה בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְתַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בְּכָל בְּחִינָה בַּעֲבוֹדָתְךָ תִּתְבָּרַךְ. וְגַם בְּכָל בְּחִינַת הַתְחָלָה, שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּשֶׁמַּתְחִילִין לַעֲבֹד אוֹתְךָ תִּתְבָּרַךְ, וַאֲזַי בְּחַסְדְּךָ הוֹלֵךְ עַל פִּי רֹב כַּסֵּדֶר קְצָת, וּתְזַכֵּנִי אָז לְהִתְפַּלֵּל, לִלְמֹד וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וּכְפִי שֶגִּלִּיתָ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שַׁחֲרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד. אָז כָּל סֵדֶר הַתְּפִלָּה בַּאֲרִיכוּת, קָרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת וְכוּ’ וּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. וּכְמוֹ כֵן זַכֵּנִי נָא, וְאֶת כָּל אֶחָד, לְהַרְבּוֹת אָז בַּעֲבוֹדָתֶךָ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. אֲבָל עַל פִּי רֹב, כְּמוֹ שֶׁגָּלוּי לְפָנֶיךָ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, אַחַר כָּךְ אֲנִי נוֹפֵל מֵעֲבוֹדָתִי. וְאַתָּה מַתְחִיל אָז בְּרַחֲמֶיךָ לְנַסּוֹת אוֹתִי, וּמִתְגָּרֶה בִּי הַבַּעַל דָּבָר, כַּיָּדוּעַ לְךָ בְּוַדַּאי, וְאַף קְצָת לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְאָז עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם, כָּךְ הוֹדַעְתָּנוּ, מַלְכֵּנוּ. עַל כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ, תַּשְׁפִּיעַ לָנוּ וּתְזַכֵּנוּ אָז לְהִתְחַזְּקוּת גְּדוֹלָה מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, לְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם בַּעֲבוֹדָתֶךָ, לִבְלִי לִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְהָעִקָּר שֶׁתּוֹשִׁיעֵנִי לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַמּוֹחִין דְקַטְנוּת, שֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים אָז עָלַי וְרוֹצִין לְהַפִּיל אוֹתִי בְּדַּעְתִּי, כְּאִלּוּ אֵין לִי עוֹד תִּקְוָה חַס וְחָלִילָה אוֹ לִמְנוֹעַ אוֹתִי מִתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה וְשִׂמְחָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאַתָּה, מוֹשִׁיעֵנוּ, הוֹדַעְתָּנוּ שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת צָהֳרָיִם, זְמַן הַמִּנְחָה, שֶׁאָז עִקַּר אֲחִיזַת הַמּוֹחִין דְקַטְנוּת. וְזַכֵּנִי לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת מַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה”. הַיְנוּ שֶׁתְּרַחַמֵנִי וְתַעַזְרֵנִי לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְתוֹשִׁיעֵנִי שֶׁלֹּא אֶפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, רַק אֵדַע וְאַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶּׁצָּעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וְחָזָק כִּי אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל! וְהֵם הוֹדִיעוּ בֶּאֱמֶת כִּי לִגְדֻלָּתְךָ אֵין חֵקֶר, וּבְגֹדֶל רַחֲמֶיךָ תִּתְבָּרַךְ, תְרַחֵם וְתַהֲפֹךְ הַכֹּל לְגַמְרֵי מֵרָע לְטוֹב וּמֵעֲוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת, עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה שֶׁתְּזַכֵּנוּ, כְּמַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּכְמוֹ כֵן תְרַחַמֵנִי נָא וְהוֹשִׁיעֵנִי בִּכְלָל יְמֵי חַיַּי, שֶׁיְּמֵי חַיַּי נִקְרָאִים יוֹם. וְהַמִּיתָה וְהַהִסְתַּלְּקוּת נִקְרָא לַיְלָה וְחֹשֶׁךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ”. וְעַל כֵּן תַּצִּילֵנִי אַחַר חֲצִי יָמָי שֶׁהוּא בְּחִינַת צָהֳרָיִם, זְמַן הַמִּנְחָה, וְעַל פִּי רֹב אָז דַּיְקָא מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר יוֹתֵר וְיוֹתֵר. “עֲנֵנִי יְהֹוָה עֲנֵנִי”:

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, רָם וְנִשָּׂא גָּדוֹל וְנוֹרָא. זַכֵּנוּ בְּכָל בְּחִינָה וְדַרְגָּא, אוֹתָנוּ וְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לְהַתְחִיל עִקַּר הָעֲבוֹדָה בִּימֵי הַנְּעוּרִים דַּיְקָא, כִּי “טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו”, וְ”יַנְקוּתָא כְּלִילָא דְוַרְדָּא”. אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲפִילוּ מִי שֶׁזָּכָה לְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדָתֶךָ מִנְּעוּרָיו, בַּחֲסָדֶיךָ, עֲדַיִן צָרִיךְ לַהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ כִּי, אַף עַל פִּי כֵן, כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְאֶמְצַע יָמָיו וְרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְמַה שֶׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ, אֲזַי עַל פִּי רֹב מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר וּמִתְפַּשֵּׁט מְאֹד לְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֵם נָא מֵעָתָּה. וְזֹאת גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, תִּתְבָּרַךְ לָנֶצַח, שֶׁכָּל שֶׁכֵּן אָנוּ, כַּמָּה צְרִיכִים לְרֹב עוֹצֵם רַחֲמֶיךָ. בִּפְרָט אֲנִי, שֶׁלֹּא הִתְחַלְתִּי כְּלָל בִּימֵי נְעוּרִים וְהִנֵּה עָבְרוּ רֹב שְׁנוֹתָי, וְהִמְשַׁכְתָּ עָלַי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וְהִנְנִי רוֹצֶה לְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדָתְךָ. אַתָּה רוֹאֶה מַלְכִּי אֵיךְ תֵּכֶף מִתְגַּבֵּר עָלַי הַבַּעַל דָּבָר, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהָנִיחַ אוֹתִי לָצֵאת מִתַּאֲווֹתָיו וּרְשָׁתָיו אֲשֶׁר נִלְכַּדְתִּי בָּהֶם. וְעַל זֶה אֲנִי צוֹעֵק אֶת הַפָּסוּק “הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי - אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם?” - שֶׁאָז זְמַן הַמִּנְחָה. זַכֵּנוּ כֻּלָּנוּ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה בִּבְחִינַת יְמֵי הַנְּעוּרִים שֶׁלֹּא נִפֹּל לְעוֹלָם מֵעֲבוֹדָתְךָ תִּתְבָּרַךְ. וּתְרַחֵם שֶׁלֹּא אֶפֹּל לְעֵת זִקְנוּת, וּבִפְרָט כְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים בָּאִים וְהִגַּעְתִּי לְאֶמְצַע יָמָי וּמַתְחִיל הַיּוֹם לַעֲרֹב. זַכֵּנִי אָז לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמִי מְאֹד עַל אַחֲרִיתִי וְסוֹפִי, וּלְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר כִּי אָז הוּא בְּחִינַת צָהֳרָיִם, בְּחִינַת זְמַן הַמִּנְחָה. תְּזַכֵּנִי לְהִזָּהֵר בָּהּ בְּיוֹתֵר בֶּאֱמֶת, לְהַמְתִּיק הַדִּינִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁאֲחִיזָתָם מִמּוֹחִין דְקַטְנוּת בְּחִינַת זְמַן הַמִּנְחָה, הַצִּילֵנִי נָא! זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ שֶׁאֵינָם כָּלִים, לְקַשֵּׁר עַצְמִי הֵיטֵב לַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהֵם דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל זְמַן הַמִּנְחָה בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן. יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֶנּוּ בְּיוֹם קָרְאֵנוּ: