# מח

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/48/

בורא כל הנשמות, אשר בידו נפש כל חי. אנא, מלכי ואלהי, רחם עלי ועל נפשי, שלא אתרחק ממך, השם יתברך, חס ושלום. מכל שכן שלא אפל לתאוות רעות ועברות, רחמנא לצלן, שאזי היא בחינת: “רחל מבכה על בניה” וכו’. כי השכינה שהיא קדשת ישראל נקראת “רחל” כאשר הודעתנו, ואזי היא בבחינת “כרחל לפני גוזזיה נאלמה”. אנא רחם, מלא רחמים, שהקלפות והסטרא אחרא לא יהיו גוזזין אותה ונוטלין ממנה, כביכול, הודה ותפארתה. והיא לא תהיה נאלמה ביניהם, שאז היא בחינת “שכינה, מה אומרת? קלני מראשי” וכו’:

אנא, אבינו, שמע קולי וראה נא בעניי, תרחם עלי, אני הרחוק מאד, שאתעורר בעצם רחוקי ולא איאש את עצמי בשום אפן. ואהיה בוכה וצועק לך, השם יתברך, תמיד, שזה בחינת: “קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים”. כי אתה לבדך יודע איך קדשת נפשי בוכה במרירות גדולה מאד “ומאנה להנחם וכו’ כי איננו”. כי נפשי רואה שזה זמן רב אשר היא רחוקה ממך השם יתברך כל כך. אבל, אף על פי כן, תרחם על נפשי שתחזק את עצמה עדין לצעק ולבכות אליך השם יתברך תמיד, ויתעוררו רחמיך יתברך, ותאיר עליה הארה והתחזקות מלמעלה בבחינת: “כה אמר יהוה, מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעלתך וכו’ ויש תקוה לאחריתך”:

אנא, השם יתברך, מלא חסדים טובים. תודיע לנפשי כל זה רק על ידי צדיק הדור הגדול במעלה מאד, שהוא בחינת יששכר. ותרחם באמת, שיאיר בכל נפש מישראל, ויודיע לה כי עדין “יש שכר”, כי אין שום יאוש בעולם. ונדע נאמנה תמיד, שאין שום דבור ולא שום צעקה נאבד, ואפלו צעקה משאול תחתיות אינה נאבדת לעולם. ותושיעני, אפלו כשהתאוות והמניעות מתגברין עלי ומתפשטין לפני מאד עד שאיני יכול לצאת מהם - אף על פי כן, גם אז תרחמני שאהיה כוסף וחומד בכל עת אליך השם יתברך, ולא אניח את הרצון והכסופין לעולם. זכני לדעת באמת שכל זה יקר מאד בעיניך השם יתברך, כמו שהודיעונו חכמיך: