# נא

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/51/

רבון עלמא, מלך טוב ומטיב לכל. בוחן כליות ולב, אתה יודע שלפעמים אני נופל בדעתי מחמת שנדמה לי שחברי בני גילי טובים ממני הרבה. צדיקיך למדוני, שאף על פי שבודאי הוא מדה טובה להיות שפל רוח בפני כל אדם ולהחזיק את כל אדם טוב ממני, אבל תרחם שלא אפל בדעתי על ידי זה, חס ושלום. ושאדע כי אין זו ענוה - אדרבא זו גדלות גדולה, שאין נאה לי שאעבד איזה עבודה לפניך יתברך ועדין אני רחוק כל כך וחברי כבר זכו למה שזכו. אנא, אבי, רחמני באמת שאזכה לעולם לא להרהר אחריך, המקום. ואתה יודע מאיזה מקום אני, ובאיזה מקומות נמשכתי על ידי מעשי. כי אין אדם דומה לחברו כלל:

רחם עלינו שנזכה לבחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, לענין ספירת העמר “וספרתם לכם - וספרתם לעצמכם”. שנזכה לטהר את עצמנו ולזכות לקבל עלינו על תורה, שזה בחינת ספירת העמר שהוא הכנה לקבלת התורה. ושאזכה ברחמיך לספר הימים לעצמי דיקא, ואל יפיל אותי חברי כלל, חס ושלום. וברחמיך העצומים אזכה שיתקים בי הפסוק וענין “אחד היה אברהם”, כאשר גילו הצדיקים האמתיים. הינו שאחשב תמיד שאני רק אחד בעולם ולא אסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל. ואדע באמת שכמו שיש כמה מניעות מרשעים הרוצים למנעני בכמה הסתות ופתויים וליצנות וכו’ או בהתגרות המחלקת שמרבין עלי, כמו כן יש גם כן לפעמים כמה מניעות וחלישות הדעת אפילו מחברי ואוהבי הכשרים באמת. רחם נא עלי והצילני מזה באמת:

“המתמם עם תמימים”, “הצור תמים פעלו”. רחם עלי, אלהי, וזכני להשכיל ולחפץ באמת ולהבין מדעתי איך להתנהג באמת. וכנגד כל מיני מניעות כאלו, זכני לילך בדרך זו, בבחינת: “אחד היה אברהם”. ולא אסתכל על חברי כלל, בבחינת: “וספרתם לכם - לעצמכם”. אנא, למדני וזכני להתנהג בדרכי התמימות ולהיות בשמחה תמיד אפילו בעניות ודחקות גדול. וגם אם עבודתי ותפלתי אינה בשלמות כלל, אף על פי כן, רחמני שאהיה שמח בחלקי תמיד. ולא אסתכל על העולם כלל - שיש הרבה שיש להם פרנסה בשפע וגם בעבודת השם - בתורה ותפלה, נדמה שהם גדולים ממני אלפים מדרגות, אף על פי שלא ראיתי מהם יגיעות כאלה. ואני מתיגע כל כך ולא זכיתי לזה, ואני בעניות ובשפלות גדול בגשמיות וברוחניות. אף על פי כן, רחם ברב רחמיך, שלא אפל בדעתי מזה כלל ואהיה שמח בחלקי, ואחיה את עצמי בכל עת במה שאוכל. וכל נקודה טובה שתזכני להרויח לפעמים יהיה יקר בעיני מאד, ואודה לך, השם יתברך, אשר הפלאת חסדך עמי לזכות לזה על כל פנים. ולא יהיה אכפת לי מה שחברי גדול וטוב ממני, טוב אתה יהוה לכל. זכני לתמימות, כשם שלמדונו צדיקיך האמתיים בהמעשה של התם. שאהיה, כמוהו, רגיל להשיב על ששאלו ממנו מה שחברו לוקח מקח גדול יותר בעד מלאכתו והשיב: “מה אכפת לי בזה, זה מעשה שלו וזה מעשה שלי”. וגם כמוהו אהיה משתעשע ושמח מאד במלאכתי, אף על פי שאינה בשלמות הראוי, וגם במעט הרוח שארויח מיד ליד אחרי עמל ויגיעה רבה לא אסתכל על אחרים כלל. “תמים במעשיו עננו ביום קראנו”: