# נז

> מקור: https://rabenu.app/books/shuvi-nafshi/57/

רבון כל עולמים, אשר מלכותו בכל משלה. תמשיך עלי אורך ורחמיך גם כשאני נופל למדרגות נמוכות מאד, שהם בחינת מקומות המטנפים - שאי אפשר להם לקבל חיות מבחינת התגלות כבודך יתברך, שבשביל זה היו כל העשרה מאמרות. כי למדתנו על ידי צדיקיך שעל מקומות אלו נאמר: “וכבודי לאחר לא אתן”, וחיותם הוא רק מההעלמה וההסתרה של המאמר סתום דבראשית, שהוא בחינת: “איה מקום כבודו”. אנא, אלהי, רחם עלי ברב חסדך, גם כשאני נופל למקומות אלו, חס ושלום. זכני לרחם על עצמי, כי אני רואה שמקומי רחוק מכבודך יתברך. ואם כן, אינו נקרא בשם מקום כלל, כי עקר המקום הוא במקום שיש השראת הקדשה והתגלות כבוד אלקותך יתברך, שנקרא “מקומו של עולם”. אבל ידעת, מלכנו, שמקומות המטנפים אינם נקראים בשם “מקום” כלל, בבחינת: “כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום”. וכמו שנאמר: “באפס מקום” וכו’. על כן הושיעני כשאני נופל לשם, חס ושלום, ראה נא בעניי כי אין לי באמת שום מקום כלל ואני נע ונד בארץ. כי על ידי שחטאתי, חס ושלום, ונתרחקתי מכבודך יתברך, כאלו החזרתי העולם לתהו ובהו, וכאלו נחרב העולם לגמרי. ועל כן אין לי שום מקום כלל. אנא אב הרחמן, רחמני שאזכה על כל פנים לידע האמת ולראות פגמי וקלקולי הגדול שהחרבתי את כל העולם, עד שאין לי מקום בעולם כלל. ואזכה לרחם על עצמי, ואהיה שואל ומבקש, “איה מקום כבודו?”. כי בודאי גם מקומות אלו בהכרח שיהיה להם איזה חיות מאתך, השם יתברך, רק שהחיות בהעלם גדול, בבחינת: “איה מקום כבודו”, כאשר גילה הצדיק. זכני באמת שאחפש ואבקש גם שם אחר כבודך יתברך, על ידי זה תצילני שאעלה בתכלית העליה לבחינת קדשת המאמר סתום, שהוא בחינת איה ושם הוא בחינת למעלה מן המקום:

אלהי, מלך טוב ומטיב, רחם עלי, שאף הירידה שלי שנפלתי למדרגה כזאת, עד שאני בבחינת למטה מן המקום, כי הייתי בבחינת: “תהו ובהו”, ולא היה לי מקום כלל. ומעכשו הושיעני, שעל ידי הבקשה והחפוש אעלה בעליה גדולה לבחינת למעלה מן המקום, וברב חסדיך אז יהיו נמחלין לי כל עוונותי. ותמשיך עלינו ברחמיך, על ידי הצדיק האמת, הקדשה מבחינת “איה” שהיא הקדשה העליונה מאד, שמשם כל הסליחה והמחילה לכל העונות בבחינת: “כי עמך הסליחה”. “כי עמך” דיקא - כי הודעתנו ש”איה” הוא בחינת כתר, בחינת תליסר תקוני דיקנא, שהם שרש השלש עשרה מדות של רחמים ששם עקר המחילה והסליחה. וברחמיך העצומים תקים בנו הכתוב: “אם יאדימו כתולע כצמר יהיו”. אנא, בוראנו, הושיענו ממקומות המטנפים האלו שהם בחינת קלפת תולע. ותצילנו ממנה, כי היא קלפה קשה וחזקה מאד, ומתגברת בכל יום לכלות כל העולם לגמרי, חס ושלום, כמבאר בדברי חכמיך. והודיעונו גם כן שמבחינת קלפה זאת נמשכין כל מיני שקצים ורמשים שאסורים באכילה באסור חמור, מאחר שהם רחוקים לגמרי מכבודך יתברך, בבחינת: “וכבודי לאחר לא אתן”, אנא תרחיקם מאתנו בכל הבחינות. וזכנו שעל ידי הבקשה והחפוש אחר כבודך יתברך גם משם נעלה בתכלית העליה, ותהיה נמשכת לנו סליחה ומחילה מבחינת תליסר תקוני דיקנא, שהם בחינת צמר בבחינת: “אם יאדימו כתולע כצמר יהיו”:

אתה מלכנו, הודעתנו על ידי רבותינו זכרונם לברכה, והראת לדעתנו השכל הנעלם, לענין תולעים שנתהוו בתלוש - שאינם אסורים עד אחר שפרשו. רחם על כל מי שנופל למקומות אלה ואז רואה שאין לו שום מקום כלל בקדשה. רחמנו תמיד, העקר לבלי להניח את מקומנו, ושלא ליאש את עצמנו - לפרש ולצאת לחוץ, חס ושלום. אתה מלכנו יודע מה שהיו כבר כמה וכמה, שעל ידי שראו בעצמן נפילתם הגדולה על ידי זה נתיאשו לגמרי ופרשו מן הקדשה ויצאו לחוץ, חס ושלום. ועוד רצו לקבע להם מקום חוץ מהקדשה, חס ושלום. ורצו לשרץ בארץ, להתפשט עצמן בזה העולם, כמו אלו שאמרו: “איזיל ואתהני בהאי עלמא”, מאחר שלדעתו אין לו עולם הבא, חס ושלום. אנא, הושיעה נא, והצילה מדעות רעות כאלו, כי אלו הם בודאי טמאים ואסורים לגמרי, כי זה בחינת: “השרץ השורץ על הארץ” דיקא ששם עקר אחיזת הנחש והטמאה, חס ושלום:

אבל רחם עלי, אני זה התולע שנפלתי לבחינת מקומות המטנפים, שזהו בחינת תולע. רק על כל פנים, תזכני ברחמיך להיות דבוק במקומי, ולא להיות פורש אל החוץ על כל פנים. כי אני יודע כי באמת בודאי אין שום מקום לברח ולהסתר מפניך, חס ושלום, כמו שכתוב: “אנה מפניך אברח? אם אסק שמים” וכו’. ומה אפעל בזה אם אוסיף עוד ביותר לילך אחר תאות לבי? הלא סוף כל סוף מרה תהיה באחרונה. ובודאי יהיה לי אז למשיב נפש וכמוצא שלל רב כל מה שתזכני להציל עצמי מהסטרא אחרא אפלו מעט דמעט. רחם עלי, אבי, שאזכה לישב את עצמי על כל זאת. וכל מה שאראה שאני רחוק מכבודך יתברך, אדע שאין לי מקום כלל, כי כל המקומות שרחוקים מכבודך יתברך אינם נקראים בשם מקום כלל. ואהיה באמת שואל ומחפש ומבקש גם משם אחר כבודך יתברך, בבחינת: “איה מקום כבודו” שזה בחינת: “ובקשתם משם את יהוה אלהיך” - “משם” דיקא. כי על כל פנים לא אהיה פורש לצאת לחוץ, חס ושלום. רק אדרבא, לעולם לא אניח את מקומי, ואקים בחינת: “אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח”. על ידי זה תזכני שתתהפך הירידה לעליה גדולה, ואעלה לבחינת למעלה מן המקום, ותעשה ברחמיך שמבחינת “תולע” יהיה נעשה “עולה”, בחינת: “עולת תמיד”, שמכפר על עברות של יום ושל לילה. ונזכה להכניע ולבטל קלפת תולע באמת, שזה בחינת “תולעים שבתלוש, עד שלא פרשו מתרין”, כמו שגילו חכמיך. ותושיענו ותצילנו תמיד, בכל זמן, שלא נפרש לחוץ לשרץ על הארץ ולעשות לנו מקום בארץ, במקום אחיזת הסטרא אחרא, חס ושלום. רק אדרבא, נזכה לחפש גם ממקומנו אחריך, השם יתברך, ותרחם שהירידה תתהפך לעליה גדולה. “ברוך אתה שומע תפלה”: